כאשר יעקב אבינו קם משנתו, שינה בה הוא חולם את חלומו הגדול על הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הוא אומר "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי". היום ננסה להבין את דברי יעקב בשלושה אופנים, שבעז"ה יתחברו זה לזה.
רש"י כותב "ואנוכי לא ידעתי'- שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה". על פי רש"י יעקב אבינו מתחרט על חוסר המודעות שלו למקום. על פי פירוש זה יש בדברי התורה הדרכה והכוונה לאדם שיהיה מודע: מודע לתהליכים שסביבו, מודע לאנשים, מודע למציאות ולמקום, וזאת כדי שיוכל לפעול באופן מתאים.
מעין דברים אלה כתב השל"ה הקדוש על דברי בלעם שאמר: "ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך"- שהחטא שהחטא של בלעם הוא חוסר המודעות.
אחד מגדולי החסידות, רבי נפתלי רופשיץ', מפרש את דברי יעקב אבינו באופן שונה. לדעת רבי נפתלי, יעקב אבינו רואה באגו ובאנוכיות שלו כמי שחסמו אותו מלהבחין, שכל זמן שהאדם לא הגיע לביטול עצמי וה'אנוכי' שלו תופס מקום, הוא לא יכול להבחין בה'. בגלל ה"אנוכי"- "לא ידעתי". כפי שלמדנו השבוע בדף היומי (סוטה כא): "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהם, שנאמר: 'אני חכמה שכנתי ערמה'. אמר רבי יוחנן: אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר: 'והחכמה מאין תמצא".
מעין דברים אלו כתב הבעל-שם-טוב על הפסוק "אנוכי עומד בין ה' וביניכם…", שה'אנוכי' עומד בין ה' לבינינו. ה'אנוכי' הוא הבדיל והמפריד בנינו לקב"ה.
אופן שלישי בו ניתן לבאר את דברי יעקב נראה הפוך לפירוש הקודם. כשיעקב אומר "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי" הוא מתכוון שהוא לא ידע את עצמו. לא כדברי נפתלי רופשיץ' שאמר שבגלל 'אנוכי'- 'לא ידעתי', אלא להפך- אנוכי לא ידעתי את עצמי, את הפנימיות שלי. אם הייתי יודע את עצמי הייתי גם מבחין בה' הנמצא במקום הזה. לפי פירוש זה חוסר המודעות של יעקב אל נשמתו הוא שהוביל לחוסר שימת הלב שלו להשראת השכינה במקום הקדוש. [הפירוש השלישי מתאים לרעיונות שכתבנו בשנים הקודמות בשם הזוהר ורבי חיים מוולוז'ין (בספרו נפש החיים), שהסולם המוצב ארצה הוא יעקב בעצמו].
לכאורה הפירוש השני והשלישי נראים כסותרים אך בעומק ניתן לראות שהם חלק משלמות אחת. לאדם יש שני רבדים: האני החיצוני והאני הפנימי; יצר טוב ויצר רע. כדי לחדור לעומק, לדברי התורה, האדם נדרש לבטל את רצונו החיצוני, אותו הרצון עליו דיברנו בשבוע שעבר- הרצון בהנאה עכשווית, בקניינים חיצוניים, בכבוד ובמעמד. ואלו הם דברי רבי נפתלי מרופשיץ'.
אולם, מן הצד השני, אחרי הביטול של ה'אני החיצוני' נדרש האדם לגלות את נשמתו, את ה'אני הפנימי' שלו, את הכוח האלוקי הנטוע בו, שרק דרכו הוא יכול להבין את דברי התורה, להיפתח לראות את המציאות נכוחה- כדברי רש"י- ולהתקשר לקב"ה באמת. וכפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל (יש לך כנפי רוח):
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה… רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים…"
יהי רצון שנזכה להסיר את ה'אני החיצוני', שהוא באמת לא אנחנו- כדברי הגמרא: "זהו אל זר שנמצא בתוכו של האדם זה יצר הרע"- ומתוך כך להתחבר לאני הפנימי שלנו ובתוכו להתחבר אל הקב"ה ולפעול מתוך מודעות שאכן יש ה' במקום הזה.
