פפוס בן יהודה

פפוס ולוליינוס

במסכת תענית יח, ב, מסופר ש'יום טוריינוס' נקבע על הריגת טוריינוס הרשע, שבאה לו כעונש על שהרג את לוליינוס ופפוס בלודקיא. הגמ' מביאה את מעשה הגבורה של השניים, שמסרו נפשם על קידוש השם:

"מאי ניקנור ומאי טוריינוס? דתניא: ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידיים שהיו מניפות על ירושלים – תעשה בהם נקמה. מאי טוריינוס? אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם – יבא אלוהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו – הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך. אף על פי כן הרגן מיד. אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין".

אזכורים של פפוס בן יהודה בתלמוד הבבלי

פפוס של משל הדגים והשועל

במסכת ברכות סא, ב, מובא הסיפור המפורסם על משל השועל והדגים שהמשיל רבי עקיבא לפפוס בן יהודה, כדי לבאר מדוע הוא מסכן את חייו וממשיך ללמד תורה על אף גזירת השמד שגזרו הרומאים על כך[1]:

"ואהבת את ה' אלוהיך… רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה: כי הוא חייך וארך ימיך – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים".

פפוס בעל אימו של בן סטדא

עוד מסופר במסכת שבת קד, ב, על אדם בשם 'בן סטדא' שהוציא כשפים ממצרים על ידי סריטה שהיה סורט את בשרו כדי לרשום בה את הדברים. בחלק המצונזר של הגמרא מובא שבעל אימו של בן סטדא הוא פפוס בן יהודה, ואימו היא 'מרים מגדלא שער נשיא' (מרים הגודלת את שיער הנשים), ובן סטדא עצמו נולד מניאוף שנאפה עם אדם בשם בן פנדירא, ועל שם כך נקרא 'סטדא', כלומר סטת דא (סטתה זו):

"המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. /מכאן, קטע שהושמט מפני הצנזורה/ בן סטדא? בן פנדירא הוא! – אמר רב חסדא: בעל – סטדא, בועל – פנדירא. – בעל פפוס בן יהודה הוא! – אלא, אמו סטדא. – אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי! – אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה".

בחידושי הריטב"א שם מביא את הגרסה הלא מצונזרת של הגמרא:

"ואקשינן: בן סטר? בן פנדר הוא! בתמיה. ומפרקינן: בעל סטר וכו'. ונקרא על שם בעל אמו. ואקשינן: בעל פפוס בן יהודה הוא! ומפרקינן: אמו נקראת סטר, ולפיכך נקרא בן סטר. ואקשינן: אמו נקראת מרים מגדלא נשיא! ומפרקינן: כדאמרי אינשי וכו'. [א"ה, לפנינו בגמ' נשמט ע"י הצנזור, וז"ל הגמ' בדפו"י, ואין מביאין ראיה מן השוטים. בן סטדא? בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: בעל סטדא בועל פנדירא, בעל פפוס בן יהודה הוא! אלא אמו סטדא, אמו מגדלא נשיא הויא! אלא כדאמרי בפומבדיתא סטית דא מבעלה].

הגמ' במסכת סנהדרין סז, א, (בגרסה לא מצונזרת) דנה בגדרי 'מסית ומדיח', ונותנת כדוגמא את 'בן סטדא' שהיה מסית, ותלו אותו בלוד בערב פסח. הגמ' שם עושה את אותו המהלך שעשתה במסכת שבת:

"כיצד עושין לו? מדליקין לו את הנר בבית הפנימי, ומושיבין לו עדים בבית החיצון, כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו, והוא אינו רואה אותן. והלה אומר לו: אמור מה שאמרת לי ביחוד! והוא אומר לו. והלה אומר לו: היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד עבודה זרה? אם חוזר בו – מוטב. ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו – העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין, וסוקלין אותו. וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. – בן סטדא? בן פנדירא הוא! – אמר רב חסדא: בעל – סטדא, בועל – פנדירא. – בעל פפוס בן יהודה הוא! – אלא: אמו סטדא. – אמו מרים מגדלא נשיא הואי! – כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה".

פפוס שמקפיד על אשתו שלא תדבר עם זרים

בגמ' נוספת, במסכת גיטין צ, א-ב, מובא פפוס בן יהודה כדוגמא לאדם שמקפיד על אשתו יותר מדאי שלא תדבר עם זרים:

"תניא, היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים; יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ופרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם. עם בני אדם ס"ד? אלא במקום שבני אדם רוחצין. זו מצוה מן התורה לגרשה".

רש"י שם קושר בין הגמ' בשבת לגמ' בגיטין, ומבאר שבגלל שפפוס היה נועל את אשתו מרים בבית, היתה נכנסת איבה ביניהם והיא זינתה תחתיו:

"פפוס בן יהודה – בעלה של מרים מגדלא נשייא היה, וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם. ומדה שאינה הוגנת היא זו, שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו".

בתלמוד הירושלמי

בירושלמי ברכות ב, ט, מובא סיפור על יהודה בן פפוס, שאמר עליו רבי יהושע שכל מעשיו לשם שמים[2]:

"אמר רבי אבהו: מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים, וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן. אמר ר"ג לר' יהושע: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע? אמר לו: יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים".

הכפתור ופרח מד, גרס בירושלמי הנ"ל "פפוס בן יהודה" ולא "יהודה בן פפוס":

"ירושלמי פרק מי שמתו מעשה בר"ג ור' יהושע שהיו מהלכין בדרך והיו מסלקין לצדי הדרכים, וראו פפוס בן יהודה משתקע ובא כנגדם. אמר מי הוא זה שמראה עצמו באצבע, אמר ליה, פפוס שכל מעשיו לשום שמים. אמר ליה, ולא כן תני, כל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, אמר ליה, ולא כן תני, כל דבר שהוא של צער תבא עליו ברכה. אמר ר' זירא ובלבד שלא יבזי אחורין. ובגמרין פרק מרובה (ב"ק פא, ב) ההולכים הם ר' ורבי חייא, והמפסג הוא יהודה בן נקוסא".

המזהים את פפוס בן יהודה של רבי עקיבא עם פפוס בן יהודה הקפדן

תוספות במסכת שבת קד, ב, מקשרים בין פפוס בן יהודה, בעל אימו של בן סטדא, לבין פפוס חברו של רבי עקיבא:

"בן סטדא – אור"ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא, כדמוכח בפרק בתרא דברכות".

התורה תמימה הערות במדבר ה, הערה קמז, סובר שפפוס בן יהודה של גיטין הוא אותו פפוס של רבי עקיבא, והוא היה חכם גדול, ולכן הזכירו את הנהגתו בגיטין. שאם היה אדם פשוט, לא היו טורחים לציין את הנהגתו:

"איירי בכלל לענין חשש טהרה וכשרות, ודריש ע"ד אסמכתא, שכל שלא יצא שם רע על האשה שהיא טמאה הרי היא בחזקת טהורה ולא חיישינן לשום דבר, ולא כיהודה בן פפוס שכשהיה צריך לצאת מביתו היה נועל דלת בפני אשתו שלא תדבר עם אדם, יען כי בכלל לא נחשדו בנות ישראל על פריצת הטהרה, ודריש כן מיתור לשון וטהורה היא, ודריש ואם לא נטמאה – כל זמן שלא ידעינן בטומאתה – טהורה היא. ובבבלי גיטין צ' א' איתא בענין זה תחת יהודה בן פפוס – פפוס בן יהודה, וכן נראה עיקר, מפני שהוא היה חכם גדול כמבואר בברכות ס"א ב' ובילקוט בחקתי בפ' ושברתי את גאון עוזכם, גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה, אבל יהודה בן פפוס לא מצינו שמו בין החכמים, ואם היה אדם פשוט לא היו חכמי התלמוד גם מביאים דעתו והנהגתו, כי מה לנו ולדרכיו של איש מן השוק".

הסוברים שפפוס אחיו של לוליאנוס הוא פפוס בן יהודה

בספרא בחוקותי פרשה ב, ה, ב, מובאת מחלוקת על פירוש הפסוק 'ושברתי את גאון עוזכם' שמובא כחלק מהקללות בפרשת בחוקותי. ודעת 'אחרים' שם היא שהכוונה שיבוטלו הגאים שמוסרים נפשם בגאווה על קדושת השם, והדוגמא לאנשים אלו היא פפוס ולוליינוס, אלא ששם מופיע פפוס בשם פפוס בן יהודה:

"ושברתי את גאון עוזכם – זה בית המקדש. וכן הוא אומר: הנני מחלל את מקדש גאון עוזכם. ר"ע אומר: 'ושברתי את גאון עוזכם', אלו הגבורים שבישראל, כגון יואב בן צרויה וחביריו. אחרים אומרים: 'ושברתי את גאון עוזכם' אילו הגיאים, שהם גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחביריו".

וכן הדבר גם בילקוט שמעוני שם רמז תרעג:

"ושברתי את גאון עוזכם זה בית המקדש, כענין שנאמר: 'הנני מחלל את מקדש גאון עוזכם', רבי עקיבא אומר: 'ושברתי את גאון עוזכם' אלו גבורים שהיו בהן בישראל, כגון יואב בן צרויה וחבריו, אחרים אומרים ושברתי את גאון עוזכם אלו הגאים שהן גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס ואלכסנדרי וחבריו".

אמרי נעם לגר"א

בספר אמרי נעם לגר"א, על ברכות סא, ב, מבואר שפפוס בן יהודה מהסיפור על השועל והדגים הוא הוא פפוס אחיו של לוליאנוס. אך לא ברור מדבריו מה היחס בין פפוס חברו של רבי עקיבא, לפפוס שהיה אביו של בן סטדא ובעלה של מרים:

"אוי לפפוס שנתפס על דברים בטלים. פירוש, על מה שהשיב לו רבי עקיבא תשובה על דבריו והוא שתק ולא דחה דבריו של רבי עקיבא, לכך נתפס. נמצא פפוס נתפס על דברים בטלים. אבל אי אפשר לפרש דברים בטלים ממש, דח"ו לומר כן עליו, דהוא היה גדול הדור ועשיר ומכובד גדול, כדאיתא: משמת פפוס ולוליאנוס נגדעה קרן ישראל, ואין עתידה לחזור עד משיח בן דוד (וע"ע בתורת כהנים בחוקותי (פ"ח מ"ב) על פסוק: 'ושברתי את גאון עוזכם כו", אילו הגיאים שהם גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחבריו, עכ"ל). וראיה לזה שלא קראו לר"ע בלשון 'רבי', אלא 'עקיבא' (עי' תענית י"ח רש"י ד"ה לוליינוס)".

אמרי דעת

בסוף הספר 'אמרי דעת' ב' (שכתב רבי יהודה מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד 'הדף היומי') מובאים הספדי תלמידיו. במסגרת זו מובאת חלופת מכתבים בין רבי יצחק פלקסר לרבי יוסף נפתלי שטרן, שהגיב על דברי הרב פלקסר בהספדו, ביחס לדמותו של פפוס בן יהודה. בדבריו הזכיר רבי יוסף נפתלי (שם עמ' תיט) שיש אומרים שפפוס בן יהודה נהרג על קידוש השם (במעשה פפוס ולוליינוס):

"הרבה חשבתי אודות תוכן מכתב זה, אולם החלטתי לקיים מחז"ל: חכמים הזהרו בדבריכם. במודיעין שבט שנה זו, נדפס מה שאמר הדרכ"ת נ"י בסיום הש"ס, ושם מאמר בשם רבו הגאון מלובלין זצ"ל אשר לע"ד מרפסין איגרא – פפוס בן יהודה חבירו של רבי עקיבא, יש אומרים שנהרג על קידוש השם. נא לעי' בסדר הדורות ובספר תולדות תנאים ואמוראים. ח"ו לכתוב דבר כזה עליו".

הסוברים שפפוס אחיו של לוליאנוס אינו פפוס בן יהודה הידוע

סדר הדורות

בסדר הדורות, לרבי יחיאל היילפרין, נולד בשנת הת"כ [1660], ערך 'פפוס בן יהודה' כותב שפפוס בן יהודה חברו של רבי עקיבא היה אדם גדול. בהמשך מובא ערך נוסף על 'פפוס', שהוא מהרוגי לודקיא, ומשמע מדבריו שאין זה פפוס בן יהודה שהזכיר בערך הקודם:

"פפוס בן יהודה, חכם גדול בברייתא, והיה טוב לישראל בעבורו. ובפרק חלק ב' דרשות בשמו. בסוף ברכות (סא, ב) שנתפס אחר שנתפס רבי עקיבא, ואמר: ר"ע אשריך שנתפסת על דברי תורה כו'. ובירושלמי פרק הספינה: רבן גמליאל ורבי יהושע ראו אותו, אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: מי הוא זה? אמר לו: פפוס בן יהודה, שכל מעשיו לשם שמים. אך שקר העיד, כי שם איתא יהודה בן פפוס (ע"ש). ובספרא בחקותי 'ושברתי את גאון עוזכם' – גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולולינוס אלכסנדרי. ובילקוט שם: 'ואלכסנדרי'.

פפוס – כתב ביוחסין (בסדר הדורות אצל רבי עקיבא): פפוס ולולינוס שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבוע ולא רצו, ונהרגו על קידוש השם…".

תולדות תנאים ואמוראים

בספר 'תולדות תנאים ואמוראים' (לרב אהרן היימן), ערך 'פפוס בן יהודה', סובר שפפוס בן יהודה ממשל השועל והדגים היה תנא, חברו של רבי עקיבא, אולם מכך ששם את פפוס ולוליאנוס בערך נפרד, ולא הזכיר שם שמדובר על אותו אדם, נראה שסבר שאין זה אותו פפוס בן יהודה של רבי עקיבא:

"פפוס בן יהודה (תנא, חבירו דרבי עקיבא) – במכלתא בשלח מס' 'ויהי' פרק ו' דרש פפוס: 'לסוסתי' – והוא באחד וכו', אמר לו רבי עקיבא: דייך פפוס.

וביוחסין כתב שבפרק חלק ב' דרשות ממנו, אך גרסתנו שם צד, ב, ר' פפייס. וכן במכילתא יתרו פ"א הגרסא ר' פפיס, והמכלתא דבשלח מובא בבראשית רבה פ"כא-ה ושם ר' פפוס.

ובלי ספק הוא הנקרא בברכות סא, ב, בשם פפוס בן יהודה, ויסופר שם שמצא לרבי עקיבא מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה, אמר לו: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות… ומצינו בירושלמי ברכות פ"ב ה"ט יהודה בן פפוס תלמיד ר' יהושע, וכל מעשיו היה לשם שמים. ובכפתור ופרח פמ"ד גרס פפוס בן יהודה.

פפוס ולולינוס אחיו – במגילת תענית ריש פי"ב בי"ב יום (באדר) יום טוריינוס, שתפס את לוליינוס ואת פפוס אחיו בלודקייא, אמר…".

שערי יצחק

בסוף הספר שערי יצחק (לרבי יצחק פלסקר), בחלק 'שיח יצחק' חלופת מכתבים עמ' שט, מאריך לחלוק על קביעת ספר היוחסין וסדר הדורות שפפוס בן יהודה היה תנא-חבר לרבי עקיבא, ומסיק שהוא לא היה תנא, והוא גם איננו פפוס שנהרג יחד עם אחיו לוליאנוס על קידוש השם:

"אמנם נכון הדבר, בסדר הדורות הביא בשם ספר יוחסין: פפוס בן יהודה חכם גדול בברייתא, והיה טוב לישראל בעבורו. ובפרק חלק ב' דרשות בשמו, בסוף ברכות, והוסיף על זה הסדר הדורות שהכוונה לאותה העובדא שנתפס רבי עקיבא. ועוד שם מהירושלמי פרק הספינה: מי הוא זה? אמר ליה: פפוס בן יהודה, שכל מעשיו לשם שמים. ובספרא פרשת בחוקותי: 'ושברתי את גאון עזכם' – גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי. ועוד שם אריכות בנוגע לפפוס ולוליינוס הרוגי לוד, ונלאיתי להאריך להביא הכל.

וכן בתולדות תנאים ואמוראים, באות פפוס בן יהודה, כתב שהוא תנא חבירו של רבי עקיבא, וגם כתב שם: ובלי ספק הוא הנקרא בברכות ס"א בשם פפוס בן יהודה וכו', עיי"ש. ובתולדות תנאים ואמוראים שם, בערך רבי עקיבא, בעמוד 996, חשב שם חביריו של ר"ע, וכתב שם בלשון זה: 'ועוד חכם אחד בשם פפוס כמכילתא וכו' (וכנראה מה'אפשר' דשם, נעשה לו ודאי ובלי ספק, ולקמן נדבר בזה).

ואחרי עיוני בזה, אף שאינני מתיימר להיות כותב תולדות, ובפרט נגד ספר היוחסין וסדר הדורות, שקטנם עבה ממתני ועוד יותר, בכל זאת אחרי כל המקורות שהביאו הם, ואחרי עברי בעין ביקורת, נתברר לי כמעט בוודאות שאין הדבר כן.

ראשית כל, אם פפוס בן יהודה היה תנא, איפה מוזכר מימרות במשנה או בברייתא בשמו? מה שכתב בסדר הדורות ב' מימרות בפרק חלק בסנהדרין, זהו בדף צ"ד ע"א, ושם הגירסא רבי פפייס, והוא היה תנא ידוע והיה גם דרשן… וכבר העיד עליו בזה בתולדות תנאים ואמוראים. נלך הלאה, במכילתא בשלח… והוא באחד וכו', אמר לו ר"ע דייך פפוס, והביא זה בתולדות תנו"א הנ"ל. והובא מכילתא זו גם בבראשית רבה פכ"א אות ה': דרש ר' פפוס וכו', אמר לו רבי עקיבא: דייך פפוס וכו'. אולם דווקא מימרות אלו הביא הסדר הדורות, בערך פפייס, וגרס שם דרש ר' פפייס, והביא הבראשית רבה פכ"א הנ"ל, ומבואר דזה ר' פפייס, עיי"ש. ומה שהביא הספר יוחסין מפפוס בן יהודה, שכל מעשיו לשם שמים, כבר העיר הסדר הדורות דשקר העיד, דשם הגירסא יהודה בן פפוס, עי"ש. ומה שהביא הסדר הדורות מ'ושברתי את גאון עזכם' דזהו פפוס בן יהודה וכו', כתב בתולדות תנאים ואמוראים בערך פפוס ולולייאנוס עמוד 1030 דבלי ספק תיבת 'בן יהודה' הוא מיותר, עיי"ש. היוצא לנו מכל הנ"ל, דמה שכתב הספר יוחסין על פפוס בן יהודה חכם גדול בברייתא, אחרי הביקורת הנ"ל לא מצאנו אף מימרא אחת בברייתא בשם פפוס בן יהודה, וברור דהחכם גדול בברייתא זהו התנא רבי פפייס חבירו של רבי עקיבא.

ומה שכתב בספר היוחסין הנ"ל 'והיה טוב לישראל בעבורו', לא ידעתי למה התכוון. ואולי התכוון שהוא משני האחים פפוס ולוליאנוס שהובא במסכת תענית י"ח ע"ב, ומבואר ברש"י שם שמסרו עצמם על קידוש השם ופדו את ישראל מהגזירה שגזרה המלכות, אולם גם בזה אין שום אסמכתא שפפוס זה היה שמו פפוס בן יהודה, וכמו שהבאתי לעיל בשם התולדות תנאים ואמוראים. וגם שם כתב ערך בפני עצמו בשם פפוס ולוליאנוס אחיו. ועוד נראה דאמר בפסחים ב' ע"א: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן, מאן נינהו? ר"ע וחבריו. ומתמה הגמרא: משום הרוגי מלכות ותו לא? אלא הרוגי לוד, עי"ש. ולרש"י הרוגי לוד הם פפוס ולוליאנוס, ואם פפוס הכוונה לתנא ר' פפוס בן יהודה חבירו של ר"ע, אם כן תו קשה, הרוגי מלכות ותו לא? ולכן נראה מזה ברור, דפפוס ולוליאנוס אין הכוונה על איזה תנא שהוא חבירו של רבי עקיבא, אלא אנשים צדיקים שמסרו נפשם על קידוש השם.

בכל אופן, המתבאר לנו עד כאן שפפוס בן יהודה הוא לא תנא שמוזכר בברייתא ולא אותו פפוס אחיו של לוליאנוס שנהרג על קידוש השם. ועכשיו נראה אם נזכר איזה שם פפוס בן יהודה לגנאי, והנה בגמרא סוף גיטין דף צ' ע"א איתא: תניא, היה רבי מאיר אומר וכו', ויש לך אדם שזוזב נופל וכו', וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא וכו'. וברש"י שם שזו היא מדה שאינה הוגנת, וכן בירושלמי סוטה, מבואר שלא הסכימו לו על זה. ולולא דמסתפינא הוה אמינא שזהו פפוס בן יהודה שנזכר בברכות דף ס"א. דלכאורה היה נראה שהיה בדורו שלפני רבי מאיר, שהיה כידוע תלמידו של רבי עקיבא. אולם רש"י הקדוש פירש בגיטין שהיה בעלה של מרים מגדלא נשייא, והיא היתה אמו של אותו האיש, כמבואר בתוס' חגיגה דף ד' ע"ב…. ואם כן היה בדור שלפני זה, שהרי אותו האיש היה תלמידו של ר' יהושע בן פרחיה[3] (כמובא בסדר הדורות) והוא היה בדור לפני רבי עקיבא, אבל על כל פנים זה ברור שהיו עוד אנשים בשם פפוס בן יהודה, וכנראה ששם זה היה נפוץ אז פפייס או פפוס בן יהודה, או יהודה בן פפוס, ואם כן מנא לן לומר שפפוס בן יהודה זה שנזכר בברכות דף ס"א היה תנא וחכם תלמודי? אדרבה, מתוך וויכוחו עם ר"ע נראה שלא היה תנא, וגם סיום הגמרא 'אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים', ואם הגמרא מציינת שנתפס על דברים בטלים, אינו נראה שהיה תנא וחכם גדול…

לכן נראה מזה שפפוס בן יהודה זה שנזכר בברכות, לא היה תנא ולא חכם תלמודי, אבל בטח היה גם מקורב למלכות, ולא הלך בשיטת ר"ע למסור עצמו למען לימוד התורה, ולבסוף נתפס על דברים בטלים…".

דף על הדף

בספר דף על הדף תענית יח, ב, מוצגת השתלשלות הדברים שעליהם הגיב ה'שערי יצחק' הנ"ל:

"הגאון ר' יצחק פלקסר ז"ל הי' רגיל לחזור על דברי מהר"ם שפירא זצ"ל מלובלין בביאור דברי הגמ' (ברכות ס"א ע"ב): פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לר"ע שהי' מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, אמר לי': עקיבא אי אתה מתיירא מפני המלכות וכו' ע"ש כל הגמ'.

ואמר מהר"ם שפירא זצ"ל: כאן התבטא עוז הויכוח שהיה נטוש בין רבי עקיבא רבן של ישראל, ובין פפוס נציג המתבוללים, טענת פפוס היתה, נתבולל בין הגוים, נהיה עם אחד אתם, וככה ניפטר לתמיד מגזירותיהם, כי רק התורה היא החוצצת בינינו ובין הגוים, ובביטול התורה נבטל גם גזירותיהם – ורבי עקיבא לעומתו טען: טועה אתה פפוס, שנאת ישראל לא תיעלם בביטולה של תורתינו, ומה במקום חיותנו כך, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. ע"כ.

על הנ"ל העיר הגאון ר' יוסף נפתלי שטרן זצ"ל (בספר אמרי דעת ח"ב ע' תיט) ממש"כ בסדר הדורות בשם ספר יוחסין דפפוס בן יהודה הי' חכם גדול בברייתא, והי' טוב לישראל בעבורו, ובפרק חלק ב' דרשות בשמו וכו' ע"כ, וא"כ איך אפשר לומר כהנ"ל.

וכתב להשיב על כך הגר"י פלקסר זצ"ל: אם פפוס בן יהודה הי' תנא, איפה מוזכרת מימרות במשנה או בברייתות בשמו, מש"כ בסדר הדורות ב' מימרות בפרק חלק בסנהדרין זהו בדף צ"ד ע"א ושם הגירסא רבי פפייס, והוא הי' תנא ידוע והיה גם דרשן, [כמוש"כ בספר הדורות בעצמו שם באות פפייס בשם היוחסין וציין שם ג"כ לסנהדרין דף צ"ד], וכבר העיר עליו בזה בתולדות תנאים ואמוראים.

ומה שכתב בספר היוחסין הנ"ל והיה טוב לישראל בעבורו, לא ידעתי למה התכוון, ואולי התכוון שהוא משני האחים פפוס ולוליאנוס שהובא במס' תענית (י"ח ע"ב). ומבואר ברש"י שם שמסרו עצמם על קידוש השם ופדו את ישראל מהגזירה שגזרה המלכות, אולם גם בזה אין שום אסמכתא, שפפוס זה היה שמו פפוס בן יהודה, וכמו שהבאתי לעיל בשם התולדות תנו"א. וגם שם כתב ערך בפני עצמו בשם פפוס ולוליאנוס אחיו.

ועוד נראה דאמר בפסחים: הרוגי מלכות אין יכול לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? ר"ע וחביריו. ומתמה הגמרא: משום הרוגי מלכות ותו לא? אלא הרוגי לוד, עי"ש. ולרש"י הרוגי לוד הם פפוס ולוליאנוס, ואם פפוס הכוונה לתנא ר' פפוס בן יהודה, חבירו של ר"ע, א"כ תו קשה: הרוגי מלכות ותו לא? ולכן נראה מזה ברור דפפוס ולוליאנוס, אין הכוונה על איזה תנא שהוא חבירו של ר"ע, אלא אנשים צדיקים שמסרו נפשם על קידוש השם.

בכל אופן המתבאר לנו עד כאן, שפפוס בן יהודה הוא לא תנא שמוזכר בברייתא ולא אותו פפוס אחיו של לוליאנוס שנהרג על קידוש השם".

הסוברים שפפוס בן יהודה הקפדן הוא אביו של יש"ו הנוצרי

הסוברים שפפוס בן יהודה הקפדן הוא אביו של יש"ו, אך זהו פפוס אחר מפפוס של משל השועל

בספר יוחסין (לרבי אברהם זכות, נולד בשנת ה'רי"ב [1452]) מאמר ראשון אות הפ"א, כתב שפפוס בן יהודה היה "חכם גדול", ו"היה טוב לישראל בעבורו". אך הוא אינו פפוס בן יהודה הנזכר בסוף גיטין והמיוחס לבעל אימו של יש"ו הנוצרי[4]:

"פפוס בן יהודה – בזמן ר' עקיבא, חכם גדול בבריתא, והיה טוב לישראל בעבורו. ובפ' חלק תנא משום פפוס שני דרשות, והוא בסוף ברכות כשמת ר' עקיבא. ואין זה פפוס שהזכיר ר' אליעזר, המכונה לאביו של הנוצרי הנזכר בסוף גיטין ובשבת. ובבריתא יש: ר' פדת הזקן, אביו של אלעזר וזקנו של ר' פדת בנו של ר' אלעזר. ובפ' הספינה בירושלמי ר"ג ור' יהושע ראו את פפוס בן יהודה, אמר ר"ג לר' יהושע: מי הוא זה? אמר ליה: פפוס בן יהודה שכל מעשיו לשום שמים".

בסיום המאמר הראשון שם, מביא ספר היוחסין את דברי רבנו תם הסובר שבן סטדא אינו יש"ו הנוצרי, כי בן סטדא היה בן אשתו של פפוס בן יהודה חברו של רבי עקיבא, שהיה שנים רבות אחר רבי יהושע בן פרחיה. ספר היוחסין עצמו חולק על רבנו תם, וסובר שכנראה היו שני פפוס בן יהודה: אחד בימי בית שני, והוא בעל אימו של בן סטדא, הוא יש"ו הנוצרי, שהוא לא היה אדם גדול. ואחד בימי רבי עקיבא, והוא היה חכם גדול, וגם היה טוב לישראל בעבורו כיוון שהיה "חכם חשוב בעיני המלכים, והיה טוב לישראל בעבורו":

"תניא אמר להם ר' אליעזר לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בשריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה הוא ואין מביאין ראיה מן השוטי'. בן סטדא בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל סטדא בעל פנדירא בעל פפוס בן יהודה היא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשיא הואי כדאמרי בפום בדיתא סטדאה מבעלה.

התוספות אומר ר"ת דאין זה ישו הנוצרי, דהא בן סטדא אמרינן הכא דהוי בימי פפוס בן יהודה, דהוה בימי ר' עקיבא, כדמוכח בפ' בתרא דברכות, וישו היה בימי יהושע בן פרחיה כדמוכח בפרק בתרא דסוטה, ור' יהושע בן פרחיה הוה קדים טובא לר' עקיבא, ע"כ. ועוד אמרו התוספו' שזאת מרים מגדלא נשיא אינה מרים שבזמן רב ביבי בפ"ק דסוטה ע"כ. ואני אברהם אומר כי מה שאמר ר"ת לא נהירא, כי פפוס בן יהודה שאמר לו ר' עקיבא שהיה חכם גדול, וכן הוא בפ' חלק תניא משמו ב' דרשות, ועוד שהיה חכם חשוב בעיני המלכים והיה טוב לישראל בעבורו, כמו ר' אבהו אומר בברכות [בסנהדרין יד. ובכתובות יז. מובא שר' אבהו היה חשוב בעיני המלכים] שהיה שם בזמן הריגתו של ר' עקיבא, שר' עקיבא מת בן ק"כ שנה וכמה זמנים ושנים קודם מביא ר' אליעזר הגדול רבו מר' עקיבא ראיה לחכמים מבנו של פפוס המכונה לו שהיה מספר ר' אליעזר לחכמים ממה שקרה בזמן הקדום לו, וכפי דעת הנוצרים היה האיש הידוע בזמן רבי אליעזר. וכן נראה בפ"ק דע"ז, כי ר' אליעזר דבר עם יעקב תלמידו ישו הנוצרי. וכן אני אומר שהם ב': א' בבית שני, והב' בזמן הריגתו של ר' עקיבא, כמו שאמרו התוספות במרים אשת פפוס מגדלא נשיא שהן ב', ובסוף גיטין (צ א) פפוס בן יהודה הוא עצמו שאמר ר' אליעזר ובסוף פ' ד' מיתות מצאתי לרש"י מסכים לדברי שאמר בן סטדא הוא האיש הידוע הנוצרי וכו', ותלאוהו בלוד בערב פסח…".

גם בשו"ת ציץ אליעזר יד, צח, מקשר בין פפוס בן יהודה הקפדן, לבין פפוס בן יהודה בעל אימו של בן סטדא, שהיה אביו של יש"ו הנוצרי:

"[ואגב כדאי לשים לב למה שרש"י מפרש, אפפוס בן יהודה היה בעלה של מרים מגדלא נשייא, וכשהיה יוצא מביתו לשוק היה נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם, ולציין לזה מה דאיתא בחסרונות הש"ס לסנהדרין דף ס"ז ע"א: מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו, וכן עשו לבן סטדא בלוד ותלאוהו בערב הפסח, בן סטדא בן פנדירא הוא, אמר רב חסדא בעל סטדא בועל פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא, אלא אימא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשי הואי כדאמרי בפומבדיתא סטת דא [על שם שזינתה קרי לה הכי, רש"י] מבעלה, ולהוסיף על זה מה שכותבים התוס' בחגיגה דף ד' ע"ב ד"ה הוה שכיח, דעובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני היה כי היתה אמו של פלוני, ע"ש, וכל זה מאמת מה שמסופר בתולדותיו של אותו פלוני בזה"ל: ויהי היום צום כפור עבר נגד חלונה של מרים מגדלא נשייא, שהיתה אשת פפוס מן /בן/ יהודה, הפריץ יוסף פאנדרי, ובראותו כי אין איש בבית, הביא סולם ויצאה מרים מן החלון וברחו שניהם מירושלים ותהר ותלד לו את יש"ו וכו' (עיין באגרת ריב"ז בפי' באר יצחק אות מס' ק' עיין שם), ויוצא לנו בצירוף הכל תמונה היסטורית שלימה ומעניינת וד"ל]".

הסוברים שפפוס בן יהודה הקפדן אביו של יש"ו הוא פפוס ממשל השועל, והיו שני יש"ו

בשו"ת יביע אומר ג, יו"ד ט, מזהה את פפוס בן יהודה של ר"ע עם פפוס בן יהודה בעלה של מרים אימו של בן סטדא, הוא יש"ו הנוצרי, ומתוך כך מצדד בסוברים ששניים שנקראו יש"ו:

"וראיתי בהגהות הרש"ש שם שעמד בזה. גם צ"ע מההיא דשבת (קד:) בעל סטדא בועל פנדירא. בעל פפוס בן יהודה הוא. אמו מרים מגדלא שער נשיא היא. [ונדפס בקבוצת ההשמטות הנ"ל]. ובתוס' חגיגה (ד סע"ב) מבואר דמרים מגדלא שער נשיא אמו של יש"ו היתה. ופפוס בן יהודה היה בימי ר"ע בזמן החרבן (ברכות סא:). ומכאן סמך להאומרים ששני יש"ו היו".

הסוברים שפפוס בן יהודה הקפדן אינו אביו של יש"ו הנוצרי

תוספות הרא"ש שבת קד, ב, מביא בשם ר"ת שבן סטדא אינו יש"ו הנוצרי, שהרי יש"ו היה תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה, ואילו בן סטדא היה בנו של פפוס בן יהודה שבימי רבי עקיבא, לאחר חורבן בית שני:

"בן סטרא – אומר ר"ת: כל האומר בן סטרא יש"ו הנוצרי – אינו אלא טועה, דהא פפוס בן יהודה בימי ר' עקיבא היה, כדמוכח בפרק בתרא דברכות, ויש"ו היה בימי ר' יהושע בן פרחיה, כדאיתא בפרק בתרא דסוטה: ולא כר' יהושע בן פרחיה שדחאו ליש"ו בשתי ידיו. ור' יהושע בן פרחיה קדים לי' טובא לר' עקיבא".

הסוברים שפפוס בן יהודה חברו של רבי עקיבא היה אדם גדול

בספר היוחסין הנ"ל, כתב שפפוס בן יהודה, חברו של רבי עקיבא, היה אדם גדול, אך מהמשך דבריו נראה שהוא לא היה פפוס שנהרג על קידוש השם:

"פפוס בן יהודה – בזמן ר' עקיבא, חכם גדול בבריתא, והיה טוב לישראל בעבורו. ובפ' חלק תנא משום פפוס שני דרשות, והוא בסוף ברכות כשמת ר' עקיבא".

והביאו בספר סדר הדורות הנ"ל:

"פפוס בן יהודה, חכם גדול בברייתא, והיה טוב לישראל בעבורו. ובפרק חלק ב' דרשות בשמו. בסוף ברכות (סא, ב) שנתפס אחר שנתפס רבי עקיבא…".

הגר"א באמרי נעם הנ"ל סובר שפפוס בן יהודה חברו של רבי עקיבא הוא אדם גדול, והוא פפוס שנהרג על קידוש השם, אך לא מבואר אם הוא פפוס בן יהודה הקפדן ממסכת גיטין:

"אבל אי אפשר לפרש דברים בטלים ממש, דח"ו לומר כן עליו, דהוא היה גדול הדור ועשיר ומכובד גדול, כדאיתא: משמת פפוס ולוליאנוס נגדעה קרן ישראל, ואין עתידה לחזור עד משיח בן דוד".

התורה תמימה הנ"ל כותב שפפוס בן יהודה, חברו של רבי עקיבא ובעלה של מרים, היה אדם גדול:

"ובבבלי גיטין צ' א' איתא בענין זה תחת יהודה בן פפוס – פפוס בן יהודה, וכן נראה עיקר, מפני שהוא היה חכם גדול כמבואר בברכות ס"א ב' ובילקוט בחקתי בפ' ושברתי את גאון עוזכם, גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה".

בספר תולדות תנאים ואמוראים הנ"ל כותב שפפוס היה תנא, חברו של רבי עקיבא.

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.

[1] בסוף הספר 'אמרי דעת' ב', לרבי יהודה מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד 'הדף היומי', מובאים הספדי תלמידיו לאחר מותו. אחד ההספדים נאמרו על ידי תלמידו רבי יצחק פלקסר, שדימה בדבריו את פפוס בן יהודה לנציג המתבוללים באותה תקופה, וכך תאר את המחלוקת בין רבי עקיבא לפפוס (עמ' תט. ועי' להלן תגובת רבי יוסף נפתלי שטרן לדבריו): "זכורני עת עמד הרב זצ"ל על הבימה בבית הכנסת של המהרש"ל בלובלין, ובנאומו הזכיר את הגמרא בברכות… הרעים אז רבינו זצ"ל בקולו, קול ארי: כאן התבטא עוז הויכוח שהיה נטוש בין רבי עקיבא, רבן של ישראל, ובין פפוס נציג המתבוללים. טענת פפוס היתה: נתבולל בין הגוים, נהיה עם אחד אתם, וככה ניפטר לתמיד מגזירותיהם, כי רק התורה היא החוצצת בינינו ובין הגוים, ובביטול התורה נבטל גם גזירותיהם. ורבי עקיבא לעומתו טען: טועה אתה פפוס, שנאת ישראל לא תיעלם בביטולה של תורתינו, ומה במקום חיותנו כך, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה… הסוף הוא, שגם פפוס בן יהודה עומד על טעותו, וכשהושיבו גם אותו בבית הסוהר, הוא קורא מנהמת לבו: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, ואוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטלים".

[2] סיפור דומה, עם שמות אחרים, מופיע בבבלי ב"ק פא, ב: "רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא, אסתלקו לצידי הדרכים; הוה קא מפסיע ואזיל ר' יהודה בן קנוסא קמייהו, א"ל רבי לרבי חייא: מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו? א"ל ר' חייא: שמא ר' יהודה בן קנוסא תלמידי הוא, וכל מעשיו לשם שמים".

[3] הכוונה לסיפור המובא במסכת סוטה מז, א: "יהושע בן פרחיה מאי היא? כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן, שמעון בן שטח – אטמינהו אחתיה, ר' יהושע בן פרחיה – אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים… כי אתא, אקלע לההוא אושפיזא, קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא, יתיב וקא משתבח: כמה נאה אכסניא זו. א"ל אחד מתלמידיו: רבי, עיניה טרוטות! א"ל: רשע! בכך אתה עוסק?! אפיק ארבע מאה שפורי, ושמתיה. כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה, יומא חד הוה קרי קרית שמע, אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה, אחוי ליה בידיה. סבר מדחא דחי ליה, אזל זקף לבינתא, פלחא. אמר ליה: חזור בך! א"ל: כך מקובלני ממך – כל החוטא ומחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. דאמר מר: כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: יצר תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".

[4] ביחס למשפט הסתום "והיה טוב לישראל בעבורו", עי' להלן שיש שהציעו שהכוונה לכך שהציל את ישראל מגזירה בעקבות מותו עם אחיו לוליאנוס, ואזי יוצא לפי זה שספר יוחסין זיהה את פפוס בן יהודה של משל השועל עם פפוס ולוליאנוס. אמנם מדברי ספר היוחסין עצמו (המובאים בסמוך) נראה שהכוונה שהיה מקורב לשלטון, ודרך כך היטיב לישראל. ואזי אין ראיה שסובר שפפוס בן יהודה הוא פפוס אחיו של לוליאנוס.