כשרוצים להעביר מסר ניתן לבחור בשתי דרכי פעולה. אפשר לדבר על חשיבות הדבר בפני עצמו, או לחילופין לבצע השוואה בין שני נושאים. לדוגמא, בשביל להגדיל את משתתפי לומדי התורה ניתן להסביר לציבור על מהותה של התורה ומעלותיה, ועל הפגישה עם דבר ה' המרוממת את האדם. מנגד, ניתן לבחור להשוות בין אלו שבחרו ללכת לשיעור תורה לבין אלו שבוהים לריק במסכי הטלויזיה או אלו שיושבים בטלים בגנים הציבוריים.
איזו דרך עדיפה להעברת המסר? לדבר על החשיבות או לבצע השוואה? אין תשובה מוחלטת, וכל מקרה לגופו. אולם, אם כבר קיימת השוואה צריכים אנו לברר מה עומד מאחוריה, ומה בדיוק נלמד באמצעות ההשוואה שלא יכולנו להיפגש בדרך השנייה.
בעל תשובה או צדיק גמור?
במסכת ברכות (לד.) קיימת מחלוקת חכמים בשאלה: מי יותר חשוב בעל תשובה או צדיק גמור?
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דרבי אבהו דאמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין…"
ר' יוחנן סובר שאכן מגיע שכר מופלג לאלו שחזרו בתשובה, והטובות והנחמות שהתנבאו הנביאים מיועדות לשבים בתשובה. אולם, השכר של הצדיקים הגמורים הוא כל-כך גבוה ונשגב, שאפילו הנביאים לא נחשפו אליו, ורק הקב"ה יודע. לכן לדבריו, צדיק גמור הינו במעלה גבוהה יותר מבעל תשובה. מנגד, רבי אבהו סובר שדווקא מקומם של בעלי התשובה גבוהה יותר מצדיק גמור.
לאור הנחתנו הקודמת, עולה השאלה:
מה ראו לבצע השוואה בין שניהם? מדוע לא הסתפקו לומר שבעל תשובה מקבל שכר טוב על פרישתו מהעבירות? מה בדיוק מוסיפה ההשוואה?
הגדרת השלמות
מחלוקת החכמים מתמקדת בשאלה מהו האדם השלם.
רבי יוחנן סובר ששלם זהו אדם שלא נפל כלל, והצליח בעקביות לשמור על טהרתו. צדיק גמור לא נותן לאתגרים שהעולם הזה מזמן לפתחו להפיל אותו. לדבריו, שלמה המלך שאמר שצדיק זהו אדם שנופל וקם אפילו שבע פעמים, מתייחס לצדיק שאינו גמור. ובכלל, בעולם הזה אין מציאות של צדיק גמור, אך הדבר לא אמור לשבש את סדר החשיבות: צדיק גמור ורק אחר כך בעל תשובה. רבי יוחנן יוכל להשתמש במשל של בגד לבן שהתלכלך שלעולם לא יכול לחזור לאותו הלובן בו הוא היה לפני הלכלוך והכיבוס, כך בעל תשובה, למרות שמגיע לו "יישר כח", אין בכלל מה להשוות אותו לצדיק הגמור.
מנגד, רבי אבהו סובר כי שלם זוהי תנועה מתמדת ושאיפה לשלמות! וזו קיימת בבעל תשובה לעומת צדיק גמור. האדם נברא על מנת לתקן את העולם, והדרך לתיקון העולם מתחילה בתיקון עצמי ובהתמודדות של הבחירה החופשית – שבין היתר – מפילה את האדם. לדברי רבי אבהו, צדיק גמור זהו אדם שלא באמת 'חי' בעולם, כי אחרת הוא היה נופל כי כך מחוייב מהמציאות. התורה ניתנה לבני האדם דווקא בכלל יכולת התיקון הנובעת מהבחירה חופשית. אין מצפים מהאדם להיות מלאך, כפי שחז"ל מציינים שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת בגלל היותם מושלמים והם במצב סטטי ('עומד') שלא מאפשר תיקון, וכך גם הצדיק הגמור ששמר על מצבו הראשוני בהצלחה מרובה, ואין לו למה לשאוף להתקדם כי הוא לכאורה כבר שלם.
הרמב"ם פוסק להלכה את דעתו של רבי אבהו, ובעל תשובה נמצא במקום גבוה יותר מצדיק גמור.
יום הכיפורים כיום ההשלמה
לאור דברינו מתברר, כי יום הכיפורים הוא יום ההשתלמות של האדם מול הבורא, שנאמר "לפני ה' תטהרו". האדם עומד לפני רבש"ע ומתחרט על מעשיו שנבעו מחסרונותיו, אך יחד עם זאת מודע לכך שהחיסרון הוא יתרון. יכולת הבחירה שהוליכה אותו שולל אל החטא, יכולה להרים אותו מעלה מעלה לקרבת אלוקים ולתיקון עולם. יום זה, מעצים את שאיפת האדם לזכך את נשמתו מסיגי החטא, ולהתבייש במעשיו – ובכך מגלה את שאיפת השלמות הקיימת בקרבו.
