"כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וגו' וישמע משה ויפול על פניו"
שאלו חסידים: מה רע עשה משה רבנו שנצרך ליפול על פניו?
הנה פעם אחת היה הרב הצדיק רבי זושא בשיעור אצל המגיד מקוזניץ.
לפתע, באמצע השיעור נפל ר' זושא על פניו ובכה בכיה גדולה.
אחר כך שאלו אותו למה בכה כל כך?
השיב ר' זושא: ראיתי איך הפמליה של מעלה כולה באה לשמוע דברי קודשו של הרב המגיד ולא יכולתי להתאפק מלשוב בתשובה. על כן בכה בלב מר ושב בתשובה.
וזה גם כן יכול להיות כוונת הכתוב כששמע משה אומרים אליו "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'", ותיכף כשמע דבריהם, שה' יתברך ברוך הוא בתוך בני ישראל, נפל על פניו ושב בתשובה.
משה מקשיב לטענות קורח ועדתו ומודע היטב לצביעות ולאנטרסים הפסולים שבדבריהם. אך עליו גם להתמודד עם הטענות עצמן ולבדוק האם תחת המעטה החצוף של המתמרדים לא מסתתר רעיון אמיתי וחשוב.
קורח מנסה לטשטש את ההירככיה שבעם ישראל: הכל נובע ממקור אחד שמשפיע טובו על כל אחד ואחד מעם ישראל. על כן, אין נפש קדושה מחברתה, "עמך כולם צדיקים", כולו טלית של תכלת– והמגמה, אם כן, צריכה לשאוף לטהרת כולם ולא ליצירת מחיצות ומדרגות.
אכן, כל ישראל ראויים להיות "ממלכת כהנים". אלא שמדרגה זו נקנית בתהליך הפוך לגמרי מרעיונות קורח. הססמאות שמפריח קורח שובות את הלב, מקסימות את שומעיהן, אך הן מלאכותיות וסתמיות. אין להם, בעת הזאת, יכולת אחיזה במציאות. כולם קדושים! שיוויון עכשיו! אלו ססמאות ריקות מתוכן, שלא רק שלא ירוממו את ישראל לקדושה וטהרה, אלא ינמיכו את הקודש לרמתם הרדודה של האנשים. קרח מוותר על העבודה הרוחנית הקשה, על העמל הרב שיש להשקיע על מנת להגיע לרמות גבוהות של קדושה, כי "כולם קדושים" איך שהם. כבוד ישראל – אולי יש כאן, אך הקודש מסתאב ומזולזל.
הניסיון של קורח לקבל שפע רוחני עצום מעבר ליכולת הקיבול של הכלים יביא בהכרח לשבירתם. יש צורך בתהליך ארוך ומתיש עד ליצירת כלים מתאימים. אך קורח מסרב להכיר ולהתפשר עם המציאות המוגבלת. הוא עיוור כלפיה. מעניין אותו רק האידיאל הרוחני היפה והעמוק ולא המציאות הבעייתית. ואם נעז לאמר לו שעם ישראל והעולם עדיין לא מוכנים לדרגות רוחניות שכאלו – הוא יגער בנו ויוכיח אותנו קשות באי-אמון בבני ישראל, בחוסר אהבת ישראל ובחוסר אמונה בקדושת ובסגולת ישראל. קשה מאד להתווכח עם אדם חדור אידיאלים רוחניים מדהימים, אך ללא כל מוכנות לבדוק האם הם יישימים במציאות ההווית. הוא לא מתאים לעולמנו המוגבל.
אמנם, הוא דוחק את הקץ, אך יש אמת רבה בדבריו. עליו דרש האר"י "צדיק כתמר יפרח" סופי תיבות – קרח. רק בסוף, בסיכומו של דבר, מצד השגת העתיד, אכן מבטא קורח אמת עמוקה מני ים. שם בסוף, בקץ הימים, בסופי התיבות – יש מקום לרעיונותיו.
משה נזכר בדבריו שלו עצמו "מי יתן כל עם ה' נביאים". הוא נבהל מעוצמת ומעומק הרעיון של קרח ועדתו, ועל כן הוא נופל על פניו. נפילת האפיים של משה מתפרשת אצל ר' זושא כצורך לחזור בתשובה. העיסוק היומיומי בהיררכיה ובמחנאות – מי יכול לגשת אל הקודש ומיהו הזר שימות אם יתקרב, יכול להשכיח מלב את יופיו של העם כולו ויחודו של כל יהודי ויהודי. ר' זושא מצריך אותנו, כמו את משה רבנו, לבדוק, אם אין עסוקים אנו בהגדרות, במדרגות ובמדדים, ושוכחים לתת מקום של כבוד גם להשראת השכינה בכל אחד מישראל – "כולך יפה רעייתי ומום אין בך".
