האם מותר לצייר ולפסל אדם, שמש, ירח או כוכבים?

הקדמה

במאמר זה נסקור את סוגיית ציור ופיסול אדם, שמש, ירח, כוכבים ומלאכים, כפי שעולה מסוגיית הגמרא ומחלוקת הראשונים. נביא גם כמה אחרונים בסיסיים כדי לקבל תמונה כללית כיצד נפסק להלכה במחלוקת הראשונים, אולם לא ניכנס לדעת פוסקי הדורות האחרונים, כיוון שמדובר בנושא רחב שדורש מאמר בפני עצמו.

בסוף המאמר ישנו סיכום מקוצר.

מקור הדין

בגמ' עבודה זרה מג, א-ב, מבואר שאסור לעשות צורת אדם, מלאכים וגרמי השמיים, מחמת האיסור 'לא תעשון אִתי'. בשלב בו הגמ' דנה על איסור התורה, היא לא מתייחסת כלל לשאלה אם האיסור הוא בבולט או גם בשוקע. ורק בשלב בו היא דנה מצד חשד נכנס קריטריון זה (עובדה זו הובילה למחלוקת הראשונים האם איסור התורה הוא רק בבולט או גם בשוקע):

"תנן התם: דמות צורות לבנות היה לו לר"ג בעלייתו בטבלא בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן: כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי? והכתיב: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני! אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן, כדתניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם…

ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי? והתניא: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום! אמר אביי: לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדי הדדי. אלא מעתה, פרצוף אדם לחודיה תשתרי, אלמה תניא: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם! אמר רב יהודה בריה דרב יהושע, מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי: לא תעשון אתי – לא תעשון אותי, אבל שאר שמשין שרי.

ושאר שמשין מי שרי? והתניא: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת! אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון.

ושבמדור התחתון מי שרי? והתניא: אשר בשמים – לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל – לרבות מלאכי השרת! כי תניא ההיא – לעובדם. אי לעובדם, אפילו שילשול קטן נמי! אין הכי נמי, ומסיפיה דקרא נפקא, דתניא: אשר בארץ – לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות, מתחת – לרבות שילשול קטן.

ועשייה גרידתא מי שרי? והתניא: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות! שאני ר"ג, דאחרים עשו לו. והא רב יהודה דאחרים עשו לו, וא"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, סמי עיניה דדין! התם בחותמו בולט, ומשום חשדא; דתניא: טבעת שחותמה בולט – אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע – מותר להניחה ואסור לחתום בה. ומי חיישינן לחשדא? והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמי ביה אנדרטא, והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה, ולא חיישי לחשדא! רבים שאני. והא רבן גמליאל דיחיד הוה! כיון דנשיא הוא, שכיחי רבים גביה. ואיבעית אימא: דפרקים הואי. ואיבעית אימא: להתלמד שאני, דתניא: לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות".

רש"י

רש"י שם מג, א-ב (בחלק הנוגע לענייננו):

שאפשר לעשות כמותן – ממש, כגון שמשין של מטה – חצר ואולם והיכל ומנורה. אבל שמשין של מעלה שאי אפשר לעשות כמותן ממש, אלא ציור דוגמתן – מותר.

בית תבנית היכל – בארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו, אבל אם נשתנה במקצת – מותר.

המשמשין לפני במרום – אלמא שמשין עליונים קאסר.

ארבעה פנים – פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת, דוגמת חיות הקדש, דכתיב: 'אתי' – השרויות אצלי.

שבמדור העליון – כדכתיב: 'אתי'. אבל חמה ולבנה במדור התחתון הם.

דאחרים עשו לו – עובדי כוכבים.

מחלוקת הראשונים בדין ציור אדם, מלאכים וגרמי השמיים

הסוברים שכל האסור בפיסול אסור בציור

ראב"ד

הראב"ד, בהשגות על הרמב"ם עבודה זרה ג, יא, כותב שאין חילוק בין צורת אדם לצורת גרמי השמיים, ובשני המקרים אסור לציירם, גם אם הציור לא בולט. ומדבריו עולה ש'שווה בשווה' חמור משוקע, ואם כן גם איור על לוח יהיה אסור. גם לקנות מהגוי תבליט של אדם או שמש – אסור. וכן לגבי חתימה, מותר שהגוי יחתום לו בחותם שוקע אך לא בחותם בולט:

"טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם, אם היתה הצורה בולטת – אסור להניחה ומותר לחתום בה, ואם היתה הצורה שוקעת – מותר להניחה ואסור לחתום בה, מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת. וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים, שנאמר: 'לא תעשון אתי' – לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום. ואפילו על הלוח. צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורות האילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת.

השגת הראב"ד: וכן אסור לצור צורת חמה וכו'. א"א: דומה שהוא מחלק בין צורת אדם לצורת המשמשין במרום, צורת משמשין אפילו הם שוים לא בולטים ולא שוקעים אסורים, וצורת אדם אם אינו בולט מותר. ולא ידעתי למה ומאין לו, ואם תאמר משום דקתני 'חותמה בולט – אסור להניחה', הא שוה בשוה מותר, אימא סיפא: חותמה שוקע מותר להניחה, הא שוה בשוה אסור. וסוף דבר לעשותה ישראל בכל ענין אסור, ואם עובדי כוכבים עשו לו בולט – אסור להניחה בידו, ומותר שיחתום לו עובד כוכבים. שוקע מותר להניחה ואסור לחתום לו עובד כוכבים. ואחד צורת אדם וצורת שמשין שבמרום דינם שוה, וכן עיקר".

רמב"ן

הרמב"ן בחידושיו על עבודה זרה מג, ב, כותב שאין חילוק בין בולט לשוקע, ובכל אופן אסור לצייר פרצוף אדם או גרמי השמיים. אך בהמשך מביא את דעת "הרב בעל התוס' הצרפתי" ו"דעת רבים" שצורת אדם או משמשי מרום אסורה רק כשהיא בולטת. ולא מבואר מדבריו אם למסקנה מכריע כך להלכה:

"ואסיקנא דדמות שמשין אפילו שבמדור התחתון אסורים. ונראה לפרש ולומר דלא שנא בולט ולא שנא שוקע, וכן בפרצוף אדם, ד'לא תעשון' כתיב, ולא פליג רחמנא בין בולט לשוקע… ושוב ראיתי דעת רבים ודעת הרב בעל התוס' הצרפתי ז"ל[1] כן דכל צורה שוקעת מותרת ואפי' דמות אדם ומשמשי מרום, ובולטת אסורה באלו הנזכרים ולא באחרים בכל שבארץ".

ר"ן

הר"ן על הרי"ף ע"ז יט, א, מביא שתי אפשרויות: או שכל הצורות האסורות בעשייה מהתורה אסורות בין שוקעות בין בולטות (כדעת הרמב"ן), או שאסורות רק בולטות (כדעת הרשב"א להלן), ולמסקנה מכריע כאפשרות הראשונה, שבין כך ובין כך אסורות:

"והך ברייתא דטבעת שחותמה בולט, איכא מאן דאמר דלא ב'דמות שמשי מרום' שאסרה תורה לעשותן איתניא, דרחמנא לא פליג בכל מה שאסר לעשותו בין בולט לשוקע, אלא בשאר צורות היא, שאע"פ שמותרות מן התורה בין לעשותן בין לקיימן, כל שהן בולטות – אסורות מדרבנן משום חשדא, וכשהם שוקעות – מותרות בדליכא חשדא. וכן נמי צורות שבמדור התחתון, שאסרה תורה לעשותן, היכא שלא עשאן הוא אלא שאחרים עשו לו – אם הם בולטות אסור לקיימן מדרבנן ומשום חשדא, ואם שוקעות מותרות. דאיסור תורה ליכא, שהרי אחרים עשו לו, ומשום חשדא נמי ליכא כיון שהן שוקעות. ונמצא לפי לשון זה שכל הצורות שאסרה תורה אסור לעשותן בין בולטות בין [שוקעות, ולקיימן] שבמדור העליון [אסורות] בין בולטות בין שוקעות על דרך פירושו של הרב רבינו מאיר ז"ל שכתבנו למעלה. ושבמדור התחתון בולטות אסור לקיימן משום חשדא שוקעות מותרות דליכא חשדא. ושאר כל הצורות כולן בולטות אסורות בין לעשותן בין לקיימן שוקעות מותרות.

ולשון אחר אמרו שכל הצורות שאסרה תורה דוקא בולטות אסורות, אבל שוקעות מותרות. וכל שאר הצורות בין שוקעות בין בולטות מותרות. והא דתניא טבעת שחותמה בולט וכו' באותן צורות שאסרה תורה מיתוקמא, דבהנהו איכא לאיפלוגי בין בולט לשוקע, אבל שאר כל הצורות בין בולטות בין שוקעות מותרות. וכלשון הראשון יש לי להכריע, מדמקשינן… ומהך ברייתא ליכא לאוכוחי מידי, דהא בדינא דאורייתא מתוקמא, דצורות שאסרה תורה בולטות אסורות בין לעשותן בין לקיימן, ושוקעות מותרות. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, אא"כ תדחוק דמדקתני מותר לחתום בה מוכח דקיומן משום חשדא אסור ולא מדינא, שאילו היה מן הדין – [אף] לחתום בה היה ראוי לאסור, שבשעת שהוא חותם הרי מקיים אותה, ואין זה כלום, דדלמא בשל עובד כוכבים וקא משמע לן שמותר לעשות צורה שוקעת. הלכך צורות שאסרה תורה בין בולטות בין שוקעות אסורות, ושאר צורות בולטות אסורות [משום חשדא] שוקעות מותרות".

רא"ה

גם הרא"ה שם סובר שהדמויות שאסור ליצור אותן מהדרשה של "לא תעשון איתי", אסורות בין בולטות ובין שוקעות, ורק אלו שאסורות משום חשד שעובד אותן, אסורות רק כשהן בולטות. ועוד כותב הרא"ה, שאם כבר לא עובדים אותן – אין חשש לחשד:

"תנו רבנן: טבעת שחותמה בולט – אסור להניחה ומותר לחתום בה. פירוש, דרכן היה לעשות צורה כל אחד בטבעתו צורה מיוחדת לכל אחד וחותמין. וזהו חותמו של כל אחד. והכא איירינן בצורה שמותר לעשותה, דאילו בצורה שאסור לעשותה, ודאי לא שנא בין שוקע לבולט, אלא הכא בצורה שמותר לעשותה, אלא דחיישינן לחשדא שלא יהא עובדה, מתוך שהיו באותו זמן שטופין בע"ז, וקאמר דחותמה בולט אסור להניחה, כלומר באצבעו, ובשום מקום שתראה. ומותר לחתום בה, שהרי בחותם הצורה שוקעת ובצורה שוקעת ליכא חשדא לעבדה, שאין עובדין אלא צורה בולטת. חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. פירוש לפי שהרי עכשיו בחותם הצורה בולטת וחיישינן לחשדא שלא יאמרו שהוא עובדה. ומיהו דוקא בצורה שדרכן לעבדה, ומסתברא נמי דהכל לפי הזמן. וכי שני לן בין חותמה שוקע לחותמה בולט, דוקא לענין חשדא, אבל לענין צורות האסורות לא שנא בין בולטת בין שוקעת כולן אסורות".

מאירי

גם המאירי ע"ז מב, ב, סובר שדמות אדם או מלאך או כוכבים אסורה אף בשוקעת, ודמות בהמות וצמחים מותר אף בבולטת. ודוחה את דעת הרמב"ם שפרצוף אדם מותר בשוקע:

"ציורין הנעשין בצבעין, יש אומרים שאין נקראים בולטים וכן מעשה רוקם העשוי בבגד באריגתו. הא אותם שנעשו בתפירת המשי: אם הצורה בגוף המשי – בולטת היא, ואם הצורה נעשית בחלק שבבגד והיא מוקפת במשי עד שהצורה נשארת עשויה מאליה בבגד – שוקע הוא, ומותר.

דין עושה כיצד? כל שמצייר דמות שמשים שבמרום, הן שבמדור העליון כגון מלאך ושרף, הן שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות – עשייתן אסורה ואפילו לנוי. רוצה לומר שלא לכונת עבודה. ואפילו שוקעים, ואפילו על כלים המבזים, ולדעתנו אפילו להתלמד ואפילו של פרקים ואפילו בפחיסה. שלא הותרה עשייה לישראל בשום פנים, ולא הוזכרו כל אותם התנאים אלא כשעשאם גוי לצורך ישראל ובמצותו, שמותר בתנאים אלו, או אף שלם כל שאין בו משום חשד, כגון מקום רבים או שוקע. ויש חולקים בזו כמו שיתבאר.

וכל שמגלגל ירח ולמטה – הן דומם הן צומח הן בעל חיים, הן פרצופין הן צורות כגון הרים וגבעות ימים ונהרות אילנות ובהמות וחיות ועופות ודגים – עשייתן שלא לכונת עבודה מותרת אף בבולט. ואף במכובדים, חוץ משני פרצופין והם צורת ארבע חיות הנזכרות במרכבה בדפוס אחד, או צורת אדם אפילו לבדו, הואיל וארבעתם נזכרו על שמו, כמו שאמר עליהם דרך כלל: 'ודמות אדם להנה'. ויש אוסרין באריה ושור אף באחת לבד, אם עשאן נקדות נקדות לבד על תכונת אריה ושור שבגלגל המזלות. ומ"מ אף על תכונת אדם שבארץ ארבעתם מיהא, והענין שהם אוסרים אף אחד אחד בשנעשה בנקדות הוא, שהם מקשים: הרי אסרנו עשיית כל שלמעלה אף אחד אחד, והרי שור ואריה ונשר דמות שלמעלה הם! ותירצו שכשהוא עושה אותם כדוגמת מעלה ודאי כך הוא, והסימן לזה כשעושה אותם נקדות נקדות, אבל כל שעושה אותם דוגמת גופן שלמטה – לא נאסר אלא באדם או בארבע כי הדדי, שדינן כדמות שמשים שבמרום.

ומגדולי המחברים מתירין אף בעשייה, ואף באדם בשוקע. וכבר כתבו עליהם גדולי המגיהים כדברינו. ושמא תאמר: אם באדם לבד נאסר, מה מקום לאסור בארבע חיות כאחד? תיפוק לי משום אדם לחודיה! מ"מ אתה למד ממנה שאם מצא צורת אדם אסור להשלים בה צורת ארבע חיות, או שמא לעבור עליו בשני לאוין. וכדומה לזה כתבו בתוספות…".

ט"ז

הט"ז יו"ד קמא, יב, חולק על השו"ע שהתיר באדם שוקע, וכתב שיש לפסוק כרמב"ן וסיעתו, שכל שאסור – אסור בין בבולט ובין בשוקע:

"מותר לעשותן – משמע: כל הצורות האסורות דלעיל מותר לעשותן כשהם שוקעים. אבל בטור הביא אח"כ בשם הרמב"ן שכתב בכל מה שאסור מן התורה משום 'לא תעשון אתי', דהיינו ארבעה פנים שבמדור שכינה ודמות מלאכים שבמדור העליון, ודמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות שבמדור התחתון ודמות אדם, משום שנאמר 'לא תעשון אותי' פי' כדמות שאני מראה עצמי לנביאים – כל אלו אסור בין שוקע בין בולט, אלא בשאר צורות יש ג"כ איסור לעשותן והוא מדרבנן, שם יש חילוק בין שוקע לבולט. ממילא גם בהנך שאסור מן התורה לעשותן אלא דשהייתן מותר מן התורה ואסור מדרבנן משום חשדא, גם בהם יש חילוק בין שוקע לבולט. ודעה זו הביא הר"ן בשם הראשונים, וכתב עליה שכן עיקר והוכיח כן מן התלמוד. ואם כן תימא על הש"ע שלא הביא דעת הרמב"ן. ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב"ן, והטור מסיק כן וכן הר"ן…".

רמ"ז

בשו"ת הרמ"ז נח, קיבל את דברי הט"ז הללו להלכה:

"שאלה אם יש לאסור צורת האדם בשוקע.

תשובה: נאמנו לי נאומיך הנעימים, באגרת המצוחצחת עולה ויורדת בעמק ההלכה בכל ערוכה, יפה דנת יפה אסרת, ואשרי המאשר באשורי החומרא באלה העניינים, שהרי שלמים וכן רבים אוסרים בצורת אדם אפילו בשוקע. וכמ"ש גדול האחרונים בט"ז ומסיק דנכון להחמיר. ואין לחלק כלל בין צורות עשויות מעץ ואבן לנעשות מדברים אחרים… ובמאי דפשיטא כביעתא בכותחא רק לפני צורי אשפוך שיחה יברכך ברוב הצלחה וכל ששון וכל שמחה. משה זכות".

קיצור שולחן ערוך

מהקיצור שולחן ערוך קסח, א-ב, מבואר שאוסר כל ציור של מלאכים, כוכבים או דמות אדם, בין בולט ובין שוקע:

"כתיב: לא תעשון אתי אלהי כסף וגו'. וקבלו רבותינו זכרונם לברכה דזוהי אזהרה שלא לצייר צורות שבמדור העליון ושבמדור התחתון, והיינו 'לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני'. ולכן אסור לצייר צורות ארבעה פנים שבמרכבה, וצורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן אסור לצייר צורות חמה ולבנה וכוכבים. ואפילו אינן בולטות אסור לעשותן. ואפילו בשביל עובד כוכבים ומזלות, אבל להשהותן בבית, אם אינן בולטות מותרין, רק שלא יאמר להאינו יהודי לעשותן, משום דאמירה לאינו יהודי אסור בכל האיסורין כמו באיסורי שבת.

וכן אסור לצייר צורת אדם, ואפילו רק פרצוף בני אדם לחוד נמי אסור, ואפילו להשהותה אסור, עד שיקלקל אותה קצת. ודוקא בצורה שלימה דהיינו בשתי עינים וחוטם שלם אבל אם אינו רק חצי הצורה מצד אחד, כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה זה אינו אסור".

חכמת אדם חושש לכתחילה לרמב"ן וט"ז

החכמת אדם פה, ג; ה; ח, פוסק מעיקר הדין כרמב"ם ושו"ע, אך כותב שראוי לחוש לדעת רמב"ן ור"ן שגם בשוקע אסור פרצוף אדם:

ג כתיב (שמות כ', כ') לא תעשון אתי אלהי כסף וגו' וקיבלו חז"ל דזהו אזהרה שאסור לצייר צורות שבמדור עליון ותחתון ורצה לומר לא תעשון דמות הצורות שהם אתי במרום ולכן אסור לצייר צורות ד' פנים שבמרכבה וצורות שרפים ומלאכי השרת. וכן אסור צורת אדם לבדו ואפילו לנוי, או אפילו בשביל עכו"ם אסור לעשות. ודוקא בצורה בולטת אסור, אבל מותר לצייר בבגד אפילו מעשה אריגה או לצייר בכותל בסממנים – כיון שאינו בולט מותר לצייר (סימן קמ"א סעיף ד' וה')…

ה וכן אסור לעשות צורת חמה ולבנה וכוכבים כאותן הדמות שנראה לנו שגם הם משמשים שבמדור התחתון, ובאלו אסור אפילו לצייר בסממנים, שהרי גם ברקיע נראה לנו כן…

ח אבל דעת רמב"ן ור"ן דכל הצורות האסורין משום 'לא תעשון' – אין חילוק בין שוקעת או בולטת, ואסור מן התורה לעשותן אלא לענין להשהותן. וכן בשאר צורות האסורין משום חשד, בזה יש לחלק בין שוקעת לבולטת. וראוי לחוש לדבריו (ט"ז ס"ק י"ב).

הסוברים שגרמי השמיים אסורים בציור, אך מלאכים ובני אדם אסורים רק בתבליט

תוספות בשם ר"י, ר"ת וריב"א

התוספות ע"ז מג, ב, ד"ה: 'והא', מקשים מדוע הגמ' לא תירצה להצורות שהיו אצל ר"ג היו שקועות ולכן היו מותרות, ומתרצים בשם ר"י, ר"ת וריב"א שלגבי גרמי השמיים אין חילוק בין בולט לשוקע, כי גם הם עצמם נראים לנו מכדור הארץ כשקועים ברקיע ולא בולטים (נראה שיאסרו גרמי השמיים אף שווה בשווה, משום שלא נראה שהתכוונו שהכוכבים נראים לנו שוקעים ברקיע ולא מונחים עליו שווה בשווה):

"והא ר"ג יחיד הוה – ואם תאמר: אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת, ולכך עשאה ר"ג! ואור"י ור"ת וריב"א, כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין וכן ברקיע שוקעין הם. ולא מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן".

תוספות הרא"ש

וכ"כ תוספות הרא"ש ע"ז מג, ב:

"והא ר"ג יחיד הוא. תימה, אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת! ואומר ריב"א ור"ת ז"ל, דבחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין, כי ברקיע נראין שוקעין. ולא מפלגינן בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן".

תוספות רבי יהודה מפאריס

וכ"כ תוספות ר' יהודה מפאריש על ע"ז מג, ב:

"והא ר"ג יחיד הוה. תימא, דאמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת, ולכך עשאוה ר"ג! ואומרים ר"ת וריב"א, כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטות לשוקעין, כי ברקיע שוקעין הן, ולא מפליג בהכי אלא דוקא גבי פרצופין וכיוצא בהן".

סמ"ג

וכ"כ הסמ"ג לאוין כב, ובאר בשם ר"ת ור"י שהטעם שבגרמי השמיים אף צורה שאינה בולטת אסורה, משום שהכוכבים (נראים לנו כ)שקועים ברקיע. ומשמע מזה קצת שגם צורה שקועה של גרמי השמיים אסורה. עוד משמע קצת מדבריו שרק גרמי השמיים אסורים כשהם שקועים, אך מלאכים אסורים רק כשהם בולטים, כמו האדם (שהרי שם לא שייך הנימוק שהם שקועים ברקיע):

"שלא לעשות צורה לנוי, אף על פי שאינה עבודה זרה, שנאמר: 'לא תעשון אתי אלהי כסף וגומר', כלומר צורת אדם של כסף ושל זהב לנוי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודה זרה. ואין אסור [לצור] לנוי אלא צורת אדם בלבד, והוא שתהא בולטת, אבל משוקעת או [צורה] של סמנין – מותר (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ג הל' י), כדאיתא בפרק כל הצלמים…

ואמרינן נמי (שם), שאסור לעשות דמות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, שנאמר: 'לא תעשו אתי אלהי כסף' – לא תעשו בדמות שמשי שהם אתי במרום. ואפילו אין הצורה בולטת בו, שברקיע הם שקועים. וכן פר"ת ור"י (שם תד"ה והא ר"ג)".

רא"ש

הרא"ש מסכת עבודה זרה ג, ה, מביא את דברי הריב"א ור"ת, שמכך שהגמ' לא תירצה לגבי ר"ג שצורות הלבנה היו שקועות, משמע שלגבי צורות של גרמי השמים אין חילוק בין שוקעים לבולטים, כי בשונה מפרצוף האדם שנראה לנו בולט (תלת מימדי), גרמי השמיים נראים לנו שקועים (דו מימדי):

"תימה, אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת! וריב"א ור"ת ז"ל היו אומרים דבחמה ולבנה כוכבים ומזלות אין חילוק בהן בין בולטין לשוקעין, כי נראין בעינינו כשוקעין ברקיע. ואין חלוק בין בולטין לשוקעין אלא בצורות ובפרצופות".

רבנו פרץ

גם רבנו פרץ, המובא באגודה ובמרדכי, סובר שחמה ולבנה אסורות אף בשוקע, כפי שהן ברקיע, והשאר מותרים בשוקע.

כ"כ המרדכי ע"ז רמז תתלח בשמו:

"והא רבן גמליאל דיחיד הוא. אין להקשות: מאי פריך? והא אין איסורא אלא בצורות בולטות! וי"ל דבלבנה נמי אין חילוק, לפי שגם ברקיע אינה בולטת… מיהו אמת [*הוא] דאסור לעשות (*פרצוף) צורת האדם הבולט, כדאמר לעיל מקרא ד'לא תעשון אתי'. ומ"מ צורת אדם שצובעין בסדינין ובצבעין ורקמה – מותר, שאין שם פרצוף שלם, עכ"ל שיטת ה"ר פרץ".

וכ"כ האגודה ע"ז ג, לח:

"ובלבנה וכוכבים אין חילוק בין בולטות ושוקעות, אבל בשאר חותמות דוקא בבולטות אסורות… מיהו [לעשות] פרצוף אדם הבולט אסור, אבל פרצוף אדם שצובעין בסדיני' ובצבעים ורקמה – מותר, שאין פרצוף שלו שלם. עד כאן מפרישות הרבי פרץ ז"ל".

שולחן ערוך

וכן פסק השו"ע קמא, ד, להלכה:

"אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי… במה דברים אמורים? – בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין – מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות. ואם הם להתלמד, להבין ולהורות – כולן מותרות אפילו בולטות".

ושם סעיף ו' פסק כרמב"ם שצורת שאר יצורים מותרת אף אם בולטת:

"צורות בהמות, חיות ועופות ודגים, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם, מותר לצור אותם, ואפילו היתה הצורה בולטת".

שולחן גבוה

וכ"כ שולחן גבוה קמא, כא:

"וצורת חמה וכו' – כן כתבו התוס' והרא"ש ז"ל שם, ודקדקו כן מדפריך 'והא רבן גמליאל יחיד הוה!', ולא משני דצורת לבנה דעשה רבן גמליאל לא היתה בולטת. ולכן אמרו דבחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין, שהרי נראין בעינינו כשוקעים ברקיע. הילכך בשוקעין נמי אסור, וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות עבודה זרה".

הסוברים שאדם מותר לצייר ללא תבליט, אך לא מלאכים וגרמי השמיים

רמב"ם

הרמב"ם הל' עבודה זרה ג, י-יא, כותב שצורת אדם מותר לצייר אם היא לא בולטת, אך צורת גרמי השמיים או מלאכים אסור לצייר אף אם היא 'על הלוח', כלומר שאינה בולטת:

"אסור לעשות צורות לנוי ואף על פי שאינה עבודת כוכבים, שנאמר: 'לא תעשון אתי', כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים. ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד. לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת, כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן. ואם צר – לוקה. אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות".

טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה, ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתום בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת. וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים, שנאמר: 'לא תעשון אתי' – לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום. ואפילו על הלוח. צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורות האילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת".

רמב"ם ספר המצוות

בספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה ד, כותב שאסור לעשות צורות של "מיני בעלי חיים" מעצים, אבנים או מתכות, וזהו לאו דאורייתא שלוקים עליו. ולכאורה סותר את מה שכתב במשנה תורה:

"והמצוה הרביעית היא שהזהירנו מעשות צורות מיני בעלי חיים מן העצים והאבנים והמתכות וזולתם, ואף על פי שלא ייעשו להעבד. וזו הרחקה מעשות הצורות בכלל, כדי שלא יחשוב בהם מה שיחשבו הסכלים שהם עובדי עבודה זרה שיחשבו כי לצורות כחות. והוא אמרו יתברך: 'לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב'. ולשון מכילתא בענין לאו זה על צד הבאור: 'אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם', שלא תאמר: הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות. תלמוד לומר: 'לא תעשו לכם'. ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות.

וכבר התבארו משפטי מצוה זו, ואי זה מן הצורות מותר לציירם ואי זה מהם לא יצויירו. ואיך יהיה תאר הציור – בפרק שלישי מעבודה זרה. והתבאר בסנהדרין שלאו זה גם כן, רוצה לומר אמרו 'לא תעשון אתי אלהי כסף', כולל ענינים יוצאים מכוונת מצוה זו. אבל פשטיה דקרא מדבר במה שזכרנו כמו שהתבאר במכילתא".

אורחות חיים

האורחות חיים עבודה זר, הביא את דברי הרמב"ם ביד החזקהה ז:

"כתב הרמב"ם ז"ל: כל העובד ע"ז ברצונו בזדון – חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה – סקילה. ואם עבד בשגגה – חייב קרבן חטאת קבועה. העושה ע"ז לעצמו, אף על פי שלא עשאה בידו, ואף על פי שלא עבדה – לוקה, שנאמר: 'לא תעשה לך פסל'. וכן העושה [בידו] ע"ז לאחרים, ואפילו גוי – [לוקה], שנאמר: 'אלהי מסכה לא תעשה לך'. לפיכך העושה ע"ז לעצמו בידו – לוקה שתים.

אסור לעשות צורות לנוי, אף על פי שאינן ע"ז, שנאמר: 'לא תעשון אתי אלהי כסף'. כלומר צורות שהן של כסף ושל זהב שהן לנוי, כדי שלא יתעו בהן התועים וידמו שהן לע"ז. ואין אסור לצור צורה אלא צורת אדם בלבד. לפיכך אין [מציירין] לא בסיד ולא באבן ולא בעץ צורת אדם. והוא שתהיה הצורה בולטת ואם צר לוקה. אבל היתה הצורה משוקעת או צורה של סממנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות [והטבלאות] או צורות שרוקמין בארוג הרי אלו מותרין. וכן אסור לצור צורת דמות חמה ולבנה וכוכבים [מזלות ומלאכים שנאמר לא תעשון אתי לא תעשון כדמות] שמשי המשמשים לפני במרום ואפילו על הלוחות.

צורות בהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותן ואפילו הצורה בולטת".

כלבו

וכן כתב הכלבו צז:

"העושה עבודה זרה לעצמו, אף על פי שלא עשאה בידו ואף על פי שלא עבדה – לוקה, שנאמר: 'לא תעשה לך פסל'. וכן העושה עבודה זרה לאחרים, אפילו עשאה לעכו"ם – לוקה, שנאמר: 'ואלהי מסכה לא תעשו לכם'. לפיכך העושה עבודה זרה בידו לעצמו – לוקה שתים, אסור לעשות צורות של כסף ושל זהב שהם לנוי, כדי שלא יטעו בהם הטועים וידמו שהם לע"ז.

ואין אסור לצייר צורה לנוי אלא צורת האדם בלבד. לפיכך אין צרין לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם שתהא הצורה בולטת ואם צר לוקה אבל אם היתה הצורה משוקע או צורה של סממנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות או הצורות שרוקמין בארוג הרי אלו מותרות, וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה וכוכבים שנאמר (שמות כ, כ) לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי המשמשים לפני במרום ואפילו על הלוחות, צורת הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורת אילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותן ואפילו הצורה בולטת".

רבנו ירוחם

בדעת רבינו ירוחם (תא"ו יז, ה) יש להסתפק כיצד סובר, שמצד אחד מזכיר את ר"י ומצד שני את הרמב"ם, אך לא מציג אותם כחולקים, ולא מבורר מדבריו האם מלאכים ידונו ככוכבים, כדעת הרמב"ם, או כאדם, כדעת ר"י:

"אסור לעשות דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות… וכתב ר"י דאפי' שאינו בולט. וכן כתב הרמ"בם… ופרצוף אדם אסור לעשותו, ואפי' להשהותו אם עשאו גוי משום חשד. ודרקון, והוא צורת נחש ויש לו סנפיר וקשקשת בי פרקי צואר – מותר לעשותו ואסור לשהות. וכתבו התוס' דדוקא גולם שלם אדם ודרקין וצורה בולטת, אבל צורת ראש בלא גוף שלם – שרי… ואסור לעשות חיות ואופנים ושרפים וכרובים ומלאכי השרת… ונשר ושור ואריה, כתבו הפסקנים כי כל אחד לבדו מותר לעשותו ולשהותו, ואינו אסור אלא דמות ד' חיות יחד".

נימוקי יוסף

כיוצא בזה יש להסתפק בדעת הנימוקי יוסף ע"ז מג, ב, שכותב שצורת אדם מותר שוקע אך לא בולט, כרמב"ם, וצורת גמרי השמיים אסור אף שוקע, כר"ת, ושאר הצורות כולל דרקון, מותר גם בולט. ולא פירש מה הדין במלאכים, שעליהם נחלקו הרמב"ם ור"ת:

"… ויש לנו ללמוד דינים רבים מסוגיא זו, וכדפירשו בעלי התוספות ז"ל… ופירוש 'בולט' – שהצורה בולטת לגמרי, שנראית עליונה על החותם או על הלוח, אבל צורות שאורגין בבגד או שמציירין בסמנין על הכותל או על טבלא – הרי זו אינה בולטת ומותרת. וכ"כ הרמב"ם ז"ל, ומהא דלא משני צורת לבנה דרבן גמליאל לא היתה בולטת, כתב הרא"ש ז"ל בתוספות בשם ריב"א ור"ת ז"ל, דבחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין, כי ברקיע נראין שוקעין, ולא מפליגינן בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן… ו'חותמה שוקע' דתניא מותר להניחה ואסור לחתום בה, כתב הרשב"א ז"ל, היינו צורות שאסור לעשותן, כפרצוף אדם ושמשים של מרום, אבל שאר צורות, ואפילו צורת דרקון – מותר לחתום בה, דלא עדיפא חתימה מעשיה, ובגמרא אמרינן בעשיית צורת דרקון, אי בעושה צורת דרקון מי אסיר, ומדפריך הכי בהדיא, ולא משני בבולט, ש"מ דצורת דרקון אפילו בולט מותר לעשותו, ומיהו אם צורת דרקון בולט הוא אסור להניחה משום חשדא".

ערך לחם

בספר ערך לחם (למהריק"ש) יו"ד קמא, ד, כותב שיש לחוש לרמב"ם לאסור צורת מלאכים בין בולטים ובין שוקעים:

"מותר לעשותם כו'. הרמב"ם והרמב"ן ור"ן מסכימים לאסור גם בצורת מלאכים בין בולטת בין שוקעת, ואין להקל במה שהם מסכימים".

הסוברים שגם דמות חמה ולבנה אסורות רק בתבליט

רמב"ן בשם בה"ג וכן "דעת רבים ודעת הרב בעל תוס' הצרפתי"

הרמב"ן על עבודה זרה מג, ב, כותב בשם בה"ג ובשם "דעת רבים ודעת הרב בעל תוספות הצרפתי ז"ל", שכל צורה שוקעת מותרת, בין של אדם ובין של משמשי מרום:

"ואסיקנא דדמות שמשין אפילו שבמדור התחתון אסורים. ונראה לפרש ולומר דלא שנא בולט ולא שנא שוקע, וכן בפרצוף אדם, דלא תעשון כתיב ולא פליג רחמנא בין בולט לשוקע, אלא בשאחרים עשו לו אמור רבנן דשוקע מותר ובולט אסור משום חשדא, והא דתניא טבעת שחותמה בולט כו' לאו בדמות שמשי מרום אלא בשאר כל הצורות היא, דכיון דבולטות נינהו – איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא, כיון שהוא מניחה… אבל בה"ג ז"ל כתב: תנו רבנן, טבעת שחותמה בולט וכו', והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון. מאי טעמא? משום חשדא, דילמא אמרי קא סגיד לה. עד כאן. ושוב ראיתי דעת רבים ודעת הרב בעל התוס' הצרפתי ז"ל כן, דכל צורה שוקעת מותרת, ואפי' דמות אדם ומשמשי מרום. ובולטת אסורה באלו הנזכרים ולא באחרים בכל שבארץ".

רשב"א

בחידושי הרשב"א על ראש השנה כד, ב, מבואר שגם דמות חמה ולבנה מותרת כשהיא שקועה, ורק תבליט נאסר:

"הא דתניא טבעת שחותמו בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, בצורת אדם א"נ בצורת חמה ולבנה היא דאיכא משום עשייה ומשום חשדא דע"ז, והילכך בחותמה בולט אסור להניחה משום חשד ע"ז, לפי שאלו צורות נעבדות, ואותן הנעשין לעבודה אין עושין אותן אלא בולטות, ומותר לחתום בה. דאי משום איסור עשייה – לא אסרה תורה אלא כעין שמשין שבמדור שהן בולטין".

וכך עולה מדברי שו"ת הרשב"א א, קסז:

"… ולפיכך צורת אריה ונשר ושור – כל אחת לעצמה מותר לעשותה. ותניא בתוספתא: טבעת שיש עליה פרצוף, מותר לחתום בה. רבי חנינא בן גמליאל אומר: של בית אבא חותמין בחותם של פרצופות. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: כל הפרצופות היו בירושלים חוץ מפרצוף אדם בלבד. והילכך אפילו בלשון ואפילו בולט מותר, וכל שכן בשוקע, שאין לך אסור בשוקע".

ריטב"א בשם הרשב"א ומקצת רבני צרפת

הריטב"א סובר ההיפך מר"ת וסיעתו, וכותב שגרמי השמיים נחשבים בולטים, ולכן רק בתבליט אסור לעשותם. וכתב שכן היא דעת הרשב"א ומקצת רבני צרפת. אך בהמשך כותב הריטב"א שאיור בדיו נחשב בולט ולכן אסור לאייר בדיו צורת גרמי השמיים, ורק לחקוק מותר:

"… ושמעינן מינה שדמות חמה ולבנה ומשמשין האמורין למעלה – אינן אסורין אלא בבולטין, דאי לא, הכא חותמה בולט אמאי מותר לחתום בה? מפני שהחותם יוצא שוקע! אלא ודאי כדאמרן. וכן בדין, דסתם חמה ולבנה ומזלות אינן נראין לעולם למראית העין אלא בולטין. ואף על פי שאומרים לפעמים 'מזל שוקע' ידוע הוא שאין השקיעה ההיא כעין השקיעה הנזכרת כאן כנ"ל. ודרבן גמליאל בולטין היו, שכן מראיהן. והא דאמרינן התם 'בחותמו בולט ומשום חשדא' – לא נקטינן לשון התם אלא משום חשדא, וכן דעת מורי הרשב"א נר"ו וגם מקצת רבני צרפת ז"ל כן פסקו…

ומסתברא דכל שאסור לעשות – אפילו בדיו הוא אסור, שלא חלקו בין בולט לשוקע אלא בדבר החקוק, וצורת דיו כבולט חשוב לענין זה. והוא הדין לצורת רוקם בשש ומשי וכיוצא בו. וכל שהוא אסור משום 'לא תעשון אתי', כיון שעל המכובדין אסור – כל שכן על המבוזה. לא חלקו בין מכובד למבוזה אלא במה שאיסורו משום עבודה זרה".

טור (לפי הדרכי משה)

הטור (המובא בהמשך) מביא את שלוש הדעות: דעת הרשב"א (אך לא בשמו), דעת ר"ת ודעת הרמב"ן. מדבריו לא ברור כמי פוסק, אך הדרכי משה (מובא אף הוא בהמשך) כותב שהטור פוסק כדעת הרשב"א שבכל דבר רק בולט נאסר.

ערך השולחן, אורחותיך למדני ורבי חיים דוד הלוי בדעת הראב"ד

ערך השולחן

ערך השולחן (לרבי יצחק טייב, נולד בשנת התקמ"ו [1786], מגדולי חכמי תוניס) יו"ד קמא, ז, כותב שבה"ג חולק על תוספות וסובר שגם בגרמי השמיים שוקע מותר. וכתב שכן היא דעת הראב"ד בהשגות על הרמב"ם:

"וצורת חמה ולבנה אסור בין בולטת וכו'. כ"כ התוספות והרא"ש בשם ר"י ור"ת, וכן דעת הסמ"ג לאוין כ"ב, ע"ש. ועיין בתוספות בד"ה 'שאני' וכו', שכתב דבה"ג מעמיד אותה דר"י בצורת דרקון, דשייך חשדא… ולכאורה נראה דבה"ג סבירא ליה דבצורת חמה ולבנה אין חילוק בין בולט לשוקע כדעת ר"י ור"ת, ואם כן אי דרב יהודה מיירי בצורת חמה ובלנה, אמאי מוקי ליה בחותמו בולט? מיהו בה"ג סוף דף ק"ך כתב וז"ל: תנו רבנן: טבעת שחותמה בולט, אסור להניחה וכו'. והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון. מאי טעמא? משום חשדא… אלמא שייך טבעת בצורת חמה ולבנה, וסבירא ליה דגם בצורת חמה ולבנה יש חילוק בין בולט לשוקע. והתוס' לא הביאו דברי בה"ג אלא בדרקון דוקא, משום דהם סבירא להיו דבצורת חמה ולבנה אין חילוק בין בולט לשוקע, אבל בה"ג סבירא ליה דגם בצורת חמה ולבנה שוקע מותר. וכן דעת הראב"ד בהשגות סוף פ"ג, ע"ש.

והא דלא מוקי דרבן גמליאל בשוקעות, כבר כתב הרמב"ן והריטב"א בחידושים דחמה ולבנה נראים ברקיע בולטים, והכי נמי דרבן גמליאל היו בולטים כעין ברקיע לבדוק בהם, ע"ש…".

דעת 'עשה לך רב' שהראב"ד ורמב"ן סוברים כרשב"א שכשבשקועים הכל מותר

כיוצא בזה כתב רבי חיים דוד הלוי ב'עשה לך רב' ו, נד:

"כי הנה יש מגדולי הראשונים הסוברים שגם שמש, ירח וכוכבים אין אסורים בציור אלא בבולטת בלבד, ולא בשוקעת. כלשונו של הריטב"א: "ושמעינן מינה שדמות חמה ולבנה ומשמשין האמורים למעלה, אינם אסורין אלא בבולטין וכו', וכן הדין, דסתם חמה ולבנה ומזלות אינם נראים לעולם למראית העין אלא בולטין… וכן דעת מורי הרשב"א וכו', וגם מקצת רבני צרפת ז"ל כן פסקו, עכ"ל… וכן דעת הרמב"ן בחידושיו, וסברת הבה"ג, וכך סובר גם הראב"ד בסוף פ"ג מהלכות עבודה זרה, שאין אסור חמה ולבנה וכוכבים אלא בבולטין ולא בשוקעין, ועוד מגדולי הפוסקים כתבו כן".

אורחותיך למדני

בשו"ת אורחותיך למדני יו"ד פו, נשאל אם מותר לצייר שפרנסתו מציור לאייר שמש וירח כחלק מציור נוף. בין הצדדים להתיר הזכיר את דעת בה"ג והראב"ד הסובר כמותו:

"… הרי לדעת הרמב"ן יש איסור לצייר החמה והלבנה שהן במדור התחתון, אף כשהן אינן בולטות. אבל לדעת הבה"ג "ודעת רבים" והרב בעל התוס', הוא מותר… וראיתי בראב"ד שכתב על הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ג הלכה י"א לגבי חותם: "וסוף דבר לעשותה ישראל בכל ענין אסור, ואם עכו"ם עשו לו בולט – אסור להניחה בידו, ומותר שיחתום לו עכו"ם… ואחד צורת אדם וצורת שמשין שבמרום, דינם שוה. וכן עיקר". הרי דעתו כדעת הבה"ג, שאין איסור לחתום בחותם שבולט, אף בצורת שמשין במרום, ובכללם החמה והלבנה. וכן ראיתי בערך השולחן בסי' קמא, אות ז, שכתב… וכן ראיתי בריטב"א בע"ז שם בדה 'התם', שכתב לגבי דין החותם… הרי שדעת הריטב"א כדעת הבה"ג".

תוספות חכמי אנגליה

תוספות חכמי אנגליה על הגמ' ע"ז מג, ב, שואלים את שאלת התוספות מדוע הגמ' לא תירצה על שאלתה 'והא רבן גמליאל דיחיד הוה' שהצורות של הלבנה שהיו לרבן גמליאל היו שקועות, ולכן מותר היה לו לעשותן, ותשובתם היא שקים לגמרא שהיו בולטות. ומשמע לכאורה שאינם מקבלים את חידושו של רבנו תם שדמות חמה ולבנה אסורה גם אם היא שוקעת (אך יש לציין שאין זו ראיה גמורה שכך דעתם, כי אפשר שהשיבו רק על השאלה מדוע הגמ' לא תירצה שאין כאן חשד מטעם שהיו שקועות):

"והא דרבן גמליאל דיחיד הוה. וקשה, אמאי לא מוקי ליה בחותם שוקע? עד כאן. ויש לומר, דקים להו שאותן צורות דרבן גמליאל בולטות היו".

סמ"ק

הסמ"ק קסב, כותב שדמות אדם מותר לעשות שוקעת אך לא בולטת, ואחר כך כותב בסתמא שאסור לעשות צורת כוכבים ומלאכים. ומשמע בפשטות שגם הן אסורות רק בתבליט כמו האדם, כיוון שבניגוד לרמב"ם ודעימיה, הוא לא הדגיש שבשונה מדמות אדם, הן אסורות אף על הלוח:

"שלא לעשות צלם, דכתיב: 'לא תעשו לכם אלילים'. ואמרו רבותינו: אפילו שלא לעבוד, גם לנוי אסור. ואין אסור רק צורת אדם, ודוקא בולטת, אבל משוקעת או בצורה של סמנים – לא… וכן אסור לעשות צורת חמה ולבנה כוכבי' ומזלות. וכן אסור לעשות בית תבנית היכל… תבנית של ד' פנים כגון חיות הקודש".

דעת הלבוש שמותר מהתורה לעשות גרמי השמיים שוקעים, אך אסור מדרבנן משום חשד

הלבוש יו"ד קמא, ד, סובר שמן התורה רק צורה בולטת אסורה, אך חכמים אסרו לעשות צורת חמה ולבנה גם שוקעת, משום חשד, שכן רגילים לעובדן:

"וצורת שאר כל המזלות ושאר צורות, המוצא אותם מותרות בהנאה, שאין דרך לעשותם אלא לנוי ולא לעבודה זרה. אם לא שיש הוכחה שנעשה לע"ז, כמו שנתבאר בריש הסימן. במה דברים אמורים? במוצא, אבל לעשותם – כולם אסורים אפילו לנוי בעלמא, דכתיב 'לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם'… מיהו גם באלו בכל מה שנוכל לומר שהוא דוגמתן ממש, אמרינן שבאותו עניין אסרה התורה ולא באופן אחר, לפיכך אמרו שבד' פנים וכן צורת חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת אינם אסורים אלא בבולטות, שכן כשמראין עצמן לנביאים במראה הנבואה הם מראין עצמן בצורות בולטות, אבל בשוקעות כאותם שאורגים בגד ושמציירים בכותל בסמנים מותר לעשותן, שאין זה דוגמתן כשמראין עצמן לנביאים במראה הנבואה.

ודוקא אלו שאין אסורין אלא בעשייה משום 'לא תעשון אתי', ובמוצא הם מותרין מפני שאין דרך לעשותן לעבודה זרה, אינם אסורין בעשייה אלא בבולטות. אבל חמה ולבנה שדרך לעובדן, אסורין בין בעשייה בין במוצא בין בבולט בין בשוקע. דהא במוצא אסורין משום שמא נעבדו, וכיון שאנו חוששין לשמא נעשית לעבודה זרה, אף בשוקע נמי איכא למיחש. ובעשייה אף על גב שאין אסורין משום 'לא תעשון אתי' אלא בבולט, שכן הם נראין ברקיע כבולטין, מכל מקום אסור לעשותן אפילו שוקעות משום חשדא דעבודה זרה".

הסוברים שגם ציור שאר בעלי חיים אסור מהתורה

ראבי"ה בשם רבו אליקים, סבי אימו

הראבי"ה אלף מט, מביא את תשובת סבי אימו (אבי אם אימו) רבנו אליקים, הסובר שגם ציור בעלי חיים אסור מהתורה כחלק מהאיסור 'לא תעשה לך פסל' (ולא 'לא תעשון איתי' המובא בגמרא הנ"ל):

"… וכעניין זה מצאתי אני אבי העזרי תשובת[ו] של זקיני אבי אם אמי רבינו אליקים בר' יוסף, שהשיב. והנה תשובתו. על הבניין שבנו לשם בית הכנסת בקולוניא בכותל צפוני, וצרו בחלונות צורות אריות ונחשים. ותמהתי הרבה על מה עשו כן, ובאו לשנות מנהג הקדומה מה שלא נהגו הראשונים בכל מקום גלותם. והלא גלוי הוא אצל רבותיי שמנהג ראשונים תורה (שלהם) שלימה היא, וגם יתד תקועה ולהתלות ולהשען עליה. ואף על פי שכוונתם לשמים היה להתנאות לבוראם במצות, הרי הוזהרנו בדיבור שני מלעשות כן, מדכתיב 'לא תעשה לך פסל', ותניא (מכילתא יתרו פ"ו)[2]: לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה לו אטומה? – תלמוד לומר: 'וכל תמונה'. לא יעשה אטומה אבל יעשה לו מטע? תלמוד לומר: 'לא תטע לך'. לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ? תלמוד לומר: 'כל עץ וכו". ומסקנא: 'לא יעשה תמונת כל אלה, אבל יעשה לו דמות בהמה וחיה? תלמוד לומר: תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל צפור וגו'. לא יעשה לו [כל אלה, אבל יעשה לו] דמות דגים וחגבים ושקצים ורמסים? תלמוד לומר: תבנית כל רמש באדמה תבנית כל דגה וגו". נמצינו למידין מכאן שאסור לעשותן.

ואם יעלה על לב האדם לומר: והלא מצינו בבית עולמים שהיו שם כרובים ושאר צורות והואיל והותרו לשם הותרו נמי לבתי כנסיות! הלא מקרא מלא הוא שאסור לעשות כן, דתניא (מכילתא שם ספ"י): 'לא תעשו לכם', שלא תאמר הואיל (ולא) [ו]נתנה רשות לעשות בבית המקדש, הרי אני עושה בבתי כנסיות ובתי מדרשות – תלמוד לומר: 'לא תעשו לכם'. ואף בבית עולמים נמי, בדבר שנצטוו כגון בשני כרובים זהב, אם הוסיף על השנים ועשה ארבע – הרי הן כאלהי זהב. ולכך נכתב 'אלהי זהב'…

ומדרבן גמליאל נמי ליכא למילף היתר בדבר זה, [דקא] מסיים ביה ואזיל: להתלמד עבד, אבל בעשייה שלא להתלמד – אסור. ולא מיבעיא הא דאיסור קל הוא, אלא אפילו באיסור חמור, כגון חייבי מיתות בית דין, מצינו דלהתלמד מותר. שהרי נטיע(ו)ת קישואין חיוב סקילה ואפילו הכי לימדו ר' אליעזר. וכן לעניין הוגה השם באותיותיו אף על פי שיש בו איבוד עולם שכולו טוב שימש בו ר' חנניא בן תרדיון עשייה גמורה להתלמד אסור הכא נמי לא שנא.

ועוד מאחר שהמתפלל מצוה שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר, וגם שנינו הרוצה שיעשיר יצפין, כששוחה בברכות נראה כמו ששוחה לאותן צורת הפרצופין. ויש לחוש לכך, דתניא: ישב לו קוץ בפני עבודה זרה, לא ישחה ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לה. והוא הדין למעות ומעיין, פרצופין המקלחין מים בכרכים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק להן, הכא נמי נראה כמשתחוה לאותן הצורות.

ואל ישיב המשיב מאנדרטא דבבי כנישתא דנהרדעי, דהתם מלך פרס העמידו כדי להעבירם על דתם וכשבטלה הגזירה לקחוהו משם. וכמו כן רבותיי יחושו לכבודם ויסלקו אותן צורות מן הכותל כדי שלא יבואו לידי מכשול עון. וגם יש לנו ללמוד מחזקיה מלך יהודה שכיתת נחש נחשת שנצטווה משה רבינו מפי הקודש לעשותו דכתיב (מ"ב יח ד) וכיתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן, וקיימא לן (מד ע"א) דאע"ג [דהיו] מקטירין לו לא נעשה ע"ז ולא היה צריך כתות, דהא כתיב (במדבר כא ח) עשה לך שרף, לך משלך, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא כיון דחזא חזקיהו מלך יהודה דקא טעו ישראל אבתריה עמד וכיתתו כדי שלא יכשלו בו, ועל זה הודו לו כל שעתו, הכא נמי לא שנא. אליקים בר יוסף".

אור זרוע

האור זרוע ד, רג-רד, מביא את דברי רבנו אליקים חותנו של הראב"ן, שאסר לצייר צורות של אריות ונחשים בחלונות בית הכנסת, משום 'לא תעשה לך פסל'. והוסיף שיש בזה גם בעיה שהמתפללים נראים כמשתחווים להם. והאו"ז עצמו הוסיף שהם מפריעים לכוונת המתפללים.

בסוף דבריו מביא האו"ז את דעת ר"ת שלגבי "פרצופין וצורות" האיסור הוא רק בבולט, אך לגבי חמה ולבנה האיסור גם בשוקע. ומשמע מהאו"ז שמפרש את דברי ר"ת על גבי דברי רבנו אליקים, כלומר שר"ת מקבל את דבריו של רבנו אליקים שאסור לעשות צורות של בעלי חיים וכו', אלא שסובר שהאיסור הוא רק כשהם בולטים. ורק חמה ולבנה אסורות גם כשהן שוקעות:

"מעשה בקולוניא, שצרו בחלונות של ביהכנ"ס צורות אריות ונחשים, ושאלו להרב ר' אליקים זצ"ל והשיב: הוזהרנו בדבור שני מלעשות כן, דכתיב: 'לא תעשה לך פסל'. ותניא: [יכול] לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה לו אטומה? תלמוד לומר: 'וכל תמונה'. לא יעשה לו אטומה אבל (יעשה) לו מטע? תלמוד לומר: 'לא תטע לך'. לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ? תלמוד לומר: 'כל עץ וכו". ומסקנא לא יעשה תמונת כל אלה, אבל יעשה לו דמות חיה ועוף? תלמוד לומר: 'תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל צפור וגו". לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים? תלמוד לומר: 'כל רמש האדמה, תבנית כל דגה וגו".

נמצינו למידין מיכן שאסור לעשותם. ואם יעלה על לב אדם לומר: והלא מצינו בבית עולמים שהיו שם כרובים ושאר צורות, הואיל והותרו לשם הותרו נמי בבתי כנסיות! הלא מקרא מלא הוא, שאסור לעשות כן. דתניא: 'לא תעשו לכם', שלא תאמר: הואיל וניתנה רשות לעשות בבית המקדש, הרי אני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, תלמוד לומר: 'לא תעשו לכם'. ואף בבית עולמים נמי, בדבר שנצטוו כגון שני כרובים אם הוסיף ועשה ארבעה – הרי הם כאלהי זהב. ולכך נאמר אלהי זהב.

ואם ראייתן ממה ששנינו: כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם, והיינו בעושה כדמתרץ אביי. יש להשיב: האי 'כל' לאו דוקא הוא להתיר עשיית כל הפרצופין חוץ מפרצוף אדם… ועוד מאחר שהמתפלל מצווה שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר. וגם שנינו הרוצה שיעשיר – יצפין, כששוחה בברכותיו נראה כשוחה לאותם צורות, ויש לחוש לכך, דתניא: ישב לו קוץ בפני ע"ז, לא ישחה ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לע"ז וכו'. ואל ישיב המשיב מאנדרטא דבי כנישתא, דהתם מלך פרס העמידו כדי להעבירם על דתם, וכשבטלה הגזירה סלקוה משם. וגם יש לנו ללמוד ממה שכתת נחש נחשת, דקיימא לן דאף על גב דהיו מקטרים לו – לא נעשה ע"ז, שלא היה צריך כיתות אלא שהעם טועים אחריו. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. עכ"ל התשובה.

זכורני כשאני המחבר נער קטן, והיו מציירין במיישין בבית הכנסת עופות ואילנות, ודנתי שאסור לעשות כן ממה ששנינו: מפסיק משנתו ואומר 'מה נאה אילן זה'. אלמא שמחמת שנותן לבו לאילן יפה, אינו מכוין למשנתו ומפסיק. כ"ש תפלה, שצריכה כוונה טפי, שאינו יכול לכוין כראוי כשמסתכל באילנות המצויירות בכותל.

השתא איתבריר לן דכולהו אסירי בעשייה, כגון הפרצופין – דהיינו אדם ובהמות וחיות. וצורות – כגון עופות ודגים ונחשים ותולעים. וצלמים – כגון תבנית כל דבר העשוי בדמות. כולהו, העושה אותם עובר בלאו. וכשעשו לו אחרים מותר מן התורה ואסור מדרבנן משום חשדא, שלא יאמרו שעובד להם. כדפרכינן: והא רבי יהודה, דאחרים עשו לו צורה בטבעת שהיה מניחו, אמר ליה שמואל: סמי עיניה דדין, כלומר פחות צורתן. ושנינו התם בחותמו בולט ומשום חשדא שלא יאמרו לה הוא עובד כדתניא טבעת שחותמה בולט פי' צורתא אסור להניחה ומותר לחתום בה. דכשהוא חותם בה שוקע מה שהוא חותם. וליכא משום לא תעשון אתי דאין לך פרצופים שוקע ולא צורה הילכך לאו מידי עבד. חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה דכשהוא חותם בה חותמה בולט.

ופי' ר"ת זצ"ל דדוקא גבי פרצופין וצורות יש לחלוק בין בולט לשוקע, אבל גבי לבנה לא שנא בולט לא שנא שוקע הכל אסורין… הילכך פירש ר"ת זצ"ל דלגבי לבנה ליכא חילוק בין שוקע לבולט, דכיון דקבועה היא בשמים לא ידעינן אי בולטת אי שוקעת".

מהר"ח או"ז

וכ"כ בהגהות אשרי ע"ז ג, ה, ב, בשם מהר"ח אור זרוע בשם אביו:

"ואור"י מכאן יש ראיה למטבעות שלנו דשרי. מעשה בקלוניא שציירו בחלונות של בית הכנסת צורות אריות ונחשים, ושאלו להר"ר אליקים והשיב דאסור לעשות שום צורה שלא להתלמד. וגם כיון דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר והרוצה שיעשיר יצפין יהא נראה כמשתחוה לאותן צורות.

וכשהיה אבא מרי נער, היו מצויירין בבית הכנסת צורות אילנות ועופות ודן לאיסור. השתא איתבריר לן דכולהו אסור בעשייה, כגון הפרצופין, דהיינו אדם ובהמות וחיות; וצורות, כגון עופות ודגים ונחשים ותולעים; וצלמים, כגון כל תבנית ודבר העשוי כדמות – כולהו העושה אותם עובר בלאו. ובעשו לו אחרים מותר מן התורה ואסור מדרבנן עד שיפחות צורתו. מא"ז ע"כ".

דין ציור

המתירים כל ציור, ואוסרים כל תבליט (גם של בעלי חיים)

מהר"ם מרוטנבורג

בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ג, כד, נשאל האם יש איסור לצייר חיות ועופות במחזורים. וכתב שאף שלא יפה עושים המציירים כך, כי הם גורמים להיסח הדעת מהתפילה, אך אין בזה איסור מצד 'לא תעשה לך פסל', כיוון שזה לא תבליט אלא איור על דף. ומדבריו עולה שאינו מחלק בין אדם לבעלי חיים, ובשני המקרים תבליט אסור וציור מותר:

"שאלת אדוני על צורת חיה ועוף שבמחזורים, ותמהת למה איני מוחה בהם, והתניא [במכילתא] [יתרו פרשה ו] לא תעשה [לך] פסל וכו', עד: (אפילו בהמה חיה ועוף) לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה לו אטומה. תלמוד לומר: 'וכל תמונה וכו', עד 'אפילו בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים', ואפילו הבוביא וכו'.

נראה בעיני דודאי לא יפה עושים, מתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכוונים לבם בתפלתם לאביהם שבשמים. מיהו אין כאן איסור דלא תעשה לך פסל וגומר, דהא מסקינן בפרק כל הצלמים: 'שאני רבן גמליאל, דאחרים עשו לו'. ואפילו חשדא ליכא בציורא, שהן ממיני צבעים בעלמא ואין ממשות בהן כלל, דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בשוקע, וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא.

ונ"ל דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים, ואין בזה משום 'לא תעשה לך פסל', דלא אסור אלא פרצוף גמור חקוק בששר, אבל במיני צבעים מותר. כדאמרינן בחזקת הבתים: 'הצר צורה בנכסי הגר – קנה, דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא'. והקשה שם רבינו שמואל: והאמר דכיור לא קנה אלא באמה כנגד הפתח! ותירץ דהתם לאו היינו צורת בריה אלא כיורא בעלמא, מעשה ציצין, ופרחים, אבל צורת חיה ועוף חשיבא [ודי באחד] ולא בעינן אמה כנגד הפתח. אלמא דרב צייר צורת חיה או עוף, אלא ודאי במיני צבעים מותר.

וההיא [דמכילתא] גלופה היינו צורה בולטת, אטומה צורה שוקעת, ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבוביא, פיר[ו]ש שעושה צורה וחוקק דמות בבואה שבמים, דסלקא דעתך אמינא דוקא אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת לרקיע, אבל דמות צורת בבואה שבמים לא, תלמוד לומר: 'ואשר במים'. ויש אומרים להביא את השברירים, נראה לי שהוא מין שד שבמים שקורין נכס"א בלשון אשכנז. וכל אלו אינן אסורין לעשותן אלא פרצופין חקוקין, אבל לא ממין הצבעים, כמו שהוכחתי".

תוספות ביומא

וכ"כ תוספות ביומא (המיוחס למהר"ם מרוטנבורג) נד, א-ב:

"כרובים דצורתא – נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו, והשבתי: נראה לי דודאי לא יפה עושים, שמתוך שמסתכלים בצורות הללו – אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים. מיהו אין כאן איסור ד'לא תעשה לך פסל וגו"… וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא. ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים, ואין בזה משום 'לא תעשה לך פסל', דלא אסר אלא פרצוף גמור חקוק בששר, אבל במיני צבעים מותר כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד.) הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא. והקשה שם רבינו שמואל: והאמרת דכיור לא קנה אלא באמה כנגד הפתח ותירץ דהתם לאו היינו צורת בריה אלא ציורין בעלמא מעשה צעצועים ופרחים אבל צורת חיה או עוף חשיבא ולא בעינן אמה כנגד הפתח אלמא דרב צייר צורת חיה ועוף אלא ודאי במיני צבעים מותר…".

שלטי גבורים בשם ר"י

בשלטי הגבורים (ע"ז יט, א, בדפי הרי"ף) כתב כדברי התוס' הנ"ל בשם ר"י:

"כתב ר"י: נשאלתי על אותם שמציירין במחזורין צורות חיות ועופות, אם יפה עושין אם לאו… וכל אלו אינן אסורין לעשות אלא פרצופין חקוקין, אבל לא ממין הצבעים כמו שהוכחתי…".

הגהות מיימוניות בשם רבנו שמחה

וכ"כ הגהות מיימוניות ע"ז ג, ג, בשם רבנו שמחה:

"אבל במכילתין תניא לא תעשה לך פסל וכו' עד לא יעשה גלופה אבל יעשה לו אטומה ת"ל וכל תמונה וכו' עד אפילו בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים. ודקדק מורי רבינו שמחה מהא דאמרינן פרק חזקת הבתים רבא לא קני לגינתא דבי רב אלא בצורתא פירוש רשב"ם צורת חיה או עוף, משם דקדק מורי רבינו דלא אסרה אלא פרצוף גמור חקוק בששר וגלופה היינו צורה בולטת אטומה צורה שוקעת אבל במיני צבעים מותר אפילו לישראל עצמו לצור. אבל חותם בולט או שוקע ודאי אסור לישראל לעשות. אבל אם אחרים עשו מותר להניחו היכא דרבים שכיחי גביה דליכא למיחש לחשדא כדמשמע פרק כל הצלמים שאני ר"ג דאחרים עשו לו ע"כ, אמנם דעת רבינו המחבר שבכל ענין מותר חוץ מצורת אדם כבעמוד".

דרכי משה

הדרכי משה הקצר יו"ד קמא, ה, כותב בדעת המרדכי בשם מהר"ם בהדיא שציור צבעונים שאינו לא בולט ולא שוקע מותר גם בשמש וירח:

"וכתב המרדכי פרק חזקת הבתים בשם מהר"ם, דשום צורה אסור לעשות אם הצורה בולטת, וכן הוא במכילתא. אבל לצור בצבעונים מותר אפילו לישראל עצמו לצור, אבל חותם בולט או שוקע ודאי אסור לישראל לעשות כן. ומשמע מדאסר לעשות חותם שוקע דמיירי אפילו בצורת חמה ולבנה ואפילו הכי ע"י צבעונים שרי. וכן הוא תשובת מוהר"ם במרדכי פרק כל הצלמים (סי' תתמ) דלא שייך לומר ד'לא תעשה לך פסל' בצר במיני צבעונים שאינו לא בולט ולא שוקע. ולכן אותם המציירים צורות במחזורים ותפלות ליכא למיחש משום איסור עבודה זרה, אבל אסור לעשות כן משום שמסתכלים בהן בשעת התפלה ואינן מכוונים לבם לשמים עכ"ל".

אחרונים המתירים ציור או מצרפים את דעת מהר"ם להתיר ציור

ט"ז

בדומה לסברת המהר"ם הנ"ל, הט"ז יו"ד קמא, יג, כותב שהגם שאסור לעשות צורת כוכבים ומזלות, זה דווקא בתבליט או אף תחריט, אך לעשות ציור שלהם מותר, כיוון ש"אין בציור שום ממשות":

"וצורת חמה כו'. – לפי שאינם בולטים ברקיע. כן כתבו התוספות. ובגמרא וטור הוזכר גם מזלות בהדי כוכבים, ואם כן יש לתמוה על מה שכתב אח"כ בש"ע סעיף ו' דמותר לצור צורת בהמות, והלא גדי טלה שור בכלל המזלות הם… וקשה ממה שזכרנו דרב צייר כוורא! ונראה דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים, דאין בציור שום ממשות. ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות, לא יפה הם עושים, כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות".

בית שלמה

בספר בית שלמה (לרבי שלמה דרימר, נולד בשנת התק"ס [1800]) יו"ד א, קצח, הוכיח כשיטת הט"ז מדברי תוס' ביומא הנ"ל, ודחה מכח זאת את השגת נקודות הכסף על הט"ז:

"… ומה שכתב הט"ז דציור קיל אף משקיעות, כן הוא בתוס' (יומא הנ"ל) בפירוש, ובחנם השיג עליו הנקודות הכסף".

משמרת שלום

בספר משמרת שלום (לרבי שלום צ'רניאק, נולד בשנת התרכ"א [1861], אוקראינה) על יו"ד קמא, הוכיח כדברי הט"ז מכח דברי הדרכי משה הנ"ל:

"סי' קמ"א סעיף ג'. עיין פתחי תשובה סק"ו, בשם תשובת כנסת יחזקאל… וקם חד ורוצה להטיל מום מכח צורת חמה, וכתב הוא ז"ל דאין בזה שום חשש במצוייר בצבע, לא בולט ולא שוקע, כמו שכתב בדרכי משה סק"ד כו', וידיד נפשי הרב הגאון ר' יוסף ווערטהיים, אבד"ק הריבישוב, הראה לי דברי רש"י יהושע כ"ד פסוק ל', שהעמידו תמונת החמה על קברו, ויש לומר דמצוייר בצבע היה, ועל כל פנים ראיה מכאן דבכהאי גוונא אין חשש. אכן, לפי דברי היש מתירין בסעיף ד', דבשל רבים ליכא חשדא אין ראיה. ובגוף הדין, כבר כתב כן בט"ז ס"ק י"ג, דציור הוא עדיף אפילו ממשוקע, ואף דבנקודות הכסף כתב עליו דאינו נכון כלל, אבל היטב דיבר הפתחי תשובה במוסגר, דתמה על הנקודות הכסף מדרכי משה סק"ד הנ"ל בשם מהר"ם, דמבואר כט"ז, וגם במ"פ כתב דבתוס' יומא נ"ד מבואר כט"ז, ע"ש".

כנסת יחזקאל

בשו"ת כנסת יחזקאל או"ח יג, נשאל על פרוכת שיש עליה צורת חמה, אם מותר להשתמש בה. לאחר שהחל לדון בסוגיה מצדדים שונים, הזכיר את דברי הדרכי משה הנ"ל בשם המרדכי בשם מהר"ם, והביאם להלכה (בהמשך התשובה הוא דן בדבר מצדדים נוספים ומוסיף שיקולים נוספים להיתר):

"גי"ק קבלתי, שאל ממני לחוות דעי גם אני אם יש לי כתוב בנדון ווילון המיוחד לפרוכת, שנשתמש כמה עידנים לקודש, ועליו צורות המצויירים בצבעונים, וקם חד ואמר שקצת ציורים מורים על עובדי חמה, עוד ציורים תיבת נח וכריתת ברית דויד ויהונתן, והאי גברא רוצה להטיל מום מכח ציורי עובדי חמה, חמ"ה כתיב. ומעלת כבוד תורתו מתיר, מטעם מה שכתב הש"ך ביורה דעה סי' קמ"א ס"ק טו"ב, על דברי רמ"א דכתב 'ויש מחמירים בכל צורות הנזכרים, פירוש של חמה אפילו בזמן הזה, אע"ג דידעינן דלא פלחי להו. והש"ך מתמיה שאין ראיה מדברי תוספת שכתבו ויש שהיו רוצין וכו' שלא לחגור אותן רצועות שיש בהן צורת אדם בכל גופו בידים ורגלים, ומדקדק הבית יוסף ודרכי משה מדלא חילק בין זמן הזה שמע מינה דלא שנא, ועל זה כתב הש"ך דהתם טעם האיסור להשהותן משום חשדא, ובזה ודאי אין חילוק בזמן הזה וכו'…

אמנם לענין הלכה, נכונה דיבר מעלת כבוד תורתו את והב בסופו, הטעם דצורות אלה מצויירים בצבע וזה לא בולט ולא שוקע, כמו שכתב בדרכי משה בשם תשובת מהר"מ, הובא במרדכי פרק כל הצורות של עכומ"ז, מה שאוסרים בצורת חמה בשוקעת, דוקא שוקעת. אמנם הציור בצבע לא בולט ולא שוקע. עכ"ל. ודבריו נכונים, דטעם דאוסרין צורת חמה שוקעת, דברקיע שקועים אמנם לא מצויירים. וכן איתא בתשובת מהרי"ט הנ"ל. גלל כן המצוייר בצבע לית דחש להו".

פתחי תשובה

והביאו פתחי תשובה קמא, ו, והעיר שגם הט"ז כתב כחילוק המהר"ם, ותימא על הט"ז, ועל הש"ך שהשיג עליו, שלא הזכירו את דברי המהר"ם בזה:

"וע"ש עוד, בענין פרוכת שנשתמש כמה עידנים לקודש ועליו צורות מצויירים בצבעונים, וקם חד ורוצה להטיל מום מכח צורת חמה. וכתב הוא ז"ל דאין בזה שום חשש, דצורות אלו מצויירים בצבע, וזה לא בולט ולא שוקע, כמו שכתוב בדרכי משה סעיף קטן ד' בשם תשובת מהר"ם, דמה שאוסרים בצורת חמה בשוקעת – דווקא שוקעת, אמנם הציור בצבע לא בולט ולא שוקע (גם הט"ז ס"ק י"ב כתב חילוק זה, ובנה"כ כתב דאינו נכון. ותימא שלא זכרו דברי הד"מ הנ"ל)".

אמנם יש לציין שבס"ק ח' הפתחי תשובה מביא את ה'דברי יוסף' שמחמיר כמו הרמב"ם לגבי ציור שמש וירח, ומציין בסוגריים שזה לא כדברי המהר"ם שהזכיר קודם לכן בשם הכנסת יחזקאל שסמך על מהר"ם לקולא:

"וכוכבים – עיין בשו"ת דברי יוסף סימן ח', שנשאל אם ציירו בדלתות ההיכל של בית הכנסת מבפנים צורת כוכבים בסממנים ועפרות זהב, אם יש צד היתר לקיימם. ואף דזה אינו לא בולט ולא שוקע, וכמ"ש מהר"ם, מ"מ מדברי הרמב"ם נראה דהציור בצבע דין אחד לו כמו שוקעת. ויש להחמיר כדבריו (ודלא כמש"ל סק"ה בשם כנ"י)…".

בית אבי

בשו"ת בית אבי (לרבי יצחק אייזיק ליבעס, נולד בשנת התרס"ו [1906], ארה"ב) יו"ד עה, נשאל האם מותר לאייר על לוח צורות של כוכבים שונים כחלק משיעור באסטרונומיה או מדעים. ובתשובתו הזכיר את המרדכי בשם מהר"ם הנ"ל, וכן את הט"ז הנ"ל:

"בדבר שאלתו ממנהל בית ספר דתי, ובלימודי חול לומדים מתהלוכות השמש והירח וצבא השמים, והם מציירים תמונתם על הלוח בגיר, וגם עושים תבניות מהם מנייר, אי יאי למיעבד הכי. והביא בשם חכם אחד שהתיר מטעם שזהו בגדר 'להבין ולהורות', זה תוכן שאלתו…

ולהלכה נראה לפיע"ד בנידון דידן דיש להקל לכתוב בגיר על הלוח צורת החמה והלבנה, דהרי לפי מה שביארנו אפילו בציור על ידי צבעים יש מקום להתיר, ובפתחי תשובה סק"ו הביא בשם תשובת כנסת יחזקאל חלק או"ח סי' י"ג שהעלה להקל בפרוכת שהיה מצוייר בצורות של צבע חמה ולבנה, ומסתמך על תשובת מהר"ם שבמרדכי שהבאתי לעיל, ועל מה שכתב הט"ז הנ"ל, וכיון שלא נמצא עתה במדינתינו מי שועבד ללבנה, לכן סיים להקל, ואם יש מקום להקל בפרוכת בבית התפילה, מכל שכן בבית ספר שנעשה לשם לימוד מלכתחילה, בודאי יש להקל…".

עשה לך רב

רבי חיים דוד הלוי ב'עשה לך רב' ו, נד, צרף את דעת מהר"ם וט"ז להתיר צילום השמש, שהוא קל אף מציור (שבו הוא מחמיר בשל מחלוקת הפוסקים):

"אלא שכבר פסק מרן שצורת חמה, לבנה וכוכבים אסורה, בין בולטת בין שוקעת, והיא שיטת התוספות שכתבו שחמה, לבנה וכוכבים אינן בולטין לעינינו ברקיע השמים. ולשיטה זאת נמצא אולי פתח היתר משיטת הפוסקים הסוברים שאין איסור בציור. וכ"כ הדרכי משה (שם אות ה') בשם המרדכי, שכתב: אבל לצור בצבעונים מותר אפילו לישראל עצמו לצור… וכ"כ בתשובת מהר"ם במרדכי פרק כל הצלמים, דלא שייך לומר דלא תעשה לך בצר במיני צבעונים שאינו לא בולט ולא שוקע. ולכן אותם המציירים צורות במחזורים ותפלות, ליכא למיחש משום איסור עכו"ם, אבל אסור לעשות כן משום שמסתכלים בהם בשעות התפלה, ואין מכוונים לבם לשמים. עכ"ל.

וכן משמע מדברי הט"ז (שם ס"ק י"ג) שהקשה שאם יש איסור בכל צורות המזלות, יהיה איסור לעשות צורות דגים שהוא מזל אדר, ומצינו בגמרא פרק השולח דרב צייר כוורא, ואילו היה בו איסור, היה אסור אפילו באינו בולט וכו'. ונראה דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים, דאין בציור שום ממשות, עכ"ל. (והנה הנקודות הכסף השיגו בזה, אך תימה עליו שלא הזכיר דברי הדרכי משה שהעתקנו לעיל, שמפורש כדברי הט"ז)…

מעתה, בציור שהוא בדיו או בסממנים, ראינו שהיא מחלוקת הפוסקים, ולענין הלכה אין לנו להקל נגד דברי הרמב"ם שפסק לאסור ציור חמה ולבנה וכוכבים. אלא שנפקא מינה לנדון דידן, שהוא צילום, שיש לומר שגם האוסרים בציור, יודו בצילום להתיר, משום שהצילום הוא באמת לא בולט ולא שוקע, כפי שמעיד החוש".

אחרונים המחמירים גם בציור

ש"ך

הש"ך בנקודות הכסף משיג על דברי הט"ז שטען שציור קל מחקיקה שקועה:

"צייר כוורא וכו'. לא קשה מידי מזה, דהתם לא קעביד הכי אלא לסימנא, ולאו כוורא ממש. וגם מה שכתב לחלק בין ציור דעדיף ממשוקעת, אינו נכון כלל, כדמשמע מכל הפוסקים, אלא הנכון כמו שכתבתי בש"ך, ע"ש. גם מה שחלק על המציירים הי"ב מזלות במחזורים, אינו כלום, דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות. ועוד, דאינו צורה גמורה".

לחם רב

בשו"ת לחם רב (לרבי אברהם אבן בוטון, נולד בשנת הש"ה [1545] בעל ה'לחם משנה') טו, נשאל אודות כתובה שצוירו עליה דמות החתן והכלה, ודמות שמש וירח, וכתב שאמנם המרדכי בשם מהר"ם התיר ציור, אך זה לשיטתו שאסר פיסול של בעלי חיים, והקשה כיצד רב צייר צורת דג, ותירץ שציור מותר. אך לדידן שמותר אף לפסל בעלי חיים, ממילא אין ממעשה רב הוכחה לכך שציור מותר באדם וגרמי השמיים. ולכן אף שאין צריך לקרוע את הכתובה, לכתחילה אין לעשות כן:

"נשאלתי על דבר כתובה שצייר בה הסופר צורת החתן והכלה, וכן צורת חמה ולבנה, אם ראוי לעשות כן.

והנני משיב כי לכתחלה אין נכון לעשות כן, הגם כי מדברי המרדכי בפרק כל הצלמים שכתב בשם הר"ם וז"ל: נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה הם עושים או לאו… וסיים בה: ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעונים, ואין בזה משום 'לא תעשה פסל', דלא אסיר אלא פרצוף גמור חקוק בששר, אבל במיני צבעונים מותר…

ומשם היינו יכולים ללמוד דאע"ג דצורת חמה ולבנה כתב טור בשם ר"ת דבכל גוונא אסור לעשות, בין בולט בין שוקע, וכן הוסיף לומר בשם הרמב"ן דצורת אדם גם כן אסור לעשות בין בולט בין שוקע, מכל מקום בכהאי גוונא שצייר במיני צבעונים דאינו לא בולט ולא שוקע, הוא מותר. ואם כן בנדון דידן שצייר הכתובה במיני צבעונים דמות החתן והכלה, אע"פ שיהיה פרצוף אדם שלם, וכן דמות החמה והלבנה, הוא מותר מהאי טעמא.

אלא שמכל מקום אני אומר דהר"ם לא דקדק כן אלא מפירוש רשב"ם דפירש בפרק חזקת הבתים דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתה, דהיינו צורת חיה ועוף, ומשום דהר"ם סבירא ליה דכל צורות אסורות, אפילו חיה ועוף, וסבר כסברת רבינו אליקים שדחה הרב בית יוסף בטור יו"ד סי' קמ"א, לכך הוקשה לו דהיכי פירש רשב"ם דצייר צורת חיה ועוף, והוצרך לחלק דשאני התם דהוי במיני צבעונים, ולכך התיר התם רשב"ם לעשות כן, ומכאן יצא לו להר"ם דין זה כנראה מדבריו דהביא ראיה בפרק כל הצלמים מההיא דרשב"ם. וכן בפרק חזקת כתב המרדכי על דברי רשב"ם: מכאן הוכיח הר"ם וכו', משמע דמהתם נפקא ליה, אבל לדידן דקיימא לן דליתא לדרבינו אליקים, וכדכתב שם הרב בית יוסף, וההיא דמכילתא דאסור לעשות כל תמונה, מתרצינן לה כדתירץ הרב בית יוסף, שם דאיירי בעושה עבודה זרה ממש או בצורות שדרך הכותים לעובדן, לא מוכחינן כלל מההיא דרשב"ם, דהתם הוא מותר מפני שאינו אלא צורת חיה ועוף, ולכך פירש רשב"ם שם כן לאפוקי צורת אדם או צורות האסורות כחמה ולבנה. וכיון שכן, אני אומר דאע"ג דמדברי מהר"ם נראה היתר, כיון דמדברי רשב"ם אין הוכחה לדידן, והוא איסור תורה, ולכתחלה מיהא אין ראוי לעשות כן מטעמא דכתיבנא, ועוד דמדברי הטור שכתב 'אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציריים בכותל, כתב הרב בית יוסף דהיינו שמציירים בסימנין על הכותך או על הלוח, והא קרי ליה הטור שוקע, וכבר נודע דבענינים הנזכרים אין הפרש בין בולט לשוקע. מיהו מהא לא איריא, דאפשר לפרש דאיירי שהוא חקוק בששר, וכמו שכתב מהר"ם, וכן נראה מדברי הרב בית יוסף שכתב שם: וכן כתב המרדכי בפרק כל הצלמים בשם מהר"ם, ומכל מקום אני אומר דאין ראוי לעשות כן לכתחלה. מיהו נהי דבדיעבד לא אסרינן ליה להשהותה ולקרוע הכתובה, אבל לכתחלה מיהא לא עבדינן, דהדבר נוגע לאיסור תורה, ומכוער הדבר. הקטון, אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה".

כנסת הגדולה

בכנסת הגדולה הגהות בית יוסף קמא, מ, כתב שגם מהר"ם מודה שאסור לצייר חמה ולבנה, שאם לא כן, מדוע לא תירצה הגמ' שרבן גמליאל צייר את דמויות הלבנה:

"ומכל מקום יש הפרש בין הרמב"ם ומהר"ם ז"ל, שלדעת הרמב"ם ז"ל אין חילוק בין שוקעת למצוייר על הטבלא או על הכותל, בין בעשיה בין בקיום. ולדעת הרב מהר"ם ז"ל דוקא בקיומם ליכא חילוק בין שוקעת למצויירים במיני סמנים על הלוח, אבל בעשיה אין חילוק בין בולטת לשוקעת, ובכולהו אסירי משום לאו ד'לא תעשון אתי'. אבל לצייר במיני סמנים מותר אף לעשות, כן מתבאר מדברי מהר"ם ז"ל שהביא המרדכי, ופרק כל הצלמים ופרק חזקת הבתים, וכך נראין דברי הרמ"ך שהביא הרב רבינו המחבר בספר כסף משנה פרק ג' דהלכות עכו"ם.

אלא שנראה לכאורה מדברי הרמ"ך ז"ל דאוסר לעשות אפילו בסמנין, וכדעת התוספות בדבור המתחיל 'לא תעשון אתי'. וצריך לומר שמהר"ם ז"ל מודה להרמב"ם ז"ל בצורת חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, דאפילו לצייר במיני צבעונין אסור, דאי לא תימא הכי, מי[3] פרכינן בפרק כל הצלמים 'ועשיה גרידתא שרי? והתניא וכו", נימא דהא דרבן גמליאל היו מצויירין בסמנים, אלא ודאי דחמה ולבנה כוכבים ומזלות אין חילוק בין בולטות בין שוקעות בין מצויירות בסמנים – אסור, ולא דוקא לצייר, אלא אפילו לקיים מודה מהר"ם ז"ל בצורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות אסור לקיים אפילו מצוייר בסמנים, משום חשדא. מדרפכינן בפרק כל הצלמים 'והא רבן גמליאל דיחיד הוא', ולא משנינן 'שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו', והיו מצויירות בסמנין".

פרשת הכסף

מכח אותה קושיה של כנסת הגדולה, גם פרשת הכסף (לרבי שמואל סורנגה, הספר הודפס בשנת התקי"ח [1758]) עבודה זרה ג, חלק על הט"ז והכריע שאין חילוק בין ציור לשקוע:

"עוד ראיתי להרב ט"ז שם בסוף דבריו, וז"ל: ומו"ח ז"ל כתב… וקשה ממה שזכרנו דרב צייר כוורא! ונראה דציור עדיף אפילו המשוקעים דאין בציור שום ממשות. ע"כ. והן אמת דהכי כתבו התוס' בפרק הוציאו לו דנ"ד, דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים, וכן נראה מדברי מהר"ם שהביא המרדכי בפ' כל הצלמים ובפ' חזקת הבתים.

מ"מ לא כתבו הם אלא בשאר צורות, אבל לפי דבריו שהבין דבצורות מזלות דאסור אפילו בצורת מזל א' מהם, אם כן פשיטא ודאי דאפילו בציור בעלמא אסור. וכמ"ש רבינו בהדיא דבצורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות דאסור אפילו על הלוח, יע"ש. ולא חלי ולא מרגיש מדברי רבינו. ועוד, דאחר המחילה לפי דבריו דנראה דבצורת חמה ולבנה וכוכבים ומזלות בציור סמנין דמותר, א"כ מאי פרכינן שם בפ"ב דר"ה ובפרק כל הצלמים ועשיה גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי כו'. והשתא מאי קושיא היא זו? דדלמא צורות לבנות דרבן גמליאל היו בציור במיני סמנים, וכל כהאי גוונא מותר! אלא ודאי דאפי' במיני סמנים אסור.

ושוב נמי מצאתי להר"ב ב"ח שם אות י"ב דהכריח כמו כן על דברי הטור מעין זה ואם כן אין תירוץ הר"ב ט"ז מספיק ליישב דברי הר"ב ב"ח. ועוד דהוא ברור דכל הפוסקים דס"ל דבצורת חמה ולבנה וכוכבים ומזלות דאפי' בשוקעים אסורין, ה"ה דס"ל דאפי' במצויירין על הטבלא במיני סממנים אסורין, דעיקר הכרעתן הוא מההיא דפריך והא ר"ג יחיד הוה דהקשו הראשונים דאמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת, ועל זה תירצו כל הראשונים ז"ל והכריעו דבחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין, כמ"ש התוס' משם ר"י ור"ת וריב"א והרא"ש ורבינו ירוחם. ואם איתא לדברי הר"ב ט"ז, עדיין הקושיא במקומה עומדת דאמאי לא משני דצורת לבנה דרבן גמליאל היתה מצויירת בסמנין! אלא ודאי דהוא מוכרח לומר דאף בכה"ג דמצויירין בסמנין אסור בחמה ולבנה כוכבים ומזלות, ודלא כהר"ב ט"ז ז"ל".

חכמת אדם

וכך עולה מדברי חכמת אדם פה, ה:

"וכן אסור לעשות צורת חמה ולבנה וכוכבים כאותן הדמות שנראה לנו, שגם הם משמשים שבמדור התחתון. ובאלו אסור אפילו לצייר בסממנים, שהרי גם ברקיע נראה לנו כן".

דברי יציב

בשו"ת דברי יציב יו"ד לח, ט, כתב שאפשר שכל מה שכתב מהר"ם להקל בציור זה רק לגבי ציור בעלי חיים, שאז האיסור הוא משום 'לא תעשה לך פסל', אך בדברים האסורים משום 'לא תעשון אתי', גם ציור אסור. עוד כתב שאפשר שלא התיר הט"ז לצייר אלא בעלי חיים שיש כמותם בגלגל המזלות, ולכן שכשמאייר אותם לשם בעל חיים אין בזה איסור, ורק כשמצייר לשם המזלות – אסור. אך לגבי ציור שמש וירח, שמתכוון לצייר אותם – אסור:

"ובר"ן שמה בע"ז, דלשון אחר אמרו שכל הצורות שאסרה תורה דוקא בולטות אסורות אבל שוקעות מותרות, וכל שאר צורות בין שוקעות בין בולטות מותרות. והר"ן דחה זה עיין שם. ובטור יור"ד סי' קמ"א, במה דברים אמורים בבולטת, אבל בשוקעת כאותה שאורגין בבגד ושמציירין בכותל מותר לעשותן וכו'. ור"ת כתב דבצורת חמה וכו' אין חילוק עיין שם. נראה דהציור על הכותל הוי שוקעת. ובטו"ז שם בס"ק י"ג תמה דלפ"ז אסור לעשות צורות דגים שהוא מזל אדר, ובגיטין ל"ו ע"א רב צייר כוורא, וגם באינו בולט הו"ל לאסור. וכתב שם דציור עדיף אפי' ממשוקעים דאין בציור שום ממשות, ומ"מ נראה דאותן שמציירין במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים, כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות עיין שם. ובנקודות הכסף עורר עליו דרב רק לסימנא קעביד ולאו כוורא ממש, וגם מ"ש לחלק בין ציור דעדיף ממשוקעת אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים, ולגבי המחזורים הוי להבין ולהורות, ועוד דאינו צורה גמורה עיין שם. ואולי היה מקום לומר דמזל אדר דגים דייקא ב' דגים ודו"ק.

אמנם בגוף הדבר נפלאתי בקט שכלי, שלהדיא מבואר בתוס' יומא הנ"ל דציור עדיף ממשוקעת, שכתבו… וראיתי שבתשובות בית שלמה יור"ד ח"א סימן קצ"ח [דף פ"ט טור ב'] כתב בסוגר, דמ"ש הטו"ז דציור קיל אף משקועה כ"ה בתוס' יומא בפי' ובחנם השיג עליו הנקה"כ עיין שם. אך אם כן למה לא הביא הטו"ז מהתוס' הנ"ל וכתב רק 'ונראה'?

אמנם לשון הטור והמחבר שם ס"ד דשוקע היינו מה שמציירים, וכן בלשון הר"ן בע"ז שם בסופו לדעת הר"ם דמציירין בסמנים וכו' לא מקרי בולט עיין שם, ונראה גם כן דלא עדיף. ולענ"ד דשם בתוס' ביומא לענין הלאו ד'לא תעשה לך פסל' מיירי, דבעי דוקא עשיה ופיסול וחקיקה וממשות כבולט ושוקע, וזה פסל ותמונה כמ"ש במכילתא, משא"כ לגבי הלאו ד'לא תעשון אתי' למשמשי מרום, והרי החמה אינה נראית בולטת אלא בשוה, ועיין בלשון הטו"ז שם בתחלת דבריו לפי שאינם בולטים ברקיע עיין שם. ועיין במהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ל"ה [בד"ה והנה] שכתב, דאותו האור אינו בולט בה אלא מתפשט בשטח הכדור מצדה, עיין שם מה שביאר החילוק בין אדם למשמשי מרום. ועכ"פ לפי ראות העין לא הוי שוקע ג"כ אלא כשוה לרקיע, והך לא תעשו היינו לצייר הצורה כפי הנראה, ובזה גם להתוס' לא עדיף שוה משוקע ודו"ק…

ויש לומר דס"ל להטו"ז והש"ך דבאמת זה נראה כשטח שוה בשמים ולא כשוקעת וכאשר עיני הכהות ג"כ רואות, ולכך אדרבא חמור טפי. ולזה אסר הכנסת יחזקאל גם ציור כמו שאנו מציירים בשוה, וזה ברור בס"ד. ולזה אין להתוס' הנ"ל שייכות לענין ציור לגבי הלאו ד'לא תעשון אתי'. וסברת הטו"ז הוא דמ"מ אפשר דאפילו לגבי זה עדיף קצת משוקע, ולצרף לזה שיטת הסוברים דרק צורה בולטת אסור כלשון אחר שבר"ן הנ"ל, וגם כיון דרב צייר רק לסימנא ולא נתכוין לצייר צורת המזלות, בכה"ג שפיר דמי לכו"ע. וז"ש הטו"ז לגבי המחזורים כיון שמכוונים לעשות צורות המזלות לא יפה הם עושים, והיינו אף על גב דהוי רק ציור בעלמא, מ"מ לא סמכינן על זה דציור עדיף משוקע בלא צירוף הך דאין מכוונין למזלות, ודו"ק".

אגרות משה

בשו"ת אגרות משה או"ח ה, ט, ו, לא נכנס למחלוקת הש"ך והט"ז לגבי ציור לעומת שוקע, אך כתב שגם לט"ז וגם לש"ך יש לאסור ציור:

"ו. אם יש איסור בציורי חמה ולבנה שתינוקות עושין

בדבר התינוקות שמציירין בדיו ובצבע צורת לבנה וחמה. אם יש ממש דמיון להלבנה ולחמה, שאנשים גדולים יאמרו שהוא צורת חמה ולבנה, יש לאוסרם לאלו שבאו לחינוך. דהא בין הש"ך ביורה דעה סימן קמ"א סק"ח, ובין הט"ז ס"ק י"ג, כתבו דגם צורת חמה ולבנה כפשוטן אסור לעשות. ולא רק מש"כ הרמ"א בסעיף ג' דהם צורות המתיחסות לחמה וללבנה, שפי' הרמב"ם במתני' דע"ז דף מ"ב ע"ב על מתני' דמוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה, אלא גם כפשוטן. אבל וודאי דהוא רק כשיש דמיון ממש, שרוב תינוקות לא שייך שיעשו כן, ואם לא כן אינו כלום. והוא כמו שהביא כתר"ה מספר יד הקטנה, דרק אם בעיני הבריות דומה לחמה אסור. אבל בשביל זה לא טוב ללמד לתינוקות לעשות ציורי חמה ולבנה, דרוצים שילמדו ברוב זמן לעשות ציורים הדומות ממש, שזה הא הוא דבר אסור. ולמה לנו ללמדם, כיוון שכשיוכלו לצייר היטב נאסור להם".

מנחת יצחק

בשו"ת מנחת יצחק י, עב, כתב בפשיטות שאסור אפילו לצלם את השמש והירח:

"אחדשה"ט, תמול נמסר לי שאלתו ע"י איש ביתי שליט"א וז"ל: מהא דקיי"ל דאסור לעשות דמות חמה בין בולטת בין שוקעת וכו', יש להעלות דין פשוט שאסור לצלם חמה (שיש מצלמים במצלמה בשעת השקיעה), אך נסתפקתי אם עצם הצילום אסור, כיון שבשעת הצילום נקלט ע"ג סרט הצילום תמונה הפוכה, היינו השמש תופיע ע"ג סרט הצילום "נקודה שחורה", ואולם השתא לא חשוב שעושה דמות חמה, והגם שפשוט שאח"כ יהי' אסור להפוך את זה לתמונה מ"מ יש נ"מ לדינא, שכן הסרטת סרט ע"ג הקיר וכו' עושים ע"י סרט הצילום באופן שמקרינים עליו אור וע"י כך נראית דמות חמה ע"ג הקיר, ונסתפקתי אולי זה מותר, אך יש צד לאיסור שהתמונה המופיעה על הקיר אולי היא אסורה, אף על פי שאינה מתקיימת, (שכן ע"י כיבוי המכשיר מיד נעלמת התמונה) עכ"ל.

הנה קיי"ל בשו"ע (יו"ד סי' קמ"א סעי' ד') אסור לצייר צורות וכו' בד"א בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם, וצורות חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטות ובין שוקעות וכ' ע"כ לשון המחבר. והנה כל הפוסקים כתבו דמה שמציירין בסממנים דינה כשוקעת, ועי' בדרכי תשובה שם (ס"ק ל"ו), הביא תשובת בית שלמה (ח"א מיו"ד סוף סי' ל"ה) דאף שהרמב"ם והשו"ע כתבו דציור בסממנים הוי כשקוע זה דוקא בציור שאין ממשות הצבע ניכר למעלה וכו' עיין שם, ואם כן בצורות חמה ולבנה דאסור אפי' בשוקעת, אסור אף בציור שאין בו ממשות, ועי' בתשו' דברי מלכיאל (ח"ג סי' נ"ח) מש"כ בנודע לצורת אדם עיין שם, ונראה פשוט דבגוף הצילום אין חילוק בין מתקיימת לאינה מתקיימת דאף זה בכלל עשי' היא, וא"כ עצם הצילום ג"כ אסור, וכמו"כ התמונה שמופיע ע"ג הקיר אף על פי שאינה מתקיימת אסור, ועיין עוד בדרכי תשובה (שם ס"ק נ"א): כ' בס' מקור מים חיים ודע דבאיסור עשיית חמה ולבנה בעיגול נראה בפשיטות מכל הפוסקים דאסור אפילו בחצי עיגול וכו' ע"כ".

המביאים את הדעות השונות ולא מכריעים

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג

בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד (דפוס פראג), תרי, הביא את דעת רבנו אליקים שכל דמות אסורה, כולל צורת בעלי חיים. אחר כך מביא את דעת הרמב"ם:

"… ורבינו אליקים [חמיו של ראב"ן] פי' הא דתנן כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם, [היינו בעושה, כדמתרץ אביי. והאי 'כל' לאו דוקא, דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור, הואיל וחשיבי ציורים ופלחום… ועוד י"ל דדוקא אביי מוקי לה הכי בעושה, אבל אנן קיי"ל כרבא דאמר כולה במוצא ומציעתא ר"י היא כו'. אלמא במוצא מותרים ובעושה אסורים. ובמכלתין אוסר לעשות אפי' פרצוף בהמה וצפור דגים וחגבים, שנאמר: 'תבנית כל בהמה אשר [בארץ]'… וע"פ הראיות האלה צוה להסיר צורת אריות ונחשים שציירו בבי"הכנ בקלונייא.

והמיימוני כתב בפ"ג דהלכות ע"ז אין אסור לנוי אלא צורת האדם בלבד. לפיכך לא עבדי' לא בסיד ולא באבן צורת אדם והוא שתהא הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיו"ב. ואם צר – לוקה, ואם היתה הצורה משוקעת או צורה של סמנין, כגון הצורות של הלוחות והטבלאות או שרוקמין באריג – הרי אלו מותרין. (הי"א) וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה וככבים ומזלות ומלאכים, שנאמר: 'לא תעשון אתי וגו", [לא תעשו] כדמות [שמשי המשמשים] לפני במרום. ואפי' על הלוח. צורת הבהמות ושאר נפש [חיה] חוץ מן האדם, וצורת אילנות ודשאים וכיו"ב – מותר לצור, אפי' היתה הצורה בולטת. עכ"ל.

מרדכי

מרדכי בע"ז

גם המרדכי ע"ז רמז תתלח-תתמ, מלקט כמה שיטות ראשונים:

תחילה מביא את שיטת רבנו פרץ, הסובר שפרצוף אדם אסור לעשות כשהוא בולט, וצורת חמה ולבנה אסור גם בציור. ואם לא עושה פרצוף שלם (ובפשטות הוא הדין דמות שלמה של שמש או ירח) – מותר.

אחר כך הביא את דברי רבנו אליקים חותנו של הראב"ן, שאסר לצייר צורות של בעלי חיים, ואף צווה להסיר מבית הכנסת צורות של אריות ונחשים שצוירו שם.

אחר כך הביא את דעת הרמב"ם, שצורת אדם אסור לצייר כשהיא בולטת, וצורת חמה ולבנה גם כשהן מצוירות על לוח. ובעלי חיים מותר אף כשהם בולטים.

לסיום הביא את דברי מהר"ם מרוטנבורג, שרק תבליטים אסורים, אך ציור מותר.

"… והא רבן גמליאל דיחיד הוא. אין להקשות: מאי פריך? והא אין איסורא אלא בצורות בולטות! וי"ל דבלבנה נמי אין חילוק, לפי שגם ברקיע אינה בולטת… מיהו אמת [*הוא] דאסור לעשות (*פרצוף) צורת האדם הבולט, כדאמר לעיל מקרא ד'לא תעשון אתי'. ומ"מ צורת אדם שצובעין בסדינין ובצבעין ורקמה – מותר, שאין שם פרצוף שלם, עכ"ל שיטת ה"ר פרץ…

ורבינו אליקים (*אביו) [*חמיו] של ראב"ן פי': [אפילו תימא] הא דתנן כל הפרצופים מותרין חוץ מפרצוף אדם היינו בעושה, כדמתרץ אביי, והאי 'כל' לאו דוקא, דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור, הואיל וחשיבי. [*פי' הואיל ועשאו חשוב אתי לפלחיה] צייריה ופלחיה… ובמכילתין אוסר לעשות אפילו פרצוף בהמה וצפור וחגבים ודגים, שנאמר: 'תבנית כל בהמה אשר בארץ'. עי' פרק חזקת הבתים. וע"פ הראיות הללו צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בבהכ"נ בקולוניא.

והמיימוני כתב פ"ג דהלכות עבודת כוכבים: אין איסור לנוי אלא צורת אדם בלבד. לפיכך אין מציירין לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת אדם, והוא שתהא הצורה בולטת, כגון (*הציור) [*הסיוד] והכיור שבטרקלין, וכיוצא בזה. ואם צר – לוקה. ואם היתה הצורה משוקעת או של סמנין, כגון הצורות שע"ג הלוחות והטבלאות או שרקומין באריג – הרי אלו מותרות. וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים, שנאמר: 'לא תעשון אתי' – כדמות שמשי שמשמשין לפני במרום. ואפילו על הלוח. צורת בהמה ושאר נפש חיה, חוץ מן האדם. וצורת אילנות ודשאין וכיוצא בהן מותר לצור ואפילו היתה הצורה בולטת. עכ"ל המיימוני.

ור"מ כתב: נשאלתי על אותם שמציירין במחזורין צורות חיות ועופות, אם יפה הם עושין אם לאו. והשבתי: נראה לי דלא יפה עושין, שמתוך שמסתכלין בצורות הללו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים. מיהו אין כאן איסור משום 'לא תעשה לך פסל', דהא מסקינן פרק כל הצלמים: 'שאני ר"ג דאחרים עשו לו', ואפילו חשדא ליכא בציורין שהם ממיני צבעונין בעלמא ואין בהם ממשות כלל, דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע. כ"ש בדבר זה שאין שוקע ולא בולט אלא צבע בעלמא. ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעונים, ואין בזה משום 'לא תעשה פסל', דלא אסור אלא פרצוף גמור (חקוק) [משוח] בששר, אבל במיני צבעונים מותר, כדאמרינן פ' חזקת הבתים הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא. פי' רשב"ם דרב צר צורת חיה ועוף. אלמא ודאי במיני צבעונים מותר. ועוד האריך הרב, ועתה לא נפניתי להאריך בזה. ע"ש".

מרדכי בב"ב

גם בבבא בתרא רמז תקמט, המרדכי מביא את שיטת מהר"ם מרוטנבורג שתבליט או חקיקה אסורים אפילו בבעלי חיים, אך ציור במיני צבעונים מותר:

"דרב לא קני ליה לגינתיה אלא בצורתא פרשב"ם צורת חיה ועוף. מכאן הוכיח רבינו מאיר, דהא דתנן במכילתא 'לא תעשה לך פסל כו" עד: [יכול] לא יעשה לך גלופה אבל יעשה לו אטומה? תלמוד לומר: וכל תמונה וגו' עד אפילו בהמה חיה ועוף דגים וחגבים [*היינו] דוקא פרצוף גמור חקוק, וגלופה היינו צורה בולטת אטומה היינו צורה שוקעת. אבל במיני צבעונין מותר אפי' ישראל עצמו לצור, כדמשמע הכא מפרשב"ם. אבל חותם בולט או שוקע ודאי אסור לישראל לעשות, אבל אם אחרים עשו – מותר להניחו שם היכא דרבים שכיחי גביה, דליכא למיחש לחשדא כדמשמע פרק כל הצלמים: שאני ר"ג דאחרים עשו לו".

אגודה

גם האגודה עבודה זרה ג, לח-לט, מביא את הראשונים שהביא המרדכי בדבריו (מלבד מהר"ם): רבנו פרץ, רבי אליקים חמיו של ראב"ן, ורמב"ם:

"… ובלבנה וכוכבים אין חילוק בין בולטות ושוקעות, אבל בשאר חותמות דוקא בבולטות אסורות… מיהו [לעשות] פרצוף אדם הבולט אסור, אבל פרצוף אדם שצובעין בסדיני' ובצבעים ורקמה – מותר, שאין פרצוף שלו שלם. עד כאן מפרישות הרבי פרץ ז"ל.

כתב רבינו אפרים מרעגנשפורק לרבינו יואל הלוי על צורת העופות וסוסים ששאלת, אינו דומה לטבעת שיש עליה חותם שהוא דמות פרצוף אדם או הוא דמות חמה ולבנה ודרקון שעובדים להם, וצורת דרקון הוא נחש בריח, ושמו 'תלי הגדול' ומושל במזלות, ומשום הכי חשיב ליה בהדי חמה ולבנה. אבל צורת עופות אין עובדין להן, ותניא: 'כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם', ומוקי לה במוצא ודווקא לרבי יהודה אבל לרבנן אפילו פרצוף אדם מותרת במוצאה.

ורבי אליקים חמיו של ראב"ן פירש הא דתנן 'כל הפרצופין מותרין חוץ משל אדם' היינו בעשה, כדמשני אביי. ולאו דווקא, דהוא הדין צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור. ובמכלתין [יתרו פרשה ו'] אוסר לעשות אפילו פרצוף בהמה וצפור וחגבים. ועל פי הראיות האלה צוה להסיר צורת אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקולוני"א.

והמיימוני כתב: אין איסור לצור אלא צורת אדם בלבד, והוא שתהא הצורה בולטת. ואם צר – לוקה. ואם הייתה הצורה משוקעת או בסמנים מותרת, וכן אסור לצור צורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים ואפילו על הלוח.

צורת הבהמה ושאר נפש, צורות האילנות והדשאים מותרת אפילו בולטת".

טור

הטור יו"ד קמא, הביא את דעת הרשב"א (אם כי לא בשמו), ר"ת והרמב"ן, אך לא מבואר מדבריו כמי סובר. בדעת הרשב"א מובן מדברי הטור שמשווה בין שוקע לשווה בשווה:

"וצורות שאר כל המזלות ושאר כל הצורות, אפי' צורת אדם – המוצא אותם מותרות… אבל כולם אסור לעשותם, לא שנא אותם שבמדור שכינה, כגון ד' פנים להדי הדדי, לא שנא אותם שבמדור העליון, כגון חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, לא שנא אותם שבמדור התחתון, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, לא שנא צורת [אדם] לבדו – כולן אסורין…

וכל הצורות שאסור לעשות לעצמו – אסור לעשותן ג"כ לעכו"ם. וכן אם עכו"ם עשאם לו אסור להשהותם. במה דברים אמורים? – בבולטת, אבל בשוקעת, כאותם שאורגין בבגד ושמציירין בכותל – מותר לעשותן…

ור"ת כתב דבצורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות אין חילוק בין בולטת לשוקעת, דאין חילוק בין בולטת לשוקעת אלא בשאר צורות ופרצופין, אבל כל אלו אסורין בכל ענין, בין לעשותן בין להשהותן. והרמב"ן הוסיף עוד צורת אדם וכל שמשין שבמרום שאסורין בין בבולטת בין בשוקעת, ולא מפלגינן בין שוקעת לבולטת אלא בשאר צורות, דטעמא משום חשדא, הלכך לא אסירי אלא בבולטת דאיכא חשדא. אבל בשוקעת דליכא חשדא – שרי. אבל הנך דאיסורא דידהו משום 'לא תעשון אתי' – אין חילוק".

דרכי משה בדעת הטור

מהדרכי משה הקצר יו"ד קמא, ד, מבואר שהטור פוסק כמו הרשב"א:

"וכתב הר"ן עוד: ואפילו באינה בולטת, לא שרי אלא בחמה ולבנה וכוכבים ומזלות. אבל צורות שבמדור העליון – אפילו בשקוע אסור. וזהו שלא כדברי רבינו בעל הטור, דמשמע דכל הצורות אינן אסורות לעשות אלא בבולטות".

השמועה בשם רבנו תם המובאת בתוספות רבי יהודה מבירינא, שפרצוף אדם מותר תמיד

בתוספות ר' יהודה מבירינא ע"ז מג, ב, מובא שישנה שמועה שרבנו תם סבר שפרצוף אדם מותר לצייר ולפסל תמיד, שכן רק לאביי הוצרכה הגמ' לומר שפרצוף אדם אסור, אך לרבא אין צורך בזה. אולם רבי יהודה מבירינא כותב שרבו חולק על כך, ושאפשר שרבנו תם לא אמר דבר זה מעולם:

"אלמה תניא: כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם. ואם תאמר לוקמה במוצא, וכרבא דמוקי לה כרבי יהודה דדמות מניקה וסר אפס! ויש לומר דמידי הוא טעמא אלא לאביי, ואביי לא סבירא ליה לדרבא, אלא מוקי לה בעושה. מכאן היו אומרים בשם ר"ת להביא ראייה דפרצוף אדם מותר לעשות, דלא איצטריך לשנויי 'לא תעשון אתי' אלא אליבא דאביי, אבל אליבא דרבא עשייה מותרת, והילכתא כותיה לגבי אביי.

ואין נראה לרבי… על כן נראה לרבי דלכולי עלמא פרצוף אדם אסור, ואפילו לרבא, דלא אשכחן שום אמורא דפליג על הך דרשא ד'לא תעשון אתי'. מפי רבי. ושמא רבינו יעקב לא אמרה מעולם".

סיכום לסיכום

הסוברים שכל האסור בפיסול אסור בציור

כמה ראשונים כתבו שכל מה שאסור משום 'לא תעשון איתי', אסור בין בולט ובין שקוע. כ"כ ראב"ד, רמב"ן, ר"ן, רא"ה, מאירי, ט"ז, רמ"ז, קיצשו"ע. והחכמת אדם חושש לדעתם לכתחילה.

הסוברים שגרמי השמיים אסורים בציור, אך מלאכים ובני אדם אסורים רק בתבליט

כמה ראשונים כתבו שאמנם כעקרון האיסור הוא רק בתבליט, אך גרמי השמיים אסורים אף בשקוע כיוון שכך הם נראים לנו בשמיים. כ"כ תוספות בשם ר"י, ר"ת וריב"א, תוספות רא"ש, תוספות רבי יהודה מפאריס, סמ"ג, רא"ש, מרדכי ואגודה בשם רבנו פרץ, וכ"פ שולחן ערוך ושולחן גבוה.

הסוברים שאדם מותר לצייר ללא תבליט, אך לא מלאכים וגרמי השמיים

כמה ראשונים כתבו שאדם נאסר רק בתבליט, אך מלאכים וגרמי השמיים גם בציור. כ"כ רמב"ם, אורחות חיים, כלבו. וכ"פ ערך לחם. ויש להסתפק בדעת רבנו ירוחם ונימוקי יוסף אם סוברים כרמב"ם או כתוספות.

הסוברים שגם דמות חמה ולבנה אסורות רק בתבליט

הרשב"א סובר שגם דמות גרמי השמיים אסורה רק בתבליט, כי לדעתו כך הם נראים ברקיע. וכ"כ הריטב"א בדעת עצמו ובדעת הרשב"א ומקצת רבני צרפת. וכ"כ הרמב"ן בדעת בעל הלכות גדולות, בעל התוספות הצרפתי ו"דעת רבים". כמו כן, ערך השולחן, עשה לך רב ואורחותיך למדני כתבו כך גם בדעת הראב"ד, ועשה לך רב כתב כך גם בדעת הרמב"ן. וכ"כ הדרכי משה בדעת הטור.

וכך אפשר להבין מתוס' חכמי אנגליה. וגם מהסמ"ק משמע שסובר שגרמי השמיים אסורים רק בתבליט. הלבוש סובר שמן התורה מותר (כיוון שבולטים ברקיע) אך מדרבנן אסור משום חשד.

הסוברים שגם ציור שאר בעלי חיים אסור מהתורה

כמה ראשונים הזכירו את דברי רבנו אליקים חותן הראב"ן, שאסר ציור בעלי חיים על פי המכילתא. וכ"פ ראבי"ה נינו של רבנו אליקים, ואור זרוע, ומהר"ח אור זרוע בשם אביו.

המתירים כל ציור, ואוסרים כל תבליט (גם של בעלי חיים)

תוספות ביומא, מהר"ם מרוטנבורג, שלטי הגבורים בשם ר"י, והגהות מיימוניות בשם רבנו שמחה, סוברים שכל ציור מותר, אך מאידך תבליט של בעלי חיים אסור.

אחרונים שפסקו כמהר"ם לגבי ציור או צרפו דעתו

כמה אחרונים פסקו כמהר"ם שציור מותר, או צרפו דעתו להקל בנושאים שונים. בהם: ט"ז, בית שלמה, משמרת שלום, כנסת יחזקאל (והובא בפתחי תשובה), בית אבי ועשה לך רב.

אחרונים שהחמירו גם בציור

ש"ך, לחם רב (לבעל הלחם משנה) כנסת הגדולה, פרשת הכסף, חכמת אדם, דברי יציב, אגרות משה ומנחת יצחק.

השמועה בשם רבנו תם המובאת בתוספות רבי יהודה מבירינא, שפרצוף אדם מותר תמיד

בתוספות רבי יהודה מבירינא מובאת שמועה בשם רבנו תם שפרצוף אדם מותר לעשות תמיד, אך רבי יהודה מבירינא כתב בשם רבו שחולק על כך, ואולי לא אמר רבנו תם דבר זה מעולם.

[1] צ"ע מי זה, שהרי דעת ר"י, ר"ת וריב"א היא שאת גרמי השמיים אסור לצייר גם אם אינם בולטים.

[2] המכילתא עוסקת בפסוק 'לא תעשה לך פסל' שהמובן הפשוט של האיסור, כפי שהבינו אותו שאר הראשונים החולקים על רבנו אליקים, הוא איסור עשיית פסל לעובדו. אך יש לציין שהמדרש מתחיל מהאיסור 'לא תעשה לך פסל', ועובר לפסוק 'לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם', ולכן יש מקום לראות בו המשך של הפסוק 'לא תעשה לך פסל', כפי שרואה זאת רבנו אליקים.

זו לשון המכילתא דרבי ישמעאל יתרו, מסכתא ד'בחדש' פרשה ו':

"לא תעשה לך פסל. יכול לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה לו אטומה? תלמוד לומר: 'וכל תמונה'. לא יעשה לו אטומה, אבל יטע לו מטע, תלמוד לומר: 'לא תטע לך אשרה'. לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ? תלמוד לומר 'כל עץ'. לא יעשה לו של עץ, אבל יעשה לו של אבן? תלמוד לומר: 'ואבן משכית'. לא יעשה לו של אבן, אבל יעשה לו של כסף? תלמוד לומר: 'אלהי כסף'. לא יעשה לו של כסף, אבל יעשה לו של זהב? תלמוד לומר: 'ואלהי זהב'. לא יעשה לו של זהב, אבל יעשה לו של נחשת, של בדיל, של עופרת? תלמוד לומר: 'ואלהי מסכה לא תעשו'.

לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות כל סמל? תלמוד לומר: 'פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל'. לא יעשה לו דמות כל סמל, אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף? תלמוד לומר: 'תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל צפור כנף'. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים? תלמוד לומר: 'תבנית כל רמש באדמה, תבנית כל דגה אשר במים'. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות? תלמוד לומר: 'ופן תשא עיניך השמימה וגו". לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים? תלמוד לומר: 'אשר בשמים'. אי אשר בשמים, יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות? תלמוד לומר: 'ממעל' – לא דמות מלאכים, לא דמות כרובים, לא דמות אופנים. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות תהום וחשך ואפלה? תלמוד לומר: ['ואשר מתחת לארץ']".

[3] אולי צריך לומר 'כי פרכינן'.