נתינת עשר המכות על מצרים נועדה להעניש את פרעה ועמו על אכזריותם (' אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ'), כמו גם לטעת אמונה ויראת שמים לישראל לאורך הדורות ('לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה').
ניתן לראות כי אחת מהשלכות המכות הוא שימת 'קו' המבדיל בין ישראל למצרים. בעוד על המצרים מונחתת מכה אחר מכה, ישראל היו ללא פגע – והם והמצרים ראו זאת. גם בחירת סוג המכה על פני אחרת לא נעשתה באופן ספונטני, אלא קדמה מחשבה למעשה. המכות מבטאות ערכים שאנו צריכים להתבונן ולהפנים.
אור וחושך
במכת החושך ההבדל בין ישראל למצרים היה בולט במיוחד, כפי שמתארת התורה: "…וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים… וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם". הניגודיות בין החושך לאור היא כה גדולה עד שהיא בולטת למרחקים. ההבדל ביניהם לא נשאר רק כלפי חוץ, אלא קיים פער תהומי בכל הקשור לנקודת המוצא שלהם כלפי העולם.
החושך מטשטש את המציאות, ופוגע בהבחנת יופי הבריאה. היושב בחושך 'רואה' את העולם בצבע אחד, במהות אחת, ואין לו את היכולת לעמוד על המשמעות הייחודית של כל דבר. מדרש חכמים מעצים את החושך, באומרו שהחושך היה כה כבד עד שיכלו להרגיש אותו, למשש אותו ('וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ'), ובשלושת ימים אחרונים החושך היה כה כבד עד שהקפיא את המצרים, העומד נשאר לעמוד והשוכב נשאר לשכב וכו'. בעומק המדרש מתברר כי המצרים 'ראו וחוו' שהעולם הוא מקשה אחת – וזהו אם כן שורש חטאם ביחס לבני ישראל.
המכה הלפני אחרונה חושפת כי עומק ההבדל בין ישראל למצרים הוא בהבנת העולם ובראיית המציאות. המצרים נמשלים כיושבים בחושך וכממששים את האפילה. אומנם הם נחשבים מעצמה עולמית, אך אין להם את היכולת להכיר את המציאות כפי שהיא: עולם המשלב בין חומר לרוח ושאינו קדמון, אלא נברא ע"י הא-ל שהתווה לו תעודה מוסרית, ולדעת כי אדם מורכב מגוף ונפש. ישראל נוצרו על מנת לחשוף לאנושות את צלם האלוקים שבאדם. לכן, הגלות נבחרה להתקיים במצרים, בתרבות המנוגדת לחלוטין לתעודת ישראל על מנת שנבחין בצידוק המוסרי של יצירת עם ישראל בין העמים.
באופן עמוק, האנושות כולה אינה מכירה את העולם כפי שהוא, ואף היא נמצאת בחושך מצרים ממושך, כפי שמתאר זאת הנביא ישעיה (ס, ב): 'כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים'. אך מובטחים אנו כי האור שהיה לישראל במצרים עתיד לזרוח על ישראל ולגלות לעולם את מלכות ה': "…'ְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. ג וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (שם).