פרשת נח -בין צדיק גמור לצדיק יחסי

רש"י בפרשה מביא מחלוקת חכמים בהשוואת נח לאברהם:

"יש מרבותינו דורשים אותו לשבח – כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום"

השוואה זו מעלה שאלה:

מה זה בכלל משנה אם היה נחשב צדיק בדורו של אברהם או לא?

למה להמעיט במעמדו ביחס לדור אחר? מה אנו מרוויחים בזה?

אכן, בקריאה חיצונית ההשוואה נראית  סתמית ולא במקום. אולם, כאשר מעיינים ביסוד המחלוקת נוכל לגלות כי ההשוואה צמחה מתוך רצון לברר מהי צדיקות אמיתית.

תיקון עולם

דעה אחת סוברת לגנאי.  נח אינו צדיק אמיתי, אלא צדיק יחסי. אדם שנשמר מלחטוא ומצליח לשרוד בדור חטאים הוא אכן בעל מעלה, ואין להתכחש לכך. אולם, צדיקות אינה שרידות, ושמירה על ד' אמותיך. הצדיק האמיתי הוא זה שיוצא מן התיבה מבלי שיאמרו לו לעשות זאת! אדם שיוצא מהמרחב הפרטי אל העולם בשביל לתקן!  נח בנה תיבה בשביל לשמור על הגרעין של הבריאה, ויצא מן התיבה רק לאחר שהקב"ה ציווה אותו לכך – וזאת הוכחה למהות שרידותו.

לפי דעה זו, אין פלא שהוא נפל וחטא לאחר יציאתו מהתיבה. בנקודה זו התגלה שלנח היה 'שכפ"ץ' להתגונן מתרבות אנשים חטאים. וכאשר, הוא 'לבד' ואין ממה להתגונן, אז טבעו האמיתי יצא החוצה. כי אם אתה מתעסק רק בשרידות – סופך ליפול.

ה'משך חכמה' מתייחס לכך בכיוון אחר ומשלים:

"חביב משה מנח, שנקרא איש האלקים. שהיינו חושבים שהמתבודד יעלה יותר, ובכל זאת, נח שהתבודד ולא הוכיח דורו ירד ממדרגתו, ומשה שמסר נפשו על ישראל להרג המצרי, שזו פחיתות, נתעלה ונקרא איש האלקים". (שם ט כ)

שב ואל תעשה עדיף

מנגד, הדעה השנייה סוברת כי די לאדם לשמור על הקיים בשביל להיקרא צדיק גמור. 'והווי מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה' – ישנם מספיק אתגרים בחוץ העלולים להכשיל את האדם, ואז מה הואילה היציאה החוצה!! אם ישנם אנשי מעלה שיכולים לצאת החוצה ו'כל הכבוד להם', אך מכאן לפגוע  בצדיקים שמסתתרים בתיבה – זה רחוק מאד.

אז מהי ההכרעה?

הרב קוק מספק את התשובה:

" כמו שנתקן העולם כולו על ידי גידול בעלי חיים והספקת מזונם, בתוך התיבה, רק לא היה אפשר להתפשט בעולם מצד שמידת הדין גרמה שיהיה מבול על פני כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו-כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא היה אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם על ידי זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות. אבל כשישלם העולם יצאו חפשי מהמאסר, וכן כשישלם הגוף יצאו חפשי אותם הכחות… והוא ענין שילוח העורב והיונה, שימצא האדם בנפשו דרכים, שיוכל לנסות כחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה, כמו נח ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול, וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו, עד שידע כי חרבה פני הארץ, ואז יתישב הרבה עד שימצא בעצמו שמצד כבודו של הקב"ה וקיום תורתו ראוי לו להחפש, וזהו דוגמת מאמר השי"ת לנח צא מן התבה".

(מוסר אביך ב,א)

אכן ישנם מצבים בחיים המצריכים מהאדם להיכנס לתיבה ולהתגונן. וכשם שנח שלח את העורב והיונה בשביל לבדוק האם מסוכן מחוץ לתיבה, כך מוטל על האדם. אבל בשונה מנח – על האדם לצאת מהתיבה בעצמו! כי התיקון העצמי יתקיים רק בתיקון האחר, תיקון העולם.

לכן נח מתואר כי 'התהלך עם האלוקים', כלומר הלך יחד עם האלוקים, 'עשה מה שצריך לעשות' בשביל להישמר מלחטוא.

אולם, את אברהם הקב"ה מצווה "התהלך לפני והיה תמים". צא להיות בראש המחנה, תוביל ותתקן את העולם כי לכך נבחרת. ואכן אברהם עשה זאת מעל המצופה, והוא היחיד שהעיד עליו הקב"ה 'זרע אברהם אוהבי'.

יהי רצון שנזכה לדעת מתי להיכנס לתיבה ולאגור כוחות לקראת היציאה לתיקון עולם

שבת שלום

 

 

אולי יעניין אותך

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן