"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון
הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים
הרימי אל תיראי
אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם"ישעיה מ, ח
שאל הרב קוק: מדוע פונה הנביא ואומר למבשרת ציון – שתעלה על "הר גבוה", ואילו למבשרת ירושלים הוא רק מבקש שתרים את קולה?
וענה הרב זצ"ל: ציון מסמלת את מלכות ישראל, היא הציונות, וירושלים מסמלת את הקדושה בישראל.
והנה, "מבשרת ציון" – היא התנועה הציונית – ממילא משמיעה את קולה בכח, שומעים את קולה בכל העולם כולו. אך כיצד היא פועלת התנועה הציונית? אילו דיבורים נשמעים מפיה? היא תובעת את זכותה למדינה בשם זכות ההגדרה העצמית בדיוק כמו הפולנים והליטאים ושאר העמים הזקוקים לעצמאות ולשלטון בארצם.
לעומת זאת, "מבשרת ירושלים", העוסקת בקדושה שבישראל על ידי תקומת עיר הקודש והמקדש – היא אמנם עומדת על "הר גבוה", היא ניצבת במקום הנכון, דבריה עמוקים וקדושים, היא מדברת בשם ה', אך קולה חלש מדי. נאומיה אינם נשמעים. כאילו יראה היא מלהשמיע את קולה ברמה.
לכן פונה הנביא למבשרת ציון ואומר לה: מדוע עומדת את נמוך כל כך, מדוע הרעיונות שאת משמיעה ברבים דומים כל כך לרעיונותיהם של שאר עמי העולם? עלי לך "על הר גבוה" – דברי בשם ה'! בשם התורה! בשם חזון הנבואה!
וחוזר ופונה ישעיהו הנביא אל מבשרת ירושלים ואומר לה: מבשרת הקודש והמקדש, אמנם עומדת את במקום הנכון, מדברת בשם ה', אבל מדוע זה לא שומעים את קולך? על כן הוא פונה אליה ואומר: "הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים" "הרימי – אל תיראי!"
אחד המניעים להסכמת האומות לקבלת עצמאות ישראל, שהושגה בה' באייר תש"ח, נבע משום הרחמים ונקיפות המצפון של אומות העולם שחשו אחריות מסוימת לגורל היהודים. "חסד לאומים" – לאחר שואה נוראה ואיומה כל כך לא יכלו שלא לתת לעם היהודי מקום לחיות בו. מקלט מדיני גרידא. אך בשנת תשכ"ח, ביום שחרור ירושלים, הצליח עם ישראל להחזיר לעצמו את "עיר הקודש והמחוזות", ללא צורך בעזרה חיצונית – בזכות ולא בחסד.
בשיבת עם ישראל אל ירושלים עיר הקודש ראו כל יושבי תבל את התגשמות חזון הנביאים. רק כמה חסרה היא הרמת הקול, אותה אמירה חזקה ובטוחה בעצמה, בקול גדול, ללא בושה וללא התנצלות.
"אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" – זקוקים אנו לאמירה זקופת קומה, לבשורה מיוחדת – שיהא ברור לכל באי עולם, כי אלוקי ציון וירושלים הוא שהחזיר לנו את ערי יהודה ושומרון, הוא שהשיב נחלת אבות לבנים, והוא שיתננה לנו ולבנינו אחוזה.
"ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור".
(על פי דברי הרב קוק, מועדי הראי"ה)
