הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

האם ישראל שמעו את כל עשרת הדיברות מפי ה'

תוכן עניינים

מקורות לכך שישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי ה'

ממספר מקומות בתורה מבואר שכל עשרת הדיברות נאמרו לישראל, ורק לאחר מעמד הר סיני ביקשו ישראל ממשה שהוא יצווה להם את המצוות במקום ה', כדי שלא ימותו משמיעת "קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש".

פרשת יתרו

בספר שמות פרק כ, לאחר תיאור ציווי עשרת הדיברות, מסופר שבעקבות הקולות והמראות המייראים שליוו את מעמד הר סיני, התרחקו עם ישראל מהר סיני, וביקשו ממשה שמעתה הוא ידבר עימם ולא ה'. משה הרגיע אותם שלא ימותו אלא הם יתמלאו יראת ה' מהמעמד, אך נעתר לבקשתם ונכנס אל הערפל שעטה את הר סיני כדי לשמוע את דברי ה' ולמסור לעם. ומבואר מכך שבקשת העם שמשה ידבר עימם ולא ה', היתה לאחר סיום מעמד הר סיני ולא במהלכו:

(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

(טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹוהִים פֶּן נָמוּת.

(יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹוהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.

(יח) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹוהִים.

(יט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.

(כ) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם…

פרשת ואתחנן

בפרשת ואתחנן שבספר דברים (פרק ד), משה מזכיר לישראל את מעמד הר סיני ומצווה אותם לזכור אותו תמיד ולהיזהר לא לשכוח אותו. בתוך הדברים משה אומר לישראל שה' אמר להם את "עשרת הדברים", ומבואר שה' אמר לישראל את כל העשרה:

(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.

(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן.

(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל.

(יב) וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.

(יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים.

בהמשך הפרשה (פרק ה), לאחר פירוט עשרת הדברות, כתוב "את הדברים האלה דיבר ה'… קול גדול ולא יסף", ולאחר מכן מסופר שעם ישראל פנו אל משה וביקשו שהוא זה שידבר עימם ולא ה', ומשה מסר להם שה' נעתר לבקשתם. וגם מכאן מבואר שרק לאחר שנאמרו עשרת הדברות לישראל, הם פנו אל משה בבקשה שהוא זה שיצווה אותם:

(יט) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי.

(כ) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם.

(כא) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹוהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹוהִים אֶת הָאָדָם וָחָי.

(כב) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ.

(כג) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹוהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי.

(כד) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹוהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹוהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ.

(כה) וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.

(כו) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:

(כז) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם.

(כח) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ.

פרשת עקב

גם בפרשת עקב (דברים י) חוזר משה ואומר שה' אמר את כל "עשרת הדברים" לישראל:

(ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי.

(ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי.

פרשת שופטים

גם בפרשת שופטים (דברים יח) מסופר שבני ישראל ביקשו ממשה שלא ישמעו עוד את קול ה' המדבר אליהם, והדברים הוטבו בעיני ה', ונתן להם את הנביאים במקום זאת. ומשמע מכך שביקשו לאחר סיום מעמד עשרת הדברות:

(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ.

(טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.

(טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹוהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת.

(יז) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.

(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ.

המקור לכך שמהדיבר השלישי ישראל שמעו ממשה ולא מה'

בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן מובאים "עשרת הדברים" שאמר ה' למשה במעמד הר סיני, כאשר שני הדברות הראשונים מנוסחים בגוף ראשון ("אנכי", "על פָנַי"), ואילו שאר הדברות מנוסחים בגוף שלישי ("לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא", "וביום השביעי שבת לה' אלוהיך" "כי ששת ימים עשה ה'" "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך"). מכך משמע שאת הדברות הראשונים אמר ה' ישירות לעם, ואילו את שמונת הדברות הנוספים אמר משה לעם (שמות כ):

(ג) אָנֹכִי ה' אֱלֹוהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.

(ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.

(ה) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹוהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.

(ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.

(ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹוהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

(ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.

(ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.

(י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹוהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

(יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

(יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

(יג) לֹא תִּרְצָח. לֹא תִּנְאָף. לֹא תִּגְנֹב. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.

(יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

הסוברים שה' אמר את שני הדיברות הראשונים, ומשה את השאר

מסכת מכות

במסכת מכות כג, ב – כד, א, מובאים דברי רב המנונא, שלמד מהגימטריה של המילה 'תורה' (=611) אשר בפסוק "תורה צוה לנו משה", ששני הדברות הראשונים שנאמרו לישראל בסיני, נאמרו ישירות על ידי ה', ולכן משה לא היה צריך למסור אותן לישראל:

"אמר רב המנונא: מאי קרא? "תורה צוה לנו משה מורשה"? 'תורה' בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי! 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום".

מסכת הוריות

כיוצא בזה דורשת הגמ' במסכת הוריות ח, א:

"דבי רבי תנא, אמר קרא: 'אשר דבר ה' אל משה', וכתיב: 'אשר צוה ה' אליכם ביד משה', איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקדוש ברוך הוא, וצוה על ידי משה? הוי אומר: זו עבודת כוכבים, דתנא רבי ישמעאל: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום".

פסיקתא זוטרתא

מדרש זה מובא גם בפסיקתא זוטרתא שמות יתרו, כ:

"אלו עשרת הדברות [החרותות על לוחות האבנים, אבנים ספיר] היו, והמכתב מכתב אלוהים היה. מנין אותיות של עשרת הדברות הם שש מאות ושלש עשרה, כנגד שש מאות ושלש עשרה מצות, שנתנו לנו על ידי משה רבינו? שנאמר: 'תורה צוה לנו משה' – תור"ה תרי"א, ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום".

דעת רבי יהושע בן לוי במדרש שיר השירים רבה

במדרש שיר השירים רבה פרשה א, מובאת מחלוקת בין חכמים לרבי יהושע בן לוי, כאשר לדעת חכמים כל עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' לישראל, ואילו לדעת רבי יהושע בן לוי רק שני הדברות הראשונים נאמרו על ידי ה', ואת השאר שמעו מפי משה. ומבאר שעל אף שהפסוק 'דבר אתה עמנו ונשמעה' כתוב רק לאחר כל עשרת הדברות, 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. עוד מובא שם שגם דעת רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון כדעת רבי יהושע בן לוי:

"דבר אחר: 'פן תשכח את הדברים' – שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא, רבי יהושע בן לוי אמר: טעמין דרבנין – אחר כל הדברות כתיב 'דבר אתה עמנו ונשמעה'. מה עבד לה רבי יהושע בן לוי? פליג, שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר 'דבר אתה עמנו ונשמעה' אלא לאחר שנים ושלשה דברות? ר' עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפיסו שטתיה, אמרי: כתוב 'תורה צוה לנו משה' כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי, בגימטריא 'תורה' עולה שש מאות ואחת עשרה מצות דבר עמנו משה, ברם 'אנכי' ו'לא יהיה לך' לא שמענו מפי משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא".

רש"י

רש"י על שמות יט, יט, מביא את דרשת חז"ל במסכת מכות, ומבין ממנה שאת שאר הדברות אכן לא שמעו ישראל ישירות מה':

"משה ידבר – כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל, שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא 'אנכי' ו'לא יהיה לך', והקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע".

אמנם בהמשך (שם כ, א) מביא רש"י את מדרש מכילתא דרבי ישמעאל שעשרת הדברות נאמרו לישראל על ידי ה' בבת אחת, ואחר כך פורשו אחד אחד.[1] ומבואר שגם לדעת רש"י, ישראל שמעו את כל הדברות מאת ה' בבת אחת, אלא שלאחר מכן שמעו שוב שניים מפי ה' ואת השאר מפי משה:

"את כל הדברים האלה – מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו".

חזקוני

וכ"כ החזקוני שם כ, א, ובאר שמתחילה אמר ה' את כל הדברות יחד לישראל, אך כיוון שאמרם הכל יחד, לא הבינו, כי אין האוזן מסוגלת להשמוע כמה דברים יחד, ולכן חזר ופירט דיבר אחר דיבר, ואחר שני דברות אמרו ישראל למשה שאינם מסוגלים לשמוע, ומשם משה המשיך:

"את כל הדברים האלה – פרש"י: מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא את כל הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לו לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד 'אנכי' ו'לא יהיה לך'? מלמד שחזר ופירש כל דבור ודבור בפני עצמו. פי' א"כ שהקב"ה אמר כל עשרת הדברות – מה ת"ל עוד אנכי ולא יהיה לך – כלומר מפני מה נשנו, ומשני – מלמד שחזר ופי' על כל דבור וכו', – כלומר בתחלה אמרן הקדוש ברוך הוא בבת אחת ובדבור אחד ולא הבינום ישראל, ומה שנשנו מלמד שחזר המפרש ופי' כל דבור ודבור בפני עצמו, כדי שיבינום ישראל. 'אנכי' ו'לא יהיה לך' חזר ופי' הקדוש ברוך הוא, ולא היה להם יכולת לסבול ולשמוע מפיו יותר, כד"א דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות. וכן אמרו רבותינו: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. בא משה וחזר ופי' משם ואילך כל דבור ודבור בפני עצמו. ונראים הדברים, שהרי מליצת דברות 'אנכי' ו'לא יהיה לך' משמע כאדם המדבר על עצמו, והשאר כאדם המדבר על אחרים. כדכתיב לא תשא את שם ה' אלקיך, ולא כתיב את שמי. כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב עשיתי וכן השאר. ומה שפרש"י מלמד שחזר ופי' קאי אהקב"ה וקאי אמשה פי' כל אחד ואחד חזר ופירש חלקו מהדברות כמו שפי'".

ר"ן

וכ"כ הר"ן בדרשותיו, דרוש חמישי, והוסיף ובאר שבשני הדברות הראשונים הגיעו ישראל למדרגת נבואתו של משה רבנו וקיבלו את הנבואה בדרגה הגבוהה ביותר. ואף שלא היו ראויים לכך מצד מדרגתם, עשה ה' שיקבלו את הנבואה בעצמם ולא דרך תיווך של משה, כדי שאם בעתיד יקום נביא ויטען שצריך לעבוד ע"ז, תוכחש נבואתו אל מול עדותם של כל ישראל ששמעו את ה' בעצמו מזהיר על כך:

"וכן מצינו במעמד הר סיני שזכו כל ישראל להשגה עצומה, עד שבשתי הדברות הראשונות לא הוצרכו שיגיד משה אליהם, כי הם השיגום כמו שהשיגם משה, שכן אמר במכות: דרש רבי שמלאי – שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני, אמר רב הונא: מאי קראה? – 'תורה צוה לנו משה', 'תורה' בגימטריא הכי הוו, תורה שית מאה וחד סר הויין, 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. כבר ביארו שאלו השני המאמרים השיגו אותן כל ישראל בבירור בלא חידה, וזו באמת מדרגה גדולה בנביאים שתהא נבואתם מבוארת, כאשר העיד השם יתברך על אדון כל הנביאים ומראה ולא בחידות.

ועם היות שלא היו כלל ישראל שלמי החכמה והמדות, השיגו עתה כל ישראל זאת ההשגה לקיום התורה, שאילו לא השיגו הם בנבואה, הלא כאשר יגיד משה להם מה שצווה מאתו יתברך, לא היתה האמונה שלמה במשה, כי לא אימת דבריו אלא כפי מה שראינו באותותיו, ואם יקום נביא אחד וינגד דבריו ויתן אות או מופת, היינו צריכין להעריך אותות משה עם אותותיו, ותהיה התורה בספק. אבל עכשיו שראינו בעינינו השגת משה, וכי השגנו אנחנו עמו, ונתבררה אצלנו השגתנו והשגתו, אין אנו צריכים לנבואתו אות או מופת. וכיון שנתבררה לנו נבואתו שהיא אמת, ושהוא נתנבא שזאת התורה לא תשתנה לעולם, לא נביט לדברי המדבר בהפך, שכבר נתברר לנו ביאור שלם שהוא משקר ומתנבא מה שלא שמע. ולכן בהיות יסוד תורתנו השגה עצומה שהשיגוה אבותינו, היה רצון השם יתברך שיזכו כולם לאותה מדרגה במעמד ההוא, אף על פי שהיו שם הרבה שלא היו ראוים אליה".

רא"ם

כיוצא בזה כתב רבי אליהו מזרחי על במדבר טו, כב:

"אשר דבר ה' אל משה "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום. "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי". בפרק שני דהוריות: "דבי רבי ישמעאל תנא: 'וכי תשגו ולא תעשו' בעבודה זרה הכתוב מדבר, דאמר קרא 'אשר דבר ה' אל משה', וכתיב 'את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה', איזו היא מצוה שהיא בדבור הקדוש ברוך הוא וצוה ע"י משה? הוי אומר – זו עבודה זרה. דתנא דבי רבי ישמעאל: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום". ופרש"י ז"ל: "כתיב 'את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה', דמשמע שצוה על ידי משה, וכתיב 'את כל אשר דבר ה", דמשמע שהיתה בדבור של הקדוש ברוך הוא, כלומר ששמעו ישראל מפיו, כשדבר למשה. איזו היא מצוה שהיתה בדבורו של הקדוש ברוך הוא, והיתה גם על ידי משה, הוי אומר זו עבודה זרה ד'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, דהיינו ששמעו אותם בדבורו של הקדוש ברוך הוא וגם צוה בה על ידי משה במקומות הרבה, כגון 'לא תשתחוה לאל אחר', דלא שמעו אותו אלא מפי משה".

ומה שאמר "אחת דבר אלוהים שתים זו שמעתי", נראה לי שכונת הרב בזה להביא ראיה לדברי רז"ל במה שאמרו: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, דמקרא ד"אחת דבר אלוהים שתים זו שמעתי" משמע שמאותו דבור שדבר אלהים במעמד הר סיני, דכתיב "וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר", שבו נכללו כל הדברות, כמו שדרשו רז"ל שאמרן כלן בדבור אחד, לא שמענו מהם רק השתים, שהם "אנכי" "ולא יהיה", אבל השאר מפי משה רבינו שמענום ולא מפי הגבורה, כדכתיב: 'דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות'".

ספר הליקוטים לאריז"ל

גם בספר הליקוטים לאריז"ל, תהלים סב ד"ה: 'אחת', כותב שישראל שמעו מפי ה' את כל עשרת הדברות בבת אחת, ואחר כך בפירוט רק את שני הדברות הראשונים:

"אחת דיבר אלוהים, שתים זו שמענו וכו'. פי', הקב"ה דבר כל העשר דברות בדיבור אחד, מה שאין כן כח בבשר ודם, וזהו 'וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר', כלומר כאחד ובדיבור אחד. אבל ישראל לא שמעו באזניהם כי אם שתי דברות לבד, שהם 'אנכי' ו'לא יהיה לך', וזהו שתים זו שמענו וכו'. וזה מה שאמרו רז"ל 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, וזהו 'ישקני מנשיקות פיהו' – מיעוט רבים שנים. והם הב' דברות. ולפי שלא יכלו לסבול, אמרו למשה: רצוננו לראות מלכנו ולשמוע מפיו. ואחר שראו שאין בהם כח כמשה רבנו עליו השלום, אמרו: דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלוהים וכו'.".

דעת הרמב"ם שגם את שני הדיברות הראשונים לא שמעו ישראל מה' ישירות אלא רק את קול ה'

הרמב"ם בספר מורה הנבוכים ב, לג, מבאר שישראל לא הגיעו לדרגת משה רבנו לשמוע בעצמם את דברי ה' כפי ששמע הוא, אלא בשני הדברות הראשונים שמעו את קול ה', כלומר דיבור בלתי מובן להם, בלא הבדל מילים, אלא קול אחד רציף של כל מילות שני הדברות הראשונים, ומשה באר להם את דברי ה' בחילוק המילים. ובשמונה הדברות הנוספים משה עלה שנית להר סיני לשמוע מה' אותם, ואז ירד ואמר אותם לישראל:

"יתבאר לי שבמעמד הר סיני לא היה המגיע למשה מגיע לכל ישראל, אבל הדבור למשה לבדו ע"ה, ולזה בא ספור עשרת הדברות כלו ספור היחיד הנפרד, והוא עליו השלום ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע, אמרה התורה: 'אנכי עומד בין ה' וביניכם', ואמר ג"כ: 'משה ידבר והאלוהים יעננו בקול'. ובביאור אמרו במכילתא, כי כל דבור ודבור היה משיבו להם כמו ששמע, וכתוב בתורה גם כן 'בעבור ישמע העם בדברי וגו", מורה כי הדבור היה לו, והם ישמעו הקול ההוא העצום לא הבדל הדברים. ועל שמע הקול ההוא העצום אמר 'כשמעכם את הקול', ואמר 'קול דברים אתם שומעים', ולא אמר 'דברים אתם שומעים', וכל מה שבא משמע הדברים, אמנם הנרצה בו שמע הקול, ומשה הוא אשר ישמע הדברים ויספרם להם, זהו הנראה מן התורה ומרוב דברי החז"ל, אלא שיש להם גם כן מאמר כתוב בהרבה מקומות מן המדרשות והוא בתלמוד גם כן, והוא אמרם 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום, רוצים בזה שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למרע"ה, ולא היה מרע"ה מגיעם אליהם, וזה ששתי אלו השרשים, ר"ל מציאות האל יתברך, והיותו אחד, אמנם יושג בעיון האנושי וכל מה שיודע במופת, משפט הנביא בו ומשפט כל מי שידעהו שוה, אין יתרון, ולא נודעו שני השרשים האלה מצד הנבואה לבד, אמרה התורה אתה הראת לדעת וגו', אמנם שאר הדברות הם מכת המפורסמות והמקובלות לא מכת המושכלות, ועם כל מה שזכרו גם כן מן הענין ההוא היוצא מן הכתובים ודברי החכמים הוא שלא שמעו כל ישראל במעמד ההוא אלא קול אחד לבד פעם אחת, והוא המאמר אשר השיג משה וכל ישראל ממנו 'אנכי' ו'לא יהיה לך', והשמיעו להם משה רבינו בדברו בהבדל אותיות נשמעות, וכבר זכרו החכמים ז"ל זה וסמכוהו לאמרו אחת דבר אלוהים שתים זו שמענו, ובארו בראש מדרש חזית שהם לא שמעו מאמר אחר מאתו יתעלה, וכתוב בתורה קול גדול ולא יסף, ואחר שמוע הקול ההוא הראשון היה מה שזכר מיראתם מן הענין ופחדם הגדול, וכל שספר מאמרם 'ותאמרו הן הראנו ה' אלוהינו…. ועתה למה נמות וגו' קרב אתה וגו", ובא הוא הנכבד מכל נולד שנית, וקבל שאר הדברות אחת אחת וירד למטה להר וישמיעם אותם במראה ההוא הגדול, והם יראו האש וישמעו הקולות אשר הם קולות וברקים ברעם וקול שופר חזק. וכל מה שתמצאהו מזכרון שמע קולות רבים, כמ"ש 'וכל העם רואים את הקולות וגו", אמנם הם קול השופר ורעם וכיוצא בהם, אמנם קול ה' – רוצה לומר הקול הנברא אשר ממנו הובן הדבור – לא שמעוהו אלא פעם אחת לבד, כמו שאמרה התורה וכמו שבארו החכמים במקום אשר העירותיך עליו, והוא הקול אשר יצאה נשמתם בשמעו והשיגו בו שתי הדברות הראשונות".

הסוברים שכל עשרת הדיברות נאמרו על ידי ה'

הסוברים שכל עשרת הדיברות נאמרו על ידי ה', אך משה היה צריך לבאר מדיבר שלישי ואילך

רמב"ן

הרמב"ן על שמות כ, ז, מביא את קושיית הראב"ע על דרשת חז"ל, ומיישב שישראל אכן שמעו את כל עשרת הדברות מפי ה', אלא שאת השניים הראשונים הבינו מה' עצמו, כדי שאת שתי המצוות העיקריות בתורה ישמעו מפי ה' עצמו כנביאים, ואת שאר הדברות שמעו מה' אך לא הבינו, ומשה היה צריך לבאר להם:

"והנה לשון הכתוב הזה 'את שם ה' אלוהיך', כאלו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר אנכי, אשר הוצאתיך, על פני, כי אנכי, לאוהבי ולשומרי מצותי. ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, שהם עיקר הכל. ורבי אברהם הקשה, כי הכתוב אמר: 'וידבר אלוהים את כל הדברים האלה', ומפורש מזה 'את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם', ושם כתוב עוד 'ויכתבם על שני לוחות אבנים', כי כאשר אמרם אל כל קהלכם כן כתבם על הלוחות.

ואני אפרש לך קבלת רבותינו: בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלוהים, כפשוטו של כתוב. אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים משה ידבר והאלוהים יעננו בקול. ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע"ז, כאשר פירשתי, לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים. אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמיעתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל".

רבנו בחיי

רבינו בחיי על שמות כ, א, מביא את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן, ונשמע מדבריו שנוטה לדעת הרמב"ן:

"ודע כי דעת הרמב"ם ז"ל במעמד הר סיני בפרק ל"ג מן החלק השני מספרו, שהקול העצום ששמעו ישראל היה נברא, ושמעוהו בלא הבדל אותיות, ולא שמעוהו כי אם פעם אחת וזה בשתי דברות ראשונות, ועל זה אמרה תורה: "קול גדול ולא יסף", וכתיב: "כשמעכם את הקול", וכתיב: "קול דברים אתם שומעים", "קול דברים", ולא דברים, וזהו שכתוב: "בעבור ישמע העם בדברי עמך", באורו ישמע העם הקול והדבור שיהיה עמך, וכן אמרו רז"ל: "אנכי ולא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום. וזהו ההבדל שבין משה לישראל – ישראל שומעין קול דברים ומשה שומע הדברים, ועל כן היה משה משמיע להם בהבדל אותיות, ממה שכתוב: "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'", כלומר שתי דברות ראשונות שהשגתם ממנו ולא שמעתם אותם בהבדל אותיות… ואחר ששמעו הקול בשתים ראשונות שם פרחה נשמתם כענין שכתוב: "נפשי יצאה בדברו", והיו חושבים שיוסיפו עוד לשמוע הקול ופחדו מאד ואמרו למשה: "ועתה למה נמות" וגו', "קרב אתה ושמע" וגו' "דבר אתה עמנו ונשמעה" וגו', ומשה היה שומע כל הדברות אחת אל אחת ומשמיע להם. וזהו שכתוב: "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול". נמצאת למד כי שתים ראשונות ישראל שמעו הקול כמשה, אלא שישראל שמעוהו בלא הבדל אותיות ומשה בהבדל אותיות, אמנם הדברות הנשארות לא שמעום כלל מפי ה' והיו להם מקובלות מצד נבואתו של משה כמו שאר המצות, וכן אמרו בתחלת שיר השירים רבה: "תורה צוה לנו משה", מצות כמנין תור"ה, "אנכי ולא יהיה לך" מפי הגבורה שמעום, שהרי בשמיעת קול אחד השיגו שתי הדברות וזהו שכתוב: "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי". זו היא דעת הרב המורה ז"ל.

אבל דעת הרמב"ן ז"ל כי כל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי ה', וזה טעם: "וידבר אלוהים את כל הדברים האלה", וכן הזכיר משה במשנה תורה: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם", וכתיב: "ויכתבם על שני לוחות אבנים", למדנו כי כאשר אמר אל "כל קהלכם" כן כתבם על הלוחות. ומה שאמרו רז"ל: "אנכי ולא יהיה לך" מפי הגבורה שמעום, שהמובן ממנו ששאר דברות לא שמעום מפי הגבורה, הוא כי מלת שמעום כוללת שמיעת אזן ממה שכתוב: "אזן שומעת תוכחת חיים", וכוללת הבנת הלב, ממה שכתוב: "לב שמע", ולא היתה לישראל שמיעה והבנה מפי הגבורה כי אם בשתים ראשונות, והשאר שמעום מפי ה' אבל לא הבינו אותם, ולכך הוצרך משה להבינם להם, הוא שאמר: "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'", וזהו באור הכתוב: "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול", כלומר מה שהאלוהים יעננו בקול משה ידבר לישראל, ולשון עניה זו התחלה כלשון: "ויען איוב", עניה שהקדים הדבור, כך כתב הוא ז"ל הדברים".

הסוברים שאת כל עשרת הדיברות שמעו ישראל מה', אך מדיבר שלישי ה' פנה אל משה

ספר העיקרים

ספר העיקרים ג, יח, מבאר שאת שני הדברות הראשונים שמעו ישראל ישירות מה', ואת שמונת הדברות האחרים שמעו את ה' אומר אותם למשה, ומשה צווה אותם להם. וזאת משום שה' רצה שישראל ישמעו את שני הדברות הראשונים מפי ה' עצמו, וכך גם אם יבוא נביא ויאמר להם לעבוד עבודה זרה – לא ישמעו לו, כי הם עצמם שמעו מה' שהוא אלוהיהם, ודברו דוחה דברי כל נביא שיבוא להכחיש זאת. אך את שאר המצוות, ששמעו ישראל ממשה, יכול נביא אחר בעתיד לסתור כהוראת שעה:

"ואולם הנאמר לאדם על פי נביא כבר אפשר שיבא לו על פי נביא צווי הפכי לראשון. ולזה רצה השם יתברך שישמעו כל ישראל מפיו עשרת הדברות, כדי שלא יהיה כח ביד שום נביא לבטלם לא כלם ולא מקצתם, כמו שהעיד הכתוב על זה בפירוש ואמר: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר וגו', ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי.

אבל מה שצריך עיון בזה הוא מה שנמצא לרבותינו ז"ל בסוף מכות, שאמרו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום. והוא דבר של תימה, שהרי הכתוב אומר 'ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלוהים, ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל', וכתוב גם כן 'ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם ה' אלי'. שידמה מכל זה מפורש שכל עשרת הדברות שנכתבו בלוחות נאמרו לכלל ישראל, ואיך יאמרו הם כי 'אנכי' ו'לא יהיה לך' שמעו מפי הגבורה ולא זולתם מן הדברות? …

ואמנם ההפרש שבין 'אנכי' ו'לא יהיה לך' לזולתם משאר הדברות, הוא כי 'אנכי' ו'לא יהיה לך' שמעו ישראל מפי השם מבלי אמצעות משה, ועל כן באו כלם בלשון מדבר בעדו, 'אנכי ה' אלוהיך', 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני', 'כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא', 'לאוהבי ולשומרי מצותי'; אבל מדבור 'לא תשא' ואילך – הכל בא בלשון נסתר, בכל הדברים אשר היה משה מדבר אליהם מפי השם, אמר 'לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא, כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא'. ולא אמר 'ולא אנקה', 'וישא את שמי'. וכן אמר 'כי ששת ימים עשה ה", 'וינח ביום השביעי', 'על כן ברך ה' את יום השבת', ולא אמר 'עשיתי' 'ברכתי' 'קדשתי', וכן כולם. וזה יורה על ההבדל שיש בין 'אנכי' ו'לא יהיה לך' לזולתם מן הדברות, כי 'אנכי' ו'לא יהיה לך' שמעום מפי השם מבלי אמצעות משה, ושאר הדברות היו שומעים את הקול אומר אותם למשה, ומשה חוזר ומבאר אותם להם, ועל כן באו בלשון נסתר כמו שאמרנו.

ולזה אמרו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום, כלומר כי שתי אלו הדברות אחר שאמרם השם יתברך בעצמו לישראל פנים בפנים בלי אמצעות משה, אין כח ביד שום נביא לומר דבר כנגדם, ולא להחלישם בשום ענין, ואפילו בהוראת שעה. ולזה אמרו: 'מפי הגבורה שמעום', ולא אמרו 'מפי הקדוש ברוך הוא שמעום', כאלו בארו שהנאמר על פי נביא יש כח ביד נביא לבטלו אם בהוראת שעה ואם לפי מה שיהיה הענין נותן, כירמיה שבטל מנין החדשים מניסן. אבל הנאמר לאדם על פי השם בלי אמצעות נביא, אין כח ביד נביא לבטלו ואפילו בהוראת שעה. וזהו שאמרו, שהנביא האומר לעבוד עבודה זרה אפילו לשעה – אין שומעין לו. אבל אם יאמר שנחלל שבת או שנעבור על אחת מן המצות בהוראת שעה או בענין שלא יהרוס שרשי הדת – ראוי שנשמע לו, משום שנאמר: 'אליו תשמעון'. ואם יאמר 'השם צוני שתתפללו לכוכב פלוני או למלאך פלוני להיות אמצעי בינו וביניכם' – לא נאבה לו ולא נשמע אליו, לפי שזה כנגד 'אנכי' ו'לא יהיה לך' ששמענום מפי הגבורה. ואי אפשר לשום נביא לשמוע אל נביא אחר לבטל מה ששמע הוא בעצמו מפי השם, כמו שבארנו בתחלת זה הפרק".

רדב"ז

וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ב, תתיז:

"ולענין אשר שאלת עלה דהא דאמרינן 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, אם היא שמיעה ממש, וא"כ תהיה מעלת כולם כמעלת מרע"ה, והוא דבר מתמיה שיהיו המון העם יגיעו למדרגה זו שלא הגיעו אליה שאר הנביאים. ואם הענין הוא שהדיבר היה למשה, וישראל שומעין, פשט הכתובים מורים הפך זה, דכתיב: 'פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר', כמו שנאמר במשה 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים' וגומר.

תשובה: דברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מטין כפי' הזה אחרון אשר כתבת, וק"ל. אם כן מה הפרש בין שתי הדברות לשאר הדברות? שהרי בכולם כתיב 'אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה"? ותו, ד'פנים בפנים' לא משמע הכי, כאשר כתבת. אלא הנכון בזה דכל הקהל שמעו מפי הגבורה 'אנכי' ו'לא יהיה לך', ולא שהגיעו כולם למדרגת מרע"ה, אלא לפי שעה זכו למדרגה זו כמו שמצינו כמה בני אדם זוכין לראיית המלאכים אעפ"י שלא הגיעו למדרגת הנבואה, והיא נקראת 'גלוי עינים' אצל בעלי הסוד. כן הענין הזה, אעפ"י שלא היו נביאים כמשה, זכו לשמוע 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה כאשר זכו לראיית הקולות אשר אינו בשכל האנושי לראות את הנשמע, שהקול היוצא היה מצטייר באויר עד שרואים אותו בעין, וכן היו שומעין הדבור יוצא מפי הגבורה אעפ"י שלא הגיעו למדרגת הנבואה כמשה. וכן מוכיח הכתוב 'דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות', משמע שדבר עמהם ממש כללות הדברים – 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום מדבר עמהם, והבינו אותם מפי הגבורה, והגיעו למדרגת הנבואה; ושאר הדברות שמעו שהוא מדבר עם משה, ומשה מדבר אליהם ומבאר להם כל דבור ודבור, ובזה יתיישבו הכתובים. הנל"ד כתבתי".

מעשי ה'

בספר מעשי ה' (לרבי אליעזר אשכנזי, נולד בשנת הרע"ג [1513]) ב, יתרו ו, חולק על הרמב"ם, ומבאר שבתחילה ה' השמיע לישראל את קולו כדי שיכירו שזהו קול ה' ויתרגלו בו. אחר כך אמר להם את שני הדברות הראשונים ישירות, בגוף ראשון, אך הם לא יכלו לעמוד בחרדה וביראה שה' פונה אליהם ישירות, וביקשו ממשה שמכאן ואילך הוא יצווה אותם. ולכן את שמונה הדברות הנוספים אמר ה' למשה – וישראל שמעו את קולו – ואחר כך משה אמר אותם לישראל:

"ובענין אומרו: הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, כתב הרמב"ם ז"ל ספר המורה ח"ב פל"ג, לענין מעמד הר סיני כי הדבור היה מגיע למשה לבדו, והרבה לו ראיות על זה מהפסוקים. תחלה הביא מאומרו 'אנכי עומד בין ה' וביניכם', וכן הביא ראיה מאומרו: משה ידבר והאלוהים יעננו בקול". וכן הביא מה שאמרו ז"ל במכילתא: 'כל דבור ודבור היה משיבו להם'. וכן הביא ראיה ממה שנאמר כאן: 'בעבור ישמע העם בדברי עמך', ואמר הרמב"ם ז"ל כי מכל אלה יורה כי הדבור היה לו, והם ישמעו הקול העצום ההוא לא הבדל דברים, ושעל שמיעת הקול העצום ההוא אמר: 'בשמעכם את הקול', ואמר: 'קול דברים אתם שומעים', ולא אמר 'דברים אתם שומעים'.

ומאד יפלא בעיני אחרי העיון בדבריו של הרמב"ם ז"ל, שמה שהביא ראיה ממה שנאמר: 'קול דברים אתם שומעים', ולא אמר 'דברים אתם שומעים', שכנראה שקול הברה היה הנשמע, לא חיתוך דברים. אם כן, לפי דבריו גם מה שנאמר 'וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי', גם שם לא שמע הקב"ה דברי ישראל, רק קול הברה, כיון  שנאמר 'וישמע ה' את קול דבריכם' ולא נאמר 'וישמע ה' לדבריכם', וכן 'שמעתי את קול דברי העם הזה, היטיבו אשר דברו'. וכן 'וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף וגו". ועוד, הלא בהדיא נאמר: 'מן השמים השמיעך קולו ודבריו שמעת', ועוד, באשר רצה להכריח ולהביא ראיה שלא שמעו חיתוך דברים, כיון שלא נאמר 'דברים אתם שומעים' למה לא יכריח הפך זה? שאם לא שמעו רק קול הברה, הוה ליה למימר 'קול אתם שומעים', ולמא אמר 'קול דברים'?…

ועוד יפלא על הרמב"ם ז"ל, שאם קול הברה לבד שמעו, לא דברים, הלזה יאמר 'פנים בפנים דבר ה' עמכם'?! וכן נאמר 'את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם', וכן 'עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם מתוך האש'. ועוד, אם לא היו שומעים רק קול הברה, מה זאת שנאמר: 'וגם בך יאמינו לעולם'? כי מי אמר להם מה היה דבר ה', אחרי שלא היו שומעים הדברים?

אבל יתכן לדעתי ודאי שכל עשרת הדברות כולם שמעו הדברים ממש מפיו של הקב"ה אות באות, ויתישבו כל הכתובים, וגם מאמרם ז"ל שאמרו 'אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום'. ואמשיל לך משל, שכאשר מלך עצום ונורא יצוה לאדם לאמר: עשה כך וכך, אין ספק שהאיש ההוא מגודל מוראו יהיה חרד ונרתע לאחוריו, אבל אם המלך ההוא יאמר למשנה שלו: אמור לפלוני שיעשה כך וכך, עם היות שהפלוני ההוא שומע דברי המלך הנורא ההוא מאחורי הגדר, ושמצותו למשנה היא עליו, עם כל זה כיון שדבורו הוא עם משנהו ולא עמו, לנוכח לא תמשך לו כל כך מורא וחרדה.

והנה הענין היה שתחלה השמיעם הקול העצום והנורא ההוא, עד שיתפרסם להם שאי אפשר לקול אשר כזה להיותו נמשך משום נברא מן הנבראים, ולכן אמרו 'את קולו שמענו', שלא יתכן שיאמר האדם 'קולו של ראובן שמעתי', אם לא היה מכיר בקולו קודם לכן. ולפיכך השמיעם קול ההברה לבד, כדי שיכירו את קולו היותו באותו ההפלגה מן העוצם, ואחר כך בחיתוך דברים אות באות אמר להם לנוכח, לא על ידי משה, השני דברות, דהיינו 'אנכי' ו'לא יהיה לך', וזהו שאמרו רז"ל 'מפי הגבורה שמענום', רוצה לומר פה אל פה לנוכח. וכאשר אמרו 'דבר אתה עמנו ונשמעה', הנה אמר הקב"ה למשה הדברות האחרות, והם שומעים כל עשרת הדברות בחיתוך הדברים ברורים מפיו של הקב"ה, אבל השמונה לא היה מדבר עמהם לנוכח, וזהו שנאמר כאן 'למען ישמע העם בדברי עמך', שהכוונה לומר שכשאדבר עמך והם ישמעו הדברים, לא יחרדו, אבל ישמעו היטב כיון שאני מדבר עמך, באופן שהדבור באמצעות משה היה כדי שישמעו הדברים מפיו של הקב"ה יותר בביאור, בלתי מבוכה מחמת היראה. וזהו שנאמר 'גם בך יאמינו', שכאשר ישמעו שאני אומר לך, ואתר ציר נאמן אומר להם הדברים כפי מה שאני אומרם לך, יכירו בנאמנותך, אחרי שישמעו ממש הדברים מפיו יתברך כשידבר עם משה. וזהו שאמרו במכילתא: כל דבור ודבור היה משיבו להם, שרוצה לומר – עם היות שהם כבר היו שומעים הדבור מפיו של הקב"ה שהיה אומר למשה, כבר היה משיבו להם שנים. כי לא יכול לומר 'משיבו' אם לא שמעו הדבור קודם. ובדרכנו זה, יצדק מה שנאמר 'עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם מתוך האש', שכל עשרת הדברות שמעו באופן שקודם לכן השמיעם קול עצום ונורא, כדי שיכירו את קולו כאשר ישמעו הדברים, ואח"כ דבר עמהם לנוכח השתי דברות, שעליהם נאמר 'פנים בפנים דבר ה' עמכם' רוצה לומר לנכח לכם ממש דבר, והשמונה היה מדבר נגד משה שיאמר להם, ועל זה נאמר 'אנכי עומד בין ה' וביניכם', כי לא היה שם רק עמידה ביניהם שלא יהיהו הדברים לנכח להם, אבל היו שומעים כולם".

באר שבע

והביאו באר שבע (לרבי יששכר בער איילנבורג, נולד בשנת הש"י [1550]) מסכת הוריות ח, א:

"הגה"ה. 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. יצא לו כיון שהן נאמרין בלשון מדבר בעדו, משמע שהמדבר היה השם בעצמו ובכבודו, והשאר נאמרין בלשון נסתר, משמע ששמעום מפי משה. אבל קשה, שהרי כתיב: עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם מתוך האש, הרי משמע שכל עשרת הדברות שמעו מפי הגבורה. וראיתי פירושים שונים ליישב מאמר זה, והמחוור בעיני הוא מה שפירש הגאון מה"ר אליעזר אשכנזי ז"ל במעשי ה' (ח"ב, מעשי תורה פ"ו), וז"ל: ודאי שכל עשרת הדברות כולם שמעו הדברים ממש מפי[ו של] הקדוש ברוך הוא אות באות, ויתיישבו כל הכתובים וגם מאמרם ז"ל שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואמשול לך משל… עכ"ל".

רש"ר הירש

גם הרש"ר הירש מבאר שישראל שמעו מפי ה' את שני הדברות הראשונים בצורה ישירה, אך אז ראו שאין בידם כח לשמוע את קול ה' במישרין, וביקשו ממשה שה' יצווה אותו את שאר הדברות ויצווה אותם להם. ולכן מהדיבר השלישי ועד העשירי הם שמעו את ה' מצווה את משה לומר להם:

"בספרי אמרו ש"אשר – דבר ה' אל – משה" איננו משפט זיקה אל "את כל – המצות האלה", אלא "אשר – דבר ה' אל – משה" מצטרף לאמור בהמשך: "את כל – אשר צוה" וגו', "מן – היום אשר צוה" וגו'; וצירוף כל הביטויים האלה מהווה את התוכן הממצה של "כל – המצות האלה". שכן בניגוד אל "אשר צוה ה' אליכם ביד – משה" הרי פירוש "אשר – דבר ה' אל – משה" איננו: מאמרי ה' שנמסרו לנו על ידי משה, אלא זה פירוש הביטוי: דברים שנודעו לנו כמצוות – מיד כאשר ה' אמר אותם אל משה. הרי אלו שני הדיברות הראשונים של עשרת הדיברות – אנכי ולא יהיה לך – ש"מפי הגבורה שמענום". שני הדיברות האלה נאמרו בפנייה ישירה אל כל נפש בישראל – "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך", "לא יהיה לך וגו' על – פני" וגו' – וכל אדם מישראל שמע אותם במישרין. ואילו בשאר הדיברות ה' מדבר על עצמו בגוף נסתר; נמצא שהוא אומר אותם למשה באותה לשון שבה יחזור עליהם משה בפני העם. בשני הדיברות הראשונים נודע לנו "כי – ידבר אלוהים את – האדם וחי"; בשאר הדיברות נודע לנו שה' בחר במשה כמתווך שיודיע לנו את מצוותיו. ואף על פי שנאמר "את – הדברים האלה דבר ה' אל – כל – קהלכם" – ומכאן ששמענו בסיני את כל עשרת הדיברות – הרי רק שני הדיברות הראשונים נאמרו בפנייה ישירה אל העם; ולפיכך רק הם התגברו על העם בכח עז עד שלא היה יכול לעמוד בעוצמת פנייתו הישירה של ה'; ולפיכך ביקש העם את תיווכו של משה לכל המשך מתן התורה (דברים ה, יט – כד; ראה באר שבע להוריות ח ע"א). לפי זה, הרי "אשר – דבר ה' אל – משה" כולל רק את "אנכי" ו"לא יהיה לך", שנתקבלו במישרין מפי ה', ואילו "את כל" וגו' "ביד – משה" כולל את שאר הדיברות ואת שאר כל המצוות שנמסרו לנו על ידי משה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה; ו"מן – היום" וגו' כולל את כל מה שה' אמר עבורנו לאדם, לנח, לאבות ולנביאים – לפני זמן משה ולאחריו".

הסוברים שה' אמר את כל עשרת הדברות לישראל בבת אחת, ואז חזר על שני הדברות הראשונים בעצמו ומשה השלים את שאר השמונה[2]

של"ה

של"ה מסכת שבועות פרק תורה אור קצד-קצו, מביא את דעת הרמב"ם וכותב שרבים חלקו עליו, וגם השל"ה עצמו חולק עליו, וסובר שישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי ה', כיוון שעשרת הדברות כוללות בתמצית את כל תרי"ג המצוות, ורצה ה' שישראל ישמעו מפיו עצמו את כל תמצית תרי"ג מצוות, ומתוך כך יאמינו בנבואת משה שמפרט להם את תרי"ג המצוות בשלמותן. אלא שכדי ליישב זאת עם מאמר חז"ל שרק השניים הראשונים נאמרו ישירות מפי ה', מבאר השל"ה שתחילה אמר ה' לישראל את כל עשרת הדברות בבת אחת, ואחר כך שב ופרט להם דיבר דיבר, ואז אחרי שני דברות ישראל לא יכלו לשמוע יותר מפי ה' ישירות, וביקשו לשמוע את השאר ממשה:

קצד. ולשלמות הענין הנזכר לעיל, יש צורך להאריך ולהודיע מעלת מקבלי התורה, ומעלת כל דור ודור שהיו שם, וקיבל כל אחד חלקו. הרב המורה ז"ל בפרק ל"ג חלק ב' מספרו (מורה נבוכים), [כתב] שהקול ההוא העצם אשר השיגו ישראל, ובו ניתנה התורה, היה נברא כו'. ואסור לשמוע הדברים, אלא הקול הוא קול ידו"ד, מן השמים השמיע את קולו…

קצה. וכבר הכו על קדקדו חכמי האמת גם בזה.

ובעבודת הקודש (חלק סתרי תורה פרק לג) האריך מאוד בסתירת דבריו. והאמונה אשר תכון לעד, והיא כי כל עשרת הדברות הגיעו לישראל כמו שהגיעו למשה רבינו ע"ה. כי הרצון היה לקיום האמונה שיהיו כל ישראל נביאים בכל התורה בכלל, ולא יצטרכו בה לשום אמצעי. וזה כי עשרת הדברות כסוגים לכל תרי"ג מצוות, והם כללים היוצאים מהם, והם שרשים ועיקרים לכל תרי"ג מצות, והם ענפים המתפשטים מהם, ולהורות על זה באו בהם תרי"ג אותיות, עד 'אשר לרעך' (שמות כ, יד) ולא עד בכלל.

וכן האריך הסמ"ג בהקדמת העשיין, שהשמיע הקדוש ברוך הוא לכל ישראל, וכולן באו למדריגת הנבואה ושמעו בעצמם בלי אמצעי, כי צפה הקדוש ברוך הוא שעתידין לעמוד נביאי שקר, ויטעו את העולם בדתות מזויפות, על כן השמיע הקדוש ברוך הוא בפומבי, וכל הנשמות היו שם, כדי שאם יבא איזה [גוי או ישמעאל] וירצה לשנות הדת, נאמר לו שקר אתה דובר. דאם חפץ השם יתברך בזה, היה לו לומר לנו בפומבי, כמו שהיה הפומבי בשעת מתן תורה, שנתן לנו השם יתברך עשרת הדברות, הכוללים תרי"ג מצות פומבי, והראם שמשה נביאו הנאמן, כל מה שיאמר להם אחר כך בפרטי המצוות שיאמינו לו, וזהו 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם [בדברי עמך] וגם בך יאמינו לעולם'… ואם היה כדברי הרמב"ם שלא שמעו חיתוך אותיות רק קול בעלמא, אם כן לא היה חס ושלום תועלת הנזכר לעיל יוצא מזה. ופשטי פסוקים סותרים דברי הרמב"ם, שאומר 'השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי' (דברים ד, לג), הרי מבואר בהדיא ששמעו הקול והדיבור.

קצו. וזה לשון עבודת הקודש: ולהורות עוד על זה אמר אחר עשרת הדברות 'את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם', עכ"ל. והנה מתחלה שמעו כולם עשרת הדברות נאמרים בדיבור אחד, ואחר כך חזר שנית ופרט עשרת הדברות, כל אחד בפני עצמו, ולא יכלו ישראל לסבול ביותר, ואמרו למשה רבינו ע"ה 'דבר אתה עמנו'. ובחזרת שנית הדברות לא שמענו מפי הקדוש ברוך הוא רק 'אנכי', ו'לא יהיה לך', וזה שאמרו רבותינו ז"ל: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. אבל מכל מקום שמעו כולם את עשרת הדברות כשנאמרו בדיבור אחד, וכבר כתבתי לעיל טעמים על זה למה נאמרו בדיבור אחד.

ושנה הדברים ב'תורה אור' על פרשת ויחי יב:

"ואלו שלש מדרגות מכוונות נגד שלש מדרגות כ"ב אותיות התורה כמו שכתבתי, כי גם אלו שלש תמצא בנתינת התורה, דהיינו עשרת הדברות תמצא שם בחינת עשרה, ובחינת י"ב, ובחינת י"ד. בחינת עשרה הם עשרת הדברות. ובחינת י"ב מתחלה הגיד השם יתברך עשרת הדברות בדבור אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (שמות כ, ב – ג) מפי הגבורה שמענום. דיש להקשות הלא כל הדברות שמענו מפי הגבורה, דהרי כולם בדיבור אחד נאמרו, אלא דברי רבותינו ז"ל הם כשחזר הקדוש ברוך הוא ופרטם, אז שמענו אלו השתי דברות, נמצא שמענו מתחילה עשרה בכלל, ואחר כך בפרט עוד שתים, הרי בחינת י"ב. וכמו שיש י"ב שבטים, והתולדות מהם דהיינו תולדות יוסף שהוא יעקב שהם שנים, כן תולדות הלוחות הם שנים, דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי הכל נרמז בעשרת הדברות, הרי בחינת י"ד, והיא הי"ד החזקה של משה רבינו ע"ה אשר קבל התורה מסיני".

הסוברים שה' כל עשרת הדיברות נאמרו על ידי ה'

פסיקתא זוטרתא

בפסיקתא זוטרתא על שמות כ, טז, מבואר שהפסוק "דבר אתה עמנו ונשמעה" נאמר לאחר עשרת הדברות, "מגיד שלא היה בהן כח לקבל יותר מעשרת הדברות". הרי שאת עשרת הדברות כולם שמעו מפי ה':

"ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו ונשמעה. מגיד שלא היה בהן כח לקבל יותר מעשר הדברות. שנאמר: אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'".

ילקוט שמעוני

וכן מבואר ביתר הרחבה בילקוט שמעוני יתרו רמז שא:

"ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה – מגיד שלא היה להן כח לקבל אלא עשרת הדברות, שנאמר: 'אם יוספים אנחנו וגו' לא אוסף לשמוע את קול וגו' אלא קרב אתה ושמע'. מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהן נביאים, שנאמר: 'נביא אקים להם', נביא אני עתיד להעמיד מהן, אלא שקדמו הן בזכותן, שנאמר: 'ויאמר ה' אלי היטיבו וגו", אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם".

מכילתא דרבי ישמעאל

וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל יתרו, מסכתא דבחדש פרשה ט:

"ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה. מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנאמר: 'אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלוהינו עוד ומתנו'. אלא 'קרב אתה ושמע'. מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר: 'נביא אקים להם' – נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר: 'ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו'; אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם".

דעת רבנן במדרש שיר השירים רבה

לעיל הוזכרה המחלוקת המובאת בשיר השירים רבה א, בין חכמים לרבי יהושע בן לוי בשאלה אם כל עשרת הדברות נאמרו לישראל מפי ה', או רק השניים הראשונים. ודעת חכמים שכל עשרת הדברות נאמרו על ידי ה':

"דבר אחר: 'פן תשכח את הדברים' – שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא, רבי יהושע בן לוי אמר: טעמין דרבנין, אחר כל הדברות כתיב 'דבר אתה עמנו ונשמעה'. מה עבד לה רבי יהושע בן לוי? פליג, שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר 'דבר אתה עמנו ונשמעה' אלא לאחר שנים ושלשה דברות? ר' עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפיסו שטתיה, אמרי: כתוב 'תורה צוה לנו משה', כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי, בגימטריא 'תורה' עולה שש מאות ואחת עשרה מצות דבר עמנו משה. ברם 'אנכי' ו'לא יהיה לך' לא שמענו מפי משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא".

רשב"ם

גם הרשב"ם על שמות כ, טז, מבאר שכל עשרת הדברות נאמרו לישראל על ידי ה':

"ויאמרו אל משה – לאחר ששמעו עשרת הדברים. דבר אתה עמנו – ואילמלא שאמרו כך, יש לומר שהיה אומר להם הק' כל המצות מפיו".

ראב"ע

וכן באר האבן עזרא על שמות כ, א, לאחר שהקשה על השיטה שרק את שני הדברות הראשונים שמעו ישראל מה'. ואת שינוי הלשון בדיבר השלישי ואילך באר בשני אופנים: 1. אחרי שקיבלו את ה' לאלוהיהם רצה ה' להדגיש: 'לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא', ולכן היה צריך לומר בגוף שלישי. ומתוך כך גם השאר נאמרו בגוף שלישי. 2. כך דרך לשון הקודש לפעמים, שה' מדבר אל ישראל לפעמים בגוף ראשון ולפעמים בשלישי, כפי שנמצאו במקומות אחרים בתורה:

"יש שאלות קשות בפרשה הזאת. אמרו רבים, כי השנים הדברים לבדם אמר השם. ועדותם, שכתוב בדבור ראשון, 'אנכי ה' אלוהיך', ובשניה, 'כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא', ובשלישי כתוב 'את השם ה' אלוהיך', גם 'את אשר ישא את שמו לשוא', ולא אמר 'שמי', וברביעי 'כי ששת ימים עשה ה' וגו' על כן ברך ה", ובחמישי אמר 'אשר ה' אלוהיך נותן לך'. ויש לשאול: איך יספר דבור 'אנכי' בעשרת הדברים? כי הוא המצוה, והנה איננו מצות עשה, ולא מצות לא תעשה…

ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות. דע, כי עשרת הדברים, כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם, כי כתוב וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר. ותחלתם 'אנכי' וסופם 'וכל אשר לרעך'. וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, ואין הפסק ביניהם. ועוד, כאשר נכתבו כולם באצבע אלוהים כן אמרם השם כלם. והעדות, שהביאו, שהכתוב בדבור השלישי, והרביעי, והחמישי, אינו על דרך המדבר. יש להשיב, אחרי שקבלת זה השם להיות לך אלוהים, על כן אמר: 'לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא', גם 'כי ששת ימים עשה ה'. ועוד, כי משפט אנשי לשון הקדש לדבר ככה. כתוב 'לא ילין חלב חגי', ואחריו כתוב 'תביא בית ה' אלוהיך', ורבים כאלה".

רלב"ג

גם הרלב"ג על שמות כ, טו, כותב שאת כל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי ה':

"ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות – רוצה לומר באמצעות קול הדברים, כי עשרת הדברים שמעו אותם ישראל בזה האופן, והחריד אותם הקול ההוא הנפלא ושאר הנפלאות אשר היו שם".

עקדת יצחק

וכ"כ באריכות בעקדת יצחק (לרבי יצחק עראמה, נולד בשנת ה'ק"פ [1420]) דברים, שער פט, ובאר שאת כל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי ה', ואין קושיה מלשון גוף שלישי כי מצאנו כבר בתורה כעין זה. והסיבה ששני הדברות הראשונים נאמרו בגוף ראשון והשאר לא, היא שהיות ושני הדברות האלו הם עיקר התורה, וכל שאר המצוות "סמוכים עליהם", לכן אותם אמר ה' לישראל בדרגת נבואה גבוהה יותר, של דיבור ישיר אליהם, אך גם את שאר הדברות אמר הוא עצמו לישראל:

"סוף דבר, שנים השרשים האלו הם עמודי התווך אשר כל בניין התורה והאמונה נכון עליהם, ואשר כוונם האל יתעלה בשני הדבורים הראשונים 'אנכי' ו'לא יהיה לך'. ולזה עשה מעלה יתירה בהם בהגעתם אליהם במדרגה מעולה מאופני הנבואה מהשאר, כמו שרצה שתהיה לכולם מעלה יתירה משאר המצות הפרטיות כולם, וזה, שכל המצות כולם והאמירות זולת עשרת הדברים – כולם הגיעו להם מאת ה' יתברך על ידי אמצעי, והוא היה הגדול שבנביאים, שאפילו באותו היום אחר שאמרו 'דבר אתה עמנו ונשמעה', נאמר 'ויאמר ה' אל משה: כה תאמר אל בני ישראל – אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. לא תעשון אתי אלוהי כסף וגו'. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'… וכן נמשך להם הענין משם והלאה, והוא טעם 'אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה', כי יראתם מפני האש… כמו שיבוא בביאור הכתובים. אמנם בהעשרת הדברים בכלל נאמר בהם 'פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש', שהיה הדבור בכולם בא להם כדבר איש עם הנמצא בפניו, ואומר לו 'עשה כך' או 'לא תעשה כך', כי הוא סגנון שלם ומדרגה גדולה מהראשונה, כי דבר גדולה הוא לשמוע מפי הרב באי זה צד שיהיה, ואף שיבוא הדבור כאלו ידבר אחר בשם ה' באומרו 'כי לא ינקה ה", 'כי ששת ימים עשה ה", וכדומה, לא מפני זה נאמר שהיה הדבור על ידי אמצעי, שהרי מצינו כיוצא בו כמה פעמים 'המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? ואברהם היו יהיה וגו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם וגו". וכן 'כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה'. וכן 'עד אנה מאנתם לשמור מצותי חקותי ותורותי, ראו כי ה' נתן לכם את השבת'. וכן רבים. וכן בכאן משהתחיל 'אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך וגו' לא יהיה לך וגו", וכן כל הדבור ההוא לא נמנע אחרי כן לדבר באופן ההוא.

ואין ספק שזה יהיה ענין ממעלות ההשגה בפחות ויותר, ועל כולם אמר 'פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר וגו", כלומר שלא הייתם צריכים שם אמצעי לפרש להם שום דבור מהם כי כולם הגיעו להם באר היטיב, כמו שאמר למעלה 'השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה', ונאמר 'ודבריו שמעת מתוך האש', 'וידבר ה' אליכם מתוך האש, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות, עשרת הדברים'. יאמר בבירור כי בחתוך שמעו את הקול בכל עשרת הדברים. ועל זה האופן באה ההגדה מהם אליהם, ולא אמר 'זולתי קול' למעט חתוך הדברים, רק להוציא ולמעט את התמונה ואת התבנית, והוא מבואר תכלית הביאור.

אמנם לסיבה שנזכרה היו שני הדבורים הראשונים באים בסגנון יותר מעולה מהנבואה יותר משאר הדברות, והוא שבא בלשון הקב"ה בעצמו שהיה מדבר אליהם מבלי שיורה הקול ההוא הנברא שהיה אמצעי ביניהם ככל השאר לאמר 'אנכי ה' אלוהיך וגו', לא יהיה לך וגו', כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא וגו', כי להיותם העקרים אשר כל שאר הדברות והמצות סמוכים עליהם העלה אותם במדרגת ההשגה בבוא הדבור כאלו הקב"ה בכבודו ובעצמו מדבר עמהם פנים בפנים ממש, כלומר כמדבר דברי עצמו אל הנמצא לפניו. ואפשר כי על שם אלו הראשונות החליט על כולם מאמר פנים בפנים כי הוא להם מאמר מיוחד וצודק גם על האחרים כמו שאמרנו.

והנה לפי זה נמצא שכלל המצות נחלק לשלושה חלוקים במדרגות השגתם ולמודם. האחד, השני הדבורים הראשונים ששמעום מפי הדבור פנים בפנים לגמרי, והוא כמדבר עצמו אל זולתו אשר לפניו. השני, השמונה דברות ששמעום מפי הדבור גם כן, אבל יצא הקול כאלו הוא אצמעי שמדבר ביניהם. השלישי, שאר כל המצות שהיו על ידי אמצעי ממש הוא משה, רבן של נביאים ע"ה. והנה מטעם השתוף שנשתתפו השמנה דברות עם שאר כל המצות אשר נצטוו על ידי משה במה שבא הקול בקצתם בלשון אמצעי, כאשר אמרנו, ולא חזר עוד לסגנון הראשון לזה, ראוי שיוכללו כולם יחד במספר אחד. אמנם השנים ראשונים שנתיחד הדבור בהם בסגנון מעולה משניהם, הנה נבדל ממספרים ביתרון ומעלה…

ובמדרש חזית (שיר א') רבי יהושע בן לוי ורבנן, רבי יהושע בן לוי אמר: שני דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה 'אנכי' ו'לא יהיה לך' הדא הוא דכתיב 'ישקני מנשיקות פיהו' – מנשיקות ולא כל נשיקות. ורבנן אמרי: כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי טעמן דרבנן, דכתיב אחרי כל הדברות 'דבר אתה עמנו ונשמעה', מה עבד ליה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה, או אינו מדבר 'דבר אתה עמנו ונשמעה' אלא לאחר שנים או שלושה דברות. רבי עזריה ורבי יהודה ב"ר סימון, רבי יהושע בן לוי תפיס שיטתיה: כתיב 'תורה צוה לנו משה', 'תורה' בגימטריא תרי"א הוו – תרי"א מצות דבר עצמו משה, ברם 'אנכי' ו'לא יהיה לך' לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב"ה הוה ישקני מנשיקות פיהו.

הנך רואה שדעת רבנן, שהלכה כמותן אצל היחיד, הוא שכל הדברות שמעו מפי הקב"ה כפשוטן של כתובים, והכרחיותו, כי מאמר 'דבר אתה עמנו ונשמעה' לא נאמר עד סוף הדברות, ומה שכתב 'מנשיקות' לא הות תיובתיהו, כי אימרו שתאמר בהשקפה אל כלל המצות, ועוד תראה אם תתבונן שרבי עזריה ורבי יהודה בר סימון השתדלו לבאר מאמר יהושע בן לוי באופן שלא יקשה לעיו סדר הכתובים, וצורך השתבשותן, ואמרו שאין כוונתו לומר שלא שמעו אלא שני דברות, כמו שחשב רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי, שלא שהיה תופס שיטת ההגדה האומרת 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום, על האופן שזכרנו, כי אותן שתי הדברות שמעו מפי גבורת ההשגה שלא נשתתף בהם מענין האמעיות אשר כלל את כל שאר המצות, כמו שאמרנו, ומאמר תרי"א מצמות 'דבר עמנו' משה לאו דוקא אלא שנכללו השמונה בתוך המצות אשר דבר להם משה במאמר 'תורה צוה לנו משה' לפי השתוף אשר ביניהם כמו שאמרנו. ובזה הענין הנפלא היה דורש ישקני מנשיקות פיהו, לומר שנכספה וגם כלתה נפשה שינשק אותה מאותן נשיקות הראשונות, שהם נשיקות ממש פה א פה עם שכולם טובים וערבים. וזהו דרך נכון ואמיתי בכל זה הענין, ופירוש נכון לאלו המאמרים המעולים.

ואת מה שהביא הרמב"ן ז"ל בתחלת ספר המצות שלו על עסק סכום המצות ומספרם, ולא חשש אליה להקריב זה הענין הנכבד ממנו, כיון שהופסק הדין בו מדעת הרבים בלי שום ספק, ששמעו כל הדברות מפי הקב"ה, ולא היה לו לעשות הפשרה שעשה בזה, וכבר כתבנו ראשונה הסתירות הגדולות המגיעות לראיותיו אשר בעבורם לא נכנסו דבריו באזננו כל שכן מאמר האומר מפי גבורת המופת שמעום לפי כונתו רחמנא ליצלן, כי ידענו נאמנה כי בא על אמתתן גבורת המופת, אבל ששמעום גם כן מפי גבורת הנבואה שהיא ההשגה השלימה האמתית מבלי התעצמות למודים והקדמות רבות ומופתים מתחלפין בו כל זה מה שיחליש כח האמתות וההשארות בשכל כי על זה דרשו האלוהיים שם במדרש חזית על מאמר ישקני מנשיקות פיהו עצמו אמר רבי יודן בשעה ששמעו ישראל 'אנכי ה' אלוהיך' נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו לומדין ולא משתכחין עד שבאו אצל משה, ואמרו 'דבר אתה עצמו ונשמעה וגומר'. וכן אמרו בשעה ששמעו ישראל 'לא יהיה לך' נעקר מלבם יצר הרע וכו'. והוא ענין נכבד מאד מוסכם למה שרצוהו הפילוסוף בספר המופת כמו שכתבנו ענינם על נכון אצל כוונתם ז"ל במאמרם ירום מאברהם ונשא ממשה".

עבודת הקודש

גם בספר עבודת הקודש (לרבי מאיר אבן גבאי, נולד בשנת הר"מ [1480]) פרק לד, מבאר שכל עשרת הדברות נאמרו לכל ישראל, ומה שאמרו חכמים שרק שני הדברות הראשונים נאמרו לישראל מפי הגבורה, הכוונה היא שעל שני הדברות הראשונים לא היו ישראל צריכים ביאור ופירוש, ואילו על שאר הדברות היו צריכים פירוש ביחס לפרטיהם ודקדוקיהם, ואלו כל המצוות שצווה ה' את משה לאחר מעמד הר סיני, שהם פרטים והסתעפויות של שמונה המצוות שנאמרו לישראל במעמד הר סיני באופן כללי, ואת פרטיהם אמר משה לישראל בשאר המצוות:

"האמונה אשר תכון לעד, והיא כי כל עשרת הדברות הגיעו לישראל כמו שהגיעו למשה עליו השלום, כי הרצון היה לקיום האמונה, שיהיו כל ישראל נביאים בכל התורה בכלל, ולא יצטרכו בה לשום אמצעי. וזה כי עשרת הדברות כסוגים לכל תרי"ג מצות, והם כללים היוצאים מהם, והם שרשים ועיקרים לכל תרי"ג מצות, והם ענפים המתפשטים מהם… ואחר שהיו נביאים בעשרת הדברות, והשיגום כולם והבינום מפי הגבורה בהשואה אחת, הנה היו נביאים בכל הכללים שהם תרי"ג מצות הנכללים בהם. ואחר כך לא הגיע להם מפי משה עליו השלום כי אם הפרטים ופירוש המצות כמו שנצטוה מפי הגבורה, כי הכללים כבר השיגום, והרי הם נביאים בכל התורה בכלל, כמו שכתבנו…

הנה כי הרבים שהלכה כמותם סוברים כי כל דבור ודבור הגיע לישראל בלא אמצעי, והוא אמרם 'הדבור עצמו היה מחזיר וכו"…

ואלה השני שרשים הגיעו להם לישראל בשלמותם מפי הגבורה להיותם עקרי האמונה, ולא הוצרכו בהם למשה שיפרש להם בהם שום דבר, כי עם שהגיעו להם כל הדברות מפי הגבורה, הנה הוצרכו אחר כך אל הפירוש מפי משה, וכענין שהתבאר למעלה, וזה בשמונה דברות, אבל באלה השנים הראשונים הגיעו להם בשלימותם כמו שהגיעו למשה, ולזה החליטו בהם הגזרה באמרם 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. ולא בא זה הלשון למעט ולומר שלא שמעו אלא אלו, כי יסבור בזה כל הכתובים המעידים כי כל הדברות שמעו מפי הגבורה, אבל הכוונה כי מנין 'תורה' שהם תרי"א מצות הנכללות בשמונה דברות, נאמרו למשה בסיני ביאורם ופירושם, והם אשר צוה לנו משה. כי כלל המצות נכללו בדברות, וכולם השיגום ישראל בכלל כמו שכתבתי, אמנם פרטיהם ופירושם הוא אשר שמעו מפי משה, וזה בכל הדברות, זולת שנים הראשונים שלא הוצרכו בהם אל שום פירוש מפי משה, וכענין שהתבאר".

אברבנאל

וכ"כ האברבנאל שמות פרק כ, שאחר שהביא את הרמב"ם והרמב"ן, הקשה עליהם והסכים להסבר הראב"ע:

"ומה שאמר הכתוב: 'קול גדול ולא יסף', ענינו שלא פסק, כתרגום אונקלוס. או שלא יסף עוד הקדוש ברוך הוא לדבר בקול ההוא ולהשמיעו בעולמו. ואמנם מה הוא אשר השיגו באותו מעמד כבר הודעתיך דעת הרב המורה שישראל שמעו משני הדברות הראשונים קול פשוט מבלי הבנה, ומשאר הדברות לא הבינו דבר וגם קול לא שמעו. ודעת הרמב"ן הוא ששמעו קול השני הדברות הראשונות והבינוהו, ומשאר הדברות השמונה שמעו הקול ולא הבינו, ומשאר המצות לא שמעו קול לא עם הבנה ולא בלתה. כי בתחלה היה כחם רב ושמעו הקול והבינוהו, בשני הדברות הראשונים, וכאשר נחלש כחם בשמיעת הקול ההוא פחד קראם ורעדה, ומפני התבהלותם שמעו השמונה הדברות הנשארים ולא הבינו אותם, וכאשר נחלשו עוד ולא יכלו לסבלו – חדלו מהבינו משמוע הקול המבהיל ההוא. וכבר הראיתיך בשאלה הי"ד שדעות שני הרבנים האלה לא יתכנו, ולכן טוב משניהם הוא דעת הראב"ע שקבל הדבר כפשוטו, וכתב שכל עשרת הדברות שמעו והבינו כאחד, ולכן אחרי כלם נאמר 'את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם' וגומר, ושאחרי כן אמרו 'קרב אתה ושמע'. והדעת נותן שכן היה הענין, כי איך יתכן שבהיות השם יתברך מדבר אליהם והם שומעים כאלו העולם מתהפך, יהיו הם מדברים למשה את דבריהם?! וכתב עוד שהנה לא אמר את כל הדברים האלה דבר ה' מפני קצת שנויים שהיו בדברות האחרונות".

מהר"ל

כיוצא בזה כתב המהר"ל בתפארת ישראל מג, שעשרת הדברות כולם נאמרו מפי ה', אלא שבשני הדברות הראשונים, שהם עצם קבלת מלכות ה' על ישראל, פנה ה' לישראל בלשון נוכח, כלומר: קבלו מלכותי. אך בשאר הדברות לא היה צורך שה' יפנה אליהם בלשון נוכח, ולכן פנה אליהם בגוף שלישי:

"ועוד יש לך לדעת, כי כאשר תעיין תמצא מן "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא", שמדבר תמיד בלשון נסתר; "כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא". וכן אחר כך "כי ששת ימים עשה ה' את השמים", ולא כתיב 'אשר עשיתי', וכן כל הדבור. והטעם בזה, כי "אנכי" ו"לא יהיה לך" הם שייכים אל השם יתברך עצמו, כי אלו שני דברות מפי הגבורה שמענום, וכמו שהתבאר למעלה. ולכך הם לנוכח לגמרי, כי איך לא היה נמצא להם לנוכח, שהרי זה קבלת מלכותו, ובודאי בקבלת מלכותו, [הוא] יתברך נמצא להם, ולפיכך הדבור באלו שנים לנוכח. אבל שאר הדברות אינם לנוכח. כי אף על גב כי שאר דברי תורה גם כן לנוכח, אינו דומה, כי שאר התורה היה הדבור על ידי משה, והיה מדבר עמהם לנוכח. אבל עשרת הדברות, השם יתברך היה המדבר, כדכתיב "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול". ולפיכך היה הדבור "לא תשא" בלשון נסתר, ולא בלשון נוכח. ומפני כי "ולשומרי מצותו" הוא דבק אל "לא תשא", שאחריו נאמר, ולכך כתיב "מצותו" בלשון נסתר, לפי שהוא דבק אל "לא תשא", שהוא גם כן בלשון נסתר.

והרמב"ן ז"ל פירש כי לכך "שם ה' אלוהיך" בלשון נסתר, כי "אנכי" ו"לא יהיה לך" בלבד שמענו מפי הגבורה, ומכאן ואילך "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול". ולכך כתיב בלשון נסתר, כאילו משה ידבר "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא". ואין צריך לומר כך, כי אף על גב כי משה ידבר, היה הדבור בא מן השם יתברך, שהרי כתיב "את עשרת הדברים דבר ה' אל כל קהלכם". אבל הפירוש כמו שאמרנו, כי שני הדבורים שהם קבלת מלכותו יתברך, זה היה לנוכח לישראל, כי זהו עצם קבלת מלכות(ו) הקדוש ברוך הוא עליהם. ולכך היה הדבור לנוכח.

ומפני כי הדברות האחרונות יותר מתחברים יחד כמו שיתבאר, שהרי חמשה דברות אחרונות שבמשנה תורה הם בוי"ו החבור. ואף כי חמשה דברות ראשונות לא נאמר בהם וי"ו החבור, מכל מקום הם מתחברים יחד, וכמו שיתבאר (שם). ולפיכך אילו כתיב במשנה תורה 'ולשומרי מצותי', לשון מדבר בעדו, ואחר כך הדבור הג' בלשון נסתר, וכן כל שאר הדברות, לא היה אל הדברות מן "לא תשא" ואילך החבור עם השני דברות הראשונים; כי הראשונים בלשון מדבר בעדו, ואחר כך בלשון נסתר. ולכך התיבה האחרונה מן "לא יהיה לך", שהוא "לשומרי מצותו" בלשון נסתר, לחבר דבור זה עם אותם שבאו אחריו".

מאור ושמש

בספר מאור ושמש (לרבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין. נולד בשנת תקי"א (1751)) על פרשת יתרו, כותב שישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי ה', בין אם הבינו את כולם, או שהיו צריכים את תיווכו של משה שיבאר להם את דבר ה' בשמונה האחרונים:

"ונראה בזה, ונקדים תחלה הפסוק 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק'; יש לדקדק, שמכאן משמע שהיו רואים את הקולות ההם לאחר מתן תורה, שאמרו למשה 'דבר אתה עמנו', והעשרת הדברות שמעו מפי הגבורה. ואפילו למאן דאמר, שלא שמעו מפי הגבורה אלא 'אנכי' ו'לא יהיה לך', שֶׁשְּׁנֵי דברות הראשונים הבינו – ושאר הדברות שמעו מפי הגבורה גם כן, רק שלא היו מבינים – ומשה היה מפרש להם".


[1] זו לשון המכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ד: "את כל [הדברים. מלמד שאמר עשרת הדברות] בדבור אחר, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: 'וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר'. אם כן מה תלמוד לומר 'אנכי ה' אלוהיך' – 'לא יהיה לך'? אלא מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדיבור אחד, וחזר ופרטן דיבור דיבור בפני עצמו".

[2] עי' לעיל שגם רש"י על שמות כ, א, הביא את המדרש שה' אמר תחילה את כל עשרת הדברות לישראל בבת אחת, ואחר כך אמר להם את 'אנכי' ו'לא יהיה לך' אחד אחד, ואז ביקשו ישראל שמשה יצווה אותם מכאן ואילך.

אולי יעניין אותך

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן