שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

הַחִתִּי והַחִתִּים – אותו עם?

תוכן עניינים

הקדמה

במחקר מקובל לזהות את הַחִתִּי עם הַחִתִּים, ומתוך כך נוצרה השערה רווחת בקרב החוקרים (עליה ניתן לקרוא כאן בהרחבה) לפיה הזיהוי המקראי של החתי עם אחד משבעת עמי כנען אינו נכון היסטורית, אלא מדובר בממלכה גדולה, הודו-אירופית, שפלשה לתחומי 'אסיה הקטנה' ובנתה שם מושבה גדולה.

במאמר זה נוכיח בצורה פשוטה וחד משמעית, ללא כל יוצא מן הכלל, שהמקרא עושה הבחנה ברורה בין הַחִתִּי, שהוא אחד משבעת עמי כנען, והיה עם קטן יחסית שתחומי מושבו בחלקים מארץ כנען, לבין ממלכת הַחִתִּים, שהיתה ממלכה גדולה ומרכזית, והיא זו שישבה בתחומי אנטוליה באסיה הקטנה, ולא קרב זה אל זה.

אזכורים של הַחִתִּי במקרא[1]

בראשית

בספר בראשית פרק י (טו-יט) נזכר חת כאחד מבניו של כנען, היושבים בתחומי ארץ כנען שבין צידון לעזה ולערי כיכר הירדן בצפון ים המלח:

"וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת; וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי; וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי; וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי, וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי. וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן, בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה, בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע".

בהמשך הספר, בפרק טו (יח-כא) נזכר העם החתי לראשונה, כאחד מעשרת העמים שישבו באזור שבין נהר מצרים לנהר פרת באותה תקופה. רוב העמים הנזכרים בפסוקים אלו משתייכים לבניו של כנען:

"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי".

בהמשך אותו הספר, בפרק כג (י-יא) מוזכר העם החתי כמי שיושב באזור חברון:

"וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי – הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ. לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ".

עוד שם, בפרק כו (לד), מסופר שעשיו – שישב בהר שעיר – נשא שתי נשים חתיות:

"וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי".

ושוב שם בפרק לו (א-ב) בהקשר של נשות עשיו, ושם מודגש שנשותיו מבנות העם החתי והחווי הן מבנות כנען:

"וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן: אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי, וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי".

שמות

בספר שמות פרק ג (ז-ח) מוזכר החתי כאחד מששה עמים שישבו בארץ כנען:

"וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ – אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".

גם בהמשך אותו הפרק (פסוקים טז-יז) מוזכרים אותם ששה עמי כנען:

"לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי – אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב – לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. וָאֹמַר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

וכן שם פרק יג (ה), בין חמישה מעמי כנען:

"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה".

וכן שם פרק כג (כג) בין שישה עמי כנען:

"כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהִכְחַדְתִּיו".

וכמה פסוקים לאחר מכן (כח) נמנה החתי בין שלושת עמי כנען המרכזיים:

"וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ, וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ".

ושם פרק לג (א-ב) נמנה החתי עם ששה מעמי כנען:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ, וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".

גם בפרק שלאחר מכן (לד, יא) נזכר החתי בין ששת עמי כנען:

"שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".

במדבר

בספר במדבר פרק יג (כט) מזכירים המרגלים את החתי כאחד מעמי כנען היושבים "בהר", לצד היבוסי והאמורי:

"עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן".

דברים

בספר דברים פרק ז (א) נמנה החתי כאחד משבעת עמי כנען (כאן לראשונה מוזכר המספר שבע ביחס לעמי כנען, וכאן נזכר החתי ראשון ברשימה):

"כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי – שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ".

אזכורים של הַחִתִּים במקרא

לעומת הַחִתִּי, שכפי שראינו נזכר תמיד לצד עמים נוספים מעמי כנען, הַחִתִּים אינם נזכרים לצד עמי כנען אפילו לא פעם אחת, וכמו כן, בכל אזכוריהם (המעטים, יש לציין) במקרא, יש מילה נלווית לחתים: אֶרֶץ הַחִתִּים או מַלְכֵי הַחִתִּים. כל המילה 'כל' שמטרימה שלושה מתוך חמשת אזכוריהם המקראיים, מעידה על ממלכה גדולה.

נסקור את המופעים המקראיים המעטים של החתים:

יהושע

בספר יהושע פרק א (ד) מוזכרת 'כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים' כאחד מגבולות הארץ שעד נהר פרת. לפי ההקשר ניכר שמדובר על ארץ שנמצאת מצפון לארץ כנען, בקרבת נהר פרת:

"מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה, וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ – יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם".

שופטים

בתחילת ספר שופטים (פרק א, פסוקים כב-כו) מסופר שבני יוסף מצאו אדם שיוצא מהעיר לוז, ולאחר שהוא עזר להם למצוא את מבוא העיר ובכך להקל עליהם את כיבושה, הם שחררוהו לנפשו. הוא הלך ל"אֶרֶץ הַחִתִּים" ובנה בה עיר שלה קרא 'לוז' על שם העיר המקורית שנכבשה.

גם כאן, על פי ההקשר ניתן להבין שלא מדובר בארץ שבתוך גבולות התיישבות השבטים בנחלותיהם, אלא מחוצה להם (אם כי לא בהכרח בצפון הארץ):

"וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל, וַה' עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד. וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ 'לוּז' – הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

מלכים

בספר מלכים א פרק י (כו-כט) מסופר על עושרו הרב של שלמה המלך. בין היתר עוסק הנביא בסוסי מרכבתו של שלמה שהגיעו ממצרים, ואגב כך מזכיר את מסחרם של 'כָּל מַלְכֵי הַחִתִּים' עם המצרים בעניין רכישת סוסיהם.

מכך שמלכי החתים מוזכרים כאן למד מלכי ארם, ומכך שאף לא אחד מעמי כנען האחרים לא נזכר כאן, מובן שאין מדובר על העם החתי הקטן, זה שישב באזור גב ההר, אלא בממלכה גדולה ועשירה, בסדר גודל של ממלכת ארם וממלכת ישראל המאוחדת:

"וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב, וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנְחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב. וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם, וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר. וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם – בְּיָדָם יֹצִאוּ".

בספר מלכים ב פרק ז (ג-ז) מסופר על ארבעת המצורעים שישבו מחוץ לעיר שומרון בשל צרעתם, ובמצוקת רעבונם הלכו למחנה ארם לבקש אוכל. כשהגיעו אליו, הופתעו למוצאו נטוש. הנביא כותב הספר מסביר את סיבת הדבר: "וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב, קוֹל סוּס, קוֹל חַיִל גָּדוֹל. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ".

כאן כבר אין ספק שמדובר על ממלכה גדולה ומרכזית, כזו שלפי סברתם של הארמים, מלך ישראל שכר את שירותיהם כדי להניס את ממלכת ארם מעליו. כזו שהארמים השוו אותה לממלכת מצרים העצומה. מדובר על ממלכה גדולה לאין שיעור מהעם החתי הקטן:

"וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ?

אִם אָמַרְנוּ: נָבוֹא הָעִיר – וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם; וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה – וָמָתְנוּ. וְעַתָּה, לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם, אִם יְחַיֻּנוּ – נִחְיֶה, וְאִם יְמִיתֻנוּ – וָמָתְנוּ.

וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם, וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם, וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ.

וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב, קוֹל סוּס, קוֹל חַיִל גָּדוֹל. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ.

וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא, וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם".

דברי הימים

בספר דברי הימים ב פרק א (יד-יז) מובא שוב עניין רכישת סוסי המצרים בידי מלכי החתים (כמו סיפורים רבים אחרים מספר מלכים שנכפלו בספר דברי הימים):

"וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב. וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם, וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִמְחִיר.

וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ".

 

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.


[1] לא הובאו כאן כל אזכוריו המקראיים הרבים של העם החתי, אלא רק אלו הנזכרים בתורה, שמהווים את רוב אזכוריו של העם החתי במקרא. אולם גם באזכורים שבחלק ה'נביאים' וה'כתובים' שבמקרא, נזכר העם החתי לצד עמים נוספים מבני כנען בן חם. ראו: יהושע ג, י; ט, א; יב, ח; שופטים ג, ה; מל"א ט, כ; עזרא ט, א; נחמיה ט, ח; דבה"י ב' ח, ז.

אולי יעניין אותך

רביבים 1179 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

ככלל, אסור להשתתף בחתונה שאינה על פי ההלכה • בלא חתונה כדת משה וישראל אסור לאיש ולאישה לקיים יחסי אישות • מצווה מהתורה למחות כנגד העובר עבירה • בד בבד צריך לשקוד על שמירת היחסים הטובים עם כל בני המשפחה • במצב שבו עלול להיווצר קרע במשפחה, עדיף להשתתף באירוע כפי מידת ההכרח • צעיף פטור מציצית, הואיל ונועד לכיסוי הצוואר • מי שיכול עדיף שיקיים את מצוות הציצית בטלית מצמר
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן