ז – עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ., פסקה *ה1
ראייה בְּחוּשׁ היא ראייה שניתן להדגים מתוך המציאות הממשית, דבר
י״ג באלול תשפ״ג
ז – עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ., פסקה ה
מכך שהרצי"ה קוק החליט שלא לשנות את לשון הפסקה כאשר
י״ג באלול תשפ״ג
ז – עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ., פסקה ד
יש להבחין בין שתי שכבות ברצון: ישנו עֹמֶק הָרָצוֹן, שבו
י״ג באלול תשפ״ג
ז – עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ., פסקה ג
המציאות נדמית לאדם כעצמאית וסגורה, יש חוקי טבע וכללים נוקשים
י״ג באלול תשפ״ג
ז – עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ., פסקה ב
במבט שטחי על המציאות נדמה שכל יחידה של זמן עומדת
י״ג באלול תשפ״ג
ז – עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ., פסקה א
תהליך התשובה מתחיל בעצם המודעות לתשובה, בהִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, שהם עוד
י״ג באלול תשפ״ג
קול הנבואה, מאמר ד, מה- החיות העולמית האלהית
קול הנבואה מאמר רביעי – השם העליון הנשמע מה –
י״ג באלול תשפ״ג
ו – מְצִיאוּתָהּ וּפְעֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בְּעִמְקֵי גִּנְזֵי הָאָדָם וְהָעוֹלָם וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל., פסקה ו
אחד ההבדלים המרכזיים בין דיבור למעשה, הוא שדיבור משמש לתקשורת,
י״ג באלול תשפ״ג
ו – מְצִיאוּתָהּ וּפְעֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בְּעִמְקֵי גִּנְזֵי הָאָדָם וְהָעוֹלָם וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל., פסקה ז
בפסקה זו דן הרב קוק בשאלה מוסרית כבדת משקל: היחס
י״ג באלול תשפ״ג
ו – מְצִיאוּתָהּ וּפְעֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בְּעִמְקֵי גִּנְזֵי הָאָדָם וְהָעוֹלָם וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל., פסקה ה
התשובה איננה קיימת רק בתחום הכרתו האישית של האדם, אלא
י״ג באלול תשפ״ג
ו – מְצִיאוּתָהּ וּפְעֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בְּעִמְקֵי גִּנְזֵי הָאָדָם וְהָעוֹלָם וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל., פסקה ד
בפסקה זו ניתן לראות מעין השלמה לדברים שכתב הרב קוק
י״ג באלול תשפ״ג
ו – מְצִיאוּתָהּ וּפְעֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בְּעִמְקֵי גִּנְזֵי הָאָדָם וְהָעוֹלָם וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל., פסקה ג
פסקה זו שונה משאר הפסקאות בספר, בכך שעיקר העיסוק בה
י״ג באלול תשפ״ג