שלום 1.היכן כתב הרב בפנה"ל דין קטנים לגבי תענית יו"כ? (מאיזה גיל צמים,כמה וכו). 2. מה שהרב כתב שמותר לשים בושם/דונדורנט להסרת ריח רע ביו"כ זה דווקא אם כבר יש ריח רע או גם כדי למנןע?

1. פניני הלכה סוף פרק ט. אביא לך את המסקנה מספר הקיצור:
   קטנים

   י. רחיצה, סיכה ונעילת הסנדל: משעה שהקטנים מבינים את מצוות יום הכיפורים (סביב גיל שש), מחנכים אותם שלא לרחוץ לתענוג ולא לסוך ולא לנעול את הסנדל. אבל לפני גיל חינוך מותר לקטנים לעשות דברים אלו לצורך עצמם, ואסור לגדולים לעשות זאת עבורם. ובשעת הצורך שלא לשם תענוג, מותר לרחוץ ולסוך אותם, וכן כאשר הקטן עלול להינזק בלא נעליים, מותר לנעול לו נעליים.

   יא. אכילה ושתייה: רבים נוהגים לעודד ילדים שהגיעו לגיל חינוך שלא יאכלו וישתו בלילה, ואם הילדים רוצים לצום גם קצת ביום, אין צריך למונעם, אבל אם הם מבקשים לאכול ולשתות, יש לתת להם גם בלילה.

   מגיל תשע מחנכים ילדים בריאים לצום בלילה ומעט ביום יותר מהרגלם, ואם הם חלשים, מחנכים אותם לכך מגיל עשר.

   מגיל אחת עשרה מחנכים ילדים בריאים לצום יום שלם, ואם הם חלשים, יכולים להקל ולצום עד הצהריים. מגיל שתים עשרה, הבנות חייבות לצום מהתורה והבנים מדברי חכמים, ורק אם הבן חולה, יכול לאכול ולשתות, וישתדל לצום עד הצהריים. ומגיל שלוש עשרה, גם הבנים חייבים לצום מהתורה.

2. אין צורך להמתין שיהיה ריח רע, אפשר גם כדי למנוע.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-10 07:45:37

שלום בישלו אצלנו בטעות רוטב חלבי במחבת בשרי(שלא השתמשו בה 24 שעות) ופסטה חלבית בסיר בשרי(שייתכן שהשתמשו בו ב24 שעות שלפני כן) לאחר מכן הפסטה נמזגה כשהיא חמה למסננת שעשויה ממתכת והרוטב נמזג כשהוא חם לקערת הגשה חלבית מחרסינה האם קערת החרסינה אסורה בשימוש? האם ניתן להכשירה? האם יש להימנע משימוש במסננת עד להגעלתה? האם ניתן להגעילה בעירוי מקומקום?

מן הסתם המחבת והסיר היו נקיים, ולכן הרוטב והפסטה החלביים כשרים בדיעבד ולא אוסרים את המסננת וקרעת ההגשה. כמובן שאת המחבת והסיר הבשריים צריך להכשיר בהגעלה.

אם היה ברור לך שהמחבת או הסיר הבשריים הם בני יומם, כלומר השתמשו בהם למאכל בשרי רותח ב 24 השעות האחרונות, ובנוסף לכך מדובר על מחבת וסיר שיש להם ציפוי, אז אם אין ברוטב או הפסטה פי שישים כנגד הציפוי שבלע בשר (כלי מתכת ללא ציפוי אינם בולעים טעמים, כמבואר בפניני הלכה כשרות), הם היו נאסרים ואוסרים את המסננת והקערת ההגשה, והיה צריך להכשירם כדרך בליעתם בעירוי מים רותחים עליהם (למרות שקערת ההגשה מחרסינה, אם היא חלקה ללא סדקים, אין דינה בדיעבד ככלי חרס שאמרו עליהם שלא ניתן להכשירם). לגבי שימוש בקר בכלי שצריך הכשרה – אם יש כלים אחרים, אין להשתמש בו עד הכשרתו.

דינים אלו המבוארים בפניני הלכה, מובאים הלכה למעשה בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-09 19:55:47

אני רוצה לבנות מקווה בחצר הבית שלי מה אני צריך לדעת כדי לבנות

צריך לפנות לאיש מקצוע שבקיא בעשיית מקוואות. יש אנשים שזו העבודה שלהם.

אביא לך פה את מסקנת הדינים העולים מפניני הלכה טהרת המשפחה פרק י (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. הדברים הבאים הם מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה 'זוגיות ומשפחה' שנכתב כעת כהמשך לספר הקיצור שיצא השנה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/

י – מקוואות

חשיבות המקווה

א. לגודל חשיבות המקווה, חובה על כל קהילה לבנות מקווה, ומצווה שיהיה נקי ונעים ביותר. נוהגים להדר לכתחילה בהלכות בניית המקווה ולחשוש לדעות פוסקים יחידים, גם משום מעלת קדושת ישראל, וגם משום שהמקווה משמש ציבור נשים גדול על גווניו ומנהגיו. אמנם כאשר ההחמרה תגרום לקושי בהקמת המקווה, אין להחמיר. קל וחומר שאין להחמיר בחומרות חדשות, שיש בהן משום הוצאת לעז על הטובלות בעבר.

שיעור המקווה

ב. מי המקווה צריכים להיות כשיעור ארבעים סאה לפחות, כ-310 ליטר, בהם יכול כל אדם לטבול את כל גופו כאחד. אמנם בפועל, כיוון שיש שחישבו שיעור ארבעים סאה קרוב לאלף ליטר, כך נוהגים לכתחילה כדי לצאת מכל ספק וכדי שיהיה נוח לטבול. וכאשר נאלצים להכין מקווה שאין בתכולתו אלף ליטר, מתרחקים ככל האפשר מהשיעור הנמוך, כדי להתרחק מהספק.

ג. גם מי מעיין צריכים שיעור ארבעים סאה, וכאשר מי המעיין זורמים, מצרפים את כל המים ממקום נביעתו ועד סוף זרימתו לחישוב ארבעים סאה.

מי המקווה

ד. מי המקווה צריכים להיות מחוברים לקרקע כדרך טבעם, רק כך הם טהורים ואינם יכולים לקבל טומאה. לכן ניתן לטבול במעיין, בים או במי גשמים שנקוו בבור. גם בריכה שנבנתה על ידי לבנים ובטון בתוך מבנה או על גגו, ואפילו על גבי מאה קומות – כשרה למקווה, הואיל והיא חלק ממבנה המחובר לקרקע.

אבל מים שנותקו מהקרקע על ידי אדם או כלים, יכולים לקבל טומאה, וממילא בעת שהטמא ייגע בהם, המים ייטמאו וכבר לא יוכלו לטהרו. לכן מי גשמים שנאגרו בתוך כלי כמיכל פלסטיק או מתכת, פסולים למקווה.

לכן אף שפעמים רבות המים שזורמים בצינורות לברזי הבתים באים ממקורות טבעיים של מים, וממילא כשרים למקווה, מכל מקום כיוון שהצינורות עוברים דרך 'בתי קיבול', נעשה הצינור כלי, והמים נפסלים.

ה. נכנסו מי הגשמים למקווה על ידי דברים שיכולים לקבל טומאה, נפסלו. לכן מים שזרמו למקווה על ידי צינור פלסטיק ללא 'בית קיבול' – כשרים, אבל אם הצינור ממתכת ואינו מחובר לקרקע – פסולים. ואם לאחר שיצאו המים מהצינור, המשיכו לזרום על הארץ ונשפכו למקווה – כשרים (דין 'המשכה' מבואר בפניני הלכה, ז-ח).

ו. הרוצה לעשות מקווה בעזרת כלי גדול, צריך תחילה לבטלו מלהיחשב כלי על ידי נקיבת חור בקרקעיתו בקוטר של כשמונה ס"מ, ואז לחברו לקרקע על ידי בטון וכדומה, או על ידי הכנסתו לחפירה עמוקה. לאחר חיבור הכלי הנקוב לקרקע, הנקב נסתם בקרקע ואפשר להוסיף לאוטמו בכל חומר.

ז. רק מים כשרים למקווה, אבל שאר המשקים, כיין, שמן וחלב, פסולים. לכן אף אם היה המקווה חסר קורטוב מים, אין אפשרות להשלימו בשאר משקים.

מים זורמים ועומדים

ח. מי מעיין שמקורו במי תהום, היינו במים הנובעים מהקרקע, כשרים לטבילה גם כשהם זורמים, אבל מי מקווה כשרים רק בעת שהם עומדים. ים כשר לטבילה אף שמימיו נעים ונדים באופן טבעי מחמת הרוח או נהרות שנכנסים לתוכו.

ט. נחל אכזב, כלומר נחל שזורם בעקבות הגשמים ולאחר מכן פוסק מלזרום, דינו כמקווה. אבל נהר שמקורו במעיין נובע, דינו כמעיין. ואם בימות הגשמים ולאחר הפשרת השלגים מימיו מתרבים, הולכים אחר הרוב: כאשר רוב מימיו מנביעת מי התהום, דינו כמעיין. וכאשר רוב מימיו ממי גשמים או מהפשרת שלגים, דינו כמקווה, ובכל משך זרימתו הוא פסול לטבילה. אמנם אפשר לטבול בנהר כזה על ידי הקפת מקום הטבילה במחיצה של מחצלת, באופן שזרימת הנהר לא תהיה ניכרת בתוך המחיצה.

י. נפרץ במקווה סדק, ומים זוחלים ויוצאים ממנו – המקווה פסול עד שיסתום את הנקב בדבר שאינו מקבל טומאה, כדוגמת חומרי איטום. אך במקרה שגם לאחר שיצאו כל המים עד גובה הסדק, יישארו במקווה ארבעים סאה – המקווה כשר בדיעבד גם בעת שמימיו זוחלים.

יא. לכתחילה מחמירים גם כאשר אין זחילת המים מהסדק ניכרת עד שיוצרת תנועה במים. אמנם אם אין במקווה סדק, אלא ירידה קלה במפלס המים בעקבות בליעתם בקרקע או התאדותם, שניכרת רק כעבור שעות רבות – המקווה כשר.

זריעה והשקה

יב. לאחר שישנו מקווה כשר, ניתן להוסיף וליצור על ידו עוד מקוואות בדרך של 'זריעה' או 'השקה':

זריעה: כשם שמקווה כשר מטהר את הטובלים בו, כך הוא מטהר ומכשיר מים פסולים שהוסיפו לתוכו, גם אם הם פי אלף מהמים הכשרים. ואם מים אלו יגלשו וימלאו עוד בריכות רבות, כל הבריכות יהיו כשרות לטבילה.

השקה: גם מים פסולים שבאו רק במגע עם מי המקווה, נעשו כשרים לטבילה. לכן מקווה כשר שבצדו בריכה של מים פסולים, אם יחברו אותם על ידי חור שקוטרו לפחות 5 ס"מ, הבריכה תהפוך למקווה כשר. מעיקר הדין, אף אם יסתמו לאחר מכן את החור שבין המקווה לבריכה, המים שבבריכה כבר הפכו למקווה כשר ושוב לא ייפסלו.

המקוואות בימינו

יג. בעבר, שלא היתה מערכת צינורות להובלת מים, נהגו לטבול במעיינות, ימים ונהרות. ובמקומות שלא היו סמוכים למקורות מים, חצבו בור ארבעים סאה לאגירת מי גשמים.

בעקבות מציאת פתרונות להובלת מים, וכדי שהמים לא יזדהמו מחמת ריבוי הטובלים, מפרידים בין מאגר ('אוצר') של ארבעים סאה מי גשמים, לבין בריכת הטבילה. ואת בריכת הטבילה מכשירים על ידי הזרמת מי ברז לתוך המאגר הכשר, וממנו המים גולשים לתוך בריכת הטבילה ('זריעה'). או על ידי נקב שמחבר בין מי הברז שמילאו בבריכת הטבילה לבין המאגר הכשר ('השקה'). באופן זה יכולים להחליף את המים שבבריכת הטבילה בתדירות גבוהה (כיום רבים עושים את שתי הדרכים יחד כדי לצאת מכל ספק).

מקווה מקרח ושלג שהופשרו

יד. מים פסולים שהתגבשו ונעשו שלג או ברד או קרח, בשעת הצורך כשרים למקווה. לפיכך, כאשר יש צורך לעשות מקווה בימות הקיץ, במקום להמתין עד שיגיעו גשמים, אפשר להקפיא מים בחדר הקפאה, ולהוביל את גושי הקרח על משטחים של עץ שאינם כלי, ולהניחם להפשרה סמוך למקווה כדי שהמים שיצאו מהקרח יימשכו על גבי הקרקע וייכנסו למקווה.

טו. אף שלדעת רבים השלג כשר לטבילה גם בעודו שלג, למעשה מקובל להחמיר ולא לטבול בשלג, כי אין כל גופו של הטובל בא במגע מלא עם השלג.

טז. מותר לכתחילה לחמם את מי המקווה. וכן מותר ואף רצוי להתקין בתוך המקווה פילטר כדי לסנן את המים, אבל מפני חששות שונים אין להתקינו מחוץ למים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-07 14:01:14

אין לי הרבה זמן ופנאי ללמוד הלכות סוכה. מה הם הגדרים המינימליים והחשובים ביותר כדי שסוכה תהיה כשרה ואוכל לשבת שם עם כולם?

ארבע דפנות וסכך, זה הכל.

בדיוק בשביל אנשים כמוך כתבתנו את הספר 'קיצור הלכה' שיצא השנה, ספר שמתמצת את כל ההלכות שמובאות ב 15 ספרי פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד שליט"א. https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/

אביא לך כאן את ההלכות הנצרכות למי שמן הסתם בונה סוכה רגילה, כדי שאם תהיה לך שאלה יותר ספציפית, אולי תוכל למצוא את התשובה:

ב – הלכות סוכה

צילתה מרובה מחמתה

כל זמן שהסכך חוסם את רוב קרני השמש באמצע היום כאשר השמש במרכז השמיים, הסוכה כשרה. מקום המדידה בסכך, ולכן אם במקום הסכך הצל מרובה מהחמה, אף שברצפת הסוכה נראה שהחמה מרובה מהצל, הסוכה כשרה, מפני שדרך קרני החמה שהן מתרחבות בדרך ירידתן ותוך כך נעשות קלושות.

לכתחילה טוב שהסכך יעשה צל רב כדי שיהיה נעים לשבת בסוכה

גזירת תקרה – פרגולה, נסרים ו'סכך לנצח'

קרשים פשוטים כשרים לסכך. לכתחילה אין לעשות את הסכך מקרשים שרוחבם טפח ומעלה (7.6 ס"מ). בשעת הצורך מותר לסכך בקרשים שרוחבם פחות משני טפחים,

אין לתקוע סכך העשוי מקרשים במסמרים או דבק, כדי שלא ייראו כתקרת בית. אבל כאשר מטרת הקרשים רק להעמיד את הסכך עליהם, מותר לתוקעם במסמרים ולעשותם יותר מטפח.

'סכך לנצח', כלומר קנים או נסרים דקים שמחוברים זה לזה בחוטים, כעין מחצלת – כשר לכתחילה.

להעמיד סכך על דבר שפסול לסכך

מותר לכתחילה להשעין את הסכך על כותל אבנים, אבל טוב שלא להשעינו על דבר שפסול לסכך, כגון ברזל, פלסטיק או קרשים שמקבלים טומאה. לפיכך, מי שמסגרת סוכתו מברזל, טוב שיניח על הברזל קורות עץ, ועליהן ישעין את הסכך.

טוב שלא לחבר את הסכך עצמו במסמרים, חבלים ואזיקוני פלסטיק, אלא יניח עליו קרשים ואותם יחבר לסוכה איך שרוצה. ואם יניח על הסכך קרשים כבדים באופן שלא יעוף ברוח מצויה, יוכל לחזק גם את הסכך עצמו איך שרוצה. וכאשר יש הכרח לחזק את הסכך עצמו כדי שלא יעוף ברוח מצויה, עדיף לחזקו בחבלים על פני אזיקוני פלסטיק. והרוצה להקל בכל זה, רשאי.

דפנות הסוכה

דופן שיש בינה לבין הקרקע רווח של ג' טפחים (22.8 ס"מ) – פסולה. אבל אין הגבלה לרווח שבין הדופן לסכך, ובלבד שהסכך יהיה מול הדופן בקו אווירי של פחות מ-ג' טפחים.

מספר הדפנות: לכתחילה טוב לבנות סוכה מהודרת בעלת ארבע דפנות שלמות, ולעשות לה פתח שאפשר לסוגרו, כדי שתהיה נוחה ומוגנת משמש ורוחות. והרוצה לחסוך בדפנות, יעשה שתי דפנות שלמות, ובשלישית יעשה דופן שרוחבה לפחות ז' טפחים (כ-56 ס"מ). אין צורך שכל הדפנות יהיו סמוכות זו לזו, אלא מספיק ששתי דפנות יהיו צמודות באופן שאין ביניהן אוויר ברוחב ג' טפחים (22.8 ס"מ. אם יש פירצה של עשר אמות (4.56 מטר) בין הדופן השלישית לאחת משתי הדפנות, צריך לעשות שם 'צורת הפתח' כמבואר בהלכות שבת כט, ג-ז. מקרים נוספים בפניני הלכה סעיף ו).

סוג הדפנות: כל החומרים כשרים לדפנות, ובתנאי שיעמדו ברוח מצויה. לפיכך אפשר להשתמש בדפנות ברזל, אבן, פלסטיק, זכוכית או גדר רשת. גם דפנות מבד כשרות, ובלבד שמחוזקות היטב, וכשהרוח נושבת אינן עולות ג' טפחים מעל הקרקע. ניתן גם לעשות דפנות על ידי מתיחת חוטים חזקים או העמדת מוטות במאונך או במאוזן, במרחק של פחות מ-ג' טפחים זה מזה, והעושה כך את כל דפנות הסוכה, יעשה לכתחילה ארבע דפנות. וכל זה בתנאי שהסוכה ראויה לאכילה ושינה בלא צער.

שלא יהיה חוצץ בין הסכך לשמיים

אסור שתהיה חציצה בקו הישר שבין הסכך לשמיים. עץ שענפיו מעל הסכך, אם הם דלילים מאוד וסכך הסוכה מעובה עד שגם אם יסירו את הסכך שכנגד הענפים עדיין צילו של הסכך הנותר יהיה מרובה מחמתו, הסוכה כשרה. ואם רק כשהרוח מנשבת היא מביאה את הענפים אל מעל הסכך, גם אם צילם מרובה, הסוכה כשרה, ולכתחילה עדיף לחותכם.

אדם שהקים סוכה שחלקה תחת כיפת השמים וחלקה תחת גג ביתו, יקפיד שלא לשבת אפילו מעט תחת גג ביתו (ואם רוצה לצרף מעט מהגג לסוכתו, צריך לעשות שם מחיצה, כמבואר בפניני הלכה, יא). חוטי כביסה וחשמל הנמצאים מעל הסכך, אינם פוסלים אותו.

ישיבה תחת אוויר או דבר הפסול לסכך

היושב תחת דבר שאינו כשר לסכך שרוחבו ד' טפחים (30.4), כגון פלסטיק, ברזל או קורת בטון, אינו מקיים מצוות סוכה. ואם רוחבו ג' טפחים (22.8 ס"מ), לכתחילה לא ישב תחתיו, ובשעת הצורך מותר. וכן הדין לגבי קישוטי נייר הרחוקים מהסכך ד' טפחים ויותר. אבל מותר לתלות קישוטים בתוך ד' טפחים לסכך, אפילו אם יכסו את כולו.

אם יש בסכך חלל אוויר ברוחב ג' טפחים ומעלה, המקום שתחתיו פסול. ואם הוא קטן מג' טפחים, מותר לשבת ולישון תחתיו, ובתנאי שלא יהיה רוב ראשו או רוב גופו תחת האוויר.

אם יש בסכך מקום של ז' על ז' טפחים (53.2 ס"מ) שבו החמה מרובה מהצל, לכתחילה לא ישב תחתיו, ובדיעבד מקום זה כשר לברכה.

תעשה ולא מן העשוי

צריך להקים תחילה את הדפנות ואחר כך להניח את הסכך, ואם הפך את הסדר – הסוכה פסולה. ואין צורך בדפנות מלאות, אלא כל שיש דופן קטנה בגובה טפח סמוך למקום הסכך בשיעור הנדרש לשלוש דפנות, יכול להניח עליה את הסכך ואחר כך להשלים את הדפנות.

הקים את הסכך לאחר הדפנות ואחר כך נפלו הדפנות, יכול לתקנן בלא להניח שוב את הסכך. כמו כן, מותר להתקין גגון מעל הסוכה, כדי שאפשר יהיה לפורשו עליה בשעת הגשמים, אך יקפיד שבשעת עשיית הסוכה לקראת החג, הגגון יהיה פתוח.

עד כמה צריך להשקיע במבנה הסוכה

חובה על כל אחד לבנות סוכה באופן שיוכל לאכול ולישון בה לפי תנאי החיים שבמקום מגוריו. לכן מי שגר במקום שרק אם יבנה סוכה מלוחות עץ, לא יצטער לישון בה, חייב לעשות זאת. אמנם אם גר במקום שרק אם יבנה מבנה קבע לסוכה יוכל לישון בה, כגון במקומות קרים מאוד בחוץ לארץ, אינו חייב לעשות זאת, ופטור מהשינה בסוכה. וכן הדין בכל אונס הנגרם מהמציאות הקבועה שבה האדם חי, ולא מפני התרשלותו בבניית הסוכה (דין מצטער הפטור מהסוכה, להלן ג, כג-כז).

קדושת הסוכה וקישוטיה

מצווה להקים סוכה נאה, מרווחת ומוגנת מהרוח והשמש, כדי שיהיה נעים לשבת בה. אפשר להקל ולקשט את הסוכה בפסוקים, אף שאין מטרתם לשם לימוד תורה, בתנאי שאינם בכתב שכותבים בו ספר תורה. אין להניח בסוכה נרות וחיבורי חשמל באופן לא בטיחותי שעלולים לגרום לשריפה.

הקישוטים, הסכך, הדפנות, המרצפות או השטיח שמונחים על רצפת הסוכה, מקודשים למצוות הסוכה. לכן מכניסת החג ועד סוף שמיני עצרת, אסור לקחת מהם דבר שלא לצורך הסוכה. אבל מותר לפרק סוכה או חלק ממנה כדי לבנות סוכה אחרת, ומותר להוציא קישוטים שעושים רעש או נהרסו ומכערים את הסוכה, או כדי לשמור עליהם מפני הגשם, או כדי לשים במקומם קישוטים יפים יותר, ובלבד שלא ישתמש במה שמוריד לצורך אחר.

ניתן לומר לפני כניסת החג: "אני מתנה על הקישוטים שאוכל להסירם וליהנות מהם מתי שארצה", וכך לא תחול עליהם קדושה. אבל על הסוכה עצמה לא מועיל תנאי. אמנם מותר להשתמש בסוכה במקומה, כגון להישען על הדופן או לתלות עליה ועל הסכך דברים, כבגד לייבוש.

לאחר החג מותר להשתמש בכל חלקי הסוכה לשימוש של חול, אבל אסור לבזותם, כגון לזורקם למקום מטונף, או לפסוע על עצי הסוכה דרך ביזיון (ועי' בפרק ו, ז).

הקמת סוכה בחול המועד

אדם שהתרשל ולא הקים סוכה לפני החג, רשאי לבנותה בחול המועד. וכן מי שיש לו סוכה קטנה ורוצה להרחיבה לצורך אורחים או לצורך קיום סעודת ברית מילה, רשאי להרחיבה בחול המועד (עי' בהלכות מועדים יב, כה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-07 09:56:29

שלום, רציתי לשאול מה דין הסיר אשר בושל בו אוכל כשר בשבת? גם בנוגע להתארחות אצל משפחה חילונית וגם ואולי בעיקר בעקבות המלחמה והשהייה עם אנשים שאינם שומרים שבת ויש לנו סיר בודד…

לגבי המבשל עצמו נחלקו הפוסקים האם קנסו אותו והסיר נאסר עליו וחייב הגעלה אם ירצה לאכול בו, אבל לגבי אחרים שלא עברו על איסור הבישול בשבת לא קנסו חכמים והסיר לא נאסר ואינם צריכים להכשירו.

זו הסוגיה:

קדירה כשבישל בה במזיד בשבת

מ"א,א ע"פ הרשב"א- אסורה למבשל, שבלועה מדבר האסור לו. וכ"פ א"ר,גר"ז,פמ"ג,בא"ח,כה"ח והמ"ב,ד.

שש"כ (מבוא,הערה מו)- לאחר מעל"ע מותרת (צ"ע, שלכאורה לדעת הפוסקים הנ"ל צריך להכשיר הקדירה).

מטה יהודה,כתב סופר– מותרת גם למבשל,ואינו כדין בישולי עכו"ם שפסק השו"ע לאסור ע"פ הרשב"א,כיון שכאן אינו

אלא קנס ולאחרים מותר. (וכ"ד הרא"ה והרא"ש לעניין בישולי עכו"ם, שאף שהם אסורים על כל ישראל, הסיר לא נאסר. וק"ו לעניין

מעשה שבת, שהתבשיל אסור לעולם רק על המבשל. וכן לסוברים שהלכה כר' מאיר, גם התבשיל מותר באכילה, ויש לצרף את

שיטתם. ערך השולחן,לוית חן). וכ"פ לוית חן,מב ומנוח"א כיון שהוא ספק דרבנן.

הערה – כמובן שרק אם הסיר הוטבל כהלכה כדין כלי גויים החייבים בטבילה, מותר להשתמש בו, כמבואר בפניני הלכה, וכמובא בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שימוש בכלי לא טבול

כב. אסור להשתמש לצורכי מאכל בכלי שצריך טבילה, אפילו דרך ארעי. אמנם בדיעבד, גם אם בישלו בו במזיד, המאכל כשר, הואיל ולא קיבל טעם של איסור. לכן אף שהמתארח בבית ישראל שלא טבל את כליו, לא יאכל בהם, בשעת הדחק כשאין אפשרות להימנע מההזמנה או לאכול בכלים שאינם צריכים טבילה, וההימנעות מאכילה עלולה לגרום צער ועלבון, נכון להקל.

וכן ילדים שהוריהם לא הטבילו את כליהם, יכולים להקל כדי לא לצערם ולקלקל את הסעודה, אבל לאחר מכן חובתם להטבילם, ואם התעצלו, אין להם עוד היתר לאכול בהם.

גם כאשר יש ספק האם הכלים של המארח טבולים, והשאלה על כך עלולה להעליב, אפשר להקל ולהשתמש בכלים דרך ארעי.

כג. הנופש בבית אירוח (צימר), בשעת הדחק יכול להשתמש בכלים הלא טבולים שנמצאים שם. ואם לא בטוח שהם כשרים ואין לו דרך להכשירם, יכול להשתמש בהם רק למאכלים ומשקים קרים (להלן לג, טו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-06 07:23:17

שלום הרב, 1. לאחר ששמענו בשבת במנחה פרשת "וזאת הברכה", האם מותר לכתחילה ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום של "וזאת הברכה" עוד לפני יוה"כ? ובכל אופן, ממתי מותר ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום של "וזאת הברכה"? 2. האם מותר מלכתחילה ללמוד בליל הושענא רבה שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת "בראשית"? ובכל מקרה, ממתי מותר לכתחילה ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום את פרשת "בראשית"? תודה רבה ושנה טובה

להלכה ברגע שקראו בציבור את תחילת הפרשה הבאה, אפשר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום של פרשה זו. לכן כבר עכשיו ניתן לקרוא את פרשת וזאת הברכה, וכן הדין לגבי קריאת בראשית בשמחת תורה.

מקורות – שבט הלוי י, עח; חוט שני ד, פז, א; פס"ת רפה, 56, בירור הלכה (זילבר), הרב אלישיב, משנה ברורה מהדורת 'דרשו' חלק ו עמוד 99.

הרוצה לחשוש לדעות המחמירים, יאמר שניים מקרא ואחד תרגום של וזאת הברכה אחרי מנחה של חול המועד סוכות הסמוכה לשמחת תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-05 19:18:53

ביו"כ במקרה שחשים בכאב ראש משמעותי שמפריע לישון בלילה, האם מותר לבלוע אקמול בלי מים?

במקום צער גדול מותר, וכאשר הדבר גורם לכך שלא ניתן להרדם בלילה, נחשב כצער גדול. אביא לך את דיוק הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

נטילת תרופות

ב. הנצרך לקחת גלולות מספר ימים ברצף, או החש בצער משמעותי שלא מחמת הצום, או החש בצער גדול מחמת הצום – מותר לבלוע גלולות לרפואתו או להקלת צערו, ובתנאי שאין בהן טעם טוב ושיבלע אותן בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע אותן בשלמותן, ילעס את הגלולה ויבלע, או יערב במעט מים טיפת סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרתם יבלע את הגלולה.

ג. מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש. וכן מותר לסובלים ממיגרנה להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבי ראש חזקים. ובמקרה של חשש סכנת נפשות, פטורים מהצום (עי' פניני הלכה, 3).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-01 15:13:09

שלום. מאז הבר מצווה אני מניח שני זוגות תפילין רש"י ור"ת אני עכשיו בין 24 ולאחרונה התחלתי להרגיש שזה קצת קשה והייתי רוצה להפסיק להניח ר", רצתי לשאול עם אני יכול לסמוך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה כדי להפסיק את המנהג.

מדינא ההתרה ומסירת המודעה שאומרים כל שנה מועילה לזה, אבל לכתחילה נוהגים להורות במקרה כזה לעשות התרה כדינא. אם אינך רוצה, אתה יכול לפחות לומר לשלושת האנשים שיישבו בהתרה מחר שאתה רוצה להתיר בפירוש את מנהג התפילין של ר"ת, ותאמר תירוץ טוב שקשור לתחילת קבלת העניין, כגון 'אם הייתי יודע שזה יהיה קשה, לא הייתי עושה זאת'. יש לציין שאם במקום תפילתך יש רבים שנוהגים בזה ויודעים שגם אתה נוהג בזה, עדיף להמשיך במנהג, אמנם תעשה התרה על כך שאין זה נדר גמור אלא מנהג טוב.

אביא לך את דיני התרת נדרים של ערב ר"ה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

התרת נדרים

כה. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, כדי להיכנס לראש השנה נקיים מהעוון החמור של נדרים. ויש נוהגים להתיר נדרים גם בערב יום הכיפורים. גם אמירת 'כל נדרי' בפתיחת יום הכיפורים נועדה למטרה זו.

כו. התרה זו מועילה לנדרים שאדם שכח שנדר, או למנהגים טובים שנהג שלוש פעמים בלא לציין שמקיימם בלי נדר, או למצוות שקיבל על עצמו ולא אמר "בלי נדר". אבל נדר שאדם זוכר שנדר, אין מתירים בלא שיפרט אותו בפני שלושה דיינים שיתירו לו את הנדר על ידי פתח וחרטה.

כז. נדר אדם נדר בחלומו, לכתחילה יתירו. אם יכול בקלות – יתיר בפני עשרה, ואם לא – יתיר בפני שלושה. ויש מהדרים לקיים את מנהג התרת הנדרים שבערב ראש השנה בפני עשרה, שמא אירע שנדר נדר בחלום ושכחו.

כח. פרטי ההתרה של ערב ראש השנה ויום הכיפורים: באים לפני שלושה גברים שמסוגלים להבין דברי תורה ומבינים את משמעות התרת הנדר, ואומרים את הנוסח המובא בסידורים. שלושת המתירים יכולים להיות קרובי משפחה וקרובים למבקש ההתרה, אבל בעל לא יכול להיות אחד משלושת המתירים של אשתו.

נוהגים שמבקש ההתרה עומד ושלושת המתירים יושבים כמו בית דין. אפשר שיעמדו אנשים רבים לפני השלושה ויבקשו ביחד התרה על נדריהם, והשלושה יתירו לכולם כאחד. כמו כן, אפשר להתיר בלילה.

אישה נשואה יכולה לבקש מבעלה שיהיה שליח עבורה, וכשיתיר לעצמו יתיר גם לה. אבל אישה שאינה נשואה, אינה יכולה למנות אישה או איש אחר שיתיר עבורה. ונשים רבות נוהגות לבוא לאמירת 'כל נדרי' כדי להתיר את נדריהן.

מודעה לביטול הנדרים לעתיד

כט. אמרו חכמים: "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר – כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". מעיקר הדין ניתן לומר את 'מסירת המודעה' הזו בקול לעצמו, אך נכון לומר אותה בפני שלושה. לכן נוהגים לאומרה יחד עם התרת הנדרים, גם בערב ראש השנה וגם ב'כל נדרי' באמירת: "מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה". נשים שלא מגיעות ל'כל נדרי', נכון שיאמרו את מסירת המודעה בקול לעצמן.

ל. נוהגים שלא לסמוך על מודעה זו לנדרים ממש, אלא רק למנהגים טובים שנהג שלוש פעמים ולא אמר "בלי נדר", או לצדקה ומצוות שקיבל על עצמו ולא אמר "בלי נדר" (כמובא בסעיף כו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-10-01 07:34:38

שלום רב! האם צמר אלפקה נחשב לצמר לעניין ציצית? האם ניתן לעשות שניים מקרא עם פירוש הרב שטיינזלץ?

1. כן
2. כן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-30 11:54:40

שלום 1. האם מותר לאשה לטבול עם ריסים מודבקים שצריך להחליפם מידי פעם? 2. האם מותר לטבול עם לק ואיפור? תודה רבה

מותר. הלכה זו מופיעה בפניני הלכה טהרת המשפחה. אביא לך את הדין מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה 'זוגיות ומשפחה' (שיצא בקרוב בתור ספר המשך לספר הקיצור שיצא השנה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

1. תוספת שיער שנקשרה או הודבקה לשיער הראש או הריסים, מתוך מגמה שתישאר כמה שיותר זמן – אינה חוצצת.
2. לק או מבנה על הציפורניים, אינם חוצצים כל עוד לא נפגמו באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם או לתקנם. וכן איפור שיש לו ממשות, אינו חוצץ אם אינו נפגם במי המקווה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-29 13:30:46

שלום וברכה האם מותר לגברים לעשות לייזר להסרת שיער מהגוף לגברים?

במקומות בגוף בהם מטרת ההסרה לשם הסרת שיער מכוער או לא נעים – מותר, כגון באף ובאוזניים. במקום שבו ההסרה לשם תוספת יופי – מכיוון שהדבר נעשה יותר ויותר רווח, הרוצה להקל יש לו על מי לסמוך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-27 13:03:24

שלום וברכה! בפנה"ל שבת שמופיע באפלקציה כתוב כך:"והרחצה צריכה להיות במים חמים שהם מנקים את הגוף היטב, **אבל המתרחץ במים קרים או פושרים, לא קיים את המצווה** (שו"ע רס, א). לעומת זאת בפנה"ל שבאתר הרב כתב שאם רוחץ עם סבון אז גם במים פושרים יוצא ידי חובה. מה דעת הרב?

כיום אין צורך במים חמים

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-27 04:10:44

שלום כבוד הרב, האם מותר לאישה בהריון לעלות לקבר אמה, שלא בזמן היארצייט? תודה רבה ושנה טובה!

אין בספרות התורנית מנהג שנשים בהריון לא הולכות לבית הקברות. יש מנהג של חלק מהנשים כלל לא ללכת לבית הקברות, ושל חלק אחר שלא ללכת רק בזמן הווסת, אבל אישה בהריון טהורה כך שאם היא מהנוהגות ללכת לבית הקברות, אין שום בעיה שתלך בזמן ההריון. מאיפה בכל זאת צץ המנהג דווקא בהריון? מההתרגשות היתירה שיש סביב ההריון ושלום העובר. כלומר מכיוון שיש נשים שכלל לא הולכות לבית הקברות מחשש סכנה, אזי נשים שכן נוהגות ללכת, נהיה מנהג חדש בזמן ההריון, מנהג שנסמך על מנהגן של אלו שלא הולכות כלל.

למעשה, אם האישה רוצה לעלות לקבר, ואין מנהג ברור במשפחתכם לא ללכת, אין שום בעיה ללכת.

כך מובא בפניני הלכה תפילת נשים ט, ז – יש אומרים שראוי לנשים שלא לילך לבית הקברות כלל, ויש אומרים שנשים נידות שלא נטהרו מטומאתן לא ילכו לבית הקברות, ויש אומרים שרק בשעת הווסת לא ילכו לבית הקברות, ויש מקילים לגמרי. ויש שנמנעות בימי עיבורן מלהיכנס לבית הקברות, ויש שאינן נמנעות. וכל אשה תנהג כפי שנהגו במשפחתה או במשפחת בעלה. וגם הנוהגות להחמיר, בשעת הצורך רשאיות להקל. לדוגמא, מי שתצטער אם לא תלך ביום השלושים או ביום השנה לקבר הוריה, או שחוששת שיקפידו עליה אם לא תבוא, או שחוששת שיבינו מזה שהיא בימי ווסתה – רשאית להקל. ואם אפשר, תשתדל שלא להתקרב לקברים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-27 04:03:00

למה החסידות כל כך פופולרי בעולם הדתי-לאומי? לרוב החסידים לא תמכו בציונות והם גם לא ציונים עד היום הזה, אולי חוץ מחלק של חב"ד. כל טוב, ברנדון

החינוך הדתי לאומי לומד את הכל ובורר את הטוב מן הפחות טוב, הן בספרי חסידות והן בספרי הלכה. ספרי החסידות עוזרים לרבים להתמודד עם קשיי החיים, זו היתה מטרתם, והיא הושגה די יפה. אמנם כפי הנראה, כיום אין ספר חסידות שאפשר לומר שהוא בשורת הספרים שחשוב ללמוד כדי להבין את יסודות התורה באמונה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-26 18:34:04

ב"ה אני עובד ביקב אם מותר לי לשתות יין וזה עדיין לא מעשר זה נקרא ארעי גם זה בלי לבקש רשות כי זה מגיע לי מצד לא תחסום

נתחיל מהסוף – זה לא מגיע לך מצד לא תחסום, פסוק שנאמר על בעלי חיים. אלא אמרו חכמים שאם מדובר על מאכל מיוחד שמעלה ריח חזק שגורם לתאווה גדולה לאוכלו, בעל הבית צריך לתת למשרתיו לאכול ממנו, אבל גם להם אין היתר לקחת בלי רשות. יין אינו מאכל כזה.

הלכה זו מובאת בפניני הלכה. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

יג – דרך ארץ

האורח והמארח

ג. מי שיש לו משרתים, צריך לשים לב שלאחר שיגישו את המאכלים, אף הם יאכלו מהמאכלים המשובחים. ואם הם מגישים מאכל שיש לו ריח שמעורר תאווה לאוכלו, צריך לתת להם מיד לטעום ממנו, כדי שלא יצטערו.

לגבי דין מעשר, אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

אכילת ארעי לפני ההפרשה

כד. מרגע קטיפת הפירות מהשדה ועד השלב הסופי של גמר מלאכתם, מותר לאכול מהם אכילת ארעי חטופה בלא הפרשת תרו"מ, אבל אסור להתיישב ולאכול פירות דרך קבע.

פירות שמיועדים למכירה, השלב הסופי שלהם הוא כשיגיעו למקום שבו יימכרו, או כשיגיעו למצב שבו אם יבוא אדם לקנותם ימכרו לו. כל עוד לא הגיעו הפירות לשלב זה, אף שהסתיימה מלאכת איסופם, מותר לאכול מהם אכילת ארעי.

פירות שאינם מיועדים למכירה אלא לאכילת בעל הפירות בביתו, השלב הסופי שלהם הוא באחד משישה דברים: א – יכניסם לביתו או לחצר שמורה. ב – ימכרם. ג – יבשלם. ד – ימלח אותם או יכבשם. ה – יפריש מהם תרומה גדולה. ו – אם הפירות מיועדים לאכילה בשבת, בכניסת השבת אסור לאוכלם אפילו דרך ארעי בלא הפרשת תרו"מ.

כה. המסתפק אם אכילתו היא דרך קבע או ארעי, או אם הפירות הגיעו לשלב הסופי של גמר מלאכתם, יפריש מהם תרו"מ בברכה ויצא מהספק.

כז. חצר שמורה: פירות הגדלים בחצר שאין אדם זר רשאי להיכנס אליה, מותר לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ. אבל אם עלה לעץ, כל עוד הוא עליו יכול לאכול פירות רבים בלא להפריש מהם תרו"מ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-26 10:29:55

בס"ד ערב טוב ומתנצל על ההפרעה, השאלה אולי נשמעת טיפשית ומתנצל על כך. מקריאה של הספר ליקוטים א, פרק ט, סעיף ב – האם בגד עם שש כנפות יהיה חייב גם כן בציצית?

כן. כאשר יש בגד עם יותר מ-4 כנפות, שמים 4 ציציות על 4 הכנפות המרוחקות יותר זו מזו.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-25 16:36:31

בפניני הלכה ברכות ב, י כותב בעניין נטילת ידיים כאשר יש לו תחבושת על היד: "ויקפיד שהמים יגיעו לכל מקום ביד מלבד המקום שתחת הפלסטר או התחבושת". אם נוטל ברביעית ויותר, מה הבעיה שיגיעו המים גם אל מתחת למקום התחבושת? תודה.

אין בעיה שהמים יגיעו מתחת הפלסטר והתחבושת, אלא שהרב יוצא מנקודת הנחה שהאדם לא רוצה שהמים יגיעו לשם, וההלכה היא שגם בכה"ג הנטילה כשרה למרות שהמים לא מגיעים לכל היד.

אם כבר שאלת, אביא לך את דיני נטילה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה, כדי שתוכל לחזור על ההלכה למעשה  בקלות (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :

ב – נטילת ידיים לסעודה

הלחם

א. המתכוון לאכול לחם בכמות נפח ביצה של ימינו, ייטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים", והמתכוון לאכול פחות מכביצה, ייטול ידיו בלא ברכה.

ב. חובה ליטול ידיים גם אם לא מתכוון לגעת בלחם בידיו, אלא נעזר בסכין ומזלג, או שאדם אחר מאכילו. אבל המאכיל אדם אחר, לא צריך ליטול ידיו אף אם נוגע בלחם.

מי הנטילה

ג. המים צריכים להיות ראויים לפחות לשתיית כלב ושקופים כמראם הטבעי, אבל אם המראה שלהם השתנה, כגון מיץ, נפסלו לנטילה. גם מים שנעשתה בהם מלאכה, פסולים לנטילה, כגון ששטפו בהם כלים, או שהניחו בהם בקבוק חם כדי לצננו ולהגישו לתינוק.

הכלי

ד. הנטילה צריכה להתבצע על ידי כלי המכיל לפחות 'רביעית' (75 מ"ל). אבל מי שחברו חפן בכפות ידיו מים והטילם על ידיו, או ששפך מים מתוך שקית, לא יצא ידי חובה. מותר ליטול מכוס חד פעמית, אבל עדיף להשתמש בכלי קבוע שאין עומדים לזורקו. כמו כן, מותר ליטול ידיים מבקבוק, אף שיארך מעט זמן עד שהמים ירטיבו את כל היד.

ה. כלי שיש בו נקב שהמים נוזלים ממנו טיפה אחר טיפה ברציפות, פסול לנטילה. ואם יש שבר בשפתו, יקפיד ליטול דרך מקום השבר, משום שרק עד למקום השבר המים נשמרים בלא לגלוש החוצה. ומטעם זה, הנוטל מקנקן שהמשפך שבשפתו נמוך, ייטול דרך המשפך.

'כח גברא'

ו. שפיכת המים צריכה להיעשות בכוחו של אדם, לכן המרטיב ידיו בגשם לא יצא ידי חובה. אמנם אפשר ליטול את הידיים בלא כלי ובלא כוחו של אדם על ידי טבילתן במקווה כשר, או במעיין, נהר וים, וגם על נטילה כזו מברכים "על נטילת ידיים".

ז. דוד מים נחשב כלי, ולכן יכול אדם להטות את הדוד עד שהמים יישפכו ממנו על ידיו. והרוצה ליטול ידיו מהברז שבדוד, אזי כדי שהמים יצאו מכוחו באופן ישיר, צריך להניח את ידו תחת הברז, לפותחו, ולאחר שהמים הראשונים יצאו ממנו – לסוגרו, וכך יחזור על אותה הפעולה עד שהמים ירטיבו את כל כף היד. אבל בברז הרגיל שבכיור אי אפשר ליטול ידיים, משום שצינור המים לא נחשב כלי.

חציצה

ח. כאשר דבוק ליד לכלוך שיש לו ממשות החוצצת בין המים ליד ויכול להורידו, אם הוא מקיף את רוב היד, הנטילה פסולה עד שיסירו. ואם הוא דבוק למיעוט היד, אזי רק אם הנוטל או רוב האנשים מקפידים להסיר חציצה כזו, צריך שוב ליטול ידיו לאחר הסרתה, ויברך שוב רק אם גם הנוטל וגם רוב האנשים רגילים להקפיד על חציצה כזו.

ט. לק שעל ציפורני הנשים אינו חוצץ, שהרי מעוניינות בו. אבל אם החל להתקלף באופן שמקפידות לא ללכת כך, חובה להסירו או לתקנו לפני הנטילה.

י. טבעת שאין רגילים להסירה בשום מצב, אינה חוצצת. אבל אם מקפידים להסירה בזמנים מסוימים, חוצצת.

יא. פלסטר ותחבושת שניתן בקלות להוריד לפני הנטילה, יש להוריד. אבל אם הסרתם כואבת, או שתזיק לפצע, ייטול את שאר היד ויקפיד שהמים יגיעו לכל מקום מלבד המקום שתחת הפלסטר או התחבושת. ואם לא יכול ליטול את כל היד ברציפות, ייטול כל פעם חלק מהיד ברביעית מים.

יב. צבע: סופרי סת"ם ואנשים שמלאכתם בצביעה, שבאופן קבוע יש על ידיהם מעט דיו או צבע שקשה להסירו בכל יום, כיוון שאינם מקפידים על כך, אין זו חציצה גם אם ניתן להרגיש את הצבע על ידי מישוש.

אופן הנטילה

יג. נוטלים תחילה את יד ימין פעמיים ברציפות, ואחר כך נוטלים את יד שמאל פעמיים ברציפות. יש להקפיד לשפוך את המים באופן שיגיעו לכל מקום בכף היד, מקצות האצבעות ועד מקום חיבורה של כף היד לזרוע. ובשעת הדחק שיש מעט מים או פצעים בכף היד, אפשר ליטול בברכה רק את האצבעות וקשרי האצבעות. נכון להקפיד לשפוך בנטילה הראשונה על כל יד לכל הפחות כשיעור 'רביעית' (75 מ"ל).

זהירות בשעת הנטילה

יד. לפני הנטילה לא צריך לנגב את הידיים או את ידיות הנטלה מרטיבות שעליהן, ואף אם נגעה ידו במי הנטילה לפני שהתחיל ליטול, אין המים נפסלים. אבל לאחר נטילת ידו הראשונה, צריך להיזהר שלא ייגע בה בידו השנייה, ואם נגע, צריך לנגב את הידיים ולהתחיל את הנטילה מחדש. ולאחר סיום נטילת שתי הידיים, אפשר שייגעו זו בזו לפני ניגובן, אבל אם יהודי אחר שידיו אינן נטולות נגע בהן קודם ניגובן, צריך לנגבן וליטול מחדש. ניגב ידיו לאחר הנטילה, אפילו אם ייגע בהן מי שלא נטל ידיו, לא צריך ליטול שוב.

הברכה

טו. יש לברך מיד לאחר הנטילה, ולנגב את הידיים מיד לאחר סיום הברכה. לא בירך לפני הניגוב, יכול לברך בדיעבד כל עוד לא בירך על הלחם, והרוצה להדר ייגע בבית השחי ועל ידי כך יתחייב בנטילה חדשה, ויחזור ליטול ידיו בברכה.

טז. אסור להפסיק בדיבור מתחילת הנטילה ועד סוף הניגוב. וראוי להחמיר שלא להפסיק בין ניגוב הידיים לברכת 'המוציא' בדיבור שאינו הכרחי לצורך הסעודה. אמנם לענות 'אמן' מותר באותו זמן, וכן אם אדם מכובד פנה אליו בשאלה, ואם לא ישיב לו תהיה בכך פגיעה בכבודו, יענה לו בקצרה.

המתפנה לצרכיו

יז. המתפנה לפני הסעודה, יכול ליטול את ידיו לסעודה כרגיל ולאחר הניגוב לברך 'אשר-יצר'. ויש אומרים שעדיף לא להפסיק בין הנטילה לברכת 'המוציא' בברכת 'אשר-יצר', ולכן ישטוף תחילה את ידיו בלא כלי, יברך 'אשר-יצר', ולאחר מכן ייטול אותן על ידי כלי לסעודה.

יח. התפנה לקטנים באמצע הסעודה או נגע במקום מכוסה שבגופו שיש בו מעט זיעה, צריך ליטול את ידיו מחדש בלי ברכה. ואם התפנה לגדולים ומתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, צריך גם לברך על הנטילה, ולאחר הניגוב יברך 'אשר-יצר', ולא יברך שוב 'המוציא'.

הפסק

יט. התחיל לאכול והלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם.

וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. ישן פחות מחצי שעה, כשיחזור ייטול ידיו בלא ברכה, ולא יברך 'המוציא'.

אין לו מים לנטילה

כ. הרוצה לאכול לחם ואין לו מים לנטילת ידיים, חייב ללכת עד למרחק 18 דקות הליכה כדי לקיים את מצוות הנטילה. ואם הולך בדרכו ויודע שיש מים במרחק של פחות מ-72 דקות הליכה בהמשך דרכו, ייטול ידיו ויאכל כשיגיע למים. אבל אם המים רחוקים יותר והוא רעב, מותר לו לעטוף את ידיו בבגד או שקית, ולאכול בלא נטילה. ואם אין לו דבר לעטוף את ידיו, יאכל על ידי מזלג או כף, כדי שלא לנגוע בידיו בלחם (דין נסיעה מבואר בהלכות תפילה ב, ה).

דבר שטיבולו במשקה

כא. לדעת רבים, צריך ליטול ידיים בלי ברכה לפני אכילת כל מאכל בכמות של נפח ביצה, כאשר מתכוון להטעימו על ידי אחד משבעת המשקים (שבעת המשקים הם: מים, טל, יין, שמן, דבש, חלב, דם), כדוגמת הטובל תפוח בדבש או כרפס במי מלח בליל הסדר. ובלבד שהמשקה אינו מבושל ואוכל את המאכל בידיו בלא עזרת כף או מזלג.

אמנם למעשה, המנהג הרווח לסמוך על המקילים הסוברים שכיוון שבימינו לא חלים דיני טומאה וטהרה, אין חובה ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-24 06:59:24

האם צריך לבדוק מתולעים תמר צהוב כמו תמר מיובש ?

אם הפרי טרי ואין סיבה הנראית לעין לחשש, אין צורך לבדוק.

קיצור הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :

פירות עם חשש

כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.

כג. תמרים ומשמשים יש לפתוח לפני האכילה ולוודא בבדיקה רגילה שאין בהם שרצים ניכרים לעין, ולשיטת המחמירים יש לבודקם אל מול מקור אור. תאנים יש לפתוח ולהתבונן בתשומת לב, כי השרצים דומים לצורה הפנימית של התאנה, ולשיטת המחמירים מי שאינו בקיא להבחין בשרצים הזעירים שיש בהם, צריך להימנע מלאוכלם. גויבה צריך לחתוך לרבעים לפני הבדיקה. כמו כן, כל פרי שיש בו ריקבון, צריך להתבונן האם יש שרצים סביב הריקבון.

כד. באגוזים שונים, כמו אגוזי קשיו, לעיתים יש שרצים, והסימן לכך קורים לבנים או סימני כרסום. לעיתים השרצים רק שורצים סביב לפרי, ואזי אם מסירים את הקורים והאגוז נותר שלם ויפה, אפשר לאוכלו. גם בפירות יבשים באריזות, כמו צימוקים, אם יש בהם קורים או אבקה שהתפוררה מהם, סימן שהם נגועים בשרצים ויש לבודקם היטב, ולעיתים עדיף לזורקם, כי בדיקתם קשה.

כה. לעיתים יש על קליפת תפוז ופירות הדר נקודות שחורות שייתכן שיש בתוכן כנימות זעירות (0.2-0.6 מ"מ). למחמירים, חובה על המכינים מאכל מקליפות אלו להסירן, וכן כאשר מקלפים את הפרי, יש לשים לב שלא יידבקו כנימות לאצבעות ויעברו מהן לפרי או למאכלים אחרים. והעיקר כדעת הסוברים שאין לחוש להן.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-24 05:40:16

שלום הרב, רציתי לשאול האם יש בעיה לומר בבית הכנסת בתפילת ערבית של ליל שבת בחודש אלול, את הקדיש שלפני ערבית במנגינה של אחד הפיוטים מהסליחות? או שזה כמו לומר סליחות בשבת, שלא אומרים? תודה רבה.

זה בסדר. מחלוקת המנהגים נאמרה דווקא לגבי מנגינה עצובה של איכה תוך כדי קריאת התורה או ההפטרה לפני תשעה באב, אבל מנגינת התעוררות של תשובה מותרת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-24 02:50:50

שלום הרב, יש לי על המרפסת פרגולה מעץ. הקרשים אינם ברוחב של 3 טפחים אבל מעליהם יש קורות בטון שגם הם לא ברוחב של 3 טפחים. האם הסכך הכשר (הקרש בלי מסמרים) מצטרף לבטון להיות סכך פסול?

לא מצטרף. הסוכה כשרה.

רק נדייק את הדברים – מעיקר הדין סכך פסול אינו פוסל בשלושה טפחים אלא בארבעה, אלא שלכתחילה מחמירים, כפי שמובא בפניני הלכה ובספר ההרחבות לפניני הלכה סוכות פרק ב סעיף ד.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ישיבה תחת אוויר או דבר הפסול לסכך

כא. היושב תחת דבר שאינו כשר לסכך שרוחבו ד' טפחים (30.4), כגון פלסטיק, ברזל או קורת בטון, אינו מקיים מצוות סוכה. ואם רוחבו ג' טפחים (22.8 ס"מ), לכתחילה לא ישב תחתיו, ובשעת הצורך מותר. וכן הדין לגבי קישוטי נייר הרחוקים מהסכך ד' טפחים ויותר. אבל מותר לתלות קישוטים בתוך ד' טפחים לסכך, אפילו אם יכסו את כולו.

כב. אם יש בסכך חלל אוויר ברוחב ג' טפחים ומעלה, המקום שתחתיו פסול. ואם הוא קטן מג' טפחים, מותר לשבת ולישון תחתיו, ובתנאי שלא יהיה רוב ראשו או רוב גופו תחת האוויר.

כג. אם יש בסכך מקום של ז' על ז' טפחים (53.2 ס"מ) שבו החמה מרובה מהצל, לכתחילה לא ישב תחתיו, ובדיעבד מקום זה כשר לברכה (ועי' לעיל, ח).

כד. אם חלל אוויר ברוחב ג' טפחים או סכך פסול ברוחב ד' טפחים חוצה את הסוכה, הרי שיש שם שתי סוכות, וצריך לוודא שיש לכל סוכה שלוש דפנות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-23 19:38:10