שלום באזור שלנו אין כרגע אשה שנעים לאשתי שתהיה לה בלנית במקווה, האם מותר באופן זה לבעל להיות בלן לאשתו? תודה רבה

תחליטו יחד לפי מה שכתוב בפניני הלכה:

ח – הבלנית

כיוון שהאשה אינה רואה את עצמה בטבילתה, יש לחשוש שאולי שערה אחת משערות ראשה נשארה לצוף על פני המים וטבילתה פסולה. לפיכך, צריך שאשה אחראית תעמוד ותראה שכל גופה ושערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים (שו"ע קצח, מ). כיוון שכך, היו שנהגו לבקש מאותה אשה שגם תסייע להן לבדוק שאין דבר חוצץ על גופן במקומות שאינן יכולות לראות. מתוך כך נוסד המנהג, שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא חציצה.

בפועל יש מקוואות שבהם מקובל שלפני הטבילה הבלנית חוזרת עם הטובלת על פרטי ההכנות הנדרשות כדי לוודא שלא שכחה דבר, ויש מקוואות שבהם הבלנית אף מסייעת בבדיקת הגוף והציפורניים מכל שמץ חציצה. ויש מקוואות שבהם הבלנית רק רואה שכל השערות נכנסו למים. והנכון, שבעת כניסתה של הטובלת למקווה, בעודה לבושה, הבלנית תשאל באיזה סיוע היא מעוניינת, ולא תכפה עליה סיוע שאינה מעוניינת בו, מפני שיש נשים שנפגעות מאוד מהתערבות שאינה לרצונן. בנוסף, על הבלניות להימנע מלכפות על הטובלות חומרות ומנהגי חסידות, כדוגמת הסרת איפור טוב או צבע שאין בו ממש (להלן הלכה יב), או גזיזת ציפורניים שעשויות היטב או הסרת עור קשה שברגליים וכדומה (להלן הלכה יג).

אשה שנמצאת במקום שאין בו אשה שיכולה ללוות את טבילתה, אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה שיראה שבטבילתה כל שערותיה נכנסו למים (מהר"ם מרוטנבורג, נו"ב תנינא יו"ד קכב). אפשרות נוספת, שתעטוף את שערה בבד או תכרוך אותו בסרט, ותקפיד שיהיו רפויים, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים (שו"ע קצח, מ).[1]

[1]. יסוד מנהג הבלנית: כתבו כמה ראשונים שצריך שאשה אחרת תעמוד ותראה שכל שערות הטובלת יהיו בתוך המים (רא"ש). ואם אין אשה, תבקש זאת מבעלה (מהר"ם מרוטנבורג, אורחות חיים). ויש שהוסיפו שאם כרכה בד על שערה עלתה לה טבילה (רשב"א, מאירי, שו"ע קצח, מ). ויש שכתבו זאת כשתי אפשרויות שוות, שתיעזר בחברתה או תכרוך בד (ראב"ד). בכל אופן, יש למנהג הבלנית חשיבות מרובה, שכן הניסיון מראה, שבלא נוכחות של בלנית טובה בטבילה, יש טובלות שטועות בהלכה ואין מי שיעמיד אותן על טעותן. אמנם אשה שמתביישת שבלנית תראה אותה או שמסיבה אחרת אינה רוצה להיעזר בבלנית, אינה חייבת לקיים את המנהג, ותוכל לטבול לבדה תוך הקפדה שכל שערהּ יהיה בתוך המים. ראשית, מפני שיש ראשונים שלא כתבו שצריך שאשה אחרת תפקח על טבילתה (רי"ף, רמב"ם ועוד). שנית, גם הסוברים שיש להיעזר באשה, מסכימים שאם הטובלת דאגה לכך בעצמה, עלתה לה טבילתה. אמנם במקום שבו הציבור מקפיד על מנהג הבלנית ורוצה לחזקו כנורמה, ניתן לקבוע שבמקווה שלהם טובלים רק עם בלנית כמקובל, ובלבד שיש פתרון סביר למי שאינה מעוניינת לטבול עם בלנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-11 16:47:22

שלום אני אשכנזי הולך על פי הרב אליעזר מלמד ויש לי 2 שאלות: 1. אם נפל לי משהו על החולצה בשבת מותר לי לנער את זה מהחולצה? 2. אני גר בירושלים ונניח שרשום ששבת נכנסת ב 5 ועשרה, האם אני יכול לעשות מלאכה עד 20 דק אחרי זה?(יש גם מקומות שרשום זמן כניסת שבת בירושלים ב5 וחצי) תודה רבה.

1. אם הדבר דורש רק ניעור מהחולצה, כגון שנפלה שערה או קשקשים על החולצה – מותר, שכן למרות שהם מוקצה מחמת גופו, כל עוד הם על החולצה הם טפלים אליה. אם מדובר על דבר שייצור כתם ולא מספיק לו רק ניעור, כאן כבר שייכים דיני כיבוס המבוארים בפניני הלכה.
2. אתה צריך פשוט לפתוח באתר הזה ולראות מתי השקיעה. עד כמה דקות לפני השקיעה שאז חובה על כל אחד לקבל תוספת שבת, מותר לעשות מלאכה.  https://skyview2020.co.il/%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-10 09:46:29

שלום (שאלת המשך לתשובה שקיבלתי) בספר פניני הלכה מבואר שקטן כבן שנה שלא מבין את ההשלכות של מעשיו מותר להעמידו ליד מתג שידליק את האור. רציתי לשאול האם צריך תינוק שלא מבין שעל ידי הלחיצה במתג נדלק האור או שדי שאינו מבין מה המשמעות של אסור ומותר בשבת? תודה רבה

אין סיכוי שילד בן שנה מבין את המשמעות של אסור ומותר בשבת. ואף שהוא מבין שלחיצה על המתג מדליקה או מכבה את האור, שהרי אחרי פעם אחת שהוא עשה את זה או ראה מישהו שעשה את זה, הוא מבין מה המתג עושה, מכל מקום מכיוון שאינו מבין את משמעות הדבר עבור הגדול, האם הוא מועיל או מזיק במעשיו, הוא נחשב כ'מתעסק' וממילא מותר במקום הצורך לעשות זאת. אביא לך את הפסקה המלאה מתוך פניני הלכה:

כבה האור בשבת במקום שצריכים לו. אם יש שם תינוק קטן כבן שנה שעדיין לא מבין שההורים רוצים שידליק את האור, וכאשר מעמידים אותו ליד מתג החשמל הוא משחק בו בלי להבין שהוא מועיל או מזיק, בשעת הצורך מותר להניחו ליד המתג, ומיד לאחר שידליק את האור יקחוהו משם. שהואיל ואינו מבין את משמעות ההדלקה והכיבוי, אין למעשה שלו חשיבות של איסור, אלא הרי הוא כ'מתעסק'

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 18:16:45

שלום 1. האם מותר לגבר ללכת לרופאה לצורך טיפול ברגל (פדיקור), אין באזור שלנו גבר שעושה טיפולים כאלה? 2. בעניין אחר האם מותר להעמיד ילד קטן בן שנתיים שלוש ליד המתג בשבת והוא מעצמו ידליק או יכבה את האור?

1. מותר, מפני שהיא עסוקה במלאכתה, ומגעה מקצועי לצורך רפואה. יש להקפיד שהחדר לא יהיה נעול כדי להימנע מאיסור ייחוד. דין זה מבואר בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ז (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה), וכן יובא בספר הקיצור לפניני הלכה על ענייני זוגיות ומשפחה שיצא בעז"ה לאור בקרוב.
2. גם דין זה מבואר בפניני הלכה שבת, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "בשעת הצורך ניתן לגרום לקטן כבן שנה שאינו מבין את השלכת מעשיו, לעשות אפילו איסור תורה עבור הגדול, כגון להעמידו ליד מתג החשמל כדי שישחק בו, וברגע שידליקו או יכבהו, ייקחו אותו משם."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 14:14:17

יש לי כלמיני קערות מקרמיקה שבהן אנחנו מכינים טחינה, לפעמים קרה שחתכנו לימון ושום עם סכין בשרית וערבבנו בתוך הטחינה עם כף נקייה. האם זה הופך את הטחינה לבשרית? ויותר חשוב את הכלי לבשרי? כל הכלים היו נקיים כמובן.

אמנם לכתחילה אין לערבב, אלא מאכל שמתכננים לאכול עם בשר, יכינו בכלי בשר, ומאכל שמתכננים לאוכלו עם שני המינים, יכינו בכלי פרווה. אבל בדיעבד או כאשר על מדובר על כלי שהוא ספק בשרי, כגון סכין חיתוך, שבבתים רבים לא חתכו איתה מעולם מאכל בשרי רותח, כך שלא בלעה מעולם בשר, וגם אם פעם חתכו איתה בשר רותח, היא אינה בת יומה – אפשר להקל ולאכול את הטחינה עם בשר ועם חלב, ובוודאי שהקערות לא נעשו בשריות.

דינים אלו מבוארים באר היטב בפניני הלכה כשרות (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה), וכעת גם בספר הקיצור לפניני שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 11:58:26

שלום הרב ״החזן צריך לומר את פסוקי 'קדוש' 'ברוך' ו'ימלוך' יחד עם הקהל, כדי לאומרם יחד עם עשרה מישראל. ויאמרם בקול רם, שאם יהיה שם מי שעומד באמצע התפילה, יוכל לשומעו ויצא בזה ידי קדושה, ששומע כעונה (שו"ע קד, ז). אחר שיאמר את הפסוקים ישתוק מעט ויאמרם בקול רם עם הקהל״. לא הבנתי את משמעות המשפט האחרון: ״אחר שיאמר את הפסוקים ישתוק מעט ויאמרם בקול רם עם הקהל״. על מי מדובר? מה הוא צריך להגיד? החזן צריך להגיד את הפסוקים פעמיים? תודה רבה

אתה צודק, אכן כתוב לי להעיר זאת לרב למהדורה הבאה. המשפט הנכון הוא כפי שהיה כתוב במהדורה הקודמת ונשמט בטעות – "אחר שיאמר את הפסוקים ישתוק מעט כדי שרוב הקהל יסיימו לומר את קטעי הקישור, ואז הוא) ויאמרם בקול רם." וכפי שעושים החזנים בפועל. לכן בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) משפט זה הושמט, וכתוב כך:

ט. החזן צריך לומר בקול את פסוקי 'קדוש' 'ברוך' ו'ימלוך' יחד עם הקהל, כדי לאומרם במניין. ואם קולו אינו חזק מספיק, יאמר כל פסוק לאחר שרוב הקהל יסיימו את אמירתו, אך עדיין יש עשרה שאומרים אותו. ואם רק לאחר שיסיימו הקהל יכול החזן להשמיע את קולו, יבחר האם לומר את הפסוקים לאחר שיסיימו, או לומר אותם עמהם תוך השתדלות שישמעוהו עשרה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 11:20:04

שלום כבוד הרב, 1. אם העולה לתורה בשבת לא קרא בלחש עם בעל הקורא את הפסוקים, האם יש צורך להעלות עולה נוסף כדי שיהיו 7 עולים שיקראו כהוגן ? 2. בבית כנסת שמתפללים בו אשכנזים וספרדים, האם קטן יכול לעלות כדי לקרוא את ההפטרה (גדול יברך את הברכות) ?

1. לא. שהרי במקום הצורך ניתן להעלות עולה שלא יקרא עם הבעל קורא, כמובא בפניני הלכה ליקוטים א' ה, ז -לדעת ה'שולחן-ערוך', הכרחי הוא שהעולה יקרא בעצמו בתורה, וזה שהחזן קורא בקול רם מועיל רק לציבור אבל לא לעולה שצריך לקרוא בעצמו בלחש. ואילו לדעת הרמ"א, כשם שהחזן מוציא את כל הציבור ידי חובה, למרות שאינם קוראים בעצמם בספר התורה, כך גם העולה לתורה יוצא בזה ידי חובה. למעשה, המנהג כיום להעלות לתורה עיוור או אדם שאינו יודע לקרוא. ואפילו אלו שנוהגים תמיד כדעת מרן ה'שולחן-ערוך', בדין זה סומכים על דעת המקילים, ומעלים לתורה את העוורים ואת אלו שלא למדו לקרוא, כדי שלא לגרום להם צער ובושה.
2. זה דבר שרב הקהילה צריך להחליט, ואם אין רב, אז הגבאים צריכים להחליט כדי שלא לגרום למחלוקת. אצלנו לא נוהגים להעלות קטן במניינים מואחדים, וכך נוהגים למשל גם בנוף איילון ב' במניין המאוחד. יחד עם זאת אם יש ספרדים רבים שחשוב להם מאוד שקטן יעלה או יקרא, ובלא זה יש חשש שיתפללו במקום אחר והדבר יפגע בקהילה, עדיף להקל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 10:02:21

שלום אם יש הרבה משחקים מכמה סוגים מפוזרים ברצפה ורוצים למיינם האם מותר לאסוף את המשחקים באופן אקראי כלומר שלוקח את המשחק המזדמן ולא באופן מכוון לסוג מסויים, ולאחר שהמשחק בידו לשים אותו במקומו? תודה רבה

לא, שכן לקיחת החלק היא לשם ברירה. דבר דומה התירו לגבי סכו"ם, כאשר יש לאדם סכו"ם מעורבב – לקחת באופן אקראי כדי 'לנגבו', ואז לשים אותו בתא המיוחד לו במגירת הסכו"ם, שכן באופן זה לקחו כדי לנגבו ולא כדי לברור.

הפתרון הוא להפריד את החלקים לקבוצות קטנות באופן אקראי, כך שלפי גודלם כבר לא ייחשבו 'תערובת', וממילא לא יחול עליהם איסור ברירה. אם החלקים גדולים, ניתן להפריד לקבוצות של עשר, ואם קטנים יותר אפשר להפריד לקבוצות של חמש. וככל שהרווח ביניהם יהיה גדול יותר, כך ייחשבו פחות לתערובת.

אביא לך את הכלל הנ"ל בורר מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

האיסור רק בתערובת

ה. איסור בורר קיים רק כאשר שני המינים מעורבים ביניהם, אבל אם הם מונחים זה בצד זה או זה מעל זה, אין בהם איסור בורר. לכן כאשר מונחים לפניו אגוזים ובוטנים זה ליד זה, מותר להוציא את כל האגוזים כדי להגיש את הבוטנים.

ו. כאשר מאכלי התערובת גדולים, רק אם יש טרחה בברירתם, נחשבים לתערובת שיש בה איסור בורר. וככל שהמאכלים גדולים יותר, כך צריך שיהיו בכמות גדולה יותר כדי שייחשבו מעורבים. לכן רק אם השזיפים והאפרסקים מרובים ומעורבבים, או חתיכות המרק הגדולות מרובות, חלים עליהם דיני בורר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-07 10:12:35

בשבת היינו במלון והיה שולחן במרפסת שעליו הייתה מאפרה עם בדלי סיגריות ורצינו לצרף את השולחן לשולח שלנו את המאפרה לא יכולנו להפיל כטלטול מהצד מחשש לשבירתה שהיא לא שייכת לנו איך היינו צריכים לנהוג במקרה הזה?

דין מאפרה כדין מוקצה מאוס שמותר לטלטלו משום כבודו של האדם. וגם אם זה היה אסור, היה מותר לטלטל את השולחן יחד עם המאפרה שעליו, שהרי כאשר יש חשש לשבירת המוקצה שעל השולחן, מותר לטלטל את החפץ שהוא מונח עליו מדין טלטול מן הצד. וגם אם זה היה אסור, היה מותר לטלטל את השולחן או את המאפרה בשינוי, כגון להזיז את השולחן בגופו, או לשים את המאפרה בצד על ידי הרמתה באחורי ידיו. השולחן עצמו לא נעשה בסיס לדבר האסור גם אם בדלי הסגריות היו עליו כל בין השמשות, משום שדין בסיס שייך רק בדבר שיש לו חשיבות.

דיני מוקצה מבוארים בפניני הלכה שבת (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את שני הדינים השייכים בזה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

אופני היתר טלטול מוקצה

לא. טינוף ולכלוך: למרות שדברים מאוסים הם מוקצה מחמת גופו, כגון טיטול שעשו בו צרכים, עכבר מת וכל דבר מלוכלך כפסולת שאינה ראויה למאכל כלב, מותר לסלקם משום כבודו של האדם. אבל אם הם נמצאים במקום שאינם פוגעים בכבודו, אסורים בטלטול.

לב. נגיעה: מותר לנגוע במוקצה בלא להזיזו אפילו מעט, וכן מותר לפרוס מפה על מחשב לכבוד שבת, או להניח כיסוי על מתג חשמל כדי שלא יטעו ללחוץ עליו.

לג. בגופו: מותר לטלטל מוקצה לכל צורך אם לא מזיזו כדרכו בכף ידו אלא בשינוי, כגון במרפקו, בגב ידו, בנשיפה או ברגלו (אם אינו כדורגל). לפיכך, אם היה מונח כסף על הארץ, מותר להסיטו ברגלו כדי להצניעו. וכן מגירה שנעשתה בסיס לדבר האסור, מותר לפתוח אותה בגופו וליטול את הדבר המותר. וכן מותר לשבת על אבנים ועצי בניין, או להישען על מכונית, למרות שתוך כך מנענעם.

לד. טלטול מן הצד: מותר לטלטל מוקצה על ידי הזזת חפץ מותר לצורך דבר המותר, כגון לדחוף מאכל מוקצה שבמקפיא על ידי מאכל היתר כדי שיהיה לו מקום, וכגון לטאטא את רצפת הבית מחול ואבק, או להטות ספר שרוצה לקרוא בו כדי להסיר ממנו כסף שנשכח עליו.

וכיוון שמותר לטלטל מהצד לפי הצורך ולא יותר, יטה את הספר במקומו ויפיל את הכסף. אבל אם צריך להשתמש באותו מקום, או שחושש שיפסיד את הכסף אם יפילו שם, מותר לטלטלו אגב הספר עד שיגיע למקום שניתן להפילו. אבל לצורך שמירת המוקצה אסור לטלטלו מהצד, כגון להטות ספר שאינו מעוניין לקרוא בו כדי להצניע את הכסף, אלא יטלטל את הכסף בגופו.

לה. טלטול במקצת: מותר לטלטל מקצת מהמוקצה לצורך דבר המותר, ובלבד שלא יטלטל כולו. כגון להזיז בידו את מנתב הרוח של המזגן, ולהזיז מחוגים של שעון קיר יקר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס.

לו. הגיע לידו בהיתר: כאשר המוקצה נמצא בידו בהיתר, יכול להניחו היכן שרוצה, ובלבד שלא ישאירו בידו בלא צורך. לכן האוכל פרי ונשאר בידו גרעין שאינו ראוי למאכל כלב, לא צריך להניחו מידו מיד, אלא רשאי ללכת ולהניחו בפח האשפה.

בסיס לדבר האסור

יז. כלי שמלאכתו להיתר או לאיסור שמונח עליו כל משך הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים ('בין השמשות') מוקצה האסור בטלטול אף לצורך 'גופו' ו'מקומו' (כמוקצה מחמת גופו או מחמת חסרון כיס), נאסר הכלי בטלטול בשבת אפילו אם הוסר המוקצה ממנו, אם התקיימו כמה תנאים:

א – שהניח את המוקצה מתוך רצון וידיעה שיהיה שם בשבת, ולא שכחו שם או הניחו שם כי לא היה לו מקום אחר (כגון בשר חי או קמח המונחים על לחם במקפיא).

ב – שלא מונח שם גם חפץ מותר שחשוב יותר מהמוקצה. אבל מגירה שמונחים בה עשרים שקלים ומפתח הבית, אינה מוקצה.

ג – שיש למוקצה חשיבות. אבל לקערה שיש בה קליפות אין דין 'בסיס'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-07 07:47:15

שלום. חודש טוב. מה מברכים על עוגה שלא נאפתה כראוי ונשאר בתוכה בצק רך? ואם לטעמי הבצק הרך טעים יותר מאשר העוגה לכשנאפתה? תודה רבה.

מזונות ועל המחיה

דיני ברכת עוגה מובאים בפניני הלכה ברכות, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-06 21:00:47

האם מותר לפורר ע"י האצבעות עלי נענע לתוך סלט בשבת? האם יש הבדל בין עלים לחים לעלים יבשים?

מותר לפורר ביד אפילו עלים יבשים, שכן אין איסור טוחן כאשר עושה את פעולת הטחינה בשינוי ועל גבי כלי שאינו מיועד לטחינה. דין זה מבואר בפניני הלכה שבת פרק יב (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

מלאכת טוחן

א. מלאכת טוחן נעשית על ידי כלי המיוחד לטחינה, ועל גבי כלי המיוחד לטחינה. ולצורך מאכלי השבת מותר לטחון על ידי שינוי בשני הכלים הללו, כגון לכתוש פלפל חריף או אגוזים על ידי תחתית של כוס או קת של סכין, ועל גבי כלי אכילה כצלחת או קערה.

ב. אסור לחתוך בסכין ירקות לחתיכות קטנות לסלט וכדומה, אבל אם מכינים את הסלט סמוך לארוחה, מותר. ולכתחילה טוב שלא לחתוך חתיכות קטנות במיוחד. מותר למעוך במזלג בננה, אבוקדו או תפוח אדמה לצורך אכילה סמוכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-06 19:13:28

שאלה בעניין בירור החובה להתגייס לצבא לאנשים חרדים גם שאינם בני ישיבות. ידוע ש קיים מחיר גבוה מאוד של סכנה ממשית של חילון, עזיבת הדת וירידה ביראת שמיים וסכנה לאבד את המשכיות התורה הקדושה בעם ישראל שהיא לב ליבה של האומה ומרכז החיים של עם ישראל. המידה הגדולה של חילון היא עובדה שאפשר להוכיח אותה על ידי מחקרים לגבי הציונות הדתית שיש אחוזי חילון מאוד גבוהים בעיקר זה מתחיל מ תקופת השירות הצבאי. הצבא של היום היא בית חרושת לפרוגרסיביות ולחינוך מחדש של הדתיים להוציא מהם את האמונה ולשנות להם את הערכים החשובים ליהדות זה מה שיוצא בפועל גם לפי מה שרואים בשטח וגם לפי דברי ראשי הצבא. זה מתבצע בחוכמה בערמומיות ובהעברת מסרים חודרים וסמויים כנגד כל מה שקשור לדת קדושה ואמונה בה'. האם לא צודקת הטענה של גדולי התורה החרדים שיש סכנה ממשית לחרדים לאבד את עולמם הרוחני לגמרי ולהגיע לעזיבת הדת לגמרי אם ישרתו בצבא ? מהו המקור שחייבים להסתכן בעזיבת הדת בשביל לשרת בצבא , בשביל קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך ובשביל קיום מצוות לא תעמוד על דם רעך? האם הסכנה של עזיבת הדת והמשכיות של התורה בעם ישראל היא לא פי כמה וכמה יותר מסוכנת לעם ישראל מאשר המצווה המסויימת של לא תעמוד על דם רעך ? או מ המצווה המסויימת של ואהבת לרעך כמוך? גם אם זה כלל גדול בתורה? אבל כאן התורה עצמה וההמשכיות שלה בעם ישראל נמצאת על כף המאזניים. אשמח להתייחסות של כבוד הרב לנושא החשוב ואולי אפשר להקדיש על זה שיעור שלם בעניין. בברכה

אין כלל מחיר גבוה של חילון בגיוס חרדים, שהרי הם מתגייסים יחד ליחידות שיש בהם רק דתיים. על כן חובה עליהם להתגייס כמו שחובה על בחורי ישיבות ההסדר שלנו להתגייס. מקרי החילון הם בקרב אלו שלא מתגייסים יחד עם דתיים.

על חובת הגיוס ניתן לעיין בפניני הלכה העם והארץ (הספרים מובאים באתר פניני הלכה), וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-05 15:39:22

האם מותר לפרק נשק בשבת כדי לאפסן אותו בבית, ולחלופין- להרכיב אותו בשבת כדי לצאת איתו מהבית? אני לא מדבר על צורך מבצעי ממשי, פשוט להסתובב עם הנשק ליתר ביטחון

בהרכבה ופירוק נשק יש איסור בונה וסותר בכלים.

הלכות בונה וסותר בכלים מבוארות בפניני הלכה שבת פרק טו (אפשר לקרוא דרך אתר פניני הלכה), ובסיכום תמציתי הלכה למעשה הן מובאות בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-04 19:02:32

אם אני נוסע לשמוע שיעור תורה מהרב שלי וזה יוצר לי קצת בעייתיות עם התפילה במניין, האם מותר לי להתפלל בשביל זה מנחה וערבית צמודים לאחר פלג המנחה?

תפילה ביחיד או תפילת מנחה וערבית אחרי פלג מותרות בשעת הדחק או במקום מצווה שעלול לפספסה. לכן אם מדובר על שיעור פעם בשבוע ולא כל יום, אזי הנכון הוא להתפלל מנחה ביחיד לפני פלג וערבית במניין אחרי פלג, או מנחה במניין וערבית אחרי צאת הכוכבים ביחיד. אמנם אם תפילת ערבית אחרי השקיעה, תתפלל מנחה וערבית עם הציבור.

אביא לך את ההלכות הנוגעות לזה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תחילת זמן תפילת ערבית

ח. לדעת חכמים זמן תפילת עמידה של ערבית לאחר צאת הכוכבים כזמן קריאת שמע, ולדעת רבי יהודה זמן תפילת מנחה מסתיים בפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה), ואז מתחיל זמן תפילת עמידה של ערבית וברכות קריאת שמע. ואף שהעושים כר' יהודה אומרים גם את שלוש הפרשיות של קריאת שמע יחד עם ברכות קריאת שמע כסדר התפילה, צריכים לשוב ולקוראן לאחר צאת הכוכבים כדי לקיים את מצוות קריאת שמע (לעיל, ז).

ט. המנהג הרווח כחכמים, ובמקום הצורך אפשר לנהוג כר' יהודה, כגון בשבתות הקיץ שצאת הכוכבים בשעה מאוחרת, וכדי שהילדים יוכלו להשתתף בתפילת השבת ובסעודה, מקדימים את קבלת השבת. העושים כך צריכים להקפיד להתפלל מנחה לפני פלג המנחה, אבל אסור להתפלל מנחה אחר פלג המנחה כדעת חכמים, וערבית לפני צאת הכוכבים כדעת ר' יהודה.

אמנם בשעת הדחק, במקום שההמתנה עד אחר צאת הכוכבים תגרום לפיזור המתפללים ולביטול תפילת ערבית, אפשר להקל ולהתפלל מנחה וערבית ברציפות לאחר 'פלג'. ועדיף שיתפללו מנחה לפני השקיעה, וערבית אחריה.

י. הנקלע למקום שמתפללים בו כמנהג שעת הדחק, יש אומרים שעדיף שיתפלל עמהם רק מנחה, וערבית יתפלל ביחידות אחר צאת הכוכבים, ויש אומרים שיתפלל עמהם גם ערבית. אבל הנוהג כחכמים ונקלע למקום שנוהגים בו כר' יהודה, כיוון שהם נוהגים כדין, יתפלל איתם במניין.

מידת החיוב להתפלל במניין

ד. חייב אדם לטרוח וללכת עד למרחק של 18 דקות כדי להתפלל במניין, ואם הולך בדרכו ויודע שיש מניין במרחק של פחות מ-72 דקות בהמשך דרכו, אף שתכנן לעצור למנוחה, עליו להמשיך בדרכו כדי להתפלל במניין.

ה. הנמצא בנסיעה ויודע שיש מניין בהמשך דרכו, צריך להמשיך בנסיעה עד 72 דקות. אבל אם צריך לסטות מדרכו כדי להגיע למניין, או שהוא בביתו – אם רגיל לנסוע במכונית למקומות שונים, טוב שיחמיר לנסוע עד 18 דקות כדי להתפלל במניין, והרוצה להקל ולחשב לפי זמן הליכה ולא לפי זמן נסיעה, יש לו על מי לסמוך. אמנם מי שמקום מגוריו הקבוע רחוק ממקום המניין, ראוי שיחמיר להתפלל במניין גם אם צריך לשם כך ללכת או לנסוע יותר מ-18 דקות.

ו. הנצרך לנסוע לסידורים דחופים או לטיפול רפואי, ואם יתפלל במניין לא יספיק להגיע בזמן, רשאי להתפלל ביחידות. וכן הדין בכל מקרה מיוחד של הפסד משמעותי או הזדמנות להרוויח הרבה מעבר לרווחיו הרגילים. אבל סוחרים ובעלי מלאכה, צריכים להפסיק ממלאכתם כדי להתפלל במניין, למרות שבזמן הזה לא יוכלו להמשיך לעבוד ולהרוויח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-04 18:59:18

שלום, האם צריך לברור מחרקים שבולת שועל / פתיתי שבולת שועל (כמו מה שמכינים איתם דייסה או עוגיות)? תודה רבה

תמיד טוב להסתכל היטב על כל מאכל שפותחים שאין בו נגיעות. אבל החובה היא לפי מה שכתוב על האריזה. נותן הכשרות יודע את המציאות של כל מאכל, והוא אחראי לכתוב האם צריך לברור או כדאי לברור או שלא כתוב כלום ואז לא צריך לברור.

הלכות חרקים מבוארות בפניני הלכה כשרות ב', והלכה למעשה בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

דגן, אורז ומיני קטניות

כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.

כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.

כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על חומוס ושעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.

הקמח והנפה

כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן, קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.

אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.

הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.

ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.

לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-04 11:31:25

שלום כבוד הרב, במסגרת לימודי נתקלתי במושג ההלכתי "תינוק שנשבה" אשר נמצא בשימוש רב בדיונים על יחסים בין חילונים לדתים. אחרי שעיינתי בתשובת החזו"א ושיטת הרמב"ן בשגגת הרבים, שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק א – יורה דעה סימן נ ואת האיגרות של הרב קוק ועוד עלתה בליבי שאלה, שאלות אלו עלו ביחס לאנשים חילונים אשר בנוגע אליהם המושג של תינוק שנשבה חל, בין אם הם הכירו את היהדות ופרטיה ובין אם לא. משום שהם גדלו במציאות שרווח בה חילול שבת ושאר עבירות. אבל בנוגע לאנשים שיצאו מהדת המושג תינוק שנשבה אינו יכול לחול, משום שהם אכן מכירים את היהדות והלכותיה כמו שצריך. (אפשר להגיד שחלקם לא חוו את היהדות בצורה מתוקנת, אבל זה מחשבה פטרנליסטית משום שברור שישנם אנשים אשר אכן היו דתיים שלמים בנפשם ובעקבות אירוע כזה או אחר החליטו לצאת בשאלה) אכן יש סוגים שונים של יוצאים בשאלה ולכן יש דתלשים אשר אכן יחול עליהם הגדר של "תינוק שנשבה" (תלוי בהרחבה וצמצום ההגדרות לפי הפוסקים השונים) אבל בהחלט קיימים דתלשים אשר הגדר אינו יכול לחול אליהם (כגון דתיים אשר הכירו את הדת בצורה שלמה וגם לא נחשפו לתרבות החיצונית) אנשים אלו, מה היחס התורני שאמור להיות אליהם? נניח לדוגמא: האם מגע ידם פוסל יין? או האם מותר להגיד קדיש עליהם (במצב של מוות טיבעי וכו) אשמח לתשובה הכוללת מקורות משום שלא מצאתי מקורות אשר מדברים על הנושא. אודה לך מראש על התשובה, אריאל

אכן מדרגות מדרגות ישנן, ובזכות הרב קוק שאמר גם עליהם שנחשבים כתינוק שנשבה, משום הרוח החילונית החזקה, ההלכה למעשה היא שכל עוד אינם מתריסים ומזלזלים איננו מחמירים איתם, ואינם אוסרים את היין ואומרים עליהם קדיש, וכמובן שאם הם שמחים להשלים מניין או זימון, הם משלימים.

הלכה זאת מובאת למעשה בפניני הלכה במספר מקומות, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/).

מקורות:

הרב קוק (אגרת קלח) – אבל אם יחשוב כת"ר שראוי בזה"ז לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה ע"י זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' חפץ בה. כשם שכתבו התס' בסנהדרין כו: ד"ה 'החשוד', שיש סברא לומר שלא יפסל חשוד על העריות לעדות, דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו. וכה"ג כתבו התס' בגיטין מא: ד"ה 'כופין', שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין. כן היא ה'שפחא בישא' של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותתנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון.

וכך מובא בסוף ספר אהבת חסד של החפץ חיים כתב בשם הגר"י מולין: "דמצווה לאהוב את הרשעים… כי אצלנו הוא קודם תוכחה, שאין אנו יודעים להוכיח ודיינינן להו כאנוסים".

וכן ניתן לדייק בדברי הרמב"ם שכתב "הפורש מדרכי ציבור", היינו שכל הציבור כשר והוא פורש מהם, ולא שרוב עם ישראל אינו דתי, כך שאינו מרגיש שהוא פורש מרוב הציבור, אלא זאת נראית לו מציאות טבעית לחלוטין.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 14:48:53

שלום, חשבנו להוסיף תוספת שבת ולקבל שבת יותר מוקדם. א. כמה זמן ? מה ייחשב מספיק משמעותי? ב. איך עושים זאת בפועל? כלומר מדליקים נרות ואז הכל אסור גם לאיש וגם לאישה? ג. האם מותר אחרי הדלקת נרות לשתות קפה ועוגה בנחת? ד. האם בלי קשר להכנסת שבת מוקדם,בכניסת שבת באופן רגיל, מותר לשתות קפה ועוגה אחרי ההדלקה? שמעתי שכן משום שבכל מקרה יש תוספת זמן קבועה על כניסת השבת. אציין שבקפה ועוגה יש לנו נחת ועונג של שבת. ד. דבר אחרון, אני ובעלי רוצים לקבל את זה על עצמינו בלי נדר. ילדינו שכבר גדולים לא יירצו בכך מן הסתם. איך לנהוג בעניין זה מול הילדים?

תוספת שבת זו חובה שצריך לעשותה אחרי תפילת מנחה, ולאחריה אין לאכול ולשתות דבר על הקידוש. החובה היא לכל הפחות שתי דקות לפני השקיעה לומר 'הריני מקבל על עצמי את השבת' או לומר 'בואי כלה שבת המלכה'. אישה שנוהגת לקבל שבת בזמן הדלקת הנרות שבלוחות, מקבלת שבת הרבה לפני השקיעה.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה שבת. אביא לך את תמצית הדינים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

מצוות תוספת שבת

ב. מצווה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש, ולכן יש לקבל את השבת מספר דקות לפני שקיעת החמה, ולהוציאה מספר דקות לאחר צאת הכוכבים. הרוצה לקבל את השבת זמן רב לפני השקיעה, יכול לקבלה עד שעה ורבע זמנית קודם השקיעה, ובזמן זה יכול להדליק נרות, להתפלל תפילת שבת ולקדש. והרוצה להוציא את השבת זמן רב לאחר צאת הכוכבים, יכול להוציאה לאחר שעתיים ואף יותר.

ג. מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, ובשעת הצורך יכולה אישה להתנות בליבה שאינה מקבלת את השבת בהדלקה, כדי שתוכל לעשות מלאכות או לנסוע לבית הכנסת לאחר ההדלקה.

ד. מנהג הגברים לקבל תוספת שבת לאחר תפילת מנחה, וטוב שהגבאי יכריז "הננו מקבלים על עצמנו את קדושת השבת". ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כל יחיד לקבל בעצמו על ידי אמירה דומה. כאשר רואים שתפילת מנחה לא תסתיים לפני השקיעה, יפסיקו באמצע חזרת הש"ץ כדי לקבל שבת.

ה. לכתחילה צריך להקפיד להתפלל מנחה של חול לפני שמקבל על עצמו את השבת, ולכן אם נמצא במניין שמסיים את תפילת הלחש של מנחה לאחר השקיעה, יתפלל ביחיד ויקבל שבת לפני השקיעה. ומי שבטעות קיבל שבת לפני תפילת מנחה, כל שלא קיבל שבת יחד עם הציבור, יתפלל מנחה. וכן מי שעוד לא התפלל מנחה וזמן השקיעה קרוב, יקבל שבת ויתפלל מנחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 12:38:04

בס"ד שלום וברכה, אני רוצה להתחיל ללמוד נהיגה, האם ישנה חובה ללמוד אצל מורה אישה, או שאפשרי ללמוד גם אצל מורה גבר? תודה רבה.

מותר ללמוד אצל גבר ששומר על כללי הצניעות, לא נוגע ולא מדבר דברים לא ענייניים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 11:14:40

האם אבל יכול להשתתף בסעודת 7 ברכות ללא מוזיקה?

אם הסעודה בביתך ויש בדבר צורך מיוחד, מותר. וכן אם אתה אב החתן או סבו, ויש צורך שתהיה, או שאתה נצרך להשלים למניין או לפנים חדשות, מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 18:20:08

שלום הרב, אני מתוקף היותי לוחם נמצא הרבה שבתות בעזה ורציתי לדעת האם יש הקלות מסוימות או היתרים לפעולות שהן לא תלויות בפיקוח נפש כגון להדליק פנס או להכין אוכל כמו מנה חמה וכ'ו רק מעצם זה שאני נמצא במצב חיים שונה? תודה מראש

הכללים הם אותם כללים, אבל סביר שביותר מקרים ייחשב הדבר עבורך כצורך גדול שמותר בשבת לעשות שני איסורי דרבנן, כגון לכבות את האור בשינוי כדי לנוח כראוי עבור פעילות, וכן להדליק מזגן או מאוורר בשינוי כדי להירדם כראוי עבור פעילות. איסורי תורה אפשר לעשות בשני דרבנן במקום צורך גדול על ידי שינוי ושניים שעושים את הדבר ביחד, כגון להדליק תאורה שיש לה חוט להט.

כלל זה מובא בפניני הלכה שבת פרק ט. אביא לך את כל הכללים כפי שהם מופיעים בתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שינוי

א. העושה מלאכה כדרכה עבר על איסור תורה, ואם עשאה בשינוי עבר על איסור מדברי חכמים. לכן המוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים כדרך שרגילים לשאתו, בידו או בחיקו – עבר על איסור תורה. נשאו בשינוי, כגון ברגלו, בפיו או במרפקו – עבר על איסור מדברי חכמים. וכן ימני שכתב בימין – עבר על איסור תורה, ואם כתב בשמאל – עבר על איסור חכמים. וכן הגוזז ציפורניו במספריים – עבר על איסור תורה, ואם גזז בידיו או בשיניו – עבר על איסור חכמים.

שניים שעשאוה

ב. שניים שעשו מלאכה שכל אחד מהם היה יכול לעשותה לבדו, כגון שאחזו יחד בקולמוס וכתבו, עברו על איסור מדברי חכמים. אבל אם עשו מלאכה שאין ביכולתו של אחד מהם לעשותה לבדו, כגון שהעבירו רהיט כבד מרשות לרשות, עברו שניהם על איסור תורה.

גרמא

ג. מלאכה שלא נעשית על ידי פעולה ישירה של האדם, אין בה איסור תורה, כיוון שאין זו דרך עשייתה, ובמקום צורך גדול, הפסד משמעותי או צורך מצווה, מותר לעשותה. לכן אם מתפשטת שריפה שאין ממנה סכנה, מותר להניח מסביב כלים עם מים, כדי שיתבקעו כאשר האש תגיע אליהם, והמים יכבו את האש (דין שעון שבת מובא בפרק יז, ז-ח).

אמנם מלאכות שדרך עשייתן היא ב'גרמא', העושה אותן כדרכן עבר על איסור תורה, כגון הזורה חיטים ברוח וגרם לכך שהרוח תנפה את החיטים, או המעמיד קדירה על האש וגרם לכך שהאש תבשל את התבשיל.

מקלקל

ד. העושה מלאכה דרך קלקול, עבר באיסור מדברי חכמים. לכן המבעיר אש כדי לבשל, לחמם או להאיר – עבר על איסור תורה, והמבעיר דרך השחתה – עבר על איסור חכמים. שחט בהמה כדי ליהנות מבשרה או עורה – עבר על איסור תורה, ואם הרג דרך השחתה – עבר על איסור מדברי חכמים.

קיום

ה. הכותב בעיפרון על נייר, כיוון שכתיבתו מתקיימת לזמן ארוך, עבר על איסור תורה. אבל אם כתב על חול או על אדי החלון, כיוון שכתיבתו אינה מתקיימת, עבר על איסור חכמים. וכן הקושר קשר חזק שעומד זמן רב, עבר באיסור תורה, והעושה קשר שמחזיק זמן קצר, עבר על איסור חכמים.

מלאכה שאינה צריכה לגופה

ו. המכוון במלאכתו להשתמש בגוף המלאכה שעשה – האיסור מהתורה, ונקרא 'מלאכה שצריכה לגופה', כגון החופר בור כדי להניח בו יסוד לביתו ('בונה'), או כדי לשתול בו עץ ('חורש'). אבל כאשר אינו משתמש בגוף המלאכה אלא בשביל דבר אחר – האיסור מדברי חכמים, ונקרא 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', כגון החופר באדמה מפני שצריך את העפר ולא את הבור.

דוגמה נוספת: כיבוי לצורך גופו האסור מהתורה, הוא כיבוי הנעשה לשם עשיית גחלים או הבהוב הפתילה כדי שיוכל להדליקה היטב, שבכך יש לו שימוש מעצם הכיבוי. אבל המכבה את הנר מפני שחס על השמן או מפני שהאור מפריע לו, כיוון שלא משתמש בעצם הכיבוי אלא רק אינו רוצה שהנר ימשיך לדלוק, הרי שעשה את המלאכה שלא לצורך גופה, והאיסור מדברי חכמים.

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

ט. כאשר ברור שפעולתו תגרום לעשיית איסור, ורק במקרה לא צפוי האיסור לא יֵעשה, הדבר אסור כדין 'פסיק רישא'.

י. כאשר המציאות כבר קיימת, אך הוא לא יודע אותה, כגון שרוצה לפתוח את דלת המקרר כדי לקחת אוכל, ומסופק האם הנורה שבו דולקת ('ספק פס"ר') – אם פעולת האיסור אסורה מדברי חכמים, הדבר מותר כדין 'אינו מתכוון'. ואם הפעולה אסורה מהתורה, הדבר מותר רק במקום הצורך.

שני דרבנן לצורך מצווה וצורך גדול

יא. מדין התורה אסור ליהודי לבקש מעבדו הגוי לעשות עבורו מלאכה בשבת, והוסיפו חכמים ואסרו על יהודי לבקש מכל גוי לעשות עבורו מלאכה בשבת. אמנם במקום מצווה או צורך גדול מותר לבקש מגוי שאינו עבדו לעשות עבורו איסור מדברי חכמים. לכן כאשר כבה האור בליל שבת ואין אפשרות לענג את השבת בסעודה או ללמוד תורה, מותר לבקש מגוי להדליק את האור בשינוי. ואם שכח לכבות את האור בחדרו ואין לו חדר אחר לישון בו, מותר לבקש מגוי שיכבה אותו כדרכו (שאר דיני מלאכת גוי מובאים בפרק כה).

אם אין שם גוי, מותר ליהודי במקום מצווה או צורך גדול לעשות מעשה שיש בו שני איסורי חכמים, כגון לכבות את האור בשינוי. בכלל צורך גדול, גם הפסד גדול או צער משמעותי שחש בגופו (להלן כח, ה).

יב. היתרים אלו נועדו למקרים מיוחדים, אבל אסור להשתית את סדרי השבת עליהם, כגון לבקש מגוי שיכבה וידליק בכל שבת את האורות לצורך הסעודה, הלימוד והשינה. או לבקש מגוי שיעלה ויוריד אנשים במעלית לקומות גבוהות בכל שבת. ורק כשאין פתרון אחר, לפעמים כשאין ברירה ניתן להקל באופן קבוע.

דרבנן אחד לצורך מצווה של רבים או יישוב הארץ

יג. לצורך מצווה של רבים, מותר במקום צורך גדול לבקש מגוי לעשות איסור תורה. כגון כאשר העירוב נקרע, ואם לא יתוקן רבים יטלטלו באיסור – מותר לבקש מגוי לתקנו גם אם התיקון כרוך באיסור תורה. וכן כאשר נכבה האור בבית הכנסת בליל שבת באמצע התפילה, מותר לומר לגוי להדליקו לצורך הרבים, גם אם לא ניתן לעשות זאת בשינוי.

ואם אין שם גוי והשעה דחוקה מאוד, לצורך גדול ומצווה של רבים, מותר אף ליהודי לעשות איסור מדברי חכמים, כגון לתקן את העירוב על ידי קשר עניבה.

יד. גם לצורך מצוות יישוב הארץ, מותר לעשות איסור מדברי חכמים. לכן אם הזדמן לאדם בשבת לקנות בית מגוי, מותר לבקש מהגוי שיכתוב עבורו שטר קניין ושייקח את הכסף המגיע לו, שכל קנייה של בית בארץ ישראל מידי גוי, יש בה מצווה מהתורה של יישוב הארץ ותועלת לכלל ישראל.

כבוד הבריות

טו. התירו חכמים לעבור על איסור מדבריהם משום כבוד הבריות. לכן אדם שעשה את צרכיו, ואין לו במה לנקות את עצמו, ואם יישאר מטונף יתבזה מאוד, מותר לו לעבור על איסור חכמים של מוקצה או קריעת נייר טואלט בשינוי.

הכנת מנה חמה

שאלת על מנה חמה. אז שתדע שלפי המבואר בפניני הלכה, הכנת מנה חמה של מרק או איטריות או של קוסקוס מותרת בשבת על ידי עירוי מכלי שני (את הקוסקוס יערבב בשינוי. מנה חמה של פירה העשוי מקמח תפוחי אדמה אסורה משום לישה). וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה :

פרק י סעיף יג: כלי שלישי לא מבשל, ומותר ליתן בו כל מאכל ומשקה שאינם מבושלים. ואף עירוי מכלי שני אינו מבשל את רוב המאכלים והמשקים, ומותר לערות על כל מאכל ומשקה נוזל רותח מכלי שני, אלא אם כן יודע שהוא קל מאוד לבישול. לכן המכין קפה שחור או תה, יכול לערות עליהם מים רותחים מכלי שני, וכן הרוצה להכין מנה חמה של אטריות או מרק, יכול להכינם בעירוי מכלי שני.

פרק יב סעיף ט: מאפה שנילוש והתפורר, כגון פירורי עוגיות, מותר לערבבו בשינוי סמוך לאכילתו עם גבינה או חלב באופן שתיווצר עיסה עבה. וכן מותר להכין קוסקוס בעירוי מכלי שני, ולערבב בשינוי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 15:58:38