אם אני נוסע לשמוע שיעור תורה מהרב שלי וזה יוצר לי קצת בעייתיות עם התפילה במניין, האם מותר לי להתפלל בשביל זה מנחה וערבית צמודים לאחר פלג המנחה?

תפילה ביחיד או תפילת מנחה וערבית אחרי פלג מותרות בשעת הדחק או במקום מצווה שעלול לפספסה. לכן אם מדובר על שיעור פעם בשבוע ולא כל יום, אזי הנכון הוא להתפלל מנחה ביחיד לפני פלג וערבית במניין אחרי פלג, או מנחה במניין וערבית אחרי צאת הכוכבים ביחיד. אמנם אם תפילת ערבית אחרי השקיעה, תתפלל מנחה וערבית עם הציבור.

אביא לך את ההלכות הנוגעות לזה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תחילת זמן תפילת ערבית

ח. לדעת חכמים זמן תפילת עמידה של ערבית לאחר צאת הכוכבים כזמן קריאת שמע, ולדעת רבי יהודה זמן תפילת מנחה מסתיים בפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה), ואז מתחיל זמן תפילת עמידה של ערבית וברכות קריאת שמע. ואף שהעושים כר' יהודה אומרים גם את שלוש הפרשיות של קריאת שמע יחד עם ברכות קריאת שמע כסדר התפילה, צריכים לשוב ולקוראן לאחר צאת הכוכבים כדי לקיים את מצוות קריאת שמע (לעיל, ז).

ט. המנהג הרווח כחכמים, ובמקום הצורך אפשר לנהוג כר' יהודה, כגון בשבתות הקיץ שצאת הכוכבים בשעה מאוחרת, וכדי שהילדים יוכלו להשתתף בתפילת השבת ובסעודה, מקדימים את קבלת השבת. העושים כך צריכים להקפיד להתפלל מנחה לפני פלג המנחה, אבל אסור להתפלל מנחה אחר פלג המנחה כדעת חכמים, וערבית לפני צאת הכוכבים כדעת ר' יהודה.

אמנם בשעת הדחק, במקום שההמתנה עד אחר צאת הכוכבים תגרום לפיזור המתפללים ולביטול תפילת ערבית, אפשר להקל ולהתפלל מנחה וערבית ברציפות לאחר 'פלג'. ועדיף שיתפללו מנחה לפני השקיעה, וערבית אחריה.

י. הנקלע למקום שמתפללים בו כמנהג שעת הדחק, יש אומרים שעדיף שיתפלל עמהם רק מנחה, וערבית יתפלל ביחידות אחר צאת הכוכבים, ויש אומרים שיתפלל עמהם גם ערבית. אבל הנוהג כחכמים ונקלע למקום שנוהגים בו כר' יהודה, כיוון שהם נוהגים כדין, יתפלל איתם במניין.

מידת החיוב להתפלל במניין

ד. חייב אדם לטרוח וללכת עד למרחק של 18 דקות כדי להתפלל במניין, ואם הולך בדרכו ויודע שיש מניין במרחק של פחות מ-72 דקות בהמשך דרכו, אף שתכנן לעצור למנוחה, עליו להמשיך בדרכו כדי להתפלל במניין.

ה. הנמצא בנסיעה ויודע שיש מניין בהמשך דרכו, צריך להמשיך בנסיעה עד 72 דקות. אבל אם צריך לסטות מדרכו כדי להגיע למניין, או שהוא בביתו – אם רגיל לנסוע במכונית למקומות שונים, טוב שיחמיר לנסוע עד 18 דקות כדי להתפלל במניין, והרוצה להקל ולחשב לפי זמן הליכה ולא לפי זמן נסיעה, יש לו על מי לסמוך. אמנם מי שמקום מגוריו הקבוע רחוק ממקום המניין, ראוי שיחמיר להתפלל במניין גם אם צריך לשם כך ללכת או לנסוע יותר מ-18 דקות.

ו. הנצרך לנסוע לסידורים דחופים או לטיפול רפואי, ואם יתפלל במניין לא יספיק להגיע בזמן, רשאי להתפלל ביחידות. וכן הדין בכל מקרה מיוחד של הפסד משמעותי או הזדמנות להרוויח הרבה מעבר לרווחיו הרגילים. אבל סוחרים ובעלי מלאכה, צריכים להפסיק ממלאכתם כדי להתפלל במניין, למרות שבזמן הזה לא יוכלו להמשיך לעבוד ולהרוויח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-04 18:59:18

שלום, האם צריך לברור מחרקים שבולת שועל / פתיתי שבולת שועל (כמו מה שמכינים איתם דייסה או עוגיות)? תודה רבה

תמיד טוב להסתכל היטב על כל מאכל שפותחים שאין בו נגיעות. אבל החובה היא לפי מה שכתוב על האריזה. נותן הכשרות יודע את המציאות של כל מאכל, והוא אחראי לכתוב האם צריך לברור או כדאי לברור או שלא כתוב כלום ואז לא צריך לברור.

הלכות חרקים מבוארות בפניני הלכה כשרות ב', והלכה למעשה בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

דגן, אורז ומיני קטניות

כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.

כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.

כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על חומוס ושעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.

הקמח והנפה

כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן, קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.

אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.

הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.

ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.

לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-04 11:31:25

שלום כבוד הרב, במסגרת לימודי נתקלתי במושג ההלכתי "תינוק שנשבה" אשר נמצא בשימוש רב בדיונים על יחסים בין חילונים לדתים. אחרי שעיינתי בתשובת החזו"א ושיטת הרמב"ן בשגגת הרבים, שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק א – יורה דעה סימן נ ואת האיגרות של הרב קוק ועוד עלתה בליבי שאלה, שאלות אלו עלו ביחס לאנשים חילונים אשר בנוגע אליהם המושג של תינוק שנשבה חל, בין אם הם הכירו את היהדות ופרטיה ובין אם לא. משום שהם גדלו במציאות שרווח בה חילול שבת ושאר עבירות. אבל בנוגע לאנשים שיצאו מהדת המושג תינוק שנשבה אינו יכול לחול, משום שהם אכן מכירים את היהדות והלכותיה כמו שצריך. (אפשר להגיד שחלקם לא חוו את היהדות בצורה מתוקנת, אבל זה מחשבה פטרנליסטית משום שברור שישנם אנשים אשר אכן היו דתיים שלמים בנפשם ובעקבות אירוע כזה או אחר החליטו לצאת בשאלה) אכן יש סוגים שונים של יוצאים בשאלה ולכן יש דתלשים אשר אכן יחול עליהם הגדר של "תינוק שנשבה" (תלוי בהרחבה וצמצום ההגדרות לפי הפוסקים השונים) אבל בהחלט קיימים דתלשים אשר הגדר אינו יכול לחול אליהם (כגון דתיים אשר הכירו את הדת בצורה שלמה וגם לא נחשפו לתרבות החיצונית) אנשים אלו, מה היחס התורני שאמור להיות אליהם? נניח לדוגמא: האם מגע ידם פוסל יין? או האם מותר להגיד קדיש עליהם (במצב של מוות טיבעי וכו) אשמח לתשובה הכוללת מקורות משום שלא מצאתי מקורות אשר מדברים על הנושא. אודה לך מראש על התשובה, אריאל

אכן מדרגות מדרגות ישנן, ובזכות הרב קוק שאמר גם עליהם שנחשבים כתינוק שנשבה, משום הרוח החילונית החזקה, ההלכה למעשה היא שכל עוד אינם מתריסים ומזלזלים איננו מחמירים איתם, ואינם אוסרים את היין ואומרים עליהם קדיש, וכמובן שאם הם שמחים להשלים מניין או זימון, הם משלימים.

הלכה זאת מובאת למעשה בפניני הלכה במספר מקומות, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/).

מקורות:

הרב קוק (אגרת קלח) – אבל אם יחשוב כת"ר שראוי בזה"ז לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה ע"י זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' חפץ בה. כשם שכתבו התס' בסנהדרין כו: ד"ה 'החשוד', שיש סברא לומר שלא יפסל חשוד על העריות לעדות, דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו. וכה"ג כתבו התס' בגיטין מא: ד"ה 'כופין', שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין. כן היא ה'שפחא בישא' של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותתנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון.

וכך מובא בסוף ספר אהבת חסד של החפץ חיים כתב בשם הגר"י מולין: "דמצווה לאהוב את הרשעים… כי אצלנו הוא קודם תוכחה, שאין אנו יודעים להוכיח ודיינינן להו כאנוסים".

וכן ניתן לדייק בדברי הרמב"ם שכתב "הפורש מדרכי ציבור", היינו שכל הציבור כשר והוא פורש מהם, ולא שרוב עם ישראל אינו דתי, כך שאינו מרגיש שהוא פורש מרוב הציבור, אלא זאת נראית לו מציאות טבעית לחלוטין.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 14:48:53

שלום, חשבנו להוסיף תוספת שבת ולקבל שבת יותר מוקדם. א. כמה זמן ? מה ייחשב מספיק משמעותי? ב. איך עושים זאת בפועל? כלומר מדליקים נרות ואז הכל אסור גם לאיש וגם לאישה? ג. האם מותר אחרי הדלקת נרות לשתות קפה ועוגה בנחת? ד. האם בלי קשר להכנסת שבת מוקדם,בכניסת שבת באופן רגיל, מותר לשתות קפה ועוגה אחרי ההדלקה? שמעתי שכן משום שבכל מקרה יש תוספת זמן קבועה על כניסת השבת. אציין שבקפה ועוגה יש לנו נחת ועונג של שבת. ד. דבר אחרון, אני ובעלי רוצים לקבל את זה על עצמינו בלי נדר. ילדינו שכבר גדולים לא יירצו בכך מן הסתם. איך לנהוג בעניין זה מול הילדים?

תוספת שבת זו חובה שצריך לעשותה אחרי תפילת מנחה, ולאחריה אין לאכול ולשתות דבר על הקידוש. החובה היא לכל הפחות שתי דקות לפני השקיעה לומר 'הריני מקבל על עצמי את השבת' או לומר 'בואי כלה שבת המלכה'. אישה שנוהגת לקבל שבת בזמן הדלקת הנרות שבלוחות, מקבלת שבת הרבה לפני השקיעה.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה שבת. אביא לך את תמצית הדינים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

מצוות תוספת שבת

ב. מצווה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש, ולכן יש לקבל את השבת מספר דקות לפני שקיעת החמה, ולהוציאה מספר דקות לאחר צאת הכוכבים. הרוצה לקבל את השבת זמן רב לפני השקיעה, יכול לקבלה עד שעה ורבע זמנית קודם השקיעה, ובזמן זה יכול להדליק נרות, להתפלל תפילת שבת ולקדש. והרוצה להוציא את השבת זמן רב לאחר צאת הכוכבים, יכול להוציאה לאחר שעתיים ואף יותר.

ג. מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, ובשעת הצורך יכולה אישה להתנות בליבה שאינה מקבלת את השבת בהדלקה, כדי שתוכל לעשות מלאכות או לנסוע לבית הכנסת לאחר ההדלקה.

ד. מנהג הגברים לקבל תוספת שבת לאחר תפילת מנחה, וטוב שהגבאי יכריז "הננו מקבלים על עצמנו את קדושת השבת". ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כל יחיד לקבל בעצמו על ידי אמירה דומה. כאשר רואים שתפילת מנחה לא תסתיים לפני השקיעה, יפסיקו באמצע חזרת הש"ץ כדי לקבל שבת.

ה. לכתחילה צריך להקפיד להתפלל מנחה של חול לפני שמקבל על עצמו את השבת, ולכן אם נמצא במניין שמסיים את תפילת הלחש של מנחה לאחר השקיעה, יתפלל ביחיד ויקבל שבת לפני השקיעה. ומי שבטעות קיבל שבת לפני תפילת מנחה, כל שלא קיבל שבת יחד עם הציבור, יתפלל מנחה. וכן מי שעוד לא התפלל מנחה וזמן השקיעה קרוב, יקבל שבת ויתפלל מנחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 12:38:04

בס"ד שלום וברכה, אני רוצה להתחיל ללמוד נהיגה, האם ישנה חובה ללמוד אצל מורה אישה, או שאפשרי ללמוד גם אצל מורה גבר? תודה רבה.

מותר ללמוד אצל גבר ששומר על כללי הצניעות, לא נוגע ולא מדבר דברים לא ענייניים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 11:14:40

האם אבל יכול להשתתף בסעודת 7 ברכות ללא מוזיקה?

אם הסעודה בביתך ויש בדבר צורך מיוחד, מותר. וכן אם אתה אב החתן או סבו, ויש צורך שתהיה, או שאתה נצרך להשלים למניין או לפנים חדשות, מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 18:20:08

שלום הרב, אני מתוקף היותי לוחם נמצא הרבה שבתות בעזה ורציתי לדעת האם יש הקלות מסוימות או היתרים לפעולות שהן לא תלויות בפיקוח נפש כגון להדליק פנס או להכין אוכל כמו מנה חמה וכ'ו רק מעצם זה שאני נמצא במצב חיים שונה? תודה מראש

הכללים הם אותם כללים, אבל סביר שביותר מקרים ייחשב הדבר עבורך כצורך גדול שמותר בשבת לעשות שני איסורי דרבנן, כגון לכבות את האור בשינוי כדי לנוח כראוי עבור פעילות, וכן להדליק מזגן או מאוורר בשינוי כדי להירדם כראוי עבור פעילות. איסורי תורה אפשר לעשות בשני דרבנן במקום צורך גדול על ידי שינוי ושניים שעושים את הדבר ביחד, כגון להדליק תאורה שיש לה חוט להט.

כלל זה מובא בפניני הלכה שבת פרק ט. אביא לך את כל הכללים כפי שהם מופיעים בתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שינוי

א. העושה מלאכה כדרכה עבר על איסור תורה, ואם עשאה בשינוי עבר על איסור מדברי חכמים. לכן המוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים כדרך שרגילים לשאתו, בידו או בחיקו – עבר על איסור תורה. נשאו בשינוי, כגון ברגלו, בפיו או במרפקו – עבר על איסור מדברי חכמים. וכן ימני שכתב בימין – עבר על איסור תורה, ואם כתב בשמאל – עבר על איסור חכמים. וכן הגוזז ציפורניו במספריים – עבר על איסור תורה, ואם גזז בידיו או בשיניו – עבר על איסור חכמים.

שניים שעשאוה

ב. שניים שעשו מלאכה שכל אחד מהם היה יכול לעשותה לבדו, כגון שאחזו יחד בקולמוס וכתבו, עברו על איסור מדברי חכמים. אבל אם עשו מלאכה שאין ביכולתו של אחד מהם לעשותה לבדו, כגון שהעבירו רהיט כבד מרשות לרשות, עברו שניהם על איסור תורה.

גרמא

ג. מלאכה שלא נעשית על ידי פעולה ישירה של האדם, אין בה איסור תורה, כיוון שאין זו דרך עשייתה, ובמקום צורך גדול, הפסד משמעותי או צורך מצווה, מותר לעשותה. לכן אם מתפשטת שריפה שאין ממנה סכנה, מותר להניח מסביב כלים עם מים, כדי שיתבקעו כאשר האש תגיע אליהם, והמים יכבו את האש (דין שעון שבת מובא בפרק יז, ז-ח).

אמנם מלאכות שדרך עשייתן היא ב'גרמא', העושה אותן כדרכן עבר על איסור תורה, כגון הזורה חיטים ברוח וגרם לכך שהרוח תנפה את החיטים, או המעמיד קדירה על האש וגרם לכך שהאש תבשל את התבשיל.

מקלקל

ד. העושה מלאכה דרך קלקול, עבר באיסור מדברי חכמים. לכן המבעיר אש כדי לבשל, לחמם או להאיר – עבר על איסור תורה, והמבעיר דרך השחתה – עבר על איסור חכמים. שחט בהמה כדי ליהנות מבשרה או עורה – עבר על איסור תורה, ואם הרג דרך השחתה – עבר על איסור מדברי חכמים.

קיום

ה. הכותב בעיפרון על נייר, כיוון שכתיבתו מתקיימת לזמן ארוך, עבר על איסור תורה. אבל אם כתב על חול או על אדי החלון, כיוון שכתיבתו אינה מתקיימת, עבר על איסור חכמים. וכן הקושר קשר חזק שעומד זמן רב, עבר באיסור תורה, והעושה קשר שמחזיק זמן קצר, עבר על איסור חכמים.

מלאכה שאינה צריכה לגופה

ו. המכוון במלאכתו להשתמש בגוף המלאכה שעשה – האיסור מהתורה, ונקרא 'מלאכה שצריכה לגופה', כגון החופר בור כדי להניח בו יסוד לביתו ('בונה'), או כדי לשתול בו עץ ('חורש'). אבל כאשר אינו משתמש בגוף המלאכה אלא בשביל דבר אחר – האיסור מדברי חכמים, ונקרא 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', כגון החופר באדמה מפני שצריך את העפר ולא את הבור.

דוגמה נוספת: כיבוי לצורך גופו האסור מהתורה, הוא כיבוי הנעשה לשם עשיית גחלים או הבהוב הפתילה כדי שיוכל להדליקה היטב, שבכך יש לו שימוש מעצם הכיבוי. אבל המכבה את הנר מפני שחס על השמן או מפני שהאור מפריע לו, כיוון שלא משתמש בעצם הכיבוי אלא רק אינו רוצה שהנר ימשיך לדלוק, הרי שעשה את המלאכה שלא לצורך גופה, והאיסור מדברי חכמים.

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

ט. כאשר ברור שפעולתו תגרום לעשיית איסור, ורק במקרה לא צפוי האיסור לא יֵעשה, הדבר אסור כדין 'פסיק רישא'.

י. כאשר המציאות כבר קיימת, אך הוא לא יודע אותה, כגון שרוצה לפתוח את דלת המקרר כדי לקחת אוכל, ומסופק האם הנורה שבו דולקת ('ספק פס"ר') – אם פעולת האיסור אסורה מדברי חכמים, הדבר מותר כדין 'אינו מתכוון'. ואם הפעולה אסורה מהתורה, הדבר מותר רק במקום הצורך.

שני דרבנן לצורך מצווה וצורך גדול

יא. מדין התורה אסור ליהודי לבקש מעבדו הגוי לעשות עבורו מלאכה בשבת, והוסיפו חכמים ואסרו על יהודי לבקש מכל גוי לעשות עבורו מלאכה בשבת. אמנם במקום מצווה או צורך גדול מותר לבקש מגוי שאינו עבדו לעשות עבורו איסור מדברי חכמים. לכן כאשר כבה האור בליל שבת ואין אפשרות לענג את השבת בסעודה או ללמוד תורה, מותר לבקש מגוי להדליק את האור בשינוי. ואם שכח לכבות את האור בחדרו ואין לו חדר אחר לישון בו, מותר לבקש מגוי שיכבה אותו כדרכו (שאר דיני מלאכת גוי מובאים בפרק כה).

אם אין שם גוי, מותר ליהודי במקום מצווה או צורך גדול לעשות מעשה שיש בו שני איסורי חכמים, כגון לכבות את האור בשינוי. בכלל צורך גדול, גם הפסד גדול או צער משמעותי שחש בגופו (להלן כח, ה).

יב. היתרים אלו נועדו למקרים מיוחדים, אבל אסור להשתית את סדרי השבת עליהם, כגון לבקש מגוי שיכבה וידליק בכל שבת את האורות לצורך הסעודה, הלימוד והשינה. או לבקש מגוי שיעלה ויוריד אנשים במעלית לקומות גבוהות בכל שבת. ורק כשאין פתרון אחר, לפעמים כשאין ברירה ניתן להקל באופן קבוע.

דרבנן אחד לצורך מצווה של רבים או יישוב הארץ

יג. לצורך מצווה של רבים, מותר במקום צורך גדול לבקש מגוי לעשות איסור תורה. כגון כאשר העירוב נקרע, ואם לא יתוקן רבים יטלטלו באיסור – מותר לבקש מגוי לתקנו גם אם התיקון כרוך באיסור תורה. וכן כאשר נכבה האור בבית הכנסת בליל שבת באמצע התפילה, מותר לומר לגוי להדליקו לצורך הרבים, גם אם לא ניתן לעשות זאת בשינוי.

ואם אין שם גוי והשעה דחוקה מאוד, לצורך גדול ומצווה של רבים, מותר אף ליהודי לעשות איסור מדברי חכמים, כגון לתקן את העירוב על ידי קשר עניבה.

יד. גם לצורך מצוות יישוב הארץ, מותר לעשות איסור מדברי חכמים. לכן אם הזדמן לאדם בשבת לקנות בית מגוי, מותר לבקש מהגוי שיכתוב עבורו שטר קניין ושייקח את הכסף המגיע לו, שכל קנייה של בית בארץ ישראל מידי גוי, יש בה מצווה מהתורה של יישוב הארץ ותועלת לכלל ישראל.

כבוד הבריות

טו. התירו חכמים לעבור על איסור מדבריהם משום כבוד הבריות. לכן אדם שעשה את צרכיו, ואין לו במה לנקות את עצמו, ואם יישאר מטונף יתבזה מאוד, מותר לו לעבור על איסור חכמים של מוקצה או קריעת נייר טואלט בשינוי.

הכנת מנה חמה

שאלת על מנה חמה. אז שתדע שלפי המבואר בפניני הלכה, הכנת מנה חמה של מרק או איטריות או של קוסקוס מותרת בשבת על ידי עירוי מכלי שני (את הקוסקוס יערבב בשינוי. מנה חמה של פירה העשוי מקמח תפוחי אדמה אסורה משום לישה). וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה :

פרק י סעיף יג: כלי שלישי לא מבשל, ומותר ליתן בו כל מאכל ומשקה שאינם מבושלים. ואף עירוי מכלי שני אינו מבשל את רוב המאכלים והמשקים, ומותר לערות על כל מאכל ומשקה נוזל רותח מכלי שני, אלא אם כן יודע שהוא קל מאוד לבישול. לכן המכין קפה שחור או תה, יכול לערות עליהם מים רותחים מכלי שני, וכן הרוצה להכין מנה חמה של אטריות או מרק, יכול להכינם בעירוי מכלי שני.

פרק יב סעיף ט: מאפה שנילוש והתפורר, כגון פירורי עוגיות, מותר לערבבו בשינוי סמוך לאכילתו עם גבינה או חלב באופן שתיווצר עיסה עבה. וכן מותר להכין קוסקוס בעירוי מכלי שני, ולערבב בשינוי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 15:58:38

שלום וברכה כבוד הרב, כתבת בספרך פניני הלכה שבשביל לעבור מתנור מבשרי לחלבי למשל צריך לחמם בחום הכי גבוה, אבל לא מספעק בחום הכי גבוה שחיממו עם בשר? פשוט לחמם עם החום הכי גבוה הורס את התנור ואת הסביבה שבו (אשמח לתשובה בהתאם למנהג אשכנזי, אם יש הבדל) תודה רבה!

עי' בפניני הלכה פרק לב סעיף ז ובהערה 8. לכתחילה נוהגים להחמיר, ואין סיבה שהתנור ייהרס אם לא מדובר על תנור רגיש במיוחד או שכתוב על ההוראות לא להפעילו על החום הגבוה ביותר. לא סביר שאם יש בתנור אפשרות של חום כזה, הוא ייהרס. אני עושה כך פעמים רבות, ולא קרה שום דבר לתנור. אם יש לך סיבה אמיתית לחשוש שמשהו יתקלקל, אפשר להקל ולחממו על 200 מעלות.

לכן כך כתבתי בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

לב – כללי הכשרת כלים

כבולעו כך פולטו

א. כל כלי שהשתמשו בו למאכל טרף, צריך להכשירו לפי סוג הבליעה שהשתמשו בו: אם השתמשו בו ישירות על ידי האש, כגון בתנור או במנגל, ההכשרה בליבון באש. ואם השתמשו במים רותחים, כגון סירי המטבח ומצקות, ההכשרה בהגעלה במים רותחים. ואם השתמשו בצונן, שטיפה במים צוננים וסבון מספיקה כדי להוריד את כל שאריות המאכל.

ליבון

ב. 'ליבון חמור' הוא חימום הכלי באש לחום של כ-400 מעלות. אמנם במקום הפסד מרובה או כאשר יש ספק אם הכלי צריך ליבון או הגעלה, ניתן להכשירו ב'ליבון קל', היינו חימומו באש עד שאם יניחו נייר על צידו השני, הוא ייחרך מרוב החום. ניתן לבצע ליבון קל על אש הגז, או על ידי הכנסת הכלי למשך כחצי שעה לתוך תנור אפייה שמופעל על החום הגבוה ביותר, ולכל הפחות על החום שבו נאפה האיסור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 11:18:09

בס״ד שלום כבוד הרב, רכשנו מארז של אנשור (תוסף תזונתי) בקופת חולים של כללית בחודש סיון אמנם רכשנו בסיון אבל אני חושבת שתאריך היצור של המארז לפני פסח ואנשור כולל בתוכו שיבולת שועל האם אפשר לסמוך על זה שזה נמכר בקופת חולים כללית ? כי במפעל אני לא יודעת אם נמכר חמץ… (אציין שתאריך ההספקה והבקרה שרשום על החבילה הוא מאחרי פסח) תודה רבה

זה בסדר. הדין של חמץ שעבר עליו הפסח הוא רק במקום וודאי ולא במקום ספק שלא ניתן לבררו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-01 20:08:58

לצערי נפלתי וקיבלתי מכה רצינית בגב אני סובלת כאבים חזקים ולא יכולה כמעט לזוז. א. מכיון שקשה לי מאוד להתלבש, האם מותר לי להתפלל עם חולצת פיג'מה שאיננה בגדרי הצניעות הרגילים? כלומר שרוולים ממש קצרים, ופתוחה בצוואר מאוד? ב. אני סובלת מכאבים עזים בגב התחתון ובאגן, איך נכון להתייחס אל אירוע כזה מבחינה רוחנית?

א. כן. עושים מה שאפשר.

ב. לקבל את הייסורים באהבה, תוך ידיעה שייסורים ממרקים ומנקים, כך שוודאי תצאי מזה מזוככת יותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-30 20:37:00

שלום וברכה 1. האם מותר להאכיל לשם הנאה (ילדים או מבגורים שנהנים מכך) בעלי חיים של אחרים או חיות בר בשבת? 2. האם מותר לגעת בהם ולהחזיקם? 3. האם מותר לבעלים להאכילם יותר ממה שהם צריכים סתם כדי לפנקם? 4. האם לבעלים מותר להחזיקם וללטפם?

1. 3. בעלי חיים מבוייתים מותר להאכיל בלי סייגים.
2. 4 חיות מחמד שהדרך לשחק עמהם ביום חול על ידי החזקתם, אינן מוקצה.

   דיני בעלי חיים מבוארים בפניני שבת פרק כ (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את תמצית הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):
   האכלת בעלי חיים

   ה. אסור לתת מזון ומים לבעלי חיים שמסתדרים בכוחות עצמם, מפני שאסור לטרוח בשבת אפילו מעט שלא לצורך. אבל מותר לתת מזון ומים לבעלי חיים התלויים בו, כגון ששייכים לו או לחברו, או לחיות בר רעבות שמתקשות למצוא את מזונן. וכן מותר לחתוך להן מאכל אם אינן יכולות לאוכלו בלא חיתוך, אבל אם החיתוך רק מיקל על אכילתן, אסור.

   טלטול בעלי חיים

   ו. בעלי חיים שאין הדרך להרימם לשעשוע הם 'מוקצה', כיוון שאין כל שימוש בגופם. אך כדי למנוע מהם צער, מותר לגרור אותם, וכשאין פתרון אחר מותר אף להרימם. לכן דג שקפץ מהאקווריום, מותר להחזירו כדי שלא ימות. וכן כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ויש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם.

   ז. חיות מחמד שבעליהן רגילים להרימן ולהשתעשע בהן, אינן 'מוקצה'. וכן דין כלוב ואקווריום קטנים שרגילים לטלטלם בימות החול לשם נוי ומשחק. וכן כלבי נחייה אינם 'מוקצה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-30 17:07:56

האם שמן גרניום או עשב לימון עוצמתי בריח המקורי של הצמח כשר כבשמים להבדלה

כל דבר שיש לו ריח טוב כשר להבדלה.

כיוון ששאלת, אביא לך את דיני ברכת הריח המבוארים בפניני הלכה ברכות, מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

יד – ברכת הריח

ברכות הריח

א. קבעו חכמים ברכה מיוחדת לכל סוג של ריח טוב: א – על ריח היוצא ממין עץ – "בורא עצי בשמים". ב – על ריח היוצא מעשבים – "בורא עשבי בשמים". ג – על ריח היוצא מפרי – "הנותן ריח טוב בפירות". ד – על ריח היוצא משאר דברים או מחומרים סינטטיים – "בורא מיני בשמים". וכן כאשר יש ספק לגבי סוג הריח, מברכים 'מיני בשמים'.

ב. הטועה ומברך על עצי בשמים 'עשבי בשמים' או להיפך, לא יצא. שלושה תנאים לעץ: א – מתקיים בגזעו משנה לשנה. ב – ענפיו או עליו יוצאים מהגזע או הגבעול ולא מהשורשים. ג – הגזע או הגבעול קשים. שני תנאים לעשב: א – גבעולו רך. ב – צריך לזורעו כל שנה מחדש, או שעליו יוצאים משורשו.

ג. דוגמה למינים שברכתם 'עצי': הדס, ברוש לימוני, יסמין, רוזמרין, ציפורן, שיבא, יערה, מרווה. דוגמה למינים שברכתם 'עשבי': פיגם ויקינתון. בכל מצבי הביניים, כגון נענע ולואיזה מזן של גבעול רך, יברך 'מיני בשמים'. וכן מי שהביאו לו מין צמח ריחני, ואין לו דרך קלה לברר האם הוא עשב או עץ, יברך 'מיני'.

ד. על בשמים נוזליים שספגו את ריחם מעצים, מברכים 'עצי בשמים'. ואם ספגו את ריחם מעשבים, מברכים 'עשבי בשמים'. ואם ספגו את ריחם משניהם, מברכים 'מיני בשמים'.

ה. על תבלינים עם ריח טוב מברכים 'מיני בשמים', וכן הנהנה מריח קפה או תה ונטלו כדי להריח בו, יברך 'מיני בשמים', אבל אם נטלו כדי לשתות, לא יברך על הריח הנודף ממנו.

ו. טבק: אם נטלו לשם הרגשה טובה ולא לשם הנאת הריח, לא יברך. ואם נטלו גם כדי ליהנות מריחו, יברך 'מיני בשמים'.

ז. לא מברכים על הריח הטוב העולה מלחם חם ובשר צלוי, מפני שהוא טפל לאכילתם.

כמה מיני בשמים יחד

ח. הנכנס למקום שיש בו כמה מיני בשמים שברכתם שונה והוא נהנה מכולם יחד, יברך 'מיני בשמים'. ואם ירצה להריח מכל מין בנפרד, יכוון שלא ליהנות מכולם יחד, וייגש לכל מין ויברך את ברכתו. אמנם כל עוד הוא רק בודק את הבשמים השונים כדי להחליט מה לקנות, ואינו מתכוון ליהנות מריחם, לא יברך.

מיני ריח טוב שאין מברכים עליהם

ט. אין מברכים על דבר שאסור בהנאה, כגון בשמים המשמשים לעבודה זרה, ריח פרי ערלה, או הדסים שמקיימים בהם את מצוות ארבעת המינים. אין מברכים על ריח היוצא ממקטרת, הואיל ואסור לעשן. וכן אסור לגבר להריח מבקבוק בושם של אישה שהוא מכיר והיא אינה אשתו.

י. אין מברכים על ריח טוב שנועד להפגת ריחות רעים, כגון תרסיסים שנועדו לחדרי שירותים, דאודורנט שנועד להפגת ריח הזיעה, וסבוני רחצה מבושמים. אמנם אם יחליט לשנות את ייעודו של החומר הריחני ולהשתמש בו מכאן ואילך באופן קבוע לשם הנאה ולא להפגת ריחות רעים, יברך על הנאת ריחו.

יא. אין מברכים על ריח טוב של דבר שנועד לבשם דברים אחרים ולא כדי שייהנו ממנו בפני עצמו, כגון אבקת כביסה, מיני ריח שמניחים בארון בגדים, קרם ידיים ומי גילוח. אבל על בושם מברכים, הואיל ונועד להנאה מריחו בפני עצמו, ולכן המבשמת את עצמה, תברך על הריח שיוצא מהבקבוק.

יב. אין מברכים על ריח שאין לו עיקר, היינו שמקור החומר הריחני אינו שם, כגון ריח בושם הנודף מבגד או מאדם שבישם את עצמו. וכן הנכנס לחנות תמרוקים ומריח את הריח שנותר באוויר מהבקבוקים, לא יברך, שהואיל ועתה כל הבקבוקים סגורים, אין לריח עיקר, ורק מי שיפתח בקבוק כדי להריח בו, יברך.

התנאים הנדרשים לברכת הריח

יג. העובר ליד גינה ששתלו בה צמחים שמפיצים ריח טוב, או הנכנס למשתלה שיש בה שתילים ריחניים שנועדו למכירה, כיוון שנועדו לתת ריח טוב שייהנו ממנו, הרוצה ליהנות מריחם חייב לברך בלא צורך לעשות מעשה כדי להריחם. וכן העובר ליד דוכן שמוכרים בו מיני ריח שנועדו להפיץ ריח טוב, אם הם פתוחים וריחם הטוב נודף, הרוצה ליהנות מריחם חייב לברך. וכן דין הנכנס לבית או מכונית שיש בהם דבר שנועד להפיץ ריח טוב.

יד. דברים שיש להם ריח טוב אבל אין זה ייעודם, ריחם טפל לעיקר ייעודם, ולכן אם לא עושה מעשה כדי להריחם, אין לריח חשיבות ואינו רשאי לברך. לכן העובר ליד פרדס שריחו טוב, רק אם יתקרב אל הפרחים כדי להריחם, חייב לברך על הנאתו. וכן דין העובר ליד שדה שמגדלים בו עצים ועשבים ריחניים כדי לשווקם, או הנכנס למפעל שמייצר בשמים. וכן פירות שיש להם ריח טוב, רק אם ייטלם כדי להריח, יברך "הנותן ריח טוב בפירות".

טו. כפי שלמדנו (לעיל י-יא), דבר שנועד להפיג ריח רע, או כדי לתת ריח בדבר אחר, גם אם ייטול אותו כדי ליהנות מריחו לא יברך עליו, ורק אם ישנה את ייעודו להנאת הריח יברך עליו.

לא נהנה מהריח

טז. הסובל מנזלת עד שאינו נהנה מהריח, לא יברך. והמסופק אם הוא חש את הריח או אם נותר עוד ריח בבושם, ינסה להריח, ואם יחוש בריח טוב, יכוון ליהנות ויברך.

יז. מי שלא נהנה מריח שנחשב טוב בעיני רוב בני אדם, לא יברך. וכן מי שנהנה מריח שרוב בני האדם לא מחשיבים אותו כריח טוב, כגון ריח דלק או דבק, לא יברך.

היסח הדעת

יח. הריח בשמים והסיח דעתו מלהריח עוד, כשירצה להריח שוב, יחזור ויברך. אבל אם כשבירך התכוון להמשיך ולהריח מהבשמים, כל עוד לא יצא מביתו למשך כחצי שעה, ברכתו מועילה לכל היום. היה הריח נודף בבית, גם אם לא כיוון להמשיך להריח, כיוון שבפועל הריח ממשיך להגיע אליו, לא יברך שוב.

יט. הפסיק בדיבור בין הברכה להרחה שלא מעניין הריח, הפסיד את הברכה, ועליו לברך שוב לפני שייהנה מן הריח (עי' לעיל ט, ו-ז).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-30 14:37:18

מה עושים עם בן אדם מבוגר נפטר נעליים של נפטר זורקים אותו או מאשרים אותו?

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-30 11:40:09

בס״ד שלום כבוד הרב, אשמח לשאול 2 שאלות בהלכות שבת: 1.האם איסורי החזרה,הטמנה, הנחה על פלטה בשבת קיימים כשהמאכל נמצא בכלי שני או שלישי? ואם נמצא בכלי השני או השלישי רוטב או מעט רוטב עם המאכל מותר להניחו בשבת עצמה על הפלטה? 2. שני בני משפחה שלי שלא שומרים שבת הלכו איתי וחזרנו שהיה חשוך ובכניסה לבית של סבתי אליו חזרנו יש אור שלפעמים נדלק כשעוברים ולפעמים לא (לא הייתי בטוחה אם ידלק ) ושני בני המשפחה עברו ואמרו לי שלא נדלק – האם בעקבות זה מותר גם לי לעבור ? או שאפילו מלכתחילה מותר לי לעבור ? תודה רבה ושבוע טוב .

1. איסורים אלו חלים גם בכלי חמישי, שהרי סוף סוף את הכלי הזה מניחים על הפלטה. לגבי רוטב – אם הוא לא קרוש, אסור להניח מאכל עם רוטב, כפי שמבואר בפניני הלכה שבת פרק י. אביא לך את מסקנת הדברים כפי שמובא בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):חימום תבשיל נוזלי

   ז. מותר לחמם בשבת מאכל מבושל לחום שהיד סולדת בו, אמנם לגבי תבשיל נוזלי נחלקו המנהגים:

   למנהג רבים מיוצאי תימן, דין תבשיל נוזלי כדין מאכל מבושל, ולכן מותר לקחת בשבת מרק מהמקרר ולחממו על הפלטה עד שירתח.

   למנהג רוב יוצאי ספרד, אסור לחמם בשבת תבשיל נוזלי לחום של 45 מעלות, אבל אם התבשיל כבר בחום 71 מעלות, מותר להמשיך ולחממו (ועי' לעיל, ה). ואף אם רוב המאכלים שבסיר הקר מוצקים, כל שיש שם גם רוטב נוזלי, אסור לחמם את הסיר, אלא צריך להוציא את המאכלים ולחמם אותם לבדם, ולרטיבות המעטה שנותרה עליהם אין לחוש, שהיא בטלה למאכל.

   למנהג יוצאי אשכנז, רק כאשר אין יותר חמימות בתבשיל הנוזלי, נתבטל הבישול הראשון, ואסור לחמם אותו לחום שהיד סולדת בו. אבל אם עדיין נשארה בו חמימות, אין בו משום בישול, ומותר לחממו לחום שהיד סולדת בו.

   ח. הגדרת 'נוזל' היא שאם יניחוהו בצלחת יתפשט לצדדים בגובה שווה. הולכים לפי המצב הנוכחי, שאם כעת התבשיל קרוש, כדוגמת רוטב פטריות, אף שבעקבות החימום יהפוך לנוזלי, דינו כתבשיל שאינו נוזלי, שאין בחימומו איסור בישול. אמנם למנהג אשכנז, לכתחילה אין לחמם אותו, מפני שיש בפעולת הפיכתו ממוצק לנוזל כעין הולדה של דבר חדש, אבל אם הרוטב מועט וטפל למאכל מוצק, מותר לחמם את המאכל עם הרוטב המוקשה שיהפוך לנוזלי. וכן מותר לחמם ירקות, אף שיצא מהם נוזל תוך כדי החימום.

2. גם דין זה מובא בפניני הלכה שבת פרק יז (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה), אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור:פעילות חיישנים ברשות הרבים ובבית

   יח. מותר לעבור בשער שמותקנת בו מערכת לגילוי מתכות, וכן במקום שמותקנת בו מצלמה או חיישנים שקולטים את תנועות העוברים ואף נדלקת נורה קטנה, מפני שההולך שם לא מתכוון לגרום לפעילות החשמלית ואין לו הנאה ממנה. אמנם כאשר הדבר בולט, כגון כשעובר במקום שנדלק פנס, אף שאין לו כל עניין באור זה, מפני כבוד השבת עדיף ללכת בדרך אחרת. ואם הפנס מותקן בשביל הגישה לביתו, אם אין אפשרות אחרת להיכנס לבית, יעבור שם בזחילה, ואם האור נדלק, יעצום את עיניו באופן שרואה מעט רק כדי לא להיכשל בדרכו.

   במקרה שהצגת שבו אינך בטוחה שהאור יידלק, אין צורך לזחול.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-29 20:07:28

שלום התקשרתי למשגיח כשרות של בית מלון(כשרות רבנות ירושלים) והוא אמר לי שמבחינת בישולים זה לדעת הרמ״א(יהודי מדליק אש והגוי מבשל) אני בן עדות המזרח. האם אני יכול לאכול בכשרות כזו? תודה

כפי שמבואר בפניני הלכה כשרות פרק כח, לדעת הרב מלמד לכתחילה יש לכולם להחמיר כדעת השו"ע, ובדיעבד ניתן להקל כדעת הרמ"א. ולגבי מסעדות ובתי מלון, מכיוון שאין קשר בין הטבח לסועדים, כל הרוצה להקל רשאי, אין זו כשרות מהדרין אלא כשרות רגילה.

אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

השתתפות ישראל בבישול

יח. אם יהודי ישתתף בתהליך הבישול, כל עוד הדבר ייעשה בשלב שמועיל לשיבוח התבשיל – התבשיל מותר, ולכתחילה יעשה זאת לפני שהתבשיל יגיע לחצי בישולו. כמו כן, לכתחילה ההשתתפות צריכה להיות בשעה שהתבשיל על האש (כמנהג יוצאי ספרד ע"פ השו"ע), כגון לערבבו או להניחו עליה, או להדליק את האש תחתיו, או להנמיך מעט את אש הגז או התנור ושוב להגבירה. ובדיעבד שההתעסקות עם האש נעשתה קודם שהיה התבשיל עליה, התבשיל מותר (כמנהג יוצאי אשכנז ע"פ הרמ"א).

לפי זה, כאשר רוצים לטגן על אותה מחבת כמה חביתות בזו אחר זו, צריך שבמשך כל הטיגון, ישראל הוא שיניח את הביצים על המחבת, מפני שלכתחילה הדלקת האש תחת המחבת מועילה רק למאכל שמונח עליה באותה שעה, שכן שותפות הישראל צריכה להיות בעת הבישול עצמו. ובדיעבד כל החביתות שהוכנו מכוח הדלקת האש על ידי הישראל, מותרות.

יט. במקומות שבהם אין קִרבה אישית בין המבשל לסועדים, כגון במטבח ציבורי או במסעדה שהטבח אינו יוצא בה אל הסועדים, אפשר מלכתחילה להעניק כשרות רגילה כדעה המקילה, אבל כשרות מהדרין אפשר להעניק רק לנוהגים כדעה המחמירה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-28 08:21:22

שלום, אם יש לי חמין במקרר (למשל מיום חמישי), האם מותר לי בשבת בבוקר לשים על הפלטה? האם זה משנה אם יש בזה נוזלים או לא? ואם יש בזה קצת נוזל/שומן ולא ממש הרבה? תודה רבה (אני אשכנזי אם זה משנה)

אסור לחמם בשבת נוזל קר. לכן אם החמין עם נוזלים – אסור לחמם, אבל אפשר להוציא את האוכל מתוך הנוזל בעזרת כף, ואותו לחמם. גם קצת נוזלים אסור לחמם, אבל אם הנוזלים נתקשו במקרר, או שאינם עומדים בפני עצמם בתחתית הכלי, אלא יצאו מתוך המאכל תוך כדי חימומו – מותר.

אביא לך את דין נוזלים באופן מסודר כפי שהם מופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/), הלכות שבת פרק י:

חימום תבשיל נוזלי

ז. מותר לחמם בשבת מאכל מבושל לחום שהיד סולדת בו, אמנם לגבי תבשיל נוזלי נחלקו המנהגים:

למנהג רבים מיוצאי תימן, דין תבשיל נוזלי כדין מאכל מבושל, ולכן מותר לקחת בשבת מרק מהמקרר ולחממו על הפלטה עד שירתח.

למנהג רוב יוצאי ספרד, אסור לחמם בשבת תבשיל נוזלי לחום של 45 מעלות, אבל אם התבשיל כבר בחום 71 מעלות, מותר להמשיך ולחממו (ועי' לעיל, ה). ואף אם רוב המאכלים שבסיר הקר מוצקים, כל שיש שם גם רוטב נוזלי, אסור לחמם את הסיר, אלא צריך להוציא את המאכלים ולחמם אותם לבדם, ולרטיבות המעטה שנותרה עליהם אין לחוש, שהיא בטלה למאכל.

למנהג יוצאי אשכנז, רק כאשר אין יותר חמימות בתבשיל הנוזלי, נתבטל הבישול הראשון, ואסור לחמם אותו לחום שהיד סולדת בו. אבל אם עדיין נשארה בו חמימות, אין בו משום בישול, ומותר לחממו לחום שהיד סולדת בו.

ח. הגדרת 'נוזל' היא שאם יניחוהו בצלחת יתפשט לצדדים בגובה שווה. הולכים לפי המצב הנוכחי, שאם כעת התבשיל קרוש, כדוגמת רוטב פטריות, אף שבעקבות החימום יהפוך לנוזלי, דינו כתבשיל שאינו נוזלי, שאין בחימומו איסור בישול. אמנם למנהג אשכנז, לכתחילה אין לחמם אותו, מפני שיש בפעולת הפיכתו ממוצק לנוזל כעין הולדה של דבר חדש, אבל אם הרוטב מועט וטפל למאכל מוצק, מותר לחמם את המאכל עם הרוטב המוקשה שיהפוך לנוזלי. וכן מותר לחמם ירקות, אף שיצא מהם נוזל תוך כדי החימום.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-27 11:34:58

שלום וברכה במקרה שאדם צריך לצאת מוקדם יותר מהתפילה מה מותר לו לעשות: א. האם מותר לאמר תחנון קצר ביום של תחנון ארוך? ב. לצאת מהמניין לאחר תחנון או חזרת הש"ץ ולהתפלל לבד עד ובא לציון (כולל) ולהשלים את השאר מאוחר יותר? ג. לעצור בפסוקי דזמרה ולשמוע קריאת ספר תורה ממניין ליד? 2. בנושא המניין – לפי מה שהבנתי מהפנה"ל צריך לפחות להספיק לאמר "אשרי" ואז ישר ברכות ק.שמע וכ'ו ואם לא, אז להתפלל יחיד אם אין אפשרות למניין אחר. 3. מה דינם של תחנון והלאה לעניית קדיש,ברכו וכו

1. אדם שצריך להקדים את יציאתו מהתפילה בשני וחמישי, ולא יכול להתפלל במניין מוקדם יותר, אינו צריך לעצור בפסוקי דזמרה כדי לשמוע את הקריאה ממניין אחר, אלא יתפלל כסדר, ואם צריך אז יקצר את התחנון וידלג ל'אשרי' וכו', אבל עדיף שלא יצא ממקום המניין, כדי שיוכל לשמוע את הקדישים.
2. אביא לך בזה את המבואר בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):על מה ידלג כדי להגיע לתפילה במניין

   ז. המאחר לתפילה צריך לדעת על מה הוא יכול לדלג כדי להגיע לתפילת עמידה יחד עם הציבור, או לפחות יחד עם החזן בחזרת הש"ץ:

   אלו הדברים שלא ניתן לדלג עליהם כדי להתפלל במניין: ברכת 'על נטילת ידיים', 'אשר יצר', 'אלוקי נשמה' וברכות התורה, להתעטף בטלית ולהניח תפילין, לומר לפחות את ברכת 'ברוך שאמר', 'אשרי' ו'ישתבח', ואת קריאת שמע וברכותיה.

   אלו הדברים שיאמר אם יש לו יותר זמן לפי סדר החשיבות: כל ברכות השחר, שני המזמורים הפותחים ב"הללויה הללו", שלושת מזמורי ההללויות הנוספים, פסוקי קרבן התמיד והקטורת, 'ויברך דוד'. לגבי שאר המזמורים, הבוחר יבחר איזה מהם לומר לפי הזמן שנותר לו כדי להגיע לתפילת עמידה במניין. בשבת ויום טוב, מזמור 'נשמת' קודם בחשיבותו לחמשת פרקי ההללויות, והפרקים שרגילים לומר בכל יום קודמים לפרקים שמוסיפים בימים אלו.

   ח. גם הנאלץ להתפלל ביחיד ולקצר בתפילתו כדי שלא יאחר לעבודתו, יקצר על פי הכללים האמורים. לאחר התפילה יש להשלים את ברכות השחר שהחסיר, וטוב להשלים גם את מזמורי פסוקי דזמרה.

   ט. אישה שהגיעה לבית הכנסת ורוצה להתפלל במניין, יכולה לדלג על כל פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה, כדי להתחיל עם הציבור תפילת עמידה.

3. מפסיקים כדי לענות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-27 07:06:19

שלום, האם יש בעיה הלכתית לאכול במסעדה עם כשרות של רבני צוהר? תודה מראש

אפשר לאכול לכתחילה במסעדה עם כשרות של רבני צוהר. כמובן שכשרות מהדרין של צוהר עדיפה על כשרות רגילה של צוהר, ולכן עדיף ללכת למסעדות עם כשרות מהדרין.

עניין כשרות המסעדות מובא בפניני הלכה כשרות ב'. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

כשר ומהדרין

ג. במערכות הכשרות כיום ישנן שתי רמות, שההבדל ביניהן בשני תחומים:

א – בכשרות רגילה פוסקים לפי עיקר הדין על פי כללי ההלכה, ואילו בכשרות מהדרין חוששים יותר לדעות המחמירים גם כשהם מיעוט וגם כשיסוד הדין מדברי חכמים.

ב – בכשרות רגילה סומכים על בעל העסק שיעמוד בנהלי הכשרות שנקבעו עמו, והמשגיח פוקד את העסק לפרקים כדי לבדוק שהכל מתנהל כפי שסוכם. ואילו בכשרות מהדרין סומכים פחות על בעל העסק, ובדרך כלל דורשים שיהיה במקום משגיח צמוד שילווה את כל מלאכת הכנת המזון. בנוסף לכך, גם בעקבות הפרה קלה של ההוראות, פעמים ששוללים את תעודת הכשרות.

ד. בפועל אפשר לסמוך על הכשרויות המוכרות ועל הרמה שהן מציגות. ואמנם לעיתים מתפשטות שמועות רעות על כשרות מסוימת שנוהגת ברשלנות גדולה. אך למרות זאת, כל זמן שאין עדות מפורשת על מקום מסוים שמוכר מאכלים שאינם כשרים, מותר לקנות מזון בכל המקומות שיש להם תעודת כשרות מרבנות או מגוף כשרות פרטי אמין. ואם המשגיח התרשל במלאכתו והמזון לא היה כשר או לא מהודר כפי שמוצג בתעודה, העוון כולו מונח על ראשו. ואם הוא עשה מלאכתו נאמנה והיצרן רימה אותו, העוון כולו מונח על ראש היצרן.

ה. מטבע הדברים יש ויכוחים ותחרות בין גופי הכשרות השונים, וככלל נכון למהדרים להעדיף גופי כשרות שנוהגים כבוד בבני מחלוקתם, על פני כאלו שמחרימים ומשמיצים את זולתם, שכן מן הראוי להתרחק מן הכיעור. כמו כן, מן הראוי שהשגחות ארץ ישראליות מהודרות יתחשבו וישקללו את דעות כל הפוסקים ומנהגי כל העדות.

ו. המגיע למקום ורואה שלפי התאריך פג תוקפה של תעודת הכשרות, ניתן לאכול במקום רק לאחר אישור של נציג השגחת הכשרות שכתובה על התעודה.

מסעדות, בתי מלון ואולמות אירועים

ז. במסעדות מלאכת ההשגחה מורכבת, מפני שצריך להשגיח על כל סוגי המזון שהמסעדה קונה מסוחרים שמתחלפים לפרקים, וגם לוודא שאין תקלות בבישולם של העובדים שבדרך כלל אינם בקיאים בהלכה. לכן עדיף ללכת למסעדה שיש לה כשרות מהדרין, או לפחות מסעדה ששייכת לרשת כשרה שמקפידה על איכות מוצריה.

הדברים אמורים במיוחד לגבי מסעדות בשריות, מפני שהפיתוי לרמות במוצרי בשר גדול, שכן מחיר בשר כשר כפול ממחיר בשר טרף. בנוסף לכך, האיסורים הכרוכים בבשר הם החמורים ביותר. והרוצה לסמוך על כשרות רגילה גם במסעדה בשרית, נכון שיבקש לדבר עם המשגיח בטלפון, ויברר אצלו שאכן האוכל כשר.

ח. בבתי מלון גדולים ובינוניים היקף ייצור המזון גדול יותר, ולכן בדרך כלל ההשגחה עליהם צמודה וטובה יותר ממסעדות. ובכל זאת טוב שהנוהגים להדר יבקשו לדבר עם המשגיח, כדי לשמוע שנהלי הכשרות מתקיימים כסדרם.

ט. באולמות אירועים בכשרות רגילה, כאשר יש משגיח צמוד שנמצא במשך כל זמן הכנת המאכלים והגשתם, רמת ההשגחה טובה. אבל אם המשגיח מגיע רק לפרקים, המצב בדרך כלל פחות טוב, הואיל והפיתוי לרמות גדול מאוד. לפיכך, מזמיני האירוע צריכים לבקש להיפגש עם המשגיח, ורק אם יעיד בפניהם שהמזון שיקבלו כשר, יזמינו את האירוע.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-26 17:10:47

שלום! האם הזמנים שמובאים כאן: https://ph.yhb.org.il/17-38-07/ שייכים גם לנו יורק שבארצות הברית לגבי צאת השבת? "ביבי"א ח"ז או"ח מא, ח, פסק ש-20 דקות אחר השקיעה הוא ודאי לילה, וימולו אותו בשבת. ובשמירת שבת כהלכתה ח"ב מו, מה, כתב בשם הרב אוירבאך ש-25 דקות מהשקיעה הוא ודאי לילה"

לא. אלו זמנים שמתאימים לאזור ארץ ישראל. מי שנמצא במקום אחר בעולם, צריך לבדוק באינטרנט או עם הקהילות שנמצאות בקרבת מקום מה הם הזמנים המדויקים. ואם הוא לא מוצא, אז שיסתכל על השמיים ממקום חשוך, וכשיראה שלושה כוכבים קטנים, כפי שמובא בפניני הלכה שבת, ובספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ג – זמני השבת

שקיעת החמה וצאת הכוכבים

א. מפני הספק מתי מסתיים היום הקודם ומתחיל היום הבא, בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, השבת נכנסת כאשר השמש נעלמת לגמרי מן העין, ויוצאת כשנעשה חושך ורואים שלושה כוכבים קטנים. בארץ ישראל יש הפרש של כעשרים דקות בין השקיעה לצאת הכוכבים, זמן זה נקרא 'בין השמשות', והוא משתנה לפי עונות השנה וגובה המקום מעל פני הים, כפי שמובא בלוחות זמנים מדויקים (כגון תוכנת 'חזון שמים').

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-26 16:16:13

כבר שנים אני מנסה לברר האם לימוד שפות נחשב לביטול תורה או לא(למטרות ענייניות של הרחבת אופקים. כמובן לא למי שלומד מסיבות פרקטיות). בפניני הלכה שבת פרק צביון השבת, בהלכה העוסקת בהכנה מקודש לחול, כבוד הרב כותב לגבי לימוד שפות, שבניגוד לחוכמות אחרות, אין לזה "ערך עצמי" ואסור ללמוד גם אם יש מבחן. ברביבים, במאמר "ראש השנה שחל להיות בשבת", מובא שהגאון הרב עוזיאל זצ"ל "ברגעי המנוחה היומיומיים המועטים, למד לשונות צרפתית ואנגלית, יוונית, תורכית וערבית…" אם הדבר מהווה ביטול תורה, לפיכך הוא בזוי, ולמה שיצויין לגבי כזה רב גדול שהוא עסק בזה?

לדעת הרב מלמד באופן עקרוני כל דבר שיש בו תועלת, אין בו ביטול תורה (וכפי שעשה הרב עוזיאל), האיסור של ביטול תורה הוא לאבד זמן לריק או להגזים בדברים שיש בהם תועלת קטנה, וכל אחד צריך לשקול בעצמו לפי כשרונו ואופיו ורצונו כמה זמן הוא רוצה ויכול ללמוד תורה כל יום וכמה זמן להשקיע בדברים אחרים, כאשר היחס ללימוד התורה צריך להיות מכובד לעומת הדברים האחרים, ולכן הדבר תלוי גם כמה הדברים האחרים חשובים ומועילים.

לגבי שבת הדין שונה, בגלל גזירת חכמים שלא לקרוא דברי חול שאין בהם ערך עצמי כפי שמובא בפניני הלכה. אבל מי שרוצה לקרוא דברים שיש בהם ערך בשפות אחרות כדי להתמקצע בשפות אלו – מותר. בנוסף לכך, לדעת הרב מלמד על פי דברים חז"ל שאמרו שהקב"ה נתן את השבת לעם ישראל כדי שיעסקו בתורה, ועל פי דברי חז"ל שקבעו שזמן הלימוד צריך להיות מחצית השבת, כפי שמובא בפניני הלכה שבת – אין לבזבז את הזמן גם על קריאה שיש בהם ערך של חול, אלא מותר לקרוא מעט וללמוד הרבה תורה.

אביא לך את תמצית הדברים המבוארים בפניני הלכה ליקוטים א' בפרק העוסק בתורה, מתוך הספר החדש שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה', המביא את כל פסקי ההלכות שבפניני הלכה בספר אחד (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

חובת הלימוד

ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

ידיעת יסודות התורה

ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

לימוד תורה מול מצוות אחרות

ז. מצד אחד, מצוות לימוד התורה היא המצווה החשובה ביותר, ומצד שני, כל מגמתה של התורה להדריך את חיינו, ולשם כך ניתנו כל המצוות. לכן, כל מצווה שיש חיוב אישי לקיימה, כגון תפילה וסוכה – חייב כל אחד לקיימה, גם אם הדבר יבוא על חשבון זמן לימוד התורה.

אבל מצווה שאינה חיוב אישי, ואנשים שאינם לומדים תורה יכולים לקיימה, כגון לוויית המת ועזרה לזולת – אין ראוי לאדם לבטל תורה עבורה. ואם אין אחרים שיכולים לקיימה – חובה עליו לקיימה על חשבון זמן לימוד התורה. וכן הדין לגבי מי שצריך עזרה מחברו, שמתחילה עליו לפנות למי שאינו לומד תורה באותה שעה, ורק אם לא מצא, יכול לפנות למי שלומד תורה.

ח. בחורי ישיבה שמקדישים את כל זמנם ללימוד תורה במשך כמה שנים, כדי לדעת את יסודות התורה – אם עשייתם את המצוות שאין אחרים יכולים לקיימן, תפגע בידיעתם את יסודות התורה, או שתפגע בהתקשרותם לתורה, כגון כאשר מדובר בהתנדבויות שדורשות זמן רב – מצוות הלימוד גוברת, והמצווה האחרת תידחה מפניה (מצוות הגיוס לצבא, מובאת בהלכות העם והארץ ד, ד) .

ט. גם מצוות הנישואין נדחית מפני חובת לימוד יסודות התורה. לשם כך רשאים הבחורים לדחות את נישואיהם לכל היותר עד גיל עשרים וארבע (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ה, ט).

היחס ללימודי חול

י. מלבד הצורך החשוב שיש בלימודי החול כדי להתפרנס בכבוד, יש בלימוד חכמות העולם ערך גדול, שכן בעזרתם ניתן לשפר את תנאי חייו של האדם ולהוסיף טוב בעולם, ומעבר לכך – חכמות אלו הן ענף מן החכמה האלוקית המתגלה בעולם (שבת עה, א; מהר"ל נתיב התורה, יד).

זהו שתיקנו חכמים לברך בעת שרואים חכם גדול מחכמי אומות העולם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם" (ברכות נח, א). ויותר מכך אמר הגר"א, שכפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה.

לפיכך ראוי לכל אדם, ובפרט לתלמידי חכמים, להיות מצויים באופן כללי בחכמות העולם, כמתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומוזיקה (הרב קוק, עקבי הצאן עמ' קכט). לכן נכון ללמוד לימודים אלו כבר בבתי הספר ובישיבות התיכוניות, מתוך דגש על המעלות של ידיעת חכמות אלו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-25 11:34:02