מה הכי פחות צנוע שמותר לאשה להיות על פי הלכה והיינו בכיסוי ראש, שיעור הכי פחות בחצאית, שיעור הכי פחות בשרוול, וכדו' גם אני רוצה לידע אם כל הלכות צניעות צריכים גם כשאני ובעלי לבד בבית, בימי טהרה או בימי נדה יש"כ

דברים אלו מבוארים בפניני הלכה ליקוטים משפחה בפרק העוסק בצניעות. אפשר לקרוא מכל ספרי פניני הלכה דרך האתר. ממליץ מאוד לקרוא גם את הפרקים הראשונים של פניני הלכה שמחת הבית וברכתו.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר שכבר יצא:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ז – הלכות צניעות

חשיבות הצניעות

א. גדרי הצניעות שקבעו חכמים נועדו לתת מסגרת מאוזנת שתדגיש את הרוח והמידות הטובות של הגבר ושל האישה, ותכוון כראוי את הכוחות הגשמיים שיש באדם, ותסייע להם להתרומם אל הערכים המקודשים של החיים. הצניעות מייחדת את תשומת הלב לנשמה הפנימית, ויוצרת מרחק מכובד בין גברים לנשים, שומרת מן החטא, ומחזקת את האהבה שבין איש לאשתו.

למרות שגם גברים צריכים להתנהל בצניעות (שו"ע ומ"ב, או"ח סימן ב), עיקר הדינים נאמרו לנשים משום הכרת חכמים בעוצמתה ויופייה של האישה, והרצון לנתבו למקום הנכון. לטווח קצר נראה שחוסר הצניעות מסייע לגילוי עוצמת החיים, אבל מי שמביט יותר לעומק ולטווח ארוך, מבין שדווקא הצניעות מגלה את העוצמה הפנימית שבחיים, את הקדושה, ומתוך כך גם הצדדים החומריים שבחיים מתברכים ומתעלים.

כיוון שלבושו של האדם בולט וניכר, שמירת גדרי הצניעות מבטאת יותר מכל את הנאמנות להלכה, והמתלבשת כהלכה מקדשת את השם ומכריזה בכל עת שאינה נגררת אחר התרבות והאופנה החילונית, אלא היא נאמנה בשלמות למסורת התורה והמצוות ולייעוד האלוקי המיוחד של עם ישראל.

ב. לפני שנביא את פרטי הדינים, יש להדגיש שהכלל היסודי של הלכות צניעות, בין לגברים ובין לנשים, הוא לא למשוך תשומת לב מוגזמת. לכן הלובשת בגד צמוד מדי או צעקני מדי, גם אם הוא עונה על פרטי הדינים, אישה זו עוברת על הלכות צניעות. לכן לדעת רבים אסור ללבוש בגד שרובו בצבע אדום, וכך ראוי לנהוג, ולרוצה להקל יש על מי לסמוך.

אורך השרוול והחצאית

ג. כל אישה חייבת לכסות את הזרוע עד אחרי המרפק באופן שבכל תנועה שתעשה המרפק יהיה מכוסה. ואף שכך ההלכה, אפשר ללמד זכות על מי ששרוולה מגיע עד סמוך למפרק ואינו מכסה אותו.

ד. לדעת רוב הפוסקים, חובה לכסות את כל הרגל עד הקרסול, באופן שעד אחרי הברך צריך ללכת עם חצאית, ואת שאר הרגל אפשר לכסות בגרביון. ולדעת המשנה ברורה, אין חובה לכסות את שאר הרגל בגרביון, ורבות נוהגות כמותו והולכות רק עם חצאית עד אחרי הברך.

ה. כאשר הבנות מגיעות לגיל חינוך (סביב גיל שש), על ההורים לחנכם להתלבש לפי ההלכה. בת שאימה נוהגת כדעת רוב הפוסקים בכיסוי הזרוע והרגל, ומבקשת ממנה שתמשיך במנהגה, עליה לנהוג כמותה לפחות בעת שהיא גרה בבית הוריה.

ו. אישה שאינה רוצה לקיים את ההלכה וללבוש חצאית שמכסה את הברך, עדיף שתלבש מכנסי נשים רחבות וצנועות מאשר תלך עם חצאית קצרה.

כיסוי ראש

ז. כל אישה צריכה לשמור על צניעותה, אולם אישה נשואה מחויבת בכך כפליים, כדי שיופיה ואהבתה יהיו שמורים אך ורק לבעלה. על כן חובה על כל אישה נשואה לכסות את שיער ראשה. חובה זו שייכת גם באלמנה או גרושה, אלא אם כן יש מקום אמיתי לחשוש שבעקבות כך לא ימצאו שידוך, כי אנשים יחשבו שהן נשואות. לגבי רווקות, יש נוהגות להחמיר ללכת עם שיער אסוף ולא פזור.

ח. יש אומרים שיש להקפיד לכסות את כל השערות, חוץ ממעט השערות שמציצות בעורף ובצדעיים. ויש אומרים שאף שראוי להחמיר, מצד הדין אין איסור לגלות פחות מטפח מרובע מהשיער, ואם כן, מכיוון שרוחב הפנים הוא כשני טפחים, מותר לגלות שיער פחות משיעור של חצי טפח מלפנים או מאחור (טפח הוא 7.6 ס"מ, וממילא מותר לגלות פחות מ-3.8 ס"מ לרוחב המצח או העורף).

ט. יש אומרים שדווקא השערות הטבעיות הגדלות בראש האישה מבטאות צד אישי שצריך להצניעו, ולכן מותר לכסותן עם פאה יפה וצנועה. ויש אומרים שיסוד התקנה לכסות את השיער הוא ההופעה הצנועה, ולכן אסור ללכת עם פאה, שהרי היא נראית בדיוק כמו שערות הראש הטבעיות. למעשה, הרוצה להקל, אין למחות בידה.

הנהגת האישה במקום שאין בו גברים

י. במקום שיש בו רק נשים או גברים מבני ביתה, כגון בבריכה או בשיעור ספורט או בתוך הבית, מעיקר הדין מותר לאישה להקל ולהיות בלי כיסוי ראש ועם מכנסי נשים ושרוולים שאינם מגיעים למרפק, ובלבד שתראה מכובד וצנוע לפי אופי המקום. וכאשר הדבר אינו קשה, המהדרות משתדלות תמיד להיות לבושות לפי כללי ההלכה לנמצאת במקום שיש בו גברים (דין אישה נידה בפני בעלה מבואר להלן בהלכות טהרת המשפחה ג, ה, ודין הלבוש בשעת התפילה מבואר בספר הקיצור לפניני הלכה, הלכות תפילה ה, ג).

שירת נשים

יא. מגדרי הצניעות שגבר לא ישמע אישה שרה, משום שקולה היפה יחד עם העובדה שקול הזמר חושף את מעמקי הנפש, עלול ליצור קירבה אסורה או הרהורים אסורים. אמנם מותר לאדם לשמוע את שירת אמו, סבתו, אחותו, ביתו, נכדתו וכן את שירת אשתו גם בימי נידותה (עי' להלן בהלכות טהרת המשפחה ג, ה). כמו כן, משפחה שרוצה להקל גם כאשר נמצאים בשולחן השבת קרובים מדרגה שנייה, כגון גיסים וגיסות, רשאית להקל.

יב. עיקר האיסור הוא כאשר הגבר רואה מולו את האישה ששרה, בין אם זה בשולחן השבת או בהופעה חיה, בין אם היא שרה לבד או כמה נשים שרות יחד. וכן אסור להשתתף בשירה בציבור של גברים ונשים יחד (עי' בפניני הלכה סעיף יב), אמנם נוהגים שלא להקפיד על שירת הנשים שעולה מעזרת הנשים בשעת התפילה.

המעוניין לסמוך על המקלים בשמיעה דרך מכשיר אלקטרוני – רשאי, ובמיוחד אם אינו רואה את האישה דרך המסך ואינו מכיר אותה, וככל שמכיר אותה פחות, כך יש יותר מקום להקל ולא לחשוש שהדבר יעורר בו הרהורי עבירה (גדר איסור הרהור עבירה מובא להלן בהלכות שמחת הבית וברכתו ד, ז-ח).

יג. המשתתף בטקס שנשים שרות בו, חייב לצאת, ובמקרים מסוימים ראוי גם לבנות להזדהות עם הבנים ולצאת עמהם כדי למחות. ורק בשעת הדחק ניתן להישאר בטקס כזה תוך הקפדה שלא ליהנות ולא להסתכל על הנשים ששרות, כגון במקרה שרב משתתף בטקס זיכרון לחייל שנפל, ויש חשש שאם יצא, בני משפחת החייל הקדוש ייפגעו. או במקרה שאדם מתארח אצל משפחה בסעודת שבת, וגם נשות המשפחה שרות. וכן חייל שחושש שייענש בחומרה אם יצא מטקס שנשים שרות בו, רשאי להישאר, אבל בלא שעת הדחק מיוחדת, נכון לחייל לצאת תוך נכונות לשלם על כך מחיר (עי' בפניני הלכה הערה 3).

אמירת דברים שבקדושה

יד. אסור לומר דברים שבקדושה מול ערווה, כגון לברך, להתפלל או לומר קריאת שמע. כאשר גבר רואה גבר אחר, או אישה רואה אישה אחרת, רק אם מקום הערווה עצמו גלוי, אסור לומר מולו דברים שבקדושה. אבל כאשר גבר רואה אישה שמגלה טפח (7.6 ס"מ) מעל מקום הברך או המרפק, אסור לו לומר מולה דברים שבקדושה אלא אם כן יפנה עצמו לכיוון אחר, ואם אינו יכול להסתובב, יביט בסידור או יעצום את עיניו.

טו. במקום הצורך ניתן להקל ולומר דבר שבקדושה מול אישה נשואה שמגלה את שיער ראשה, או בשעה ששומע אישה שרה דרך מכשיר חשמלי ואינו רואה אותה.

עבודה ולימודים במקום לא צנוע

טז. גבר או אישה שאין להם אפשרות סבירה לעבוד או ללמוד את המקצוע המתאים להם במסגרת צנועה, יכולים להקל אם הם מעריכים שרמתם הדתית לא תרד וייצרם לא יגבר עליהם. לכן מעבר להתנהגות מנומסת ואדיבה, יימנעו מהתערות יתירה עם המין השני או עם אנשים שעלולים להוריד את רמתם הדתית, ייקבעו עתים לתורה ויחזקו את הקשר עם קהילה דתית וחברים דתיים (עי' בהלכות שמחת הבית וברכתו ד, יא-יג).

יז. אסור לאיש ואישה שאינם נשואים לגעת זה בזה, אמנם רופא ואחות מותרים לגעת במטופלים מהמין השני לצורך הטיפול בהם, הואיל ואין במגעם צד של חיבה. לגבי טיפול פיזיותרפי, מוטב שגבר יטפל בגבר ואישה באישה, מפני שמדובר על טיפול ממושך. והלומדים פיזיותרפיה אסורים לתרגל עיסויים על בני המין השני, מפני שעל פי חוות דעת של מומחים בתחום אין בכך צורך אמיתי, לכן אסור ללמוד במקום שדורש זאת.

ייחוד ו'לא ילבש'

יח. כדי למנוע מעשי פריצות, אסרה התורה על גבר ואישה ללבוש בגד מובהק של המין השני (דברים כב, ה), וכן גבר ואישה שאינם נשואים אסורים להיות יחד במקום מבודד או סגור, ואף לא גבר עם שתי נשים או אישה עם שני גברים. אמנם אם יש סבירות גבוהה שמישהו ייכנס לשם בלא התראה, או שיש במקום מצלמות בשידור חי, אין איסור ייחוד. כמו כן, אין איסור ייחוד על אח ואחות, הורה עם ילדו, סב וסבתא עם נכדיהם (פרטי האיסור מבוארים בשו"ע אבן העזר, כב).

מעבר לאיסור ייחוד, צריכים כל איש ואישה שאינם נשואים לשמור על גדרי הצניעות ולא לדבר יחד בנושאים אישיים, וקל וחומר שלא לצאת יחד לבילוי כגון ארוחה זוגית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-09 07:36:42

שלום, תודה על התשובה. איך בדיוק מפרישים תרומות ומעשרות? ניסיתי ללמוד בפניני הלכה, ולא הבנתי.

מתוך ספר קיצור הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

י – סדר ההפרשה למעשה

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-09 07:15:55

שלום לרבנים. האם לדעת הרב מלמד שליטא מותר לשים דוארדורנט (ספיד סטיק) ג'ל בשבת?

לא. מותר למרוח בשבת רק דברים נוזליים כמבואר בפניני הלכה שבת.

אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

שמן, בושם, קרם וסבון

ט. אסור למרוח על השפתיים והגוף דבר שאינו נוזלי, כגון ווזלין, קרם ושאר משחות, משום איסור 'ממרח'. ובמקום צער משמעותי, מותר למרוח משחה רפואית שמעוניין שכולה תיבלע בגוף ולא יישאר ממנה דבר על העור.

י. מותר לסוך את הגוף בשמן או כל דבר נוזלי להנאתו. אם זהו שמן רפואי, השימוש בו מותר רק לבריא או במקום צער משמעותי, ולא במקום מיחוש מטריד בלבד. ואם הוא שמן שגם בריאים משתמשים בו – מותר לכל (כמבואר בפרק כח, יא). כמו כן, מותר לסוך את הגוף בנוזל שנועד להרחקת יתושים.

יא. מותר להתיז על הגוף והשיער בושם, אך אסור להתיז בושם על בגד, מפני שדומה למלאכה ('מוליד').

יב. נוהגים להחמיר ולרחוץ בסבון נוזלי ולא קשה, כיוון שיש בזה דמיון לממרח ומוליד. והנוהגים להקל, יש להם על מי לסמוך. בשעת הצורך ניתן להקל ולצחצח שיניים במשחה סמיכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-09 06:52:11

שלום, מה עושים עם פטרוזיליה, וכוסברה שמישהו הביא לי מהגינה שלו?(אני מדבר, על תהליך ההכשרה).

מפרישים תרו"מ משרים במים עם סבון, שוטפים בזרם חזק, ונהנים.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-08 16:40:44

ברוך השם ביתינו מתחתנת בשבוע הבא.שתי שאלות לגביי החתונה: 1. באיזה אופן ההורים לוקחים את החתן והכלה לחופה? מתי האמהות ומתי האבות? האם יש משהו חשוב בהקשר זה? נציין שאנחנו אנשים שומרי תורה ומצוות אך המחותנים שלנו לא לךגמרי שומרים לפי ההלכה. 2. הבת שלנו רוצה לקיים את המנהג של שבע פעמים לסובב את החתן תחת החופה. היא רוצה לבחור מנגינה אחרת ולא את זו המקובלת. לקחת מנגינה חסידית של ארבע בבות. אשמח לדעת מה מקור המנהג ומה לגביי המנגינה? אציין שלי מוזר לעשות זאת ובטח עם מנגינה של קשורה למנהג… אודה לתשובתכם!

ההתחלה היא הליכת החתן לקראת הכלה בליווי האבות או הוריו למי שחשוב לו שדווקא הוריו ילוו אותו. הם מגיעים עד תחילת השביל של הבד הלבן הפרוס עד הכלה. שם ההורים עוצרים והחתן הולך לכלה להוריד את ההינומה. בכל הזמן הזה שהחתן הולך לכלה בליווי האבות, האמהות עומדות בשני צידיה של הכלה כאשר היא יושבת על כיסא הכלה. לאחר שהחתן מוריד את ההינומה, הוא ממשיך עם האבות לחופה, וכאשר הוא מגיע לחופה החברים שמלווים את החתן בשמחה, הולכים ללוות את הכלה, כשהם מגיעים אליהם היא קמה בליווי האמהות ופוסעת לכיוון החופה. שם היא מקיפה את החתן יחד עם האמהות שבע פעמים באיזו מנגינה שרוצים, זה ממש לא משנה אם זו המנגינה הרגילה או שבע בבות. אין זה מוזר בכלל, מן הסתם היא מכירה את זה מחתונות אחרות, סביר שזו לא המצאה שלה. כל עוד מדובר על מנגינה של דוסים זה בסדר גמור. תודו לה' שאינה רוצה מנגינה חילונית.

מנהגי החופה ועוד מובאים בפניני הלכה ליקוטים משפחה. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר שכבר יצא:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ה – החתונה ומנהגיה

יום החתונה

א. יום החתונה הוא היום הגדול והחשוב בחייהם של החתן והכלה, ביום זה הם פורצים את מחסום אישיותם הפרטית וכורתים ברית אהבה ונאמנות, וניצוץ מהאחדות האלוקית מתגלה ביניהם, ומתוך כך הם זכאים להיות שותפים בהמשך תהליך הבריאה ולהוליד חיים ונשמות לעולם.

קשה ללב להכיל את גודל המסע המופלא שהחתן והכלה מתחילים בו בעת כניסתם לחופה, הן במובן הזוגי והן במובן המשפחתי. מנישואין אלו בעזרת ה' יגדלו ילדים שיבוא יום וגם הם יכנסו לחופתם ויתחילו את מסעם שממנו ייוולדו נכדיהם וניניהם עד סוף כל הדורות. לו החתן והכלה היו מבינים את מלוא המשמעות של כניסתם לחופה, לא היו יכולים להכיל את גודל הקדושה והאחריות.

ב. אמרו חכמים שביום החתונה נמחלים עוונותיהם של החתן והכלה (ירושלמי ביכורים ג, ג). זאת משום שביום זה הם רוצים בכל ליבם להתחיל את חייהם החדשים באופן מושלם, לשמח זה את זה ולהיות טובים בעיני אלוהים ואדם. כדי להעצים את התהליך החיובי הזה, ראוי לחתן ולכלה לשוב בתשובה ביום חתונתם, ולהתפלל לה' שיסייע להם להגשים את כל שאיפותיהם הטובות (מנהג הצום מובא להלן בהלכות טהרת המשפחה ח, יג).

סדר החתונה

ג. נביא תחילה את סדר החתונה בקצרה, ולאחר מכן נפרט כל שלב.

החתונה מתחילה בליווי החתן לקראת הכלה כדי לפרוס את ההינומה על פניה. לאחר מכן מלווים אותם למקום החופה ומתחילים בשלב הקידושין: הרב שעורך את החופה מברך על כוס יין את ברכת האירוסין, ונותן לחתן ולכלה לשתות, ואז החתן מקדש את כלתו בנתינת הטבעת.

לאחר מכן, כדי שיהיו רשאים לעבור לשלב הנישואין, החתן צריך לתת לכלה את הכתובה הכוללת את כל התחייבויותיו כלפיה (לעיל ד, ז-יג), ומכבדים רב לקרוא אותה לפני הקהל.

לאחר מכן מגיעים לשלב הנישואין, שהוא העמידה תחת החופה ואמירת שבע ברכות הנישואין על כוס יין, שבסיומם החתן והכלה שותים מהכוס.

לאחר מכן נוהגים להזכיר את חורבן בית המקדש על ידי שיר ועל ידי שבירת הכוס, ומלווים את הזוג לחדר הייחוד.

הקידושין

ד. הרב מסדר הקידושין נוטל כוס יין ומברך 'הגפן' וברכת האירוסין, למנהג יוצאי ספרד הרב שותה תחילה מהיין, ולמנהג יוצאי אשכנז הרב אינו שותה מהיין אלא נותן את הכוס לחתן לשתות מעט, ואז הרב נותן את הכוס לאם הכלה כדי שתיתן לכלה לטעום מעט. לאחר מכן טוב שההורים או אנשים אחרים ישתו את היין שנותר בכוס, ואם השותים לא חשבו בעת ברכת 'הגפן' שברך הרב שאולי ישתו מהכוס, יברכו לפני שתייתם.

ה. לאחר שתיית היין, הרב מוודא שהטבעת שייכת לחתן ושהעדים נמצאים שם, הוא שואל את הכלה אם היא מוכנה להתקדש ומבקש שתושיט את אצבעה, ואז החתן אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד עליה את הטבעת (עי' בפרק ד, ב-ד).

ו. לאחר הקידושין, מזמינים רב לקרוא את הכתובה לפני שהחתן ייתן אותה לכלתו, כדי לתת משקל להתחייבות החתן. רבים נוהגים לקרוא את עיקר הכתובה בלא הפרטים שבאמצע כדי שלא להטריח את הציבור, ויש נוהגים לקוראה בתרגום עברי כדי שמשמעותה תובן לכולם.

חופה – נישואין

ז. הנישואין מתקיימים על ידי עמידת החתן והכלה תחת החופה ואמירת שבע ברכות הנישואין בנוכחות עשרה גברים לפחות, שאין לומר את שבע הברכות בלא מניין. עניינן של ברכות אלו לברך את החתן והכלה שיבנו את ביתם בשמחה ואהבה, ולהודות לה' על יצירת העולם והאדם, ולבקש על בניין ירושלים והגאולה.

ח. מוזגים כוס יין, ומזמינים כמה מנכבדי הקהל לברך את שבע הברכות, וכיוון שהחתן והכלה ישתו מהיין בסוף הברכות, עליהם להקפיד לא לדבר בין ברכת 'הגפן' שנאמרת בתחילת שבע הברכות, לבין שתיית היין. לאחר סיום שבע הברכות, הרב נותן לחתן לשתות מהיין, וכיוון שהם כבר נשואים, החתן בעצמו נותן לכלתו לשתות אחריו. לאחר מכן, טוב שההורים או האורחים יסיימו את הכוס.

ט. כמה דעות ישנן בהגדרת החופה שעל ידה מתקיימים הנישואין, ומנהג ישראל להדר ולצאת ידי חובה על פי כמה מהן, כל עדה לפי מנהגה (העדים צריכים ללוות את כל שלבי החופה מתחילה ועד סוף): א – תחילה מכסה החתן את פני הכלה בהינומה כביטוי לפריסת חסותו עליה, שמעתה הוא אחראי לרווחתה ואושרה, וכך היא נשארת עד סוף טקס החופה. ב – לאחר מכן עומדים החתן והכלה במקום מיוחד המכוסה ביריעה שנועד לטקס הנישואין, ויש נוהגים לפרוס מעל החתן והכלה טלית במשך שבע הברכות כביטוי לחופה. ג – לבסוף נכנסים החתן והכלה לבדם כמה דקות לחדר המיוחד להם, כביטוי לתחילת חיי נישואיהם (יש שמקיימים זאת לאחר סיום החתונה בביתם החדש או בחדר השכור להם).

את מי מכבדים בברכות

י. הרב שעורך את החופה מברך את שתי ברכות הקידושין, על היין ועל האירוסין. לאחר מכן מכבדים רב לקרוא את הכתובה. ולגבי שבע ברכות הנישואין, יש נוהגים שרב אחד מברך את כולן, והמנהג הרווח כיום להזמין שישה מנכבדי הקהל לברך; הראשון מברך את שתי הברכות הראשונות, ועוד חמישה מברכים את שאר הברכות. ראוי לכבד רבנים בברכות, וכאשר יש חשש שאם לא יכבדו מבני המשפחה יהיה עלבון – יכבדו אותם.

השושבינים

יא. אחד המנהגים היפים הוא שהורי החתן והכלה מלווים אותם בדרכם לחופה, ושאר הנאספים שרים ורוקדים סביבם. תחילה מלווים את החתן למקום הכלה כדי לכסות את פניה בהינומה, ולאחר מכן מלווים את שניהם לחוד בדרכם לחופה (מפני הצניעות, לא ירקדו הנשים בקרבת הגברים בליווי הכלה). למנהג יוצאי אשכנז השושבינים נושאים בידם נרות לסימן טוב, שחייהם של בני הזוג יהיו מלאים אורה ושמחה.

יב. המנהג המקובל בארץ ישראל הוא שהאבות מלווים את החתן והאימהות את הכלה, כאשר כל הורה נעמד בצד ימין של הילד שלו. אמנם אם חשוב לזוג או להורים שהליווי של כל ילד יהיה על ידי אביו ואמו, אפשר לנהוג כך, וכאשר יש ויכוח בזה, יש לנהוג כמנהג המקובל בארץ ישראל.

יג. המנהג הרווח כיום הוא שגם אם ההורים גרושים או אלמנים, אם הם בכל זאת רוצים ללוות את ילדיהם לחופה, יהיו הם השושבינים (עדיף במקרה כזה שהאבות ילוו את החתן והאימהות את הכלה), ויש נוהגים לסימן טוב שזוג נשוי בזיווג ראשון שיש להם ילדים, ילכו בסמוך להורים וייחשבו גם הם לשושבינים (מתחת לחופה אין צורך בזוג נוסף).

מנהגי החופה

יד. האורחים: על האורחים שנאספים סביב החופה לעמוד בשקט לכבוד המעמד הגדול ולכבוד החתן והכלה שדומים ביום זה למלך ומלכה. מי שקשה לו לעמוד במשך כל טקס החופה, רשאי לשבת, וישתדל לעמוד בשעת ברכות האירוסין והנישואין. לפיכך נכון להכין כסאות ליד החופה עבור זקנים וחולים שמתקשים לעמוד זמן ממושך.

טו. החתן והכלה: מנהג ישראל מדורי דורות שהכלות לובשות שמלות לבנות, כדי שלא יהיה הבדל בין העשירות לעניות. כהמשך לכך, ראוי לחתן ולכלה לנהוג בצניעות ולהימנע מניסיון ליצור טקס ראוותני וייחודי, או להבליט את עצמם יתר על המידה. וכן ראוי שלא יביעו את אהבתם זה לזו בפומבי, ולא ידברו בעת החופה, אלא יקשיבו ויכוונו לכל הברכות שנאמרות לכבודם.

טז. יש חתנים שנוהגים בתחילת החופה להתעטף בטלית חדשה, ובברכת 'שהחיינו' מכוונים גם על מצוות הקידושין והחופה שהם עומדים לקיים (אם החופה לפני השקיעה, יברכו על הטלית גם 'להתעטף בציצית').

יז. החופה: מנהג יוצאי אשכנז להעמיד את החופה מתחת לרקיע השמים, לסימן ברכה שיהיה זרעם של החתן והכלה ככוכבי השמים. אמנם כאשר יורד גשם, גם יוצאי אשכנז יכולים לקיים את החופה בתוך האולם כמנהג יוצאי ספרד.

יח. הקפות: למנהג אשכנז, לאחר שהכלה נכנסת לחופה, היא מקיפה את החתן שבע פעמים יחד עם אימה וחמותה, כביטוי למדרגה גדולה וגבוהה מהבנתנו שאנו זוכים לה במעמד הנישואין.

יט. זכר לחורבן: תקנו חכמים לזכור בשעת החופה את ירושלים ובית המקדש שעדיין לא זכינו לבנותו. רק לאחר שנזכור זאת, תוכל השמחה להיות מכוונת כראוי לתיקון העולם, ובכך תחשב חתונה זו כבנייה של אחת מחורבות ירושלים. המנהג הרווח כיום הוא לשבור כוס זכר לחורבן בסוף טקס החופה, לאחר שירת 'אם אשכך' או 'תיתן אחרית לעמך'. ורבים נוהגים גם לשרוף מעט נייר, ואת האפר שם החתן על ראשו במקום הנחת התפילין לפני שיוצא לחופה.

כשבית המקדש היה קיים, היו רגילים לעטר את ראש החתן בכתר או בעטרה, אך לאחר החורבן נאסר הדבר כשם שמצנפת הכהן הגדול אינה על ראשו. וכן אסור להניח על ראש הכלה עטרה עשויה מכסף או זהב, אבל אם היא מבד מקושט מותר אף אם קבועות בה משבצות כסף וזהב.

כ. חדר הייחוד: המנהג הרווח שלאחר סיום טקס החופה נכנסים החתן והכלה לבדם לחדר המיוחד להם, ונכון שיקפידו לאכול שם לחם ויתחילו בכך את סעודת הנישואין, שכן הם מרכז השמחה והסעודה, ואם ישכחו ליטול ידיים ולאכול, סעודת החתונה תיפגם.

שמחת החתונה והסעודה

כא. החתונה היא האירוע השמח ביותר במסגרת החיים היהודיים, ולכן מצווה גדולה לשמח את החתן והכלה, לשבח בפניהם את בן הזוג ולרקוד לפניהם. נוהגים להזמין לחתונה אורחים רבים, לבטא בכך שיש לשמחתם הפרטית של הזוג ולהחלטתם להקים משפחה בישראל, ערך עצום וכלל ישראלי.

כב. יחד עם שמחת החתונה, יש לשים לב שהתזמורת לא תרעיש מדי, ותגרום בכך סבל לרבים, ובשעת הסעודה אף כדאי שלא תנגן כלל, כדי שיוכלו האורחים להירגע מעט ולשוחח זה עם זה בנוחות, כי גם השיחות היפות הללו הן חלק משמחת החתונה.

כג. סעודת החתונה צריכה להיות גדולה ומשמחת יותר מסעודות השבתות והחגים. נוהגים לעשות סעודה בשרית, אבל משפחות ששמחות יותר במאכלים חלביים, רשאיות להכין סעודה חלבית, ובתנאי שהמאכלים יהיו משובחים וטובים במיוחד.

כד. ראוי לעודד את הציבור לקיים חתונות שמחות וצנועות, באופן שסעודת החתונה תהיה יותר חשובה ומכובדת מכל שאר הסעודות שהם רגילים לערוך במשך השנה, אבל לא בהפרזה, כל ציבור לפי מנהגו. ורק עשירים שנוהגים להוציא סכומים רבים על מותרות, ראוי שיעשו לילדיהם חתונות יקרות לשם שמיים, כדי להעלות את ערך מצוות הנישואין וקדושתה מעל לכל שאר המותרות וענייני החולין.

כה. בשעה שאדם עורך את רשימת מוזמניו, עליו לחשוב תחילה על הגרים, העניים, האלמנות ומרי הנפש שבין מכריו, שכן רק אם יזמינם, יוכל לזכות לשמחה אמיתית שמוסיפה טובה וברכה לעולם.

כו. מתי מותר לאורחים ללכת: על המוזמנים להתנהג בדרך ארץ ולשמח כראוי את החתן והכלה. אורחים שלא נותנים מתנה ששווה למחיר המנה שהם נהנים ממנה, כמו רבים מחברי החתן והכלה, בלא אונס מיוחד עליהם לרקוד במשך כל זמן הריקודים ולהישאר עד סוף החתונה, שהרי לשם כך הוזמנו. ואילו אורחים שנותנים מתנה ששווה למחיר המנה, כמו רבים מחברי ההורים של החתן והכלה, רשאים במקום הצורך לרקוד פחות ולצאת לפני סוף החתונה, שכן במתנתם השלימו את שמחת החתן והכלה שהם חייבים בה.

הנאלצים לצאת לפני ברכת המזון הכללית, יזמנו בשקט בשלושה או בעשרה, ויאמרו בזימון 'שהשמחה במעונו'. ואם אין חשש לפגיעה בבעלי השמחה, גם אם החתן והכלה לא נמצאים איתם בשולחן, יכולים לברך על כוס יין ולזכות בשבע ברכות אם הם עשרה, או בברכת 'אשר ברא' אם הם שלושה (עי' בספר הקיצור לפניני הלכה, הלכות ברכות ה, ט-יב).

כז. המתנות: נכון שהמוזמנים יתנו מתנה כספית בשווי של מעט יותר מערך המנה, וכפי שנוהגים רבים מיוצאי ספרד, וכפי שהיה המנהג הקדום בישראל (שו"ע אה"ע ס, א), שעל ידי כך יוכלו משפחות החתן והכלה להתחזק בקיום השמחה ובעזרה לבני הזוג. ומי שקשה לו לשלם את מחיר המנה, יכול לתת מתנה כפי הנהוג במקומו, שכן בעלי השמחה נערכים מראש לכך שהמתנות לא יכסו את עלות החתונה.

שבעה ימים של שמחה

כח. מצווה על החתן והכלה לשמוח יחד שבעה ימים, ולא לעשות מלאכה ומסחר. נוהגים שהחתן והכלה לובשים בגדים חגיגיים, ומותר להם לכבסם ולגהצם לצורך שבעת ימי השמחה. עוד נוהגים שאם החתן או הכלה צריכים לצאת לבד לרחוב העיר, לכתחילה ילווה אותם לפחות אדם אחד, משום שהם דומים למלך ומלכה, ואין זה מכבודם להלך ברחוב יחידים.

כט. במשך שבעת ימי השמחה, מצווה לקיים עבור החתן והכלה סעודות, ולברך בהן את שבע ברכות הנישואין על כוס יין לאחר ברכת המזון. למנהג יוצאי אשכנז ורוב יוצאי ספרד, בכל מקום שבו עורכים סעודה לכבוד החתן והכלה, אם אוכלים שם מניין גברים שמתוכם לפחות שבעה אכלו לחם (דין 'פנים חדשות' להלן) – מברכים שבע ברכות (מזמנים על כוס אחת, ועל כוס אחרת אומרים שש ברכות לאחר ברכת המזון, ובסיומן המזמן מברך על הכוס שבידו 'הגפן', שותה ממנה לפחות 'מלא לוגמיו', מערבב את היין שבשתי הכוסות ומגישן לחתן ולכלה). ואם יש שם שלושה גברים שעושים זימון (או שאין 'פנים חדשות') – מברכים רק את ברכת 'אשר ברא' על כוס יין (לאחר ברכת המזון, המזמן מברך 'הגפן' ו'אשר ברא' על הכוס שזימן עליה, שותה ממנה לפחות 'מלא לוגמיו' ומגיש אותה לזוג).

למנהג חלק מיוצאי ספרד, רק בסעודה שנערכת בבית החתן והכלה אפשר לברך שבע ברכות, אבל אם עורכים את הסעודה במקום אחר, מברכים רק את ברכת 'אשר ברא' על כוס יין.

ל. אם הסעודות שעושים עבור החתן והכלה הן בימי החול, רק כאשר לפחות אחד מהמסובים לא השתתף בשמחת החתונה או בסעודת שבע ברכות שנערכה לכבוד הזוג ('פנים חדשות'), ובזכותו השמחה מתגברת – ניתן לברך שבע ברכות. ולמנהג חלק מיוצאי ספרד, צריך שיהיו שני אנשים חדשים כדי לברך שבע ברכות. בשעת הצורך יכולים כל יוצאי ספרד להקל בזה.

לא. לכתחילה יברכו את שבע הברכות רק אלו שאכלו לחם, והמקלים לברך גם אם אכלו דברים אחרים או אף אם לא אכלו כלום, יש להם על מי לסמוך.

לב. אם החופה היתה לפני השקיעה (לכל הפחות נתינת הטבעת והכתובה), למשל ביום ראשון, הרי שבצאת הכוכבים מתחיל היום השני של שבע הברכות ('מקצת היום ככולו'), וממילא ניתן לברכן בסעודות שעד שקיעת החמה שלפני צאת השבת (יש להקפיד לברך את שבע הברכות לפני השקיעה של היום האחרון).

לג. כשהחתן נמצא בבית הכנסת במשך שבעת ימי שמחתו, לא אומרים ווידוי ותחנון, ובימים שיש בהם קריאה בתורה, מעלים אותו לתורה. את שבעת הימים הללו סופרים מעת לעת, ולכן אם החופה היתה לפני השקיעה של יום ראשון, לא אומרים ווידוי ותחנון גם במנחה של יום ראשון הבא.

לד. אם אלו נישואין שניים גם של החתן וגם של הכלה, מצווה עליהם לשמוח יחד שלושה ימים בלבד בלא לעשות מלאכה, ואת שבע הברכות מברכים רק בסעודה הראשונה שאחר החתונה, ובתנאי שאותה סעודה תהיה ביום החתונה עצמו, ולכן אם החתונה התקיימה לפני השקיעה, מברכים בסוף הסעודה רק אם היא התקיימה לפני השקיעה.

לה. בשבת שלפני החתונה, נוהגים יוצאי אשכנז ורבים מיוצאי ספרד להעלות את החתן לתורה, ורבים מיוצאי אשכנז נוהגים אף לערוך לכבודו סעודה שמחה. בשבת שלאחר החתונה, נוהגים בכל העדות להעלות את החתן לתורה, ולכתחילה מעלים גם את אב החתן ואב הכלה, ושתי המשפחות שמחות יחד בסעודות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-06 19:57:35

תודה רבה על ההתייחסות בהמשך למייל הקודם כתבתם לי שבאחורי ידיו ובמרפקו זה נחשב שינוי. אם יש נגיד מחשב נייד במקום שיכול להיפסד לפי מה שהבנתי בפניני הלכה מותר להזיז אותו בין המרפקים?

אין לי זמן כעת לקרוא את הדברים  של הרב אופיר, אמרתי לך את דעת הרב מלמד על פי השש"כ שכתב דבריו על פי המ"ב הנ"ל, והיא שאין הבדל בין גופו לבין שינוי, אלא כל שאינו מטלטל כדרכו בכפות ידיו, מותר לטלטל בשבת (אלא אם כן זהו דבר שהדרך לטלטלו ברגליו, כגון כדורגל, שאסור הדבר גם ברגליו וגם בידיו). לכן מותר לאדם להכניס את שתי זרועותיו מתחת למחשב ולטלטלו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-06 10:05:20

לא הבנתי איך מותר לטלטל מוקצה בשינוי ובטלטול מן הצד – בידיים או לא בידיים?

יש לחלק בין טלטול מן הצד, שהוא נעשה בכפות ידיו על ידי שמטלטל דבר המותר ולצורך דבר המותר, והוא המובא בתחילת הסעיף. לבין טלטול בגופו שהוא טלטול בשינוי. טלטול בכף היד אכן לא נחשב שינוי כפי שכתוב בפניני הלכה בדין טלטול בגופו, ולכן אם יש אבן קטנה על השביל, אף שהדרך לבעוט בה ברגל, אין זה שינוי להרימה בידיים. אבל טלטול בגב היד או בגב האצבעות נחשב שפיר שינוי, כמו שכתוב במ"ב רעו, לא – "כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה". וכ"פ שש"כ כב, לו – "מותר לטלטל מוקצה שלא כדרך שמטלטלין אותו בימות החול, כגון ע"י נשיפה או דחיפה ברגל או במרפק, 'וכן באחורי ידיו' או באצילי ידיו." ובתו"ש הקל יותר מזה והתיר לטלטל בשתי ידיו דבר שרגילים לטלטלו ביד אחת, וכ"ש לטלטל ע"י שני בני"א כאשר הדרך לטלטלו ע"י אדם אחד. ואף שיש חולקים – ספק דרבנן לקולא.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

אופני היתר טלטול מוקצה

לג. בגופו: מותר לטלטל מוקצה לכל צורך אם לא מזיזו כדרכו בכף ידו אלא בשינוי, כגון במרפקו, בגב ידו, בנשיפה או ברגלו (אם אינו כדורגל). לפיכך, אם היה מונח כסף על הארץ, מותר להסיטו ברגלו כדי להצניעו. וכן מגירה שנעשתה בסיס לדבר האסור, מותר לפתוח אותה בגופו וליטול את הדבר המותר. וכן מותר לשבת על אבנים ועצי בניין, או להישען על מכונית, למרות שתוך כך מנענעם.

לד. טלטול מן הצד: מותר לטלטל מוקצה על ידי הזזת חפץ מותר לצורך דבר המותר, כגון לדחוף מאכל מוקצה שבמקפיא על ידי מאכל היתר כדי שיהיה לו מקום, וכגון לטאטא את רצפת הבית מחול ואבק, או להטות ספר שרוצה לקרוא בו כדי להסיר ממנו כסף שנשכח עליו.

וכיוון שמותר לטלטל מהצד לפי הצורך ולא יותר, יטה את הספר במקומו ויפיל את הכסף. אבל אם צריך להשתמש באותו מקום, או שחושש שיפסיד את הכסף אם יפילו שם, מותר לטלטלו אגב הספר עד שיגיע למקום שניתן להפילו. אבל לצורך שמירת המוקצה אסור לטלטלו מהצד, כגון להטות ספר שאינו מעוניין לקרוא בו כדי להצניע את הכסף, אלא יטלטל את הכסף בגופו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-06 07:38:36

לגבי פת הבאה בכיסנין ראינו שיש שלושה גדרים שיכולים להחשיבו פת הבאה בכיסנין – א. הרכב הבצק. ב. מילוי. ג. נכסס. נתעלם לרגע מהנכסס. רציתי לשאול מדוע במילוי אנחנו תולים את הברכה בשאלה האם זה קינוח או ראוי לקביעת סעודה (לחם בשר זה המוציא ולחם ממולא פרג יהיה מזונות) ואילו בהרכב הבצק לא אכפת לנו אם זה קינוח או סעודה, תמיד מברכים מזונות כי בצקו שונה מלחם. וכך הרב פסק בפניני הלכה שגם בורקס גדול מברכים עליו מזונות כי בצקו שונה מלחם. הרי מילוי והרכב בצק שניהם מאפיינים אפשריים של פת הבאה בכיסנין, וכל שיטה סברה שהיא הפת הבאה בכיסנין והאחרים לחם ולכאורה השו"ע פסק את כולן מספק – מדוע בכל זאת אנחנו רואים בהרכב הבצק כמאפיין "רציני" יותר שלא משתנה.

האופי של פת הבאה בכיסנים היא שזהו מאכל שלא רגילים לאכול באופן קבוע לשם קביעות סעודה כלחם. כדי לעזור לאנשים לדעת על מה מדובר הביאו הפוסקים את שלושת הגדרים הללו, שכן ראו במציאות מה האופי של לחם ומה לא. באופן טבעי יש מקרי ביניים, אחד מהם הוא מאפה רגיל שאין בו בעיסתו משהו מיוחד שמבדילו מלחם, אבל שלא כלחם הוא ממולא, אך מצד שני הוא ממולא בדבר שרגילים לאוכלו עם לחם לשם קביעות סעודה ושביעה. לכן ההכרעה היא שהדבר תלוי בגודלו, זה הסימן שהכי קרוב להחלטה האם הוא נועד לשם קביעות סעודה כלחם או לא.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה. אולי דיוק הדברים שם באופן יותר חד יעזור לך לעמוד על הנקודה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ו – חמשת מיני דגן

מיני דגן אפויים

א. הלחם הוא עיקר מאכלו של האדם, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהדרך לאוכלו בסעודה שמתכוונים לשבוע ממנה. אבל על מיני דגן אפויים שאין רגילים לקבוע עליהם סעודה, מברכים "בורא מיני מזונות". ושלושה סוגי מאפים ישנם: א – מאפים שהוסיפו לבצק שלהם טעם שיוצר שינוי מהותי בינם לבין לחם, כגון עוגות וסופגניות אפויות. ב – מאפים שמילאו אותם לפני אפייתם במיני מתיקה, כגון אוזני המן ועוגיות ממולאות. ג – מאפים קשים, כדוגמת בייגלה, ביסקוויטים וקרקרים.

ב. אדם שהחליט במקום לאכול לחם בסעודה, לאכול ממיני המאפה הללו שיעור נפח של ארבע ביצים רגילות (200 סמ"ק), ולשבוע יחד עם שאר המאכלים כפי שהוא רגיל לשבוע בסעודה על לחם; כיוון שמתייחס למאפים אלו כלחם, צריך ליטול ידיים בברכה ולברך עליהם 'המוציא' וברכת המזון. שיעור המזונות לקביעות סעודה של זקנים וילדים הוא שלוש ביצים, כיוון שהם רגילים לשבוע מכמות פחותה. משערים רק את עיסת המזונות על כל המעורב בה, ולא את המילוי שבתוכה.

ג. לכתחילה נכון שלא לקבוע סעודה אף על שיעור נפח של שתי ביצים ממאפה המזונות, כדי שלא להיכנס לספק ברכות. וכן המתכוון לאכול רק מיני מזונות שלא לשם שביעה, נכון שיאכל פחות משיעור ארבע ביצים. ובדיעבד שנכנס לספק ואכל מזונות אפויים בשיעור ארבע ביצים ויותר, כל עוד לא שבע מהם כפי שרגיל לשבוע בארוחה רגילה, יברך 'מזונות' ו'על המחיה'.

מקרים שונים

ד. התכוון לאכול מעט ממאפה המזונות, ותוך כדי אכילה החליט לאכול ממנו שיעור ארבע ביצים ולשבוע מכל הארוחה: אם מכאן ואילך יאכל שיעור של ארבע ביצים מזונות, ייטול ידיו בברכה ויברך 'המוציא' וברכת המזון. ואם רק בצירוף מה שכבר אכל יהיה שיעור ארבע ביצים של מזונות, ימשיך בסעודתו ויברך בסוף ברכת המזון.

ה. התכוון לאכול ממאפה המזונות שיעור קביעות סעודה, ונטל ידיו ובירך 'המוציא', ותוך כדי אכילתו החליט שלא לאכול מהמזונות שיעור ארבע ביצים; מרגע זה צריך לברך ברכה ראשונה על שתייתו ושאר המאכלים שאינם מזונות אפויים, ובסוף אכילתו יברך 'על המחיה' ו'בורא נפשות', ולא ברכת המזון.

ו. קבע סעודתו על מאפה מזונות, ובטעות בירך עליו 'מזונות' ו'על המחיה' – יצא. וכן כשלא קבע עליו סעודה ובטעות בירך עליו 'המוציא' וברכת המזון – יצא.

ז. על מאפה שיש ספק האם דינו כלחם או כמאפה מזונות, יברך 'מזונות'. והרוצה לצאת מהספק, יקבע עליו סעודה ויברך 'המוציא', או יאכל עמו 'כזית' (חצי ביצה) לחם.

מאכלים שונים

ח. חלה ולחמניה מתוקה דינם כלחם, שכן רגילים לקבוע עליהם סעודה כלחם ולא לאוכלם בין הארוחות למתיקה או להרגעת הרעב. וממילא גם הרוצה לאכול מהן מעט בין הסעודות, צריך ליטול ידיו ולברך 'המוציא' וברכת המזון.

ט. המצה בחג הפסח מחליפה את הלחם וברכתה 'המוציא'. למנהג יוצאי אשכנז, כל השנה ברכתה 'המוציא', כיוון שהדרך לקבוע עליה סעודה. אבל למנהג יוצאי ספרד, כיוון שמצת מכונה קשה ונכססת, ברכתה 'מזונות', ורק המתכוון לאכול שלוש מצות ולשבוע מכל סעודתו, דינן כלחם. אמנם לכתחילה רצוי שיוצאי ספרד יאכלו מצת מכונה בתוך סעודת לחם, או שיקבעו עליה את הסעודה. ובמוצאי פסח, כל זמן שלא יכולים לקנות לחם, נחשבת המצה כלחם.

י. מאפה ממולא בגבינה או בשר: כאשר המאפה עשוי כלחם, כיוון שמילאו בו דברים שנועדו לשביעה ולא מיני מתיקה – אם ייעודו לקביעות סעודה, כגון שהוא גדול, דינו כלחם, ואף אם אוכל ממנו מעט ברכתו 'המוציא'. ואם ייעודו לאכילת עראי, דינו כמאפה מזונות. אבל דין בורקס לעולם כמאפה מזונות, הואיל וגם בצקו שונה מאוד מלחם.

יא. פיצה: ברוב המקרים דין הפיצה כדין לחם, משום שעושים את הבצק שלה כבצק של לחם, ואף שמניחים עליו רסק עגבניות וגבינה צהובה ומיני תבלינים, הרי זה כפרוסת לחם שמרחו עליה ממרחים שונים. אבל אם לשו את הבצק עם מי ביצים או מי חלב ונעשה טעמו שונה במקצת, דין הפיצה כדין מאפה מזונות, ורק אם קבע עליה סעודה, דינה כלחם.

יב. טורטייה וופלים: דינם כמאפה מזונות שאם קבע עליו סעודה נחשב כלחם, שכן הם דקים ודומים למאפה, וייעודם לאכילת ארעי וכדי לתת בהם מילוי.

בישול וטיגון עמוק

יג. על תבשילים של מיני דגן, כגון אטריות, פתיתים ודייסה, לעולם מברכים 'מזונות' ו'על המחיה', כיוון שהם שונים בתכלית מלחם. וכן דין ביסלי, שקדי מרק, קוגל וסופגניות שמתבשלים בטיגון עמוק.

יד. מלאווח, מופלטה, כובאנה וג'חנון, דינם כמאפה מזונות שאם קבע עליו סעודה דינו כלחם. ואף שיש בהם שמן, אין דינם כבישול, שכן במלאווח ומופלטה השמן מועט, ובכובאנה וג'חנון אף שהשמן מרובה, אינם מתבשלים בו אלא נאפים בסיר ואינם מתרככים כתבשיל.

טו. פנקייק, לחוח, בלינצ'ס, וופל בלגי וקרפ צרפתי, דינם כמאפה מזונות שאם קבע עליו סעודה דינו כלחם. ואף שמתחילה עיסתן נוזלית, המראה שלהם דומה למאפה.

טז. כאשר הקמח או הבצק נחלטו במים רותחים, כמו פחזניות ובייגלה גדול, כל עוד האפייה היא שהכינה אותם לאכילה ולא רק השביחה את טעמם (כמו בקוגל), הם נחשבים מאפה.

לחם מבושל או מטוגן

יז. חתיכות לחם גדולות משיעור 'כזית' (חצי ביצה), שבושלו או טוגנו בהרבה שמן, אפילו אם נשתנתה צורתן ואינן נראות כלחם, נשאר דינן כלחם. אבל אם החתיכות קטנות מ'כזית', אפילו אם נשארה עליהן צורת לחם, כגון קרוטונים שטוגנו בשמן עמוק, דינן כתבשיל מזונות שלעולם ברכתו 'מזונות' ו'על המחיה'.

יח. אפה חתיכות קטנות של לחם, כל עוד ניכר עליהן צורת לחם, נשאר דינן כלחם, כגון קרוטונים שנאפו בתנור. אבל אם לא ניכר עליהן צורת לחם, דינן כמאפה מזונות, וכך הוא דין כל מאפה העשוי מפירורי לחם או קמח מצה.

יט. טיגון שאינו עם הרבה שמן וגם לא עם מעט מאוד שמן, ספק האם נחשב כבישול או כאפייה. לכן המטגן באופן זה חתיכות לחם או מצה קטנות מ'כזית' ('מצה-בריי'), ראוי שיברך תחילה 'המוציא' על 'כזית' לחם או מצה ויפטרם בכך. ומי שלא רוצה לאכול לחם או מצה, ואוכל מהמאכל המטוגן פחות משיעור שביעה, מחמת הספק יברך 'מזונות', ואם הוא מתכוון לקבוע עליו סעודה, הרי שהוא מחשיבו כלחם, ולכן ייטול ידיים בברכה ויברך 'המוציא' וברכת המזון.

גרנולה, שלווה ופריכיות חיטה

כ. דרך חמשת מיני דגן לאוכלם כמאפה או תבשיל, אבל האוכל אותם חיים או קלויים או מבושלים מעט, מברך 'האדמה' ו'בורא נפשות', הואיל ולא אכלם כפי מעלתם. אבל אם הכינו מהם מאכל חשוב, כמו גרנולה, שלווה ופריכיות חיטה, כיוון שהם מוכנים כל צורכם ואנשים מחשיבים אותם כמאכל שאינו נחות ממיני דגן מבושלים ואפויים, ברכתם 'מזונות' ו'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-05 15:26:18

שלום כבוד הרב, אני לאחרונה משקיע יותר בלימוד תורה ולומד מפרשים, אך הרבה פעמים אני מתקשה להבין כיצד המפרשים הסירו את מסקנתם, היכן הם למדים את מסקנותיהם, אני מבין שיש הרבה ״כללים״ בפירוש התורה למשל שאין מוקדם ומאוחר, או שכל ו- בא להרבות, איך איני מכיר את כל החוקים ואני מנסה להבין כיצד הם מסיקים את מסקנותיהם. כמו גם לרוב קשה לי אף להבין את פירושיהם בשפה שלהם. תוכל בבקשה לעזור לי כיצד ניתן להבין כל אלו? אני מאמין תקופה רבה אך אף פעם לא למדת הרבה תורה ולאחרונה אני מעמיק ונהנה אך מנסה גם להבין דברים אלו.

אין הרבה כללים, ומה שיש המפרש אומר אותו כך שאין צורך לדעת את הכללים, המפרשים כתבו אותם בשביל כל אחד ואחד כדי שאם הוא מבין ומתחבר תהיה לו מזה תועלת להבנת הכתוב, ואם איינו מבין – יחפש פירוש של זמנו כדי שתהיה לו הבנה. לכן אני ממליץ ללמוד פירושים של זמנינו – יש פירוש פשוט של שטיינזלץ על כל התנ"ך, יש פירוש דעת מקרא על כל התנ"ך. אלו פירושים מצויינים, כדאי מאוד להתחיל איתם, אין צורך להתעמת עם הטסקטס יותר מדי, התורה נתנה לכל ישראל כדי שיבינו אותה.

ממליץ מאוד בהלכה ללמוד את ספרי הרב אליעזר מלמד שליט"א – פניני הלכה. כל הספרים מובאים באתר של פניני הלכה. ויש גם ספר קיצור מצוין של כל הספרים שנקרא – קיצור הלכה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

בהצלחה רבה

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-04 20:55:09

בשבת חנוכה האם הנרות חנוכה צריכים להיות מחומרים הראויים לנרות שבת? תודה

יוצאים ידי חובה בכל חומר בערה שדולק לפחות חצי שעה

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

הנרות

ח. כל שמן ופתילה שיכולים לדלוק חצי שעה, כשרים לנר חנוכה, וככל שהנר מאיר יפה יותר, כך הוא מהודר יותר. ויש מהדרים יותר ומדליקים בשמן זית, מפני שבנוסף לכך שאורו יפה, הוא מזכיר את נס פך השמן.

ט. טוב להדר ולהדליק נרות ליותר מחצי שעה, מפני שכיום רבים הולכים ברחוב זמן רב לאחר צאת הכוכבים, וכך הנס יתפרסם יותר. ומי שיש לו רק מעט שמן או נר קטן שיכולים לדלוק פחות מחצי שעה, ידליק בלי לברך.

י. נר חנוכה נועד להזכיר את הנס שהיה במקדש, לפיכך עליו להיות דומה לנרות המנורה, וכיוון שבנורה חשמלית אין פתילה ושמן, אין יוצאים בה ידי חובה. אבל כשאין לאדם נר כשר, ידליק נורה חשמלית או פנס באופן שניכר שהדליקם לשם המצווה, אך לא יברך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-03 09:13:34

שלום רב. מצאתי שטר כסף,בחצר בית משותף,מה עליי לעשות? בכבוד התורה.

לא מבין מה זה אומר 'בית משותף'. ההלכה אומרת שאם לא מדובר על חצר המשתמרת – חצר שאין אנשים רשאים להכנס אליה שלא ברשות (בדרך כלל זו המציאות בבתים פרטיים שיש להם חצר), אלא על חצר של בניין וכד' – הכסף שלך. זהו הדין, אך לפנים משורת הדין, כיוון שמדובר על מעט דיירים, יש הידור לשאול אותם האם למישהו נאבד סכום כסף, אם ידעו להגיד שנאבד 1) שטר. 2) סכום מדוייק – תן להם.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-03 08:02:12

האם לדעת הרב מותר/ראוי לקרוא ספרים כמו הארי פוטר ופרסי ג'קסון ודומיהם? (אשמח אם השאלה תופנה לרב מלמד, וכן אם אפשר שיהיה מצוין מי הרב העונה, והאם אפשר להפיץ את התשובה?) בתודה

אין ראוי לאדם לבזבז את זמנו לריק בדברים שאין בהם שום תועלת של מסרים חיוביים או מידע חיובי, כמו ספרי הארי פוטר, גם אם הדבר גורם לו נחת, שכן אפשר לגרום לעצמו נחת גם מספרים שיש בהם תועלת. אם בכל זאת אדם רוצה לקרוא בספרים שאין בהם תועלת כי זו מנוחת הנפש שלו ואין הוא מעוניין לקרוא ספרים אחרים, ישתדל למעט כמה שיותר, ובטח שלא לעשות זאת בשבת שנועדה לקדושה ולימוד תורה. יסוד זה מבואר בדברי חכמים על הפסוק 'ודברת בם' – ולא בדברים אחרים. הדעה המקלה ביותר בהלכה לגבי סוגיה זו של ביטול תורה, אומרת שאף שחובה על אדם ללמוד תורה כמה שהוא יכול, מותר לו גם לעשות דברים מועילים אחרים, אלא שגם לדברים מועילים יש גבול, שכן אדם יכול לעשות כושר שעות מרובות באופן מוגזם מעבר לנצרך לגוף בריאותו, ויכול לטייל שעות וימים מרובים מעבר לנצרך לשם הכרת הארץ או מנוחת נפשו. כל אחד צריך לשקול בעצמו את הדברים כאשר הכלל המנחה הוא – השקעה מרובה בלימוד תורה, במיוחד בשבת (לפחות 6 שעות. פניני הלכה שבת), ועשיית דברים בעלי ערך. עניין ביטול תורה מובא בפניני הלכה ליקוטים א פרק א – המאבד את זמנו לבטלה מעבר למה שכל אדם צריך לנוח ולהינפש, הרי הוא עובר על איסור ביטול תורה. וכפי שאמרו חכמים (יומא יט, ב): "וְדִבַּרְתָּ בָּם- בם ולא בדברים אחרים". וגם אם עושה דברים שיש בהם צורך, מכל מקום חייב ללמוד זמן חשוב כל יום (זו הדעה הכי מקילה בגדר ביטול תורה!).

לפי זה, כיון שאין בקריאת ספר עב כרס זה שום ערך, ממילא אין בו צורך, וממילא קריאתו שעות על גבי שעות הינה דבר בעייתי. וגם אם יאמר אדם שבכל מקרה לא ילמד תורה בזמן הזה (או משום שרוצה להנות מעט וכד' או משום שמדובר על אישה שאינה מצווה בגדרי לימוד תורה כגבר), נאמר לו שלפחות יקרא ספר שיש ממנו תועלת. ברוך ה' יש כיום ספרים רבים שיש בהם תועלת, או תועלת של מידע, או של הסטוריה, או של שאר רוח ומידות וכד', ולכן אין זה נכון וראוי לקרוא ספר שאין בו שום תועלת, גם כשאין בדבר איסור.

אביא לך את תמצות הלכות תלמוד תורה כפי שהם כתובים בספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

א – תלמוד תורה

ערך לימוד התורה

א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:

ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.

מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.

חובת הלימוד

ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

ידיעת יסודות התורה

ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

לימוד תורה מול מצוות אחרות

ז. מצד אחד מצוות לימוד התורה היא המצווה החשובה ביותר, ומצד שני מגמתה של התורה להדריך את חיינו ולשם כך ניתנו כל המצוות. לכן, כל מצווה שיש חיוב אישי לקיימה, כגון תפילה וסוכה – חייב כל אחד לקיימה, גם אם הדבר יבוא על חשבון זמן לימוד התורה.

אבל מצווה שאינה חיוב אישי, ואנשים שאינם לומדים תורה יכולים לקיימה, כגון עזרה לזולת – אין ראוי לאדם לבטל תורה עבורה. ואם אין אחרים שיכולים לקיימה – חובה עליו לקיימה על חשבון זמן לימוד התורה. וכן הדין לגבי מי שצריך עזרה מחברו, שמתחילה עליו לפנות למי שאינו לומד תורה באותה שעה, ורק אם לא מצא, יכול לפנות למי שלומד תורה.

ח. בחורי ישיבה שמקדישים את כל זמנם ללימוד תורה במשך כמה שנים, כדי לדעת את יסודות התורה – אם עשייתם את המצוות שאין אחרים יכולים לקיימן, תפגע בידיעתם את יסודות התורה, או שתפגע בהתקשרותם לתורה, כגון כאשר מדובר בהתנדבויות שדורשות זמן רב – מצוות הלימוד גוברת, והמצווה האחרת תידחה מפניה (מצוות הגיוס לצבא, מובאת בהלכות העם והארץ ד, ד) .

ט. גם מצוות הנישואין נדחית מפני חובת לימוד יסודות התורה. לשם כך רשאים הבחורים לדחות את נישואיהם לכל היותר עד גיל עשרים וארבע (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ה, ט).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-02 21:34:02

האם הויטמין שניקרה שילגיט או מומיו צריך כשרות ?

קודם כל אני רואה שמשרד הבריאות מבקש לא לצרוך מוצר זה – https://www.gov.il/he/pages/14092025-02

אין צורך בכשרות לכדור שבולעים לשם תרופה או ויטמין ואין בו טעם, כפי שמובא בפניני הלכה כשרות.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

תרופות, ויטמינים ושפתונים

ג. תרופות וויטמינים שאין להם טעם טוב, אינם צריכים הכשר. ואילו לתרופות וויטמינים שיש טעם טוב, לכתחילה צריך הכשר, אבל אם לא מצא תרופה או ויטמין עם הכשר, רשאי ליטלם, מפני שבפועל הסיכוי שאינם כשרים נמוך מאוד, ואין הצרכן צריך לחשוש לו. אבל ויטמינים ותוספי מזון שנאכלים גם לשם הנאה, חייבים הכשר.

ד. שפתונים וקיסמי שיניים שיש להם טעם טוב, מותרים ללא הכשר, משום שהחשש שמא עירבו בהם חומר שאינו כשר רחוק מאוד, וקשה מאוד לבררו, ועל כן אין לחשוש לו. והרוצים להדר, יעדיפו קיסמים ושפתונים ללא טעם או עם כשרות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-02 19:36:33

שלום הרב, יש לי כמה פרטים קטנים בדיני תפילה שאף פעם לא התחוורו לי מה באמת הדרך הנכונה לעשות אותם. (אני אשכנזי מתפלל נוסח ספרד..) א. בואי בשלום – לאיזה כיוון מסתובבים (לכיוון מערב, אך האם זה משנה ימינה שמאלה וכן בחזרה), וכן מתי כורעים, לאיזה כיוון קודם וכיצד? ב. האם עומדים או יושבים בקטעים הבאים: נשמת כל חי, שיר של יום, אין כאלוקינו. ג. אם אני מגיע מאוחר לתפילה ונאלץ לדלג ולומר רק ברוך שאמר, אשרי וישתבח, האם רלוונטי אחרי התפילה להשלים קרבנות ופסוקי דזמרה (כל מה שדילגתי)? תודה מראש!

א. אם הסיבוב שווה, פונים דרך ימין. כלומר אם אתה לכיוון מערב וחוזר למזרח, הסיבוב שווה. אבל אם אתה לכיוון מערב וחוזר לדרום (במקום שארון הקדוש לכיוון דרום, כמו אצלנו בהר ברכה), אפשר לחזור דרך כיוון שמאל. הנוהגים לכרוע, נחלקו המנהגים כך שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. היעב"ץ כתב בשם אביו החכם צבי שפונה לשמאלו תחילה כנגד ימין השכינה. ואילו בבא"ח שנה ב וירא ב ובכה"ח רסא, כח כתב שפונים לימין תחילה.

ב. כך אחד עושה מה שנוח לו. אפשר לשבת לכתחילה.

ג. יש שכתבו שטוב להשלים אחרי התפילה את המזמורים והקורבנות שהחסיר, אך אין בזה חובה, והמנהג הרווח להקל בזה, שכן הם נועדו כהכנה לתפילה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-02 06:49:49

בעבר נהגתי לחתוך את העמודים של דברי התורה שאני קורא מעיתון "בשבע" ולשים בגניזה, אבל בערב ראש השנה הזכרתי את הנושא בהתרה שלי, היות שהדבר דורש ממני יותר מדי זמן וקראתי את הפסק מהרב מלמד שלא צריכים לשים את אלה בגניזה. אחד מהחבורה בה עשיתי את ההתרה היה רב והוא אמר שהוא מסתפק עם ההתרה על זה טופס. מה דעת הרב ?

כפי שכתוב בדיני התרת נדרים שבפניני הלכה ימים נוראים פרק ה, מראש אין זה צריך התרה לזה, שכן בראש השנה ובכל נדרי לפני שהתחלת את העניין הזה מן הסתם אמרת שכל מה שתעשה יהיה בלי נדר, כך שמראש אין זה נחשב נדר.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

התרת נדרים

כה. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, כדי להיכנס לראש השנה נקיים מהעוון החמור של נדרים. ויש נוהגים להתיר נדרים גם בערב יום הכיפורים. גם אמירת 'כל נדרי' בפתיחת יום הכיפורים נועדה למטרה זו.

כו. התרה זו מועילה לנדרים שאדם שכח שנדר, או למנהגים טובים שנהג שלוש פעמים בלא לציין שמקיימם בלי נדר, או למצוות שקיבל על עצמו ולא אמר "בלי נדר". אבל נדר שאדם זוכר שנדר, אין מתירים בלא שיפרט אותו בפני שלושה דיינים שיתירו לו את הנדר על ידי פתח וחרטה.

מודעה לביטול הנדרים לעתיד

כט. אמרו חכמים: "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר – כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". מעיקר הדין ניתן לומר את 'מסירת המודעה' הזו בקול לעצמו, אך נכון לומר אותה בפני שלושה. לכן נוהגים לאומרה יחד עם התרת הנדרים, גם בערב ראש השנה וגם ב'כל נדרי' באמירת: "מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה". נשים שלא מגיעות ל'כל נדרי', נכון שיאמרו את מסירת המודעה בקול לעצמן.

ל. נוהגים שלא לסמוך על מודעה זו לנדרים ממש, אלא רק למנהגים טובים שנהג שלוש פעמים ולא אמר "בלי נדר", או לצדקה ומצוות שקיבל על עצמו ולא אמר "בלי נדר" (כמובא בסעיף כו)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-01 19:28:20

אני כהן, ושאלתי היא אם נטלו לי הלויים ידיים בשחרית ושרוכי הנעלים שלי פתוחים, מדוע ליטול שוב ידיים לברכת כהנים במוסף, האם לא עדיף שאשאר בבית הכנסת ואענה אמן בחזרת הש"ץ, האם חייבים ליטול ידיים שוב. תודה, שתזכו למצוות

טעם הנטילה אינו רק משום נקיות אלא גם משום תוספת מעלה לקראת הברכה החשובה. לכן נוטלים גם לפני מוסף למרות שזה לפעמים בא על חשבון עניית אמן לחזרת השץ.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-31 06:54:08

שלום הרב. יש לי שאלה, חברה של אישתי מהעבודה ששומרת בבית על מטבח כשר, והיא צמחונית, לא מכינה בשר בבית. במקור מבית דתי, אז היא מכירה את הכללים. היא רוצה להכין לאשתי עוגה ליומולדת. העניין היחיד, שהיא מבשלת גם בשבת (באופן כללי, לא את העוגה). האם זה בעייתי או שאפשר לאכול את העוגה?

אמנם לדעת רבים כלים שאדם בישל בהם בשבת, נאסרו עליו לעולם עד שיכשירם, ואמנם מן הסתם הכלים שלה גם לא טבולים, אבל אפשר להקל אם תכין את העוגה בתבנית חד פעמית (לא עוגה עם פירות, כדי שלא תהיה בעיה של קניה במקום שלא הפרישו תרו"מ).

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-30 10:02:13

שלום הרב אני בדרך כלל מתפלל בנץ, אבל היום שכחתי את התפילין שלי, האם עדיף להתפלל בנץ מתפילין שאולות {גמ"ח תפילין} או להתפלל מאוחר יותר עם התפילין שלי, תודה רבה

אין הבדל אם אתה מניח תפילין שלך או של מישהו אחר, לכן ודאי עדיף להתפלל בנץ במניין עם תפילין של מישהו אחר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-29 16:49:03

האם מי שעבר על אחד משלושת איסורים שבתורה שייהרג ולא יעבור אין לו כפרה כי אין באפשרותנו להביא קורבן לבית המקדש? מנסה להבין את מסכת כריתות האם יש לו דרך כל שהיא לכפר היום על מה שעשה?

התשובה כיום אינה תלויה בקורבן, שכן מה שאנחנו יכולים לעשות אנו עושים, ולכן על כל חטא שאדם עשה הוא צריך להתוודות לפני בורא עולם שחטא, לומר שהוא מתחרט על כך, ולקבל על עצמו שלא ישוב לעשות חטא זה לעולם. נא לעיין ברמב"ם הלכות תשובה פרק א.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-29 16:23:07

שלום האם לאחר שמתקלחים לפני השקיעה ולובשים ציצית, יש לברך ברכת על מצוות ציצית? וכנ״ל לגבי הורדת ציצית בבריכה או ים האם יש חילוק אם לובשים את אותו ציצית שלבשנו קודם או אחר? אם צריך לברך, איך אפשר לברך אם אני לובש את הציצית בחדר מקלחת שיש בו שירותים? האם ניתן לסגור את מכסה האסלה ולברך שם? או האם ניתן לברך מחוץ למקלחת לאחר לבישת הציצית?

רק על הפסק של זמן רב צריך לברך שוב. יש ספק מהו זמן רב. בינתיים ההוראה היא שספק ברכות להקל ולכן רק אם הוריד לשעה יחזור לברך, וכן אם התכוון להוריד לשעה – אף אם החזירה מיד, צריך לברך. יתכן שבספר שנכתב כעת ויצא בסוף השנה, הזמן יעבור לחצי שעה. החליף ציצית – צריך לברך שוב. אין לברך בחדר מקלחת גם אם אין בו שירותים, לכן הטוב ביותר לשים אותה מחוץ למקלחת ואז לברך וללבוש, אבל אם אין הדבר אפשרי, ילבש אותה וכשיצא יברך.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-29 15:53:32