תקיעת שופר

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

התוקע ומנהגי התקיעות

יג. נוהגים למנות לתקיעות בן תורה ובעל מעשים טובים, ואין מחלקים את התקיעות בין אנשים שונים, אלא אם כן כבר נהגו כך. נחלש התוקע ואינו יכול להמשיך, יתקע אחר במקומו, ואם שמע את הברכות, לא יברך שוב. גם הנאלץ להחליף שופר באמצע התקיעות, לא יברך שוב.

יד. החזן יכול להיות גם התוקע, שהואיל והוא מתפלל מתוך מחזור, אין חשש שיתבלבל. מנהג יוצאי אשכנז שתלמיד חכם מקריא לתוקע את סדר התקיעות מילה במילה, כדי שלא יטעה.

טו. עדיף לתקוע בצד ימין של הפה, ונוהגים להפנות את הצד הרחב של השופר כלפי מעלה. מותר לשטוף בראש השנה את השופר במים או משקה אחר כדי לשפר את קול התקיעה.

טז. למנהג יוצאי אשכנז, מאריכים בתקיעה האחרונה של שלושים התקיעות הראשונות, ובתקיעה האחרונה של מאה התקיעות. ולמנהג יוצאי ספרד, בסוף התפילה מריעים עוד תרועה ארוכה.

גדרי תקיעה, שברים ותרועה

יז. התרועה היא תשעה קולות קצרים קטועים ורצופים הנקראים 'טרומיטין'. אפשר להוסיף יותר מתשעה קולות, ובלבד שיהיו רצופים בלא הפסק. תקע פחות מתשעה קולות ויותר משלושה, יצא.

יח. השברים הם שלושה קולות בינוניים, שאורך כל אחד מהם כשלושה טרומיטין. עשה שבר באורך שבין שני טרומיטין לששה טרומיטין, יצא. כמו כן, בדיעבד שהוסיף על שלושה שברים, יצא.

יט. תקיעה היא קול ארוך ופשוט שצריך להיות כאורך התרועה של אותו סדר: בסדר תשר"ת – 18 טרומיטין, ובסדר תש"ת ותר"ת – 9 טרומיטין. המהירים תוקעים תשעה טרומיטין בשנייה ורבע, והאיטיים בשתי שניות וחצי, וכל תוקע צריך להאריך בתקיעות ובשברים כפי אורך הטרומיטין שלו. הרוצה לצאת לכל הדעות, יאריך בתקיעות תשר"ת חמש שניות, ובתקיעות תש"ת ותר"ת שתי שניות וחצי. ובדיעבד גם תוקע איטי שתקע בסדר תשר"ת תקיעה של שתי שניות וחצי, יצא.

כ. היתה התקיעה רצופה, אבל קולה השתנה באמצע מדק לעבה או מעבה לדק, מצלול לצרוד או מצרוד לצלול, כשרה. למנהג עולי תימן שקול התרועה אינו נקטע אלא מתרעד, צריך התוקע להקפיד שיהיה הבדל ברור בין קול התקיעה היציב לקול התרועה.

סדר התקיעות והנשימות

כא. 'יחידה' היא תשר"ת אחד או תש"ת אחד או תר"ת אחד, ו'סדר' הוא שלוש פעמים 'יחידה'. בתקיעות שלפני תפילת מוסף תוקעים כל 'סדר' ברציפות – שלוש תשר"ת, שלוש תש"ת, שלוש תר"ת. בדיעבד אם שינה את הסדר, יצא, ובלבד שתקע שלוש מכל יחידה.

כב. בכל יחידה יש להפסיק בין התקיעה לשברים ולתרועה כשיעור נשימה. ואם לא הפסיק, בשלושים התקיעות הראשונות נכון להתחיל מחדש מהתקיעה הראשונה של אותה יחידה.

כג. בתשר"ת יש להפסיק הפסקה כלשהי בין השברים לתרועה. ולגבי הפסקה כדי שיעור נשימה: בשלושים התקיעות הראשונות נוהגים שלא להפסיק בנשימה בין השברים לתרועה, ובשלושים התקיעות השניות נוהגים להפריד בנשימה בין השברים לתרועה.

כד. השברים צריכים להיות רצופים, וכן התרועה. הפסיק באמצע השברים או באמצע התרועה כדי שיעור נשימה, לא יצא, ועליו לחזור ולתקוע אותם מחדש.

הפסקים וטעויות בתקיעות

כה. התבלבל ותקע בכוונה באמצע היחידה קול שאינו שייך ליחידה, כגון שתקע אפילו קול אחד של תרועה בין התקיעה לשברים, עליו לחזור לתקיעה הראשונה של היחידה. וכן צריך להיזהר שלא להאריך בטרומיט האחרון של התרועה, שאם הוא יישמע כשבר, יצטרך לחזור. כמו כן, אם לאחר שסיים שברים או תרועה הפסיק כדי נשימה ותקע עוד קול אחד של שברים או תרועה, עליו לחזור לתחילת היחידה.

כו. ניסה לתקוע כהלכה ונכשל בניסיונו, אינו צריך לחזור לתחילת היחידה, אלא ינשום ויתקע כהלכה את התקיעה שהוא צריך. כגון שניסה לתקוע את התקיעה האחרונה של היחידה ויצא לו קול כדוגמת שברים או תרועה, או שניסה לתקוע שברים או תרועה ויצאו לו שני קולות של שברים או תרועה ולא הצליח להמשיך ונאלץ לנשום.

אבל אם הצליח לתקוע שלושה קולות של תרועה ולא הצליח להמשיך והפסיק כדי שיעור נשימה, עליו לחזור לתחילת היחידה, שהואיל ובשלושה קולות של תרועה יוצאים בדיעבד, אם יתקע לאחר הנשימה תשעה קולות, יימצא תוקע תרועה פעמיים.

דינים נוספים

כז. צריך לשמוע כל תקיעה מתחילתה ועד סופה, ומי שלא שמע את תחילתה או סופה, לא יצא. לפיכך הקהל צריך לשמור על שקט גמור בעת התקיעות, ואין להפסיק לשום תפילה או וידוי תוך כדי התקיעות, ויש נוהגים להפסיק לשם כך בין הסדרים של התקיעות. כמו כן, כיוון שהברכה חלה גם על התקיעות שבתפילת מוסף, יש להקפיד שלא לדבר עד סיום התקיעות של מוסף.

כח. עדיף ללכת למקום שבו בוודאי יצא ידי חובת התקיעות, אף אם התפילה שם פחות מכובדת ויתקשה לכוון בשל כך.

כט. כאשר שני מניינים מתפללים בקרבת מקום, אם התחילו לתקוע במניין אחד, טוב שבשני לא יתקעו עד שבמניין הראשון יסיימו את סדרת התקיעות.

ל. המצווה היא לשמוע את קול השופר עצמו, לכן השומע אותו מתוך מקלט יחד עם ההד היוצא מהמקלט, לא יצא. אבל הנמצא בתוך המקלט, כיוון שאינו שומע את ההד, יצא ידי חובה.

מהו שופר

לא. שופר של ראש השנה הוא הקרן החלולה הגדלה בראש בהמות וחיות, אבל קרני האיילים פסולות, מפני שאין להן חלל, אלא הן עצם אחת שכדי להכשירה לתקיעה צריך לקדוח בה נקב. וכן קרן של פרה פסולה, מפני שנקראת קרן ולא שופר.

לב. לכתחילה מצווה שהשופר יהיה כפוף, לסימן שצריכים אנו לכפוף את ליבנו לפני המקום. ומצווה מן המובחר לקחתו מהזכר הבוגר של מין הכבשים הנקרא איל, לזיכרון עקידת יצחק.

לג. מותר לכופף את השופר על ידי חימומו, אבל אם על ידי חימום הפך את כיוון התקיעה בשופר, שהרחיב את הצד הצר והֵצר את הצד הרחב, או שהפך את השופר באופן שהצד הפנימי נעשה חיצוני, השופר פסול. לכן צריך לקנות שופר מאדם נאמן שיעיד שלא הפכו את השופר. וכאשר הצד הרחב של השופר נותר עם הגבנונים והחריצים הטבעיים שלו, סימן שלא הפכו אותו.

מדיני השופר

לד. אורך השופר צריך להיות לפחות טפח (7.6 ס"מ). היה קולו גבוה מאוד או נמוך מאוד או צרוד מאוד – כשר. חתך את השופר או שייף אותו מבחוץ ומבפנים, אף שבעקבות זאת נשתנה קולו – כשר. אבל אם הוסיף על השופר דבר לאורכו – פסול.

לה. ציפה את פיית השופר בזהב או בחומר אחר – פסול, שהציפוי חוצץ בין הפה לשופר. ציפה מקומות אחרים בשופר מבחוץ, אם השתנה קולו – פסול, מפני שהקול אינו יוצא מהשופר לבדו. לכן יש להימנע מלצייר עליו, שמא יגרום לשינוי בקול, אבל מותר לחקוק עליו צורות. ציפה את השופר מבפנים – פסול, הואיל והתקיעה אינה עוברת דרך השופר אלא דרך חומר אחר.

לו. שופר שניקב, היינו שנחסר חלק מהשופר ונעשה בו חור: אם לא נשתנה קולו, אפשר לתקוע בו לכתחילה. ואם נשתנה קולו, ראוי שלא לצאת בו, אבל אם אין לו שופר אחר, יתקע בו בברכה. ואם סתם את הנקב על ידי שהדביק עליו חתיכת שופר, וחזר קולו כפי שהיה בתחילה, השופר כשר. לא חזר קולו לכפי שהיה, בשעת הדחק השופר כשר לברכה.

לז. נסדק השופר, היינו שלא נחסר בו כלום, אבל נפתח מעט: אם הסדק אינו מפולש מצד לצד, כך שלא יוצא ממנו אוויר כשתוקעים, השופר כשר. ואם הסדק מפולש לאורכו, צריך להדביק או לקשור את השופר. לא עשה כן, כל שהסדק לאורך מיעוטו של השופר, הוא כשר לברכה בשעת הדחק. אבל אם הסדק לאורך רוב אורכו, השופר פסול עד שידביק את קצות הסדק על ידי חימומו. ואם נסדק בכל אורכו, נפסל לגמרי וכבר אי אפשר לתקנו, הואיל ואבד ממנו שם שופר.

לח. נסדק השופר בסדק מפולש לרוחבו: אם הסדק לא מקיף את רוב היקפו, למרות שנשתנה קולו – כשר. ואם הסדק מקיף את רוב היקפו, ולא נותר ממקום התקיעה ועד מקום הסדק טפח – פסול.