על מה לכוון בתפילות כדי לצאת זכאי בדין?
לכוון למה שכתוב בסידור – תפילות על עם ישראל.
זוהר – 'ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם' (מלכים ב' ד,יא), מי הוא יום זה? אותו יום, יום טוב של ראש השנה היה, שנפקדו בו עקרות העולם (שרה, רחל וחנה) ונפקדו בו בני העולם. קרא אלישע לשונמית ואמר 'הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא'? שואל הזוהר- מדוע נצרך דבר זה אל אישה שלא יוצאת ולא הולכת ובאה בהיכל המלך (ולמה שתרצה משהו משר הצבא. אני)? אלא אותו יום היה גורם, שכל בני העולם יושבים בדין, ובאותו יום נקרא הקב"ה 'מלך' ומעיין בדיני העולם. ושאלה אלישע 'האם את צריכה למלך העליון שיכפר לך על המעשים שבידך'?(לכאורה היינו מצפים שתאמר – "בטח, למה לא, תעזור לי לצאת נקיה בדין") 'ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת'. מה אמרה? איני רוצה להיפרד מהעם. ולמה? כי בשעה שהדין תלוי בעולם, לא ייפרד אדם לבדו ולא יצויין למעלה, ולא ידעו אותו לבדו. כי בשעה שהדין תלוי בעולם, אלה שנודעו ונרשמו לבדם, אע"פ שצדיקים הם, הם נתפשים בתחילה. מסיים הזוהר למסקנה- ולכן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם (כלומר לא רק בזמן הדין בראש השנה), כי תמיד רחמי הקב"ה נמצאים על העם כולו ביחד.
כלומר, אע"פ שבמבט פשוט היינו יכולים לחשוב שביום כזה גורלי, כדאי לנו לבקש כמה שיותר על עצמנו; מחדש לנו הזוהר שלא היא, אלא מחשבתנו ביום החשוב הזה צריכה להיות מופנית אך ורק למען עם ישראל ולמען העולם כולו (כלומר שיתקדש שמו של הקב"ה בעולם). ולמה? כי זה הדבר הכי חשוב להקב"ה! וכמו שאנו מכירים בעולם הזה – מה חשוב לאבא יותר, שהבן יטפל בעצמו או שיחשוב על אחיו ומשפחתו?! ('מלכותה דארעא כעין מלכותה דרקיעא') וממילא הכי כדאי להתעסק עם מה שחשוב למלך ועם מה שהוא הכי אוהב. ואכן זהו הפשט של יום המלכת ה', שהרי אין האדם הפרטי ממליך את המלך, אלא האומה בכללותה. וזהו שאמר הגר"א שבזמן התקיעות צריך לשמוח כיום המלכת המלך שכולם שמחים (מועדי הראי"ה בהערה).
וכך כתב בפניני הלכה ימים נוראים ג,ו – "עיקר תפילת ראש השנה עוסקת בהמלכת ה' עלינו… יכולים היינו מרוב דאגה על עתיד חיינו בשנה הבאה, להקדיש את כל יום הדין לתפילות פרטיות על פרנסה ובריאות וכל שאר הדברים שאדם טרוד בהשגתם כל השנה. אולם זוהי סגולתם המיוחדת של ישראל, שרצונם העמוק ביותר, שתתגלה מלכותו יתברך, והעולם כולו יתוקן וייגאל, ואפילו אם לשם כך יצטרכו לסבול ייסורים. בדרך גדולה ונוראה זו בחר עם ישראל, החל מאבות העולם שקיבלו על עצמם להאמין בה' אל מול כל עובדי האלילים שמסביבם, ועד הגלות הארוכה, שלמרות כל הסבל הכרוך בכך, בחר עם ישראל להמשיך לשאת את דגל האמונה והתורה, כדי לתקן עולם במלכות שד-י.
וכשישראל מניחים את צערם ועוסקים בכבודו וגילוי מלכותו, אומר הקב"ה למלאכים: ראו בני חביבי, שמניחים צערם ועוסקים בכבודי. ובכך מסתתמות טענותיו של השטן שרוצה לבטל את ישראל מהעולם, וישראל זוכים לשנה חדשה שבה יתקדמו עוד צעד לקראת התיקון והגאולה. וככל שנזכה לקבל עלינו בראש השנה את מלכותו, בענווה ויראה, בגיל ורעדה, כך נזכה יותר לשנה טובה ומבורכת".