בהמשך לשאלתי לגבי תורת הסוד – מי מתאים ללמוד אותה כיום?
מי מתאים ללמוד את תורת הסוד?
הרב קוק (אורות התורה י, ג) – "אם רואה אדם שהצלחתו היא ברוחניות התורה ובחכמת האמת, וקשה לו העיון ההלכתי, אז חיובו הפנימי הוא לקבוע את החלק היותר עיקרי מזמנו לעיון ההוא המסתגל לרוחו.[1]
כמו כן, אם רואה אדם שלימודו בסתרי תורה מקדש אותו, מעלה את רוחו ומקרבהו אל הקדושה בהרגשת לב ושכל פנימי, ומהלימוד הנגלה אינו רואה את הפרי הנחמד הזה, ולא עוד אלא שאינו מספיק לגרש ממנו את גסות הנטיות שהוא מרגיש ברוחו – אז מופת גמור הוא שתיקונו הוא בלימוד החלק הזה של אור התורה הפנימי של חכמת האמת."
עוד שם י, א – "מתי הוא טוב ללמוד סתרי תורה, כשהתשוקה הפנימית של קרבת ה' היא חזקה, מתעלה ומתגברת, עד שלא תיתן מנוח לנפש, ואינה משביעה את חפצה בשום תוכן רוחני וקדוש שבעולם, כי אם עם ההגיון הפנימי המדבר ברזי עולם."
מסקנה – כיון שתורת הסוד היא תורת הנשמה, ממילא היא מתאימה למי שנשמתו יותר מאירה בו מאשר מי שעסוק יותר בנפשו ורוחו – הצדדים הנגלים של החיים, ופחות בצדדים הנסתרים שבחיים.
מה הידע הנצרך לפני לימוד קבלה?
רמב"ם יסודי התורה ד, יג – ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו, לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין. ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות. ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר.
הרב קוק באגרות הראי"ה ב, תרב – נשתנו עלינו העניינים בשני עקרים חשובים:
העיקר האחד הוא לעשות הנחות וקולות בענייני ההכנה שהחמירו כ"כ הראשונים בה. מפני שהמידה של מילוי כרס בבשר ויין היא מדה הצריכה לשיעורים הרבה. הדורות הראשונים היו נוהגים להחמיר בה הרבה, והמקובלים היותר אדירים החלו כבר מאז להקל בזה ולהעמיד את תוכן הדבר על מדתה של לומדות בינונית, כמפורסם מדבריו של הרמ"ק בספרו 'אור נערם'. [2]
העיקר השני הוא לאידך גיסא ההכשרה המדעית, כלומר הידיעה הרחבה בכל ענפי החכמות הרוחניות. הכשר זה לא הובלט כ"כ בדורות הראשונים כל זמן שהקבלה היתה חכמה עלומה והוכרחה להמסר מפה לאוזן, אז היו המוסרים כבר מכלילים את כל התמצית הנדרשת לרוממותה של הנשמה לסיפוגה את יסודות החיים הרוחניים העליונים הללו. אמנם בימינו אי אפשר כלל שיוכשרו הלבבות להגיונה העליון של תורת אמת בדעת ה' כ"א עם ההכשר המלא של כללותן של החכמות הרוחניות – המחקר, הפילוסופיה, המוסר, המידות, הפיוט והשירה, וחלקים רחבים מחכמת הנפש (פסיכולוגיה).
[1] וכפי שכותב הרב קוק גם לגבי העיסוק המרובה בחוכמות החול באורות התורה ט, ו – "יש מי שנטייתו חזקה לחכמות מיוחדות, שגם הוא צריך ללכת לפי נטייתו הפנימית, ויקבע עתים לתורה, וזה וזה יעלה בידו, כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. וכבר נסתפקו ה"תוספות ישנים" בשלהי יומא בזה, מה שיהיה עיקר וטפל, ובכלל הדבר תלוי לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד".
[2] ועי' עוד בזה באורות התורה ט, יב. כף החיים או"ח קנ"ה ב: "אסור ללמוד ספרי קבלה אם הוא 'ריק' מלימוד בפוסקים. וכן מי שאינו נשוי אסור ללמוד קבלה, ונשוי דוקא מבן כ' ומעלה."