שלום לכבוד הרב שליט"א.
נקרא בפרשת הקרובה פרשת פנחס על התערותן של בנות צלפחד בתוכן התורה בדרישתן לנחלה. משה שואל את ה' ומקבל תשובה חיובית. דבר דומה מצינו גם לגבי פסח שני בבקשת הטמאים להקריב קורבן. זאת לעומת המעפילים שלאחר חטא המרגלים רצו לעשות תשובה ולעלות לארץ, ותשובתן לא התקבלה.
איך נדע מתי אנו יכולים להתערב בתוכן התורני, להוסיף ולשנות, ומתי לא?
שאלה נפלאה. לפני שאתן תשובה, אביא מקרים נוספים:
נתינת העגלות על ידי הנשיאים בפרשת נשא. אחרי שהתורה מתארת מה היה תפקיד נשיאת המשכן של כל משפחה בשבט לוי, הנשיאים פתאום באים אל משה עם 6 עגלות ו12 בקר שיישאו אותם, ואז משה מקבל הוראה מה' שיינצל את העגלות לטובת משא המשכן.
בקשת ישראל בפרשת דברים לשלוח מרגלים לתור את הארץ – בפסוקים אין על כך ביקורת. ה' נענה לבקשה כפי שמתואר בפרשת שלח.
מעשה פנחס – על פי חז"ל פנחס שואל את משה האם נכון הדבר שמתאים כאן ליישם את הכלל שלמד ממנו שהבועל ארמית קנאין פוגעים בו – ונענה בחיוב, ומקבל על כך שכר. אנו רואים שבתורה מוצג הדבר כאילו עשה זאת מעצמו, ולחז"ל חשוב לומר שהיתה התייעצות, הדבר נעשה בסוף על פי ה'.
זאת לעומת מעשים שנובעים מתוך עם ישראל ולא מצאו חן בעיני ה':
המעפילים מבינים שחטאו בחטא המרגלים, ויוזמים לבד עלייה לארץ ישראל ללא רשות, ומתים.
קורח מנסה ליזום שינוי בסדרי ההנהגה ומת הוא וכל עדתו.
נדב ואביהו בפרשת שמיני – יוזמים הקטרת אש שלא נצטוו עליה, ומתים במקום.
מה אפשר ללמוד מכל הרשימה הזו ?
קודם כל שהקב"ה אוהב יוזמה, עד כדי כך שלפחות איך שהדברים מוצגים לנו בתורה, ללא היוזמה הזו, לא היתה מגיעה הוראה כזו שהפכה לתורה לדורות. אלא שיש דרך ליזום דברים חדשים בתורה, והיא כמובן על ידי חכמי הדור. כאשר באים אל משה עם היוזמה, זה טוב. אבל כאשר מנסים לבד בלי התייעצות עם חכמי הדור, זה רע. תגיד, אז למה בחז"ל יש ביקורת על חטא המרגלים, ולמה בקשת הבשר בפרשת בהעלותך היתה חטא וכן לגבי בקשת המים? כי הבקשה לא נאמרה בלשון בקשה ולא בלשון שאלה, אלא בלשון הוראה או תלונה. הם לא באו להתייעץ עם משה האם כדאי לשלוח מרגלים, אלא הודיעו לו שישלח. הם לא באו לשאול את משה האם לא ראוי שיאכלו גם בשר חולין שלא הותר להם, אלא התלוננו.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
