הייתי עד לוויכוח בין שני אנשים שהגיע מהר מאוד לכעס ומילים קשות, עד כדי כך שאחד קילל את השני שימות. האם יש התייחסות בהלכה לדבר כזה מלבד הלכות בין אדם לחברו?
הייתי עד לוויכוח בין שני אנשים שהגיע מהר מאוד לכעס ומילים קשות, עד כדי כך שאחד קילל את השני שימות. האם יש התייחסות בהלכה לדבר כזה מלבד הלכות בין אדם לחברו?
יש על כך פרק שלם בפניני הלכה אמונה ומצוותיה. אביא לך את תמצית הדברים למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. ברא ה' את האדם בצלם אלוהים, ואחד הביטויים העיקריים לכך, היא יכולתו להשפיע בדיבורו על הקורה בעולם הזה ובעולמות העליונים. לכן קללה שלו יכולה לפגוע וברכה שלו יכולה להשפיע טובה. זהו היסוד לאיסור התורה על האדם לקלל את עצמו, או לקלל אדם אחר ואפילו מת, כגון לומר "ארור פלוני", "הלוואי שימות", "הלוואי שיחלה", אפילו אם אינו שומע שקיללו אותו, שנאמר (ויקרא יט, יד) "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". ואם קילל אדם חי באחד משמות ה' או באחד מהכינויים, כגון "ימית ה' את פלוני", "ריבון העולמים ימית את פלוני" – חייב מלקות. והמקלל אחד מהוריו באחד משמות ה', אפילו לאחר מיתתם – חייב מיתה בסקילה (אם היו עדים והתראה. ויקרא כ, ט).
ב. מעיקר הדין מותר לאדם לקלל רשע שחטא נגדו, אמנם השימוש בקללה מסוכן, שכן כאשר אינה מוצדקת באופן מלא, היא עלולה לחזור על המקלל. לכן נכון לאדם לפנות אל ה' בתפילה שיעזור לו להצליח בדרכיו בנחת ובשמחה, ועל הרשעים יתפלל שיחזרו בתשובה.
ג. ככלל, אדם נידון לפי מעשיו ולא לפי מה שמקללים אותו, ולכן בדרך כלל, כאשר הוא נוהג בצדיקות, אין הקללות מזיקות לו. אולם בשעת סכנה, כאשר יש בו חטא, למרות שהוא נוהג בצדיקות, הקללה עלולה לחול על אותו החטא, להעצים את הקטרוגים נגדו ולהכריעו. למרות זאת, עדיף לאדם שלא לחשוש מהקללה, במיוחד אם אינה מוצדקת, מפני שככל שיחשוש יותר, כך השפעתה תגדל. אלא יתחזק ללכת בדרכי ה', כי זה הדבר המועיל ביותר להגנה מפני הקללות.
ד. צריך אדם להיזהר מכל דיבור רע, שמא יזיק, וכפי שאמרו חכמים: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט, א). וכפי שאירע ליעקב אבינו, שכאשר לבן רדף אחריו והאשימו בגניבת אליליו, התרעם עליו יעקב ואמר: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה…" (בראשית לא, לב), וגרם בכך למיתת רחל בעודה צעירה.
לכן בעת הצדקת הדין לא יאמר האבל: "לא נפרעתי כפי מעשי, או כיוצא בדברים אלו, שאל יפתח פיו לשטן" (רמ"א יו"ד שעו, ב). כיוצא בזה, נוהגים יוצאי אשכנז, שכל מי ששני הוריו בחיים, יוצא בעת אמירת 'יזכור' לזכר הנפטרים, מחשש שיאמר גם הוא את נוסח ה'יזכור' וברית כרותה לשפתיים, וכן כדי שלא יֵראה כמתנשא על אלה שהוריהם נפטרו ויעורר על עצמו עין הרע (להלן פרק כג).
ה. לאחר שבחר ה' באברהם אבינו, בירך אותו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב-ג). ביארו חכמים: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – עד עכשיו היו הברכות נתונות בידי ה' בלבד, ומעתה יהיו נתונות גם בידי אברהם וזרעו, שנבחרו לגלות את דבר ה' וברכתו לעולם, וברכתם משפיעה. מעתה אפילו לברכה של אדם פשוט יש השפעה. לכן נוהגים ישראל לברך איש את רעהו באמירת 'שלום', והמתארח לסעודה אצל חברו מברכו בברכת האורח (עי' בקיצור הלכה ח"א, הלכות ברכות ד, יג).
ו. הברכה שאדם מברך את חברו בפניו, יש בה גם תפילה לה' וגם הכנת המתברך לקבל את הברכה, מפני שכאשר המתברך שומע את הברכה, נפתח ליבו לקראתה, והברכה שקיבל נעשית לו כמעין צינור שדרכו השפע יכול להגיע אליו. ולברכתם של החכמים לתלמידיהם ישנה השפעה גדולה במיוחד, שכן היא באה מתוך קשר התורה הנצחי שביניהם.
ז. כאשר יש לאדם חולה בביתו, מצווה שיתפלל עליו, שתפילת אדם על קרובו מועילה יותר, הן מפני הקשר שביניהם והן מפני שהיא יוצאת מעומק הלב. כמו כן טוב שילך החולה או בן משפחתו לרבו או לרב המקום כדי שיבקש עליו רחמים, ומתוך כך יתקשר יותר להדרכותיו בתורה ויתעורר לחזור בתשובה, וככל שיתעורר יותר לתשובה, כך תפילתו של הרב עליו תיענה (ועי' לעיל כא, ה).
ח. לברכתם של ההורים יש כוח השפעה גדול במיוחד, הואיל ומשמיים נקבע שהם יהיו צינור השפע שדרכו ילדיהם יגיעו לעולם. כיוון שכך, הורים רבים נוהגים לברך את ילדיהם ונכדיהם לפני אירועים חשובים, כגון חתונה וגיוס לצבא, וכן בערב יום הכיפורים שאז הלב פתוח לתשובה, וכן בליל שבת שהיא מקור הברכה של השבוע (לדעת רבים אפשר להניח את שתי הידיים על ראש הילדים ולומר את פסוקי ברכת כהנים). כמו כן, ראוי להורים להשתדל לברך את ילדיהם לקראת פטירתם, שבשעה זו יש בידם תוספת כוח לברך (תנחומא ויחי ה).