מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת 'תחכמוני', שערך תלמידו של הרב קוק, ר' בנימין מנשה לוין (ה'תרל"ט-ה'תש"ד, 1944-1879), חוקר תלמוד ובעל 'אוצר הגאונים', בשנת ה'תרע"א (1911). נדפס שוב ב'מאמרי הראי"ה' עמ' 39-32.
לפני שיצא לאור ב'תחכמוני', התכתב רב"מ לוין עם הרב קוק על אודות המאמר.[308] במכתב מחודש טבת של אותה שנה, כתב: "לכבוד הדר גאון אדמו"ר, הגאון האדיר החוקר הנשגב, צדיק יסוד עולם, מרן ר' אברהם יצחק הכהן הגדול קוק שליט"א. מפני קוצר השעה ומגודל הטרוד הנני בא כעת בקצרה להדר גאון אדמו"ר שליט"א. הנני שולח להדר גאון כבוד אדמו"ר את מחצית המאמר שכבר נדפס על העמוד השביעי. אבל בבואי לשקוד על דלתות הפתח, נלאיתי מאד למצוא את הפתח, ובכל עמלי לא עלה לי לכוון את לבי ולמצוא את המפתח להבנת הדברים הסתומים מאד. ואם אני, אף־על־פי שהנני זקוק לרעיונות הדר גאון אדמו"ר, לא מצאתי פשר הדברים, על אחת כמה וכמה שאר הקוראים. ולכן החלטתי לשוב ולשלוח לאדמו"ר את יתר המאמר על־מנת לבארו ולשכללו בטוב טעם ולהתקינו יפה עד שיבינוהו הקוראים הישרים. ביחוד לא מצאתי את התשובה הגמורה להחופש וההכרח בדברים הכתובים בעמוד, וגם הרשימה מפרשה ראשונה של בראשית חידה סתומה היא לי, וכן המדרש הבא אחריה. וכל הדברים האלה צריכים להיכתב בדברים ברורים ולא ברמזים נעלמים וחתומים. ולא אכחד שגם הפרק השלישי בלתי מובן לי היטיב, אחרי שקיצר מאד כבוד אדמו"ר במקום שראוי להאריך…".
במענה לבקשתו של רב"מ לוין כתב לו הרב קוק (אגרות־הראיה ח"ב אגרת שמז): "ועל־דבר המאמר, חביבי, תבקשני לפרש רזי עולם, וכמה קשה עלי ההסכם לדבר אפילו אותם ראשי הפרקים שהרשיתי לעצמי לרשמם, ואיך ארחיב עוד את הדברים. אני סומך עצמי על עֵת לַעֲשׂוֹת לַד' לדרוש בפומבי במעשה־בראשית, על־פי מה שקלט רוחי מרוח ד' אשר על יראיו הבאים בסודו, ולהלביש העניינים בצורה ספרותית כמה דאפשר, כדי שהמעמיקים המיוחדים שנטייתם המיסתית חזקה היא, והם גם הם נמעדו מאורח חיים אשר באור עולם האצור באור תורת ד', יבואו ויראו כמה גבהו ארחות המחשבה הישראלית בחוג החבוי הזה. אבל לתן אלה הרעיונות בצורה לגמרי פופולרית, לעשותם מוכשרים לטיפולו של כל שוגה המתיימר לחכם־לב – עד כדי הרשאה כזאת לא באתי עדיין. ואתה יקירי ודאי כעת שהנך עסוק במסכתא אחריתי אין פלא שהדברים מעורפלים קצת לפניך, זוכר אני כמה התאמצות הייתי צריך להסביר לעצמי אלה הדברים בבירורם – ומכל־מקום בטוח אני, כשתוכל לקחת מועד מיוחד כראוי יוצץ לך האור, עם כל העלמתו, בעזרת ה'. וכבר קצה נפש רבים בלחם הקלוקל של הספרות, שאינה נותנת מקום לעמל המחשבה. ומכל־מקום מילאתי קצת חפצך היקר לי, ורשמתי שתי הערות[309] לבאר בקצת ביאור על־דבר ההכרח והחופש ועל־דבר ההארה של פרשת בראשית ויחש השאלה המוסרית להופעת ההוויה הכללית על־פי יסוד שאיפת קרבת־אלוהים המקיפה. ועם כל זה הדברים צריכים פירוש. נאמן הוא הפתגם שחתמתי בו: ואידך פירושא הוא, זיל גמור!".
על מכתב זה של הרב קוק השיב רב"מ לוין: "…מכתבו היקר יחד את מאמרו קבלתי ותקנתיו כראוי, ורק הפרק השלישי נשאר לדאבוני סתום וחתום כמקדם…".
