שלום רב, ראיתי בספר של פניני הלכה, פרק ד' מצוות שופר סעיף ג "תקיעות מיושב ומעומד" שכתוב שם כך: עוד תקנו חכמים לתקוע לפני תפילת המוסף, והתירו לשבת בתקיעות אלו, ועל כן הן נקראות 'תקיעות דמיושב'. ואף שלכתחילה מצווה שהתוקע והשומעים יעמדו בעת קיום המצווה, התירו לשומעים לשבת בתקיעות שלפני מוסף, כדי להראות שהתקיעות שתוקעים בתפילת המוסף הן העיקר, ולכן דווקא בהן מקפידים לעמוד. וכן נוהגים יוצאי ספרד ותימן, שיושבים בעת התקיעות שלפני מוסף. אבל יוצאי אשכנז, נוהגים לעמוד בתקיעות שלפני מוסף, מפני שבפועל הן התקיעות הראשונות, וכבר בשמיעתן יוצאים ידי חובה (שו"ע תקפה, א; מ"ב ב). רציתי להעיר שבנוגע לטעם הישיבה של בני תימן לא סביר להגיד שזה הטעם. היות ומנהגינו בראש השנה הוא כזה: ל' שבהם יושבים ואז במהלך עמידה של מוסף תוקעים י' סה"כ. תשר"ת לאחר מלכויות תש"ת לאחר זכרונות ותר"ת לאחר שופרות (כפי שכתוב ברמב"ם) מאחר ובמהלך מוסף (כפי שכתבתי) תוקעים רק פעם אחת מכל סוג ולעומת זאת (כפי האמור בגמרא בראש השנה) יש צורך לשמוע 3 פעמים ולא פעם אחת (ומשם כידוע לנו התגלגל הל') לאור כל זאת אני חושב שהטעם שיוצאי תימן יושבים בתקיעות דמיושב הוא כנראה טעם אחר. אשמח לתשובה בנושא(פניתי במייל אך לא נעניתי), תודה מראש, מלאכי
