נתחיל מהסוף – זה לא מגיע לך מצד לא תחסום, פסוק שנאמר על בעלי חיים. אלא אמרו חכמים שאם מדובר על מאכל מיוחד שמעלה ריח חזק שגורם לתאווה גדולה לאוכלו, בעל הבית צריך לתת למשרתיו לאכול ממנו, אבל גם להם אין היתר לקחת בלי רשות. יין אינו מאכל כזה. הלכה זו מובאת בפניני הלכה. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

יג – דרך ארץ

האורח והמארח ג. מי שיש לו משרתים, צריך לשים לב שלאחר שיגישו את המאכלים, אף הם יאכלו מהמאכלים המשובחים. ואם הם מגישים מאכל שיש לו ריח שמעורר תאווה לאוכלו, צריך לתת להם מיד לטעום ממנו, כדי שלא יצטערו.   לגבי דין מעשר, אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

אכילת ארעי לפני ההפרשה

כד. מרגע קטיפת הפירות מהשדה ועד השלב הסופי של גמר מלאכתם, מותר לאכול מהם אכילת ארעי חטופה בלא הפרשת תרו"מ, אבל אסור להתיישב ולאכול פירות דרך קבע. פירות שמיועדים למכירה, השלב הסופי שלהם הוא כשיגיעו למקום שבו יימכרו, או כשיגיעו למצב שבו אם יבוא אדם לקנותם ימכרו לו. כל עוד לא הגיעו הפירות לשלב זה, אף שהסתיימה מלאכת איסופם, מותר לאכול מהם אכילת ארעי. פירות שאינם מיועדים למכירה אלא לאכילת בעל הפירות בביתו, השלב הסופי שלהם הוא באחד משישה דברים: א – יכניסם לביתו או לחצר שמורה. ב – ימכרם. ג – יבשלם. ד – ימלח אותם או יכבשם. ה – יפריש מהם תרומה גדולה. ו – אם הפירות מיועדים לאכילה בשבת, בכניסת השבת אסור לאוכלם אפילו דרך ארעי בלא הפרשת תרו"מ. כה. המסתפק אם אכילתו היא דרך קבע או ארעי, או אם הפירות הגיעו לשלב הסופי של גמר מלאכתם, יפריש מהם תרו"מ בברכה ויצא מהספק. כז. חצר שמורה: פירות הגדלים בחצר שאין אדם זר רשאי להיכנס אליה, מותר לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ. אבל אם עלה לעץ, כל עוד הוא עליו יכול לאכול פירות רבים בלא להפריש מהם תרו"מ.