בשלה העת להיגמל מהסיוע האמריקאי

יהיו תוצאות המהלך המדיני אשר יהיו, מה שברור בינתיים הוא שגילוי גבורתם של לוחמי היבשה הוא הניצחון העיקרי • האיסור לקבל צדקה מגויים נעשה חמור יותר כשמדובר בשרים וראשי מדינות, מפני שאז הוא משפיל את כבוד ישראל ומאריך את הגלות • הסיוע האמריקאי לרכש צבאי הפך מנכס לנטל בשביל מדינת ישראל, ועל כן עלינו להודיע לאמריקאים כי החל מהשנה הבאה אנחנו מוותרים עליו

ההרגשה מעורבת. בעזרת ה' זכינו לראות חטופים חיים חוזרים, אך עוד לא ברור כיצד המלחמה תסתיים. מה יהיה בעזה? האם יהיו הישגים מדיניים? מה שברור בינתיים הוא שגילוי גבורתם של לוחמי היבשה, שחירפו את נפשם על הגנת העם והארץ, הוא הניצחון העיקרי. מאות מיליוני אויבינו, ממשיכי הנאצים ימ"ש, ידעו שיש לנו טכנולוגיה מפותחת וחיל אוויר משוכלל, אך הם חשבו שרוחנו חלשה ולא נותר בנו כוח להילחם, ועל כן יוכלו בהתמדה ובעיקשות להחריב את מדינת ישראל ולרצוח את היהודים. גם מנהיגי ישראל חששו שהחברה הישראלית לא מספיק חזקה כדי לעמוד במלחמה. האזרחים והחיילים שהשליכו עצמם בשמחת תורה לפני שנתיים על הגנת אחיהם, החיילים הקדושים שנהרגו ונפצעו, הפיחו חיים בעם כולו, ובזכותם עם ישראל חי וקיים. חיילי המילואים שבעידוד בני משפחותיהם שירתו מאות ימים, חיילי הסדיר הקרביים שבמשך תקופות ארוכות לחמו בחזית, הם שהעצימו את רוחנו וזקפו את קומתנו. מהם תצמח ישועתנו, נקווה שמהם תצמח שדרת מנהיגות חדשה, שתקדם את ישראל בתחומי הביטחון והחינוך, ההתיישבות והקליטה, החברה והכלכלה, המשפט ומדיניות החוץ.

ויתור על המענק השנתי מארצות הברית

החברה הישראלית נדרשת עתה לחשבון נפש כולל, ונראה שאחד ממהלכי התיקון הנדרשים ביותר הוא הוויתור על המענק בסך 3.8 מיליארד דולר שמדינת ישראל מקבלת מארצות הברית בכל שנה. יותר מ־80 אחוזים מהמענק הזה ניתנים בתנאי שישראל תקנה בסכום זה מארצות הברית מטוסים, כלי נשק ומערכות הגנה מטילים. כפי שיבואר בהמשך, כך צריך לעשות על פי ההלכה, וכך גם מובן לפי ההיגיון.

האיסור לקבל צדקה מגויים משום חילול השם

אסור ליהודי לקבל צדקה מנוכרים משום חילול השם, שלא יאמרו הגויים: כמה בזויים היהודים וכמה בזויה דתם, שאינם מפרנסים את ענייהם, ובני עמים אחרים נצרכים לפרנסם (שולחן ערוך יורה דעה רנד, א; ש"ך, ט"ז ולבוש א).

עוד אמרו חכמים (סנהדרין כו, ב) שהעובר ומקבל צדקה מנוכרי בפרהסיה פסול לעדות, שהואיל וחטא בחילול השם מחמת תאוות ממון, יש לחשוש שישקר בעדותו בעבור שוחד (רש"י). בנוסף לכך, מכיוון שהסכים לבזות את כבודו בקבלת צדקה בפרהסיה מנוכרי, יש חשש שיסכים לבזות את כבודו בעדות שקר (רמב"ם עדות יא, ה).

וכן אמרו חכמים: משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים – נעשו ישראל למטה והנוכרים למעלה, ישראל מאחור והנוכרים לפנים (סוטה מז, ב; בגמרא הדברים מובאים בלשון סגי נהור).

ייעודם של ישראל להביא ברכה לאומות ולא לקבל תרומות

ייעודם של ישראל ללכת בדרכי ה' בצדקה ובמשפט, ולזכות לברכתו, ומתוך כך להשפיע טובה וברכה לכל העמים. שנאמר: "ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, א-ג). עוד נאמר לאברהם אבינו לאחר עקדת יצחק: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי" (בראשית כב, יח). וכן נאמר ליצחק אבינו: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (בראשית כו, ד). וכן נאמר ליעקב אבינו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יג-יד).

קבלת צדקה מגויים מעכבת את הגאולה

אמרו חכמים (בבא בתרא י, ב) שכאשר ישראל מקבלים צדקה מהגויים, הם מתגאים על ישראל ובזים להם, ומתחזקים להמשיך בדרכם לשעבד את ישראל. לכן יהודים שמקבלים מהם צדקה גורמים להמשך הגלות ומעכבים את הגאולה, שנאמר: "ביבוש קצירה תישברנה, נשים באות מאירות אותה, כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו" (ישעיהו כז, יא). כלומר, כאשר יתייבשו ויכלו זכויותיהם של הגויים שמשעבדים את ישראל, יהיו כקש יבש שנשבר בקלות ונשרף, וישראל ישתחררו מהם. אבל כאשר ישראל נוהגים שלא בתבונה ומקבלים מהם צדקה, מתרבות זכויות הגויים, והם ממשיכים לשעבד את ישראל, וה' אינו מרחם על ישראל לגואלם.

האיסור חמור יותר כאשר התרומה משרים ומדינות

אם קבלת צדקה מיחידים משפילה את כבוד ישראל ומאריכה את הגלות, על אחת כמה וכמה כאשר מקבלים צדקה משרים ומדינות. ורק כאשר הסירוב לקבל את התרומה עלול לסכן את ישראל, משום "שלום מלכות" מותר לקבלה. וכפי שמסופר בתלמוד (בבא בתרא י, ב) על איפרא הורמיז, אימו של מלך פרס, ששלחה ארבע מאות דינרים לרבי אמי כדי שיחלקם לעניים. ואף שאיפרא הורמיז נודעה באופן אישי כצדקת, מכיוון שהייתה אֵם המלך ששעבד את ישראל, סירב רבי אמי לקבל את תרומתה. שלחה איפרא הורמיז את ארבע מאות הדינרים לרבא, והוא קיבלם. סיפרו זאת לרבי אמי והקפיד על רבא, וטען נגדו היאך הקל לפרנס עניי ישראל בצדקה של נוכרים ולא חשש שבכך הוא מאריך את הגלות, שנאמר: "ביבוש קצירה תישברנה, נשים באות מאירות אותה" (ישעיהו כז, יא).

אולם סיפרה הגמרא שרבא קיבל את התרומה משום "שלום מלכות", שאם היה מסרב לקבל היו עלולים לנטור על כך לישראל. לאחר מכן, בלא שאיפרא הורמיז ידעה מכך, חילק את הצדקה לעניי נוכרים. ולא הייתה בכך גנבת דעת כלפי איפרא הורמיז, שכן ידוע שישראל מפרנסים עניי נוכרים יחד עם עניי ישראל (גיטין סא, א; רש"י בבא בתרא יא, א, "דלא"). וזה האיש שסיפר לרבי אמי על רבא שקיבל את כסף הצדקה מאיפרא הורמיז לא סיים את הסיפור בכך שרבא הקפיד לפרנס בכך עניי נוכרים.

אומנם במקרה אחר שלחה איפרא הורמיז לרב יוסף סכום גדול לצדקה וביקשה במפורש שיעשה בו "מצווה רבה". וכיוון שכך, אם היה רב יוסף מסב את הצדקה לצורכי עניים נוכרים שאינם "מצווה רבה", היה עובר על איסור גנבת דעת (חולין צד, א), לפיכך השתמש רב יוסף בכספה לפדיון שבויים יהודים, שזו הצדקה המעולה (בבא בתרא ח, א; תוספות "יתיב").

בלית ברירה מותר לקבל צדקה מנוכרים

האיסור לקבל צדקה מנוכרים הוא בתנאי שהעני יכול להתקיים בדוחק בלא זאת, אבל אם אינו יכול להתקיים, מותר לו לקבל מנוכרים צדקה בצנעה. וכשאין נותנים לו בצנעה, ואין יהודים שיכולים לפרנסו, רשאי לקבל את הצדקה בפרהסיה, ואינו נפסל בכך לעדות, הואיל ועשה זאת מחמת האונס (רמב"ם שם, ובמתנות עניים ח, ט; שולחן ערוך רנד, א, ראשון לציון, ערוך השולחן).

האם יש הכרח בקבלת המענק

בשעה שמדינת ישראל הייתה ענייה וחלשה היה בכך הכרח, וכפי שלמדנו בשעת הדחק בלית ברירה מותר לקבל צדקה. אולם בינתיים עברו שנים ובתהליך הדרגתי מדינת ישראל הפכה למדינה עשירה, וכבר לפני 30 שנה היה מקום להסתפק אם יש בכך הכרח.

בשנת תש"ן (1990) התמ"ג השנתי של ישראל היה כ־61 מיליארד דולר, והסיוע האמריקאי, שעמד על סך של 3 מיליארד דולר, היה כ־5% ממנו.

אולם כיום כבר ברור שאין בכך הכרח. בשנת תשפ"ה (2025) התמ"ג השנתי של ישראל עומד על כ־583 מיליארד דולר, והסיוע השנתי על 3.8 מיליארד דולר, כך שהוא מהווה רק 0.65%. אפשר בקלות יחסית לוותר על סכום כזה. כדי לשבר את האוזן, להתמודדות עם מגפת הקורונה מדינת ישראל הוצרכה להוסיף על התקציב הבסיסי קרוב ל־50 מיליארד דולר, ולהתמודדות עם המלחמה הוצרכה מדינת ישראל להוסיף כ־75 מיליארד דולר.

המקבל צדקה שלא כדין סופו שנצרך לצדקה

אמרו חכמים במשנה על מי שעושה את עצמו עני כדי לקבל צדקה, שעונשו שיהפוך לעני ויזדקק לצדקה. וכלשונם: "כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות… וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהם (כדי שייתנו לו צדקה) אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם, שנאמר: צדק צדק תרדוף" (פאה ח, ט). מנגד אמרו שכל מי שזכאי לקבל צדקה, אך מוותר על הצדקה וחי בדוחק בלא צדקה, סופו שיתעשר. וכלשונם: "וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו הכתוב אומר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

השיקול הכללי

מובן שיש שוני בין אדם פרטי למדינה, אולם העיקרון היסודי הוא שיש חילול השם בכך שמדינת ישראל נצרכת לעזרה ואינה מתמודדת בכוחות עצמה עם האתגרים השוטפים שלפניה, עד שהיא נזקקת למענק שנתי בסך של 3.8 מיליארד דולר לשנה.

בנוסף לכך, קבלת המענק גרמה בהדרגה למדינת ישראל לסגור את רוב מפעלי הנשק, עד שלאחר שבועיים אזל מלאי התחמושת והיינו תלויים באספת התחמושת מארצות הברית, תוך קבלת תכתיבים מממשל ביידן שהקשו עלינו מאוד. קבלת המענק גם כבלה אותנו בתחום יישוב הארץ. כך עול הגלות נמשך במידה מסוימת על צווארנו.

הבעיה בקבלת כספי הסיוע מארצות הברית

על פי כל זה, נראה שיש איסור בקבלת המענק השנתי מארצות הברית. על כן, בתודה עצומה לארצות הברית, שזכתה לסייע להתגשמות הנבואות הקדושות על חזרת עם ישראל לארצו, נכון להודיע שמהשנה הבאה איננו מבקשים עוד מענק, ועם זאת אנו מבקשים מאוד מארצות הברית להמשיך לעמוד לצידנו בזירה הבין־לאומית.

אם נשכיל לעשות זאת בימי הנשיא טראמפ, שתמיכתו בישראל ראויה לשבח, יהיה הוויתור מוערך יותר.