מצד אחד יש ערך גדול לזרימה הטבעית של החיים, ומצד שני יש חשיבות עצומה לשליטה ולכוונה.
האדם מורכב מגוף שמלא בדחפים ויצרים – חלקם נמוכים ושליליים, וחלקם עמוקים ומשמעותיים.מול הדחפים השליליים – האימפולסיביות, היצריות והתאווה – עומדים השכל, שיקול הדעת והשליטה העצמית. המצוות המרובות שבפרשתנו נועדו לעדן את האדם ולכוון את יצריו.
המבחן הקשה ביותר הוא דווקא כשאין הכנה מוקדמת. ברגעים מפתיעים נחשף האדם – האם הוא פועל לפי יצריו או לפי ערכיו, לפי דחף רגעי או לפי רצון עמוק, לפי הגוף או לפי הנשמה.
אחת הטומאות שמופיעה בפרשתנו היא מקרה לילה – טומאת קרי. היא מבטאת כניעה למקריות, ליצר הסוחף, למה ש"בא לי".
אשת יפת תואר
הפרשה נפתחת בסוגיית אשת יפת תואר. גם כאן מדובר במפגש מקרי:
"כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ, וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת־תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה…".הפסוק מתאר מצב פתאומי – "וְרָאִיתָ". האדם רואה אשה יפה ובליבו מתעורר חשק. זה לא רגש של אהבה, אלא דחף. חז"ל מזהים את החשק הזה עם יצר הרע.
התורה מציבה סדר של צעדים שנועדו להשהות את ההתלהבות הראשונית ולברר אם יש כאן משהו עמוק יותר. אם גם אחרי התהליך הארוך האדם עדיין רוצה בה – ייתכן שיש בכך יסוד אמיתי. ובכל זאת, כיוון שהדחף הראשוני היה חשק בלבד,
התורה מלמדת שעתיד להיוולד בן סורר ומורה – ילד שנמשך אחר חשקיו, "זוֹלֵל וְסֹבֵא", שאינו יודע גבולות ומשמעת:
"אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ".
מצוות במקרים שהאדם נפגש איתם
אחרי פרשת יפת תואר מופיעות מצוות נוספות, שכולן מתארות מצבים שונים שהאדם פוגש בימי חייו:
- קן ציפור:
"כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר לְפָנֶיךָ…".
האדם נתקל בקן ציפור. הנטייה הטבעית היא לקחת לעצמך. התורה מזכירה – תחשוב גם על הציפור, אל תהיה מרוכז רק בעצמך.
- מעקה לגג:
"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ…"
גם בשמחת הבנייה, עליך לחשוב על אחרים – "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ".
- רחמים על בעלי־חיים:
"לֹא־תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו".
כשאתה חורש – שים לב גם לחמור החלש, שלא יסבול.
"לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ".
גם בשעת עבודה – תן לבהמה לאכול.התורה מחנכת אותנו לפתוח עיניים ולב, בכל המקרים בחיינו.
לראות גם את האחר, אפילו אם הוא ציפור או בהמה.הגוף – כבוד וכיוונון
היהדות איננה נגד הגוף. להיפך – היא רוצה לרומם אותו ולכוון אותו.
מערכת יחסים גופנית צריכה להיות בתוך מסגרת של חופה וקידושין.
במסגרת מסודרת, מאורגנת, לא באקראי.
התורה אוסרת הפקרות – "לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל".לכן אונס נחשב כרצח:
"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה".
המסר ברור – כבוד לגוף, אך לא כניעה להתפרצות היצר.
עמלק – מקרה או השגחה
בסוף הפרשה מופיע עמלק – עם שחי מתוך אקראיות:
"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ".
עמלק מאמין במקריות ונצמד ליצריו. עם ישראל לעומתו מאמין שהכול בהשגחה אלוקית. כל מקרה הוא קריאה לצמיחה ולעשייה טובה.
כך כתב הרמב"ן:
"…וּמִן הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים הַמְפוּרְסָמִים אָדָם מוֹדֶה בַּנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים, שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין לָאָדָם חֵלֶק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַד שֶׁנַּאֲמִין בְּכָל דְּבָרֵינוּ וּמִקְרֵנוּ – שֶׁכֻּלָּם נִסִּים, אֵין בָּהֶם טֶבַע וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם…"
הזדמנות בכל מקרה
כשאדם מבין שאין "מקרה", כל מצב הופך להזדמנות.
כפי שאמר קרלוס קסטנדה:"לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ סֶנְטִימֶטֶר מְעוּקָּב שֶׁל הִזְדַּמְּנוּת הַצָּץ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מִפַּעַם לְפַעַם. הֶבְדֵּל בֵּין אָדָם בֵּינוֹנִי לְבֵין אָדָם מַצְלִיחַ – שֶׁהָאָדָם הַמַּצְלִיחַ מוּדָע לָזֶה וּמְצַפֶּה לָזֶה".
וכפי שאמר אלכסנדר גרהאם בל, ממציא הטלפון:
"כְּשֶׁנִּסְגֶּרֶת דֶּלֶת אַחַת – נִפְתַּחַת אַחֶרֶת. אֲבָל לְפָעָמִים אָנוּ מַבִּיטִים בְּכָאב רַב כָּל כָּךְ עַל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, עַד שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת זוֹ שֶׁנִּפְתְּחָה".
יהי רצון שנדע לראות בכל מקרה את יד ה'.
כך נוכל להפוך כל הזדמנות לצמיחה ולקידוש שמו יתברך.כבר כמה שנים המייל שלי נחתם בשורה הזאת:
"יום נפלא מלא הזדמנויות לקדש את שמו יתברך!".
