מסורת הגיור | פרק יב | כהן וגיורת

א – פתיחה

בנוסף לשאלה האם לגייר נוכרית שבזוגיות עם יהודי כדי למנוע התבוללות, בכמה מן המקרים היתה השאלה קשה יותר, שכן הנוכרית היתה בזוגיות עם כהן, כך שמצד אחד אם לא יגיירו את הנוכרייה – ימשיכו לחיות יחד באיסור, ומאידך אם יגיירו אותה – יחיו יחד באיסור של גיורת לכהן. איסור גיורת לכהן לדעת רוב הפוסקים הוא איסור דאורייתא, משום שהגיורת נחשבת ל'זונה' שאסורה לכהן (כך פשטות דברי השו"ע אה"ע ו, ח). אמנם יש סוברים שהאיסור מדברי קבלה או אף מדרבנן (ראו ערוה"ש ו, כב; מנחת חינוך רסו, טז; תרומת הגורן ב, מד, ועוד).

השאלה האם כדי למנוע התבוללות נכון לגייר נוכרית שידוע לנו שתחיה עם בן זוגה הכהן באיסור, ואף ירצו אחר כך להתחתן כדת משה וישראל. רד"צ הופמן בשו"ת מלמד להועיל ג, ח, כתב על כך תשובה חשובה להתיר את הגיור בלא לחתנם, וכמותו כתבו עוד כמה פוסקים. ומנגד יש שהחמירו בכך. נפתח בדברי המחמירים.

ב – המחמירים שהגיור בטל

לדעת המחמירים שלא לגייר מי שאינה מתכוונת לשמור אורח חיים דתי, ודאי שגם אין לגייר נוכרית שבזוגיות עם כהן, שהרי היא מתגיירת על דעת לעבור על איסור של גיורת לכהן, וכ"כ הרב משה פיינשטיין באג"מ אה"ע ב, ד, מתשכ"ב, כשנשאל על כהן ממשפחה חשובה שנשא נוכרית בנישואים אזרחיים, ויש לו ילדים ממנה. בעקבות זאת הוא הורחק מהמשפחה, ועתה הוא מבקש לגיירה, ומאיים שאם לא יגיירו אותה – ישתמד. בתשובתו כתב שאמנם לרמ"א יו"ד שלד, א, כאשר צריך לנדות אין להימנע מכך מחשש שמא ישתמד, אולם המשפחה אינה צריכה לרחקו. אבל לגייר אי אפשר, שאין לבית הדין לעבור איסור קל כדי להציל אדם מאיסור חמור שאליו הגיע בפשיעה. וכיוון שאיסור גמור לכהן לשאת גיורת, אין לגיירה גם אם יש חשש שישתמד. בנוסף, הגיור תלוי בקבלת מצוות שלמה, ו"גר שלא קבל עליו איזה מצוה, אף שקבל עליו שאר כל המצות – אינו גר… ואם כן, אף אם גיורת זו תקבל עליה כל המצות ממש, נמי – הא לא קבלה עליה איסור זו מלהנשא לכהן, שהרי האיסור איכא גם על האשה". "וכיון שלא קיבלה דבר זה – אינה גיורת כלל. לבד מה שאף שתאמר בפיה שמקבלת המצות הוא כמעט דבר ידוע שאינה מקבלת ולא תשמור את המצות, כיוון דתראה שבעלה הוא עובר על כל המצות ולא תהיה עדיפא ממנו". ודחה את הטענה שעדיף לגיירה כי בכך מצילים אותו מאיסור חמור מהתורה שעונשו בכרת, ויישאר באיסור לאו בלבד. הן מצד שלא ברור שבכך ימעט באיסורים, כי איסור נידה הוא בכרת, והעיקר, שעצם גיור האשה לכהן הוא גיור ללא קבלת כל המצוות, ולכן הוא בטל. וכ"כ באג"מ יו"ד ג, קז, מתשל"ז, כשנשאל על אשה שעברה גיור קונסרבטיבי ונישאה לכהן ולא שמרה מצוות, ובהמשך התחזקו בשמירת תורה ומצוות, "והסכימה להתגייר עתה עוד הפעם לפני בית דין כשר, אבל בעלה הוא כהן". והשיב שאין לגיירה אם בכוונתה להתחתן עם הכהן, שאין לגייר מי שאינו מסכים לקבל איסור אחד. אמנם הציע לחקור עוד פעם את ייחוסו לכהונה.

וכך דעת הרב אלישיב, שאין לגייר נוכרייה שבזוגיות עם כהן. ואם הגיורת ידעה שאסור לה להינשא לכהן, ובכל זאת התגיירה – גיורה בטל (פסקי דין, ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י עמ' תעא).

ג – המחמירים שרק במקרה זה הגיור בטל

יש סוברים שאמנם אם המתגייר בעת גיורו לא התכוון לקיים אורח חיים דתי, גיורו תקף, אבל אם בעת הגיור החזיק בעבירה, כגיורת שהתכוונה להמשיך לחיות עם הכהן, הגיור בטל. כ"כ בשו"ת דברי יציב יו"ד קסח, מתשל"א: "כיון שמתגיירת כדי להמשיך ולדור עם הכהן, ליכא כאן קבלת עול מצוות. והא ודאי דמעכב קבלת עול כל המצוות, דאורייתא ודרבנן, שזה גוף הגירות". ואף שאומרת בפיה שמקבלת עליה את כל המצוות, כולל האיסור להינשא לכהן, והקבלה תלויה בפה, "מכל מקום בכהאי גוונא דחזינן שמחזיק בעבירה בשעה שבא להתגייר, וכטובל ושרץ בידו הוא, ודאי דלא מחשיב מה שמקבל סתמא עול המצוות, דמעשיו סותרים את דיבורו, וכגירי אריות הוי, דאת אלוהיהם היו עובדים. ובודאי שצריכים לומר לו שעליו לפרוש מהעבירה, וכשלא יקבל עליו – אינו גירות כלל. מה שאין כן כשאין העבירה בידו בשעת קבלת הגירות ואינו עובר עליה, והוא מקבל עליו עול מצוות בפני בית דין". (אמנם כאשר בית הדין חושש שהגר יעבור על דברי התורה, אין לבית הדין להזדקק לגיירו, אבל אם גיירו – גיורו תקף). וסיכם: "אם כן לנידון דידן, דלהרבה שיטות היא תעבור לאחר גיורה על איסור זונה דאורייתא, ולפי מה שצידדנו יש לומר שבנידון דידן לכולי עלמא הוי דאורייתא, שעשאה זונה בבעילתו בנכריותה, ועל כל פנים איסור דרבנן הוי, וכל גירותה הוא כדי להמשיך ולדור עם הכהן והעבירה בידה בשעת גירות – אם כן ליכא כאן קבלת המצוות, ופשיטא שאין לגיירה, והגירות לא חל כלל".

ד – הסוברים שאין לגיירה אך גיורה תקף, אבל יש לגייר את ילדיה

הרב יצחק הרצוג (היכל יצחק אה"ע א, יט) סבר שאין לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, ואף יש ספק בגיורו. לגבי נוכרייה שבזוגיות עם כהן, הורה שלא לגיירה אפילו אם תרצה לשמור מצוות. ואמנם הסתפק אם הדבר כדאי מצד חשבון העבירות, אך כתב שנהוג להחמיר כדי שלא ייטעו לחשוב שכהן מותר בגיורת או שבית הדין מאשרים חיי אישות בלי נישואין. והוסיף שבכך מרבים חללים בישראל.

גם מבין המקילים לגייר נוכרית שבזוגיות עם ישראל למרות שקרוב לוודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי, יש אומרים שאין לגייר את מי שבזוגיות עם כהן. כ"כ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (בפסקי עוזיאל בשאלות הזמן סג) בתשובה לרב רפאל דוד סבאן, רבה של איסטנבול, מאלול תש"ד, שאמנם בלית ברירה, כשאין אפשרות להפרידם, אנו מקילים לגייר נוכרית שקשורה ליהודי, כדי להצילו מאיסור חמור של בעילת בת אל נכר, ואובדן ילדיו מישראל, שזו סכנה קיומית לעם ישראל. אך כאשר היא קשורה לכהן, כך שגם לאחר הגירות תהיה אסורה עליו – אין להקל לגיירה. ש"כיון שעדיין באיסורו עומד, ואינו סר ממנו – אין נזקקים להתיר לו אשה זו מאיסור גויה, אלא אדרבה, בכגון זה נאמר: הלעיטהו לרשע וימות, כיון דסוף סוף באסור עומד". כמו כן, הרב סבאן טען שאחר גיורה מותר לחתנם, כי "הקדושין ושבע ברכות לא יוסיפו עליו שום איסור, אלא אדרבה, בקדושין ושבע ברכות אחר הגרות מכניס את הבנים והבנות לתורת ישראל". אולם הרב עוזיאל דחה זאת, שכן "אפילו אם עבר הכהן ונשא זונה – מחרימין אותו ואת כל הנושא ונותן עמהם, וכיוצא בחומרות אלה, עד שיגרשנה [אה"ע סי' ו' סעיף ו'], ומכל שכן שאסור לנו להזדקק לגרותם ולנשואיהם בחופה וקדושין, ועל זה נאמר: 'ובוצע ברך נאץ ה", שאין זה מברך אלא מנאץ, ואין לך מצוה הבאה בעבירה גדולה מזאת. על כל פנים, כל איש מישראל אסור לישא וליתן עמהם, ואין צריך לומר שאסור להזדקק לגרותם ולנשואיהם". אמנם הוסיף הרב עוזיאל שחובה להציל את הילדים מטמיעה בגויים, ולכן אם לא נצליח להפרידם – לכל הפחות יש להשתדל למול את ילדיו ביום השמיני, ולגיירם בעודם קטנים.

וכ"כ הרב מאיר לרנר מגרמניה בשו"ת הדר הכרמל ח"ב יו"ד סב, שאין לגייר נוכרית שהתגיירה בגיור רפורמי, והתברר שבעלה כהן, וכעת רוצים למול את בנם. אבל כיוון שהאב שומר מעט מצוות, "שאינו לוקח בשר רק ממקולין של ישראל, וכדומה", ואם ימָנְעו מלמול את בנו, יש חשש שיתרחק מהיהדות לגמרי – יש למול ולגייר את הבן (אמנם כשהיהודי לא היה כהן – התיר לגייר, כפי שעולה גם מתשובות נז-נח).

כיוצא בזה בשו"ת אחיעזר ג, כח, מתרצ"ד, נשאל מדוע נוהגים להקל לגייר נוכריות שנשואות לישראל, אך אם הן קשורות לכהן אין נוהגים לגיירן, "וכי איסור גיורת לכהן חמור יותר מאיסור נכרית?". לאחר שדן בצדדים השונים איזה איסור חמור יותר, חיזק את המנהג שלא לגייר אשה שבזוגיות עם כהן, "שכן ראוי לכאורה לעשות כן למעשה. דהא לפני הגירות אין על הנכרית שום איסור, ועתה היא מוזהרת גם כן משום איסור זונה, וגם יתוסף לאו ד'לא יחלל זרעו' אחרי כן לכשחזר ובא עליה. דאף על פי דאין איסור חללה חל על איסור זונה, כמו שהקשה המהרי"ט בקדושין ע"ח, מכל מקום איסורא איכא".

וכ"כ הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"ב אה"ע ג, משנת תש"ח) שנשאל בעודו בקהיר על נוכרית הנשואה לכהן והולידה לו בנים, והיא רוצה להתגייר. ולאחר שהאריך להוכיח שאיסור גיורת לכהן הוא מהתורה, השיב שאין לגיירה. בסימן שלאחר מכן התיר לגייר את הילדים אף שאמם לא מתגיירת. אמנם להלכה ולמעשה גייר, כמובא להלן בסעיף ו.

וכן כתב הרב יצחק חזן (יחוה דעת ח"ג אה"ע ח) שאין להתיר לגייר נוכרית שהיתה נשואה לכהן בנישואין אזרחיים והתגיירה ונישאה ליהודי על ידי רפורמים, והתבסס על תשובת הרב הרצוג (היכל יצחק אה"ע א, יט) שאסר זאת. ואמנם הרב הרצוג הסתפק שמא מחמת חשבון העבירות עדיף לגיירה, אך כדי שלא ייראה "שבית דין מקילים באיסור גיורת לכהן", וכן שלא "יהא נראה כאילו בית דין מסכימים לחיי אישות בלי חופה וקידושין" – אין לגיירה. אך יש "לגייר את הבנים, עד אשר יערה עליהם רוח טהרה לפרוש זה מזה בהחלט, ואז נגייר אותה ותנשא לישראל".

כן היא דעת הרב משה מלכה (והשיב משה סי' עא), שנשאל "אודות כהן שחי עם גיורת מזמן, ויש לו גם ילדים ממנה. והנה מלפני כמה חודשים נתגיירה היא והילדים על ידי רב מוסמך, אך צוה עליה להיפרד מבעלה הכהן. ולהיות שקשה עליה הפרידה, שואלת היום האם אפשר לה להשאר עם בעלה". והשיב שאין לגייר לכתחילה נוכרית שחיה עם כהן, וכפי ש"כל הפוסקים כמעט נתנבאו בסגנון אחד – שאין לגיירה כלל וכלל". אמנם כאן שכבר התגיירה, והזוג "נהיה חרדי שומר תורה ומצות", יש מקום לדון האם אפשר להשיאם. אך למעשה כתב: "חיפשתי ולא מצאתי שום יתד לתלות עליו את ההיתר לערוך להם חופה וקידושין, ואין מנוס אלא להמשיך לחיות יחד בלי חופה וקידושין. כי אף על פי שכבר נתגיירה, והרי היא ישראלית גמורה כדברי הכתוב: 'משפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם', מכל מקום היא אסורה לכהן מדין גיורת". אמנם הזכיר גם את דברי ה'מלמד להועיל' שהתיר לגיירה, וכתב שמדבריו למדנו שאף שהתגיירה אין להשיאם, "אבל בלי קידושין יכול לחיות עמה בתור פלגש".

ה – המקילים לגייר נוכרית לכהן אך לא להשיא אותם

מבסס ההיתר לגייר נוכרית הקשורה לכהן הוא רד"צ הופמן בשו"ת מלמד להועיל ג, ח, שהורה לגייר את הנוכרית שבזוגיות עם כהן, משום שהאיסור לחיות עם נוכרית גדול יותר מהאיסור של כהן וגיורת: "חדא, דיש הפסד, דכל זרעו נכרים. ועוד, כבר העלה מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו אה"ע סי' ל"ז וסי' קנ"ה, דיש בנישואי נכרית איסור דאורייתא וחייב כרת, מה שאין כן בכהן שנשא גיורת, שאינו לכל היותר אלא איסור לאו". ולכן כדי להציל את הישראל מאיסור חמור, לכאורה "בודאי טוב שיגיירו האשה הנכרית". אמנם בהמשך פקפק בזה, שלכאורה לא אומרים: חטא כדי שיזכה חברך, ועוד למדנו בבכורות ל, ב, שאין לגייר אדם שלא מקבל את אחת המצוות, ואם כן הנוכרית הזו "אינה רוצה לקבל איסור גיורת לכהונה, והאיך מקבלין אותה כדי לזכות הכהן, שלא יעשה איסורא רבה?". אולם ביאר "דבאמת אם אומרת בפירוש שאינה רוצה לקבל מצוה זו – אסור לקבלה, אבל בנידון דידן הרי אינה אומרת כן בפירוש, ואם כן, אף שאנו יודעין שתעבור על איסור זה, מכל מקום בשביל תקנת הכהן ובשביל תקנת זרעו – מקבלין אותה". והוסיף שמה שאין מקבלים את הגר אלא אם כן קיבל עליו את כל התורה, היינו כשהגיור לטובת הגר, שאז אכן אם לא יקבל את כל התורה, ייענש ויפסיד. אבל כשהגיור לטובת היהודי, ואנו "מגיירין אותה משום תקנתא דישראל – ודאי מוטב שתתגייר ולא יופסד זרע ישראל, ולא יתחייב ישראל כרת על ידה, אף שיעשו שניהם איסורא זוטא, דהא עכשיו לא די שהישראל עושה איסורא רבה, אלא שגם היא עושה איסור שמכשלת את ישראל". ובמקרה שעליו נשאל גם היה חשש שאם לא יגיירו את האשה היא תשתגע, וגם בזה יש להתחשב, שכן "אם תשתגע האשה מחמת שאין מקבלין אותה, יהיה חלול השם ח"ו, שיאמרו שישראל אינן מרחמין על נכרית, ואין חוששין אם תחלה ותשתגע".

אך הבהיר בסוף התשובה שלא משיאים את הזוג: "אמנם אף שמקבלין אותה לגיורת, אין לסדר לה קידושין עם הכהן. דיותר יש איסור אם נושא גיורת, שהיא כזונה, על ידי קידושין משלא על ידי קידושין".

וכ"כ הרב חיים מנחם לויטס מקנדה (צמיחת גאולתנו עמ' קפו), ביחס לכהן שאשתו "לא נתגיירה כדת", ונישאו על ידי רבאיי רפורמי, ויש להם ילדים שכבר מתחילים להיות גדולים, ו"הילד הולך לבית ספר יהודי ומתכונן לחוג את ה'בר מצוה' שלו. והרב דמתא הֵעיר את רוח האיש הזה שאשתו כנכרית תחשב, והילדים שילדה לו כנכרים גמורים הם. ועתה רוצה האיש לתקן את המעוות ולגייר גם את אשתו וגם את ילדיו כדת וכדין, שיהיו יהודים גמורים. אבל דא עקא שהאיש הזה כהן הוא, ויודע שכהן אסור בגיורת. אבל הוא לא רוצה להפרד ממנה אחרי הרבה שנים של חיי אישות לפי חוק המדינה, ואחרי שיש להם שני ילדים, ולסתור בנין כזה – קשה מכוחותיו הנפשיים". והשיב שיש לגייר את הילדים, שכן אין פקפוק על כך שאפשר לגיירם על דעת בית דין. "ובפרט שבגיור זה נסיר מכשול, שלא יתערבו בקהל ישראל ילדים שחושבים שהם יהודים ובאמת אינם יהודים. ועוד, שההורים קבלו על עצמם לחנך את ילדיהם בחינוך תורני". וגם לגבי האשה, כיוון שהיא רוצה להתגייר, "וכבר מחזיקה בית כשר ומדליקה נרות בערב שבת", "כדאי הוא בעל ה'מלמד להועיל' שפסק לגייר את האשה, לסמוך עליו בנידון זה". והוסיף, "שזה יהיה מוזר מאד שהאם נכריה והילדים יהיו יהודים. ועוד, אם יוולדו לזוג עוד ילדים – נצטרך לגייר אותם, ומי ישגיח על זה? ושוב יצא תקלה מזה". וסיים ש"אחרי הגירות אסור יהיה לסדר לזוג חופה וקידושין".

גם מדברי הרב גרויברט בשו"ת חבלים בנעימים (ד, מד-מה), משמע שהסכים לגייר נוכרייה שהיתה בזוגיות עם כהן. אבל אסר להשיאם, כי "ברור הדבר כאחותך שאסורה, ואין שום צד להקל".

ו – מנהג הרבנויות בארץ להקל

גם מנהג הרבנויות בארץ היה להקל, על פי הוראת רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק. בשנת תשכ"ט כתב הרב אליקים הכהן לבית הדין בחיפה בראשות הרב קניאל, על מקרה של כהן שהיתה לו אשה נוצרייה, "ובכן פנינו להגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, שהוא פסק לגייר את האשה אבל לא לקדש בחופה וקידושין, היות הוא כהן. על סמך זה נתגיירה האשה בגבעת אולגה על ידי בית דין של שלשה ביום י"ג סיון תש"ך, וכל השנים הם חיים ביחד בלי חופה וקידושין". וכן העיד בי"ב כסלו תשל"ג הרב שלמה ילוז במכתב לרב עובדיה יוסף, שהרב פרנק הורה לגייר נוכרייה שחיה עם כהן (ראו להלן כח, ו).

וכ"כ הרב גורן (תרומת הגורן ב, מה) לרב צפניה דרורי, שיש להקל לגייר נוכרית שבזוגיות עם כהן, כי האיסור של יהודי שחי עם נוכרית חמור מאיסור גיורת לכהן. אך סייג: "אימתי הקלנו בזה – רק כאשר יש להם כבר בנים, שקשה מאד להפרידם לגמרי. וכמו כן, אם לא נגייר את האם, יהא קשה לגייר את הבנים, כי לא יהיה בבית מי שישמור על יהדותם. ואין זה מתקבל על הדעת שהבנים יתגיירו והאם תשאר בגויותה, ויצטרכו להיזהר מבישולה וממגעה ביין וכו', והיא תחלל שבת והם ישמרו שבת". אמנם במקרה שהובא לפני הרב צפניה דרורי היקל למרות שלא היו להם ילדים, משום שהאשה כבר טבלה בפני בית דין של שלושה, "ואין לנו עדות כדי לפסול את הבית דין שגייר… הרי כבר נעשה אצלה מעשה של גירות". וסיים שאין להשיאם כדת משה וישראל "בשום פנים ואופן", אלא יחיו יחד ללא חופה וקידושין, שבאופן כזה האיסור קל יותר.

וכן נהג הרב עובדיה יוסף, ואף שבתשובה משנת תש"ח (יבי"א ח"ב אה"ע ג) נטה להחמיר, יש בידינו עדות מתלמיד חכם שבפועל היה מיקל. אותו תלמיד חכם היה נוכח בעת שהרב עובדיה יוסף, בעת כהונתו כרב בתל אביב, גייר נוכרייה שהיתה בקשר עם כהן. וסיפר שהרב עובדיה אמר להם שכאשר היה במצרים היו שם גם כהנים שחיו עם נוכריות. ושאל אז את רבו הרב עזרא עטיה, ראש ישיבת פורת יוסף: מה יותר טוב? שיחיה עמה כשהיא יהודייה או כשהיא גויה? השיב לו הרב עטיה: תעשה לפי הבנתך. והרב עובדיה גיירן, ואף חזר ואמר בלשון שאלה ליושבים לפניו: וכי מה יותר עדיף? – בוודאי עדיף שתתגייר ולא יחיה עם נוכרייה. וכן נודע שבפרשת הלן זיידמן (משנת תש"ל), תמך ברב גורן שגייר אותה למרות שהיתה בזוגיות עם כהן (עיתון הליכות 48 עמ' 5-6; ראו לקמן כח, כה). הרי שלמעשה נהג כדעת המקילים המובאים להלן.

ז – מקילים נוספים

הרב רפאל דוד סבאן מטורקיה (לקט חיים תשובה ג, עמ' 82), בשאלתו לרב עוזיאל כתב את דעתו להקל בגיור בת זוג של כהן, ונימק זאת בכך שאם לא יגיירו אותה יתערבו ילדיה בישראל מבלי שידעו שאינם יהודים (על כך השיב הרב עוזיאל, והציע שיגיירו את הילדים, כמובא לעיל סעיף ד). ולכן סבר הרב סבאן, "כי לא טוב הדבר אשר אנחנו עושים לדחותן בשתי ידים, ולע"ד נכון הדבר לקבלן ולגיירן, ולאמר להן ולבועליהן שלא נוכל להרשותן להנשא לכהן. ואם הן בכל זאת היא תעמוד בדעתה לאמר כי זה חפצה ומאויה, לקבל דת משה ויהודית – עלינו לקבלה ולגיירה. ואי לאו דמסתפינא, אמינא שהחיוב מוטל עלינו שלא לדחותה, כי תלמוד ערוך בידינו סנהדרין צט, ב, אחות לוטן תמנע וכו', נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל, ע"כ דלא איבעי להו לרחקה". ואף הוסיף לטעון שאולי אחר גיורה מותר לחתנם, כי "הקדושין ושבע ברכות לא יוסיפו עליו שום איסור, אלא אדרבה, בקדושין ושבע ברכות אחר הגרות מכניס את הבנים והבנות לתורת ישראל". כפי שלמדנו לעיל, הרב עוזיאל דחה סברתו מכל וכל, שכן "אפילו אם עבר הכהן ונשא זונה – מחרימין אותו ואת כל הנושא ונותן עמהם, וכיוצא בחומרות אלה, עד שיגרשנה [אה"ע סי' ו' סעיף ו']. ומכל שכן שאסור לנו להזדקק לגרותם ולנשואיהם בחופה וקדושין, ועל זה נאמר: ובוצע ברך נאץ ה', שאין זה מברך אלא מנאץ, ואין לך מצוה הבאה בעבירה גדולה מזאת" (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סג).

לכך נטה גם הרב הירשהורן, שכתב "קונטרס גדול" בו רצה להקל להשיא כהן וזוגתו הנוכרייה שהתגיירה, כדי להצילם מאיסור חמור והמרת דת. ושלח שאלה בזה לרב גרויברט, כמובא בשו"ת חבלים בנעימים (ד, מד-מה), אודות "כהן בעל מום שהוא קיטע רגל ויוצא בקב שלו, נשא נכרית אצל הכומר על פי חוק המדינה, ואחר שילדה בת – נתגיירו בבית דין האשה ובתה. והוא חפץ להיות עמה באישות, ומבקשים לסדר להם קדושין, ומגזמים כי אם לא נתיר אותם – אז בלאו הכי ידורו יחד ויצאו מן הדת". אולם הרב גוריברט השיב שאין להשיאם.

הרב יוסף משאש היקל לגייר נוכרית שבזוגיות עם כהן, מבלי להתייחס לחתונה לאחר הגיור. באוצר המכתבים א, תמו, משנת תרפ"ה, במענה לרב רפאל אנקווה, כתב שלדעתו יש לגייר נוצרייה שחיה עם כהן, כדי למעט באיסור נשג"ז וכדי שיתחזק בקיום מצוות, וכן כדי למנוע תקלות לציבור, שכן יהודים עלולים להתחתן עם ילדיו בלא שעברו גיור. וזאת על אף האיסור של גיורת לכהן, משום שאין לו אפשרות להיפרד ממנה, "מאחר שהוא נשוי עמה כבר בי דינא דמלכותא, ואין ביד שום רב ודיין ושוטר ומושל בזמן הזה לכוף אותו לגרש, וגם הוא בעצמו אי אפשר לו בשום אופן לגרש, הן מצד כי עזה כמות אהבה, הן מצד שהגרושין על ידי הממשלה נמשכים שנים רבות… עם כסף תועפות… ואי אפשר לו לישב בדד כל אותם השנים… ועוד צריך לחלוק עמה כל נכסיו… (ועוד) צריך להעלות לה מזונות (בכל חודש), עד שתרצה להיות לאיש… ואם יעכב ולא ישלם חק ג' חדשים – יתנו אותו אל בית הסוהר… ולפי שהיא נוצרית, יוסיפו עוד לענותו, ולבלותו, עד כלותו".

לכן מוטב לגייר, כדי שלא יישאר עמה "כל ימיו בעבירות חמורות של נשג"ז". ואם לא תתגייר – "גם בניו אשר יוליד ודאי שלא יתגיירו, ויתערבו בישראל". ועדיף שיעבור על ספק זונה (כי הוא כהן רק מכוח חזקה, ולא ודאי) ולא על שאר האיסורים. ואף שיתחלל זרעו על ידי כך, מכל מקום "לא יהיה לפוקה ולמכשול לישראל". "ועוד, כאשר תתגייר יוכל לקיים את הדת לפניה, לאכול מצה וכו' וכו', כי עתה הוא פרוע מכל המצות, כי מתבייש בדתו לפניה, מפני חופשיות הדור שלא הניחה מדה טובה לישראל". ועוד, ש"כהני בזמן הזה אין להם ספר יוחסין, וכהונתם עומדת בספק". ואף ש"אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך, כמו שאמרו בשבת ד, א, הכא שאני, משום מצות פריה ורביה, ומשום מצוה דרבים, שלא יטמעו בניה שתוליד עמו בגיותה, בישראל".