מסורת הגיור | פרק טו | המתנת שלושה חודשי הבחנה

א – הפרשת ג' חודשים לזוג גרים נשואים

במשנה יבמות מא, א, מבואר שאשה שבעלה מת ללא ילדים, לא תתייבם עד שיעברו שלושה חודשים ממותו, כדי לוודא שלא הרתה לבעלה המת, שאם הרתה – אינה מתייבמת. עוד מובא שם: "וכן שאר כל הנשים (אחר מות בעליהן או גירושיהן) לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלושה חודשים". ובברייתא שם מב, א: "גר וגיורת – צריכין להמתין ג' חדשים". בגמרא ניתנו לכך שני טעמים: א) במקרה של אלמנה או גרושה – "אמר רב נחמן אמר שמואל, משום דאמר קרא: להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני". ובמקרה של גרים – "להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה". כלומר, יש צורך להבחין בין זרע שנזרע לפני הגיור, בעודם נוכרים, לזרע שנזרע לאחר הגיור, שאז הם כבר יהודים. ב) "רבא אמר: גזירה שמא ישא את אחותו מאביו, וייבם אשת אחיו מאמו, ויוציא את אמו לשוק, ויפטור את יבמתו לשוק". כלומר אם האשה תינשא תוך שלושה חודשים ממות בעלה או מגירושיה, יש לחשוש שמא כאשר תלד, לא יֵדעו אם הילד נולד לתשעה חודשים מהבעל הראשון או לשבעה חודשים מהשני, ויגיעו לספקות באיסורי עריות שונים. כגון שיַחְשבו שהוא בנו של השני, ויבוא לשאת את בתו של הראשון, ובאמת הוא בן של הראשון, ונמצא שנשא את אחותו. או שיחשבו שהוא בנו של השני, ולכן עליו לייבם את אשתו של בן השני שמת ללא ילדים, ואילו באמת הוא בן הראשון ואינו יכול לייבמה. או שימות השני בלא ילדים, ויחשבו שהוא בנו של השני ולכן אמו פטורה מייבום, ובאמת הוא בן הראשון ואשת השני חייבת בייבום.

אמנם לגבי גר וגיורת ביאר רש"י (שם 'ויפטור') שאין חשש שאח יישא את אחותו, שכן ידוע ששניהם ילדים של אותם הורים. אלא החשש הוא 'שמא ייבם אשת אחיו מאמו', כלומר שמא היתה הגיורת מעוברת לפני הגיור ואזי הבן נזרע שלא בקדושה, וכשיוולד לאחר מכן בן נוסף שנזרע בקדושה, ויישא אשה וימות ללא בנים – יטעו לחשוב שגם הראשון נזרע בקדושה ועליו לייבם את אשת אחיו, בעוד שבאמת אסור לו לייבמה באיסור כרת, כי הוא אינו נחשב לאחיו מאביו אלא רק מאמו, מאחר שנזרע שלא בקדושה ואינו מיוחס אחר אביו.[1]

וכן נפסק להלכה, שזוג מתגיירים צריך לפרוש שלושה חודשים. כ"כ שו"ע יו"ד רסט, ט: "גר שנתגייר ואשתו עמו – צריכים לפרוש זה מזה ג' חדשים, להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה". וכן בשו"ע אה"ע יג, ה: "שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, ונתגיירו או נשתחררו – צריכות להמתין. ואפילו גר ואשתו נוכרים שנתגיירו – מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה".

ב – פנויה שמתגיירת אינה צריכה הפרשת שלושה חודשים

ביבמות לה, א, נחלקו התנאים האם פנויה שהתגיירה צריכה להמתין שלושה חודשים לפני נישואיה: "תניא: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו – צריכות להמתין ג' חדשים, דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד". בגמ' שם מבואר שטעמו של רבי יהודה הוא כי יש חשש שזנו והתעברו. ואילו רבי יוסי אינו חושש לזה, מפני ש"אשה מזנה מתהפכת, שלא תתעבר". וכן לגבי גיורת, הואיל והיא יודעת שהיא עומדת להתגייר, היא דואגת שלא להיכנס להריון: "כיון דדעתה לאיגיורי – מנטרה נפשה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה". ורבי יהודה סבר: "חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה", והתעברה בלא שרצתה בכך.

בתוס' (שם 'חוץ') הסתפקו האם הדין שלמדנו, שמתגיירים שהיו נשואים בנוכריותם צריכים לפרוש שלושה חודשים, נכון גם לדעת רבי יוסי. בתחילה כתבו שדין זה שייך רק לדעת רבי יהודה, אך לאחר מכן הוסיפו שני ביאורים שלפיהם דין זה נכון גם לרבי יוסי: א) "אי נמי אפילו כרבי יוסי, והכי קאמר: לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין, אם ידוע שנבעלה ולא נתהפכה". כלומר עליהם לפרוש ג' חודשים רק במקרה שלא התהפכה כדי למנוע הריון, אבל אם התהפכה – אינם צריכים לפרוש. ב) "ועוד אמר ר"י דיש לחלק, דלא מינטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה, כיון שכל הזרע מאותו איש, ואין חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה". כלומר כיוון שהם זוג נשוי, אינה נוהגת כמזנה שמתאמצת להתהפך כדי למנוע הריון, וכיוון שיש לחשוש שהיא בהריון מלפני הגיור, גם רבי יוסי מודה שעליהם לפרוש. אך מתגיירת פנויה שדואגת שלא תיכנס להריון – לא צריכה לפרוש.

כביאור ר"י כתב המגיד משנה בדעת הרמב"ם (גירושין יא, כא): "פירוש דברי רבינו הם בשפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, הא לאו הכי – אינן צריכות להמתין", משום שהרמב"ם פסק כרבי יוסי, שמזנה ומתגיירת פנויות דואגות שלא ייכנסו להריון. וכן נראה מלשון השו"ע אה"ע יג, ה, שדוקא "שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, ונתגיירו או נשתחררו", צריכות להמתין שלושה חודשים, אבל פנויות לא (אמנם בבית יוסף תמה על המגיד משנה, והאריכו בזה האחרונים, ראו שמ"ש ומגן ח"ב אה"ע ח, ועוד).

ג – לרדב"ז גם פנויה צריכה הפרשה ג' חודשים

לעומת זאת, בשו"ת רדב"ז (א, קצו) כתב שאמנם ברי"ף ובעוד ראשונים מבואר כדברי המגיד משנה ברמב"ם, אך אין זו ההבנה הנכונה בדבריו. לשיטתו בדעת הרמב"ם, גם גויה פנויה צריכה המתנת שלושה חדשים, שכן הנוכריות פרוצות בעריות ואינן מקפידות להתהפך על מנת למנוע הריון. וזה לשונו: "ואחר בקשת המחילה, אין דבריו מחוורין בזה… אבל הנכון, דלגבי עכו"ם ושפחה ויפת תואר פסק כר' יהודה, מטעמא דכתיבנא, ובבת ישראל המזנה או שבויה או אנוסה ומפותה, פסק כר' יוסי. ועוד, אם הרב מגיד משנה היה נמצא בזמננו זה, שהדור פרוץ מרובה על העומד, היה מודה לי שזה כוונת הרב. וכל שכן אשר עיני ראו כמה פעמים באלו השפחות החיבוש, שהן שטופות בזימה ואינן יכולות לסבול, ומזנות ומתעברות ומתפארות ותולות באדוניהן. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות". והביאו הפתחי תשובה (אה"ע יג, ה). וכ"כ בעצי ארזים (יג, ה), והאריך בזה. והרב אפשטיין (תשובה שלמה ח"ב אה"ע י) כתב שלמרות שמפורש באור זרוע כדברי הרב המגיד, לכתחילה יש לחוש לדברי הרדב"ז.

ד – להלכה גיורת פנויה אינה צריכה הפרשה

אמנם הרב שלום משאש (שמ"ש ומגן ח"ב אה"ע ח), בתשובה אודות גיורת פנויה שבאה להינשא ליהודי, הכריע כמגיד משנה ושו"ע, שאפשר להשיאם בלי המתנת שלושה חודשים. ואף שהרדב"ז חולק, "הדבר פשוט דודאי לא שבקינן סברת שני עמודי הוראה וגדולי הפוסקים הנ"ל, מקמי סברת הרדב"ז. ובפרט שהוא עצמו העיד שכן פסקו הריא"ף ורוב המפרשים, כלישנא בתרא דשמואל וכר' יוסי בטעמו ונימוקו עמו". וסיים: "וזוהי הסכמת רוב הפוסקים, והדבר פשוט שכן ראוי לפסוק. ובפרט דקיימא לן כמר"ן אפילו נגד אלף פוסקים, ובפרט דב' עמודי הוראה וכל הפוסקים סוברים כן. וגם הרמב"ם ז"ל כפי האמת". "העולה מכל הנ"ל, בגיורת פנויה שבאה לינשא – אינה צריכה להמתין ג' חודשים של הבחנה".

אחר הכל, כיוון שהוא דין דרבנן, ובנוסף, רוב הראשונים הקילו – יש להקל.

ה – המתנה שלושה חודשים כשהנוכרית היתה נשואה ליהודי והתגיירה

בפשטות, כשם שזוג גרים צריך לפרוש שלושה חודשים, כך גם נוכרית שהיתה נשואה ליהודי והתגיירה – צריכה לפרוש שלושה חודשים. וכן נראה מדעת רוב הפוסקים, שדנו בתשובותיהם במציאות זו מצדדים שונים, ולא ביארו שמכיוון שמדובר ביהודי שחי עם נוכרית – אינם צריכים לפרוש.

אמנם הרב אליהו גוטמכר (אדרת אליהו יו"ד פה) כתב שכיוון שהאב יהודי, אינם צריכים לפרוש שלושה חודשים, כי שני טעמי ההבחנה לא שייכים בהם: "הנה הטעם הראשון ליתא הכא, כיון דישראל הוא, והיה הורתו בקדושה מצד האב, ומצד האם העיקר תולה בלידה, כמבואר שם… וכאן כן הוא, שהורתן ולידתן בקדושה". ביחס לטעם השני כתב: "וכן בטעם דרבא, שפיר הויין אחים מן האב, כיון שהאב היה ישראל". וכל החשש הוא שאולי זנתה והזרע מאדם אחר, שכך משמע מרש"י (יבמות מב, א). אך כיוון שהיא יושבת תחת בעלה, איננו חוששים שמא זינתה עם אחר. וכ"כ הרב רפאל הצרפתי (משפט כתוב סה).

ו – הסוברים שגם נוכרית שבזוגיות עם יהודי נחשבת כנשואה שצריכה לפרוש

אולם כאמור, לרוב הפוסקים גם כשהגיורת היתה בת זוג של יהודי צריכים לפרוש שלושה חודשים. אמנם יש לברר האם לשיטתם כך הדין גם כאשר לא היו נשואים בנישואים אזרחיים.

בשו"ת בית אב (ח"ז אה"ע ב), כתב הרב יודלוביץ' שעליהם לפרוש, משום שדינם כנשואים. שכן מה שפסק השו"ע כמגיד משנה שאינה צריכה לפרוש, הוא דווקא "בפנויה שלא הייתה מכרת שום איש, ונתגיירה.. אבל היכא דהיתה קרובה לבחור אחד, והיו מתנהגים ככל חתן וכלה עידן ועידנים, ובשבילו נתגיירה" – פשיטא שצריך "להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה… שהוא כמו בעלה". אם כן, "גם אם תזנה עם אחר – אינה מתהפכת כלל". כיוצא בזה כתב הרב צבי גוטמן (ארץ הצבי עמ' תעו), שכיוון שבני הזוג כבר דרים יחד, אף שאינם נשואים, יש להחמיר כדעת הרדב"ז ולהצריך הפרשה שלושה חודשים.

וכ"כ פוסקים נוספים, שמצד הזוגיות עם היהודי היה צריך לפרוש. אמנם בפועל הראו פנים להקל כדי להצילו מיציאה לתרבות רעה (ראו טוב טעם ודעת קמא רל; שושנים לדוד (רייז) ח"ג סד, ב; מנחת יצחק ו, קו, ועוד).

ז – הסוברים שדינה כפנויה שאינה צריכה לפרוש

לעומת זאת, יש אומרים שאם היהודי והנוכרית לא היו נשואים טרם הגיור, אפשר להקל ולהחשיב אותה כ'פנויה'. כ"כ בתעלומות לב ג, כט, שמהר"ם פארדו נהג לגייר ולהשיא את האשה הנוכרית לבן זוגה היהודי באותו היום שהתגיירה בו, "ולא הצריך ימי הבחנה להבחין בין זרע הנזרע בקדושה להנזרע שלא בקדושה". וביאר הרב חזן טעמו, שאולי לדעתו אינם נחשבים נשואים, והוסיף טעמים נוספים להקל.

וכ"כ בשו"ת יד יצחק ב, רנו, במקרה של יהודי שחי עם נוכרית "ב' שנים דרך זנות", והתגיירה, שאינם צריכים הבחנה. והוסיף סברות נוספות ביחס למקרה שבא לפניו (וביאר שאף הרדב"ז, שפירש את הרמב"ם לחומרא, למעשה מסכים להקל כדעת רוב הפוסקים בפנויה). וכ"כ הרב קראוס (ירושת פליטה כו).

וכ"כ הרב שאול אבן דנאן (הגם שאול ב, י), שנשאל אודות "איש יהודי היתה לו פלגש גויה כשמנה שנים, ולא ילדה לו כלל. אחר כך גיירה ודרש לישאנה". הרב אבן דנאן השיב שאינה צריכה הבחנה, שכן נפסק בשו"ע שכיוון שלא היו נשואים, אין צריך הבחנה. "ודוקא בנשואות אמרו, מפני שמשמשות כדרכן בבטחה, ואינן מונעות עצמן מלהתעבר, בכך צריך הבחנה. אבל כל שאינן נשואות – בכל אופן שיהיה, כזונה יעשו, להמנע מהעבור, בכן אין צריך הבחנה. וכל שכן בהתוָדע שאינה מתעברת, כנידון דידן ששהתה שמנה שנים ולא נתעברה כלל – ודאי אין צריך הבחנה". וסיים ש"לתוספת חומרא" תוודא האשה על ידי בדיקת הריון "אם יש עיבור, וזה יהיה לגמר הענין בברור".

וכן עולה משו"ת אבני האפוד (תניינא אה"ע יג, ח), שהיקל שלא להצריכם לפרוש ג' חודשים כאשר חיו שנים רבות ולא ילדה, והעיד: "גם בקושטא עשו מעשה בימים ההם, לקבל גיורת שבגיותה היתה חיה עם איש כדרך כל הארץ, ולא ילדה, והשיאוה לאותו האיש בעצמו, אחר הגרות למחרתו". ולגבי המקרה שבא לפניו כתב שהורה לגייר את בן הזוג הנוכרי ולחתנם באותו היום, בלא להמתין שבעה נקיים בין הטבילה לנישואין, כי זה היה בי"ג ניסן, והיות "שהיו רוצים ליסע לעירם", "אם ימתינו בה על הז' נקיים – יכנסו ימי הפסח, ולא יוכלו להזדווג ולקדשה כדין". "וסמכנו ראשינו על הוראת מוהרמ"פ ז"ל… ועם כל זה הזהרנו אותם שלא יזדוגו, ותשמר ז' נקיים".[2]

ח – יהודייה הנשואה לנוכרי

כאשר מדובר בנישואין של יהודייה לנוכרי, כיוון שגם טרם הגיור הוולד נחשב כישראל גמור, לכאורה אין הבדל אם הורתו היתה לפני גיורו של אביו או אחריו. אולם מנגד, לכאורה יש מקום לומר שעדיין תצטרך הבחנה, שכן אם האשה תלד בת שהורתה שלא בקדושה, היא תהיה פגומה לכהונה, וכפי שנפסק בשו"ע אה"ע ז, יז: "עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, וילדה ממנו בת – אותה הבת פגומה לכהונה". אולם דייק החלקת מחוקק (שם, כו) מכך שכתוב "פגומה", שרק "לכתחלה לא תנשא לכהונה, אבל חללה ממש לא הוי". כמו כן, הבית שמואל אה"ע ד, ב, כתב שפגימת הבת לכהונה אינה מוסכמת על כל הראשונים, וכיוון שכך, "בדיעבד אין מוציאים אם נשאת לכהן. דהא לרמב"ם כשר, וכן להרי"ף ורמב"ן אין מוציאין".

למעשה כתב הרב צירלסון בשו"ת זיו הלבנון נז, שהאשה אינה צריכה הבחנה לאחר גיורו. וכ"כ הרב עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סא). מנגד, הרב חזקיהו שבתי (דברי חזקיהו ח"ב יו"ד עמ' יג), סבר שצריכה הפרשה.

ט – מעוברת אינה צריכה הבחנה

כתב במשנה למלך (הל' גירושין יא, כא), בשם מהר"א רוזאניס: "מעשה בא לידינו בגר וגיורת שנתגיירו, והיתה אשתו מעוברת הימנו בגיותו, ונסתפקנו אם צריכה האשה להמתין ג' חדשי המתנה… וקצת מן חבריא הצריכוה להמתין", אולם "לדידי חזי לי דאינה צריכה, דכל דבר דליכא למיחש משום היא גופה – דומיא דגר וגיורת, דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואתו לידי תקלה – בהא הוא דמצרכינן להמתין. אבל במקום דלא נפיק מינה חורבא – לא גזרינן, דומיא דקטנה דעלמא, דמילתא דלא שכיח לא גזרינן". וכ"כ ברכי יוסף רסט, ד.

וכן כתב בפרחי כהונה אה"ע יא, שנשאל בשנת תרצ"ב על יהודי שנשא נוכרייה בנישואין אזרחיים, והיא מעוברת. הרב מסעוד פסק שאינה צריכה הפרשה ג' חודשים מבעלה, שכן אין חשש שלא תהיה אפשרות להבחין בין זרע שלפני הגיור לשאחריו, שהרי ברור שהתעברה לפני הגיור. ואין מקום לומר 'לא פלוג', הן מפני שגם החשש המקורי אינו חמור כמו בנישאת לאחר, שלא יֵדעו מי האב, והן מצד שמדובר במקרה לא שכיח. "והסכים עמי הרב המובהק, היושב על כסא הרבנות בעי"ת "תלמסאן"… כקש"ת כמוהר"ר יוסף משאש נר"ו".

וכן כתבו פוסקים רבים מאד, שאם המתגיירת מעוברת – אינם צריכים לפרוש שלושה חודשים, שהרי אין במה להבחין. כ"כ צוף דבש (יו"ד נו); ישא אי"ש (אה"ע ז); נאה משיב (אה"ע ד); הרב שלום קוטנא ('וכתורה יעשה' ד, א); בית יצחק (אה"ע ח"א כט, ו); הרב אברהם אנקווה (כרם חמר ב, חלק השו"ת לד); מנחם משיב (א, מב); אבני אפוד (תניינא אה"ע יג, ח); הרב וסרמן (שאילת משה צה); שושנים לדוד (ח"ג סד, ב); הרב רפאל הצרפתי (משפט כתוב סה); חבלים בנעימים (ג, עב); הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח"א יו"ד יד, ב); הרב הרצוג (פסקים וכתבים ד, צה); שמ"ש ומגן (ח"ב אה"ע ח); הרב לייבס (בית אב"י ח"א יו"ד צא, לד); שרידי אש (ב, עו), ועוד.[3]

י – ילדה סמוך לגיור

כיוצא בזה, במקרה שהמתגיירת ילדה מעט לפני הגיור, כתב הרב וידרביץ (בית אברהם חלק השו"ת עמ' 60) שאינם צריכים לפרוש שלושה חודשי הבחנה, "יען שזה איזה ימים שילדה – הלא אין להסתפק שמא היא מעוברת". ולכך נטה הרב הירשוביץ (שם עמ' 59), "כי לכאורה דומה זה למעוברת וזקנה, דאינן צריכות להמתין ימי הבחנה".

אך כל זה אם ילדה סמוך לגיור. אבל אם המתגיירת ילדה זמן רב לפני הגיור, אדרבה, יש בכך כדי להחמיר, שכן מכך שילדה מוכח שאינה חוששת להתהפך. וכ"כ הרב הרצוג (פסקים וכתבים ד, קב). וכ"כ הרב אלישר (ישא אי"ש אה"ע ז), שאם ילדה בגויותה – יש להם להמתין שלושה חודשי הבחנה, כי חוששים לתקלה לעניין ייבום וחליצה.

יא – מבוגרת ומי שאינה יכולה ללדת

בשו"ע אה"ע יג, א, פסק כדעת רבי מאיר בכתובות ס, ב, שדין הבחנת שלושה חודשים חל גם על אשה שאינה ראויה ללדת, משום 'לא פלוג': "כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה – הרי זו לא תנשא ולא תתארס לאחֵר עד שתמתין תשעים יום… כדי שיוָדע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון". והוסיף: "וגזירת חכמים, שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין – צריכה להמתין צ' יום. אפילו קטנה או זקנה או עקרה או אילונית, ואפילו בעלה במדינת הים או סריס אדם או חולה או חבוש בבית האסורים, והמפלת אחר מיתת בעלה, ואפילו בתולה מהאירוסין – צריכות להמתין תשעים יום".

בשו"ע אה"ע יג, ה, כתב שגם זוג מתגיירים צריך לפרוש שלושה חודשים, אך לא ביאר אם גם אצלם אומרים 'לא פלוג'. וכן ציין בחלקת מחוקק יג, ד, שהשו"ע "לא ביאר אם הם קטנות או זקנות, אי גזרינן כמו גבי ישראל או לא".

אמנם ב'דגול מרבבה' (שם יג, ה) כתב שכל הספק של החלקת מחוקק הוא דווקא "בנתגיירה היא ונשאת אח"כ לאחֵר, ובזה נאמר שדינו כמו בישראל". אבל "בנתגיירו שניהם ונשארים יחד, דלא משכחת כיוצא בזה בישראל – אין צריכה הפרשה, כן נראה לענ"ד".

באג"מ אה"ע ב, ה, כתב להלכה כדגמ"ר. אמנם באג"מ יו"ד ג, קי, סייג שאין ללמוד מהדגמ"ר להקל בגיורת שעברה את גיל ארבעים והיתה נשואה ליהודי באיסור, כי הדגמ"ר דיבר דווקא בבני זוג ששניהם מתגיירים, אך כאשר מדובר בנוכרית שחיה עם יהודי – צריכה הבחנה, כדי "שלא יהיה חוטא נשכר", שכן "אם היתה רוצה לינשא לאיש אחר שלא חטא בה, תצטרך להמתין, ולאיש זה שחטא בה לא תצטרך להמתין?! ולכן נראה דצריכה להמתין ג' חודשים, ולא תתייחד עמו עד אחר ג' חודשים מיום שתתגייר". וכ"כ הרב אלישיב (קובץ תשובות ב, נח).

אמנם בשו"ת שערי ישועה אה"ע יג, כתבו הרב פיטוסי והרב קפלן שיש להקל על פי הדגמ"ר גם במקרה של יהודי ונוכרית. והרחיבו על פי היסוד שבדגמ"ר להתיר גם באשה צעירה שאינה יכולה ללדת. שהיות "שנתברר לפנינו שהמבקשת עברה זה לא מכבר נתוח ברחם, ואי אפשר לה בשום אופן ללדת מעכשיו, ובידה אישור רפואי על כך – הרי זה דומה לזקנה". והוסיפו שאולי כשעשתה ניתוח, זה עדיף מזקנה.[4]

יב – דין ראתה וסת קודם הגיור ובדיקת הריון

בשו"ת אג"מ אה"ע ב, ה, כתב לגבי זוג שהתגייר, וסמוך לגיור הגיורת ראתה וסת, שאינם צריכים לפרוש, כיוון "שידוע בזמננו שאינה מעוברת". ואין אפילו אחת מאלף שרואה וסת בעודה מעוברת. ואמנם כתמים אפשר שתראה, אבל לא וסת רגילה. והביאו הרב מרדכי בראלי (תחומין כז, עמ' 233).

ונראה פשוט שכיום בדיקת הריון אמינה מועילה במקום ג' חודשי הבחנה. ואמנם בשבט הלוי ח, רע, נטה להחמיר, אך בספר 'גר המתגייר' ח"ג עמ' 565 הביא בשם הרב בנימין בארי, שהורה בבית דינו להקל בזה. וכן נוהגים רבים מבתי הדין לגיור, לדרוש מהמתגיירת לבצע בדיקת הריון. וראו פנה"ל טהרת המשפחה ו, י, 12.

יג – האם המקילים לגייר מי שלא תשמור אורח חיים דתי היקלו גם בהבחנה

למדנו בפרק י, שפוסקים רבים הורו לגייר בנות זוג שידוע שלא ישמרו אורח חיים דתי, אולם היו מהם שדרשו מהמתגיירות ובני זוגן לפרוש ג' חודשי הבחנה, ורק אחר כך הסכימו לחתנם. והציבו דרישה זו למרות שהיה חשש שמא בעקבות הדרישה לא יתגיירו. כי אף שלדעתם הגיור אינו תלוי בהתחייבות לקיים אורח חיים דתי, בכל מה שקשור לתהליך הגיור והנישואין, שנעשים על ידי הרבנים – עליהם לדרוש שינהגו כהלכה.

כ"כ הרב נסים אוחנה (נאה משיב אה"ע ד): "ואף על פי שקשה להפרישם זה מזה, אחרי שהם יושבים ביחד, ואיננו בטוחים בזה אם הפרשתם בטוחה, ואי אפשר להושיב להם שומר – על כל פנים לא ספינא להו איסור בידים להתירם להנשא זה לזה בדת ישראל תכף ומיד, אלא אחר ג' חודשים מיום כניסתם לדת ישראל".

וכן הורה הרב משה רוזין (שו"ת נזר הקודש ח), שאף שהזוג כבר "דרים הם יחד כדרך איש ואשה, וכמובן בטלו ההבחנה", צריך לקיים את תקנת חכמים ולהפרישם ג' חודשים כדי להשיאם כדת משה וישראל. וכ"כ בחבלים בנעימים (ג, עב).

וכן סתמו פוסקים נוספים, שיש להורות לזוג לפרוש שלושה חודשי הבחנה, מבלי להזכיר במפורש את החשש שאולי לא יפרשו. כ"כ הרב דוד מועטי בשו"ת צוף דבש יו"ד נו: "ועושין לה כדין כל הבא להתגייר, אלא שמפרישין אותה ממנו ג' חדשים, כדין הבא להתגייר הוא ואשתו, כמו שכתב השו"ע ביורה דעה סימן רסט, ואחר כך נושא אותה בקידושין".

וכ"כ הרב צירלסון (עצי הלבנון יו"ד סג): "על הגיורות האלה לפרוש תיכף לדירה אחרת מבעליהן, אשר תהיינה מותרות להם רק אחרי חופה וקדושין כדת משה וישראל. נשואיהן לאותם הבעלים יכולים להיות רק אחרי עבור עליהן משך תשעים ימי המתנה בפרישות, לא קודם, כדנקטינן בשו"ע אה"ע [סימן י"ג סעיף ה]".

וכן כתבו: הרב יעקב ספיר (אבן ספיר ח"ב עמ' קמ); הרב גלזנר (חקור דבר, אור בהיר עמ' כז); שו"ת איתן אריה סט; הרב גבריאל זאב מרגליות (פרפראות לחכמה וגופי הלכות, עמ' 64); שו"ת איש מצליח (ח"א יו"ד לא), ועוד.

יד – המקילים בהבחנה כדי להציל מאיסור

לעומתם, כמה פוסקים כתבו שמותר להשיאם בלא חודשי הבחנה, כדי להצילם מאיסור.

כך כתב הרב אליהו בכור חזן (תעלומות לב ג, לא). ואף שבתחילה חשב להחמיר, אולם "אחר כן ראיתי במעשים אחרים שבאו לידינו, שלא היה באפשרות להרחיקם, וסמכתי על הוראתו של הרב הגדול המהר"ם פארדו ז"ל שלא חש לזה, וכבר הורה זקן. ושנה זאת, בהיותי בלונדון יע"א, אירע מעשה כזה, ונשאנו ונתננו עם הרב הדיין של ק"ק אשכנזים הי"ו, ועלה הסכמתינו שיותר הגון להשיאם בהתר. ויפה כיוֵן מעלת כבוד תורתו להתיר". אך סיים שאם אפשר להפרישם, "נכון הדבר" לעשות כן, וכפי שכתב הישא אי"ש. וכן הרב רפאל בן שמעון (שם ג, ל) התיר בשעת הדחק כש"הדבר ברור שלא יפרדו זו מזו… ומוטב שיאכלו תמותות שחוטות מתמותות נבלות וכו'". (אמנם במקרה רגיל הורה להפרישם שלושה חודשים, כמובא בנהר מצרים הל' גרים לו, ראו להלן כד, ד).

גם הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח"א יו"ד יד, ב), היקל להשיאם מיד אחר הגיור, משום עת לעשות לה', וזאת "אחרי שנודיע להם שראוי להם לפרוש שלשה חדשי הבחנה, ואנו את נפשנו הצלנו". וכ"כ הרב חנניה גבריאל במנחת הח"ג (א, יו"ד ה). וכן כתב הרב משה מלכה בשו"ת מקוה המים (ח"ה אה"ע עמ' פד).

וכ"כ הרב יצחק חזן (יחוה דעת ח"ג אה"ע לא). והוסיף עוד טעם להקל, שהואיל ותכננו את הגיור, מן הסתם נזהרו שלא תיכנס להריון, ויש לדון אותה כפנויה שבאה להתגייר.

גם הרב פיטוסי והרב קפלן הורו להקל על פי סברה זו (שערי ישועה אה"ע יג), אולם כתבו שהואיל וקשה להקל נגד הוראת השו"ע, הוסיפו בשאלה שעמדה לפניהם סברה להקל, שהאשה אינה יכולה ללדת.

וכן בשו"ת יד יצחק ב, רנו, צירף את הסברה שכיוון שקרוב לוודאי שאם ידרשו מהם לפרוש ג' חודשים יעברו עקב כך באיסור נידה, כדי להצילם מכך יש להורות כדעת רוב הפוסקים שאינם מצריכים לפרוש ג' חודשים.

[1] בשו"ע אה"ע הל' יבום קנז, ג, פסק: "גרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו – אין להם אחוה כלל, אפילו אחד מהם הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה. ואפילו הם תאומים ונולדו בקדושה – אין להם אחוה עד שיהיו שניהם הורתם ולידתם בקדושה". נפקא מינות נוספות ישנן לעניין כהונה וירושה (ראו שו"ע אה"ע ז, כא; ב"ש מב, שם; שו"ע חו"מ רפג, א).

[2] יש שרצו לומר אף יותר מכך, שאפילו אם המתגיירת היתה נשואה לישראל קודם הגיור, מכיוון שמדובר בנישואין אזרחיים, היא נחשבת למזנה או פנויה שאינה צריכה הפרשה. וכך מבואר ביש"א איש (אה"ע ז) בתנאי שלא ילדה לפני הגיור. וראו במאמרו של הרב מרדכי בראלי (תחומין כז), שהרחיב בזה.

[3] חידש הרב בנימין אריה וייס בשו"ת אבן יקרה אה"ע יא, שיהודי שנשא נוכרית והתגיירה כשהיא מעוברת, עליהם להמתין את כל כ"ד חודשי ההנקה, ורק לאחריהם יוכלו להינשא. משום שלדעתו, כיוון שהילד אינו מיוחס אחר אביו, הוא אינו מחויב במזונותיו למרות שהתגיירה בימי עיבורה. ואם כן, במצב זה שייך איסור 'מינקת חברו' (יבמות מב, א; שו"ע אה"ע יג, יא), ולכן הם אסורים להינשא עד כלות כ"ד חודשי ההנקה.

אולם מכל דברי האחרונים המובאים למעלה, שהתירו למתגיירת מעוברת להינשא מיד, מוכח שאינם חוששים לטענתו. ויש שחלקו עליו במפורש, כמו הרב גלזנר (חקור דבר, אור בהיר עמ' כז) והרב שלום קוטנא ('וכתורה יעשה' ד, א), והסכים עמו הבית יצחק (אה"ע א, כט, ו). וכן הרחיב לדחות את האבן יקרה באבני האפוד (תניינא אה"ע יג, ח). וכ"כ הרב רפאל הצרפתי (משפט כתוב סה).

[4] אולם הרב אברהם שאר ישוב (שם, יד) השיג על דבריהם, וכתב שיש לחלק בין זקנה, שכולם יודעים שאינה יכולה ללדת, לבין מי שעברה ניתוח, שאין הדבר ידוע לאחרים, ולכן היא צריכה חודשי הבחנה.