האם צריך לספור שבעה נקיים אחר ביתוק הבתולים על ידי רופא

הסוברים שצריך לספור שבעה נקיים אחר הביתוק

מהרש"ם

בשו"ת מהרש"ם א, רי, התייחס למקרה שרופא ביתק (קרע) את קרום הבתולים, ומשמע מדבריו שפשוט לו שאחר שהרופא ביתק וראתה דם – צריכה לספור שבעה נקיים. אמנם לא התייחס לשאלה האם בביאה שלאחר מכן הזוג צריך לפרוש זה מזו:

"להרב הנ"ל.

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבתולה שנשאת והיה רחמה צר מלבא עליה, והרופא פתח מעט גידי דם בתולים על ידי כלי אינסטרומענט /מכשיר/ ויצא דם. אם יש לסמוך ע"ד הרופא שהעיד שהוא רק דם בתולים ולא מן המקור להקל לענין הפסק טהרה. והביא מהא דאם רחצה במים או קינחה יש להקל לענין הפסק העונות אבל אנן לא קיימא לן כן ובכל גווני צריך להמתין העונות. רק לענין ה' עונות הביא הט"ז בשם מהר"ל מפראג להקל לענין דם בתולים בד' עונות, ובד"ז שהוא רק חומרא בעלמא כמו שהאריך בנח"א שבאשכול הל' מקואות סימן ס"ה גם להקל בכתם שטעתה והפסיקה רק ג' עונות וספרה וטבלה ושמשה…".

מנחת יצחק

גם בשו"ת מנחת יצחק ד, נח, מחמיר להצריך את האשה שבעה נקיים אחר הביתוק:

"בדם בתולים שהוציאו ע"י רופאים.

ב"ה יום ב' ג' דחנוכה תשכ"ג לפ"ק. שוכט"ס לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל סוע"ה וכו' כש"ת מוהר"מ פיינשטיין שליט"א, ר"מ מתיבתא תפארת ירושלם בניו – יארק. אחדשת"ה כמשפט לאוהבי שמו, הנני בזה ע"ד מעשה רב אשר בא לידי לפני איזה שבועות, שנשאלתי ע"ז מאברך ת"ח אשר נשא אשה והי' פתחה סתום יותר מהרגיל, ולא הי' יכול לבעלה בשום אופן, עד שדרשה ברופאים, והוציאו ממנה הדם בתולים ע"י אינסטרומענט /מכשיר/, ונתעורר השאלה אם צריכה לישב ז' נקיים, משום דם בתולים, וגם אם להאמין לרופאים שלא הגיעו לפי המקור להוציא דם נדות.

(א) והנה באשר שלענ"ד נראה להחמיר, וכן הוראתי להלכה למעשה, ואך אח"ז ראיתי בספרו דמר כהד"ג (חיו"ד סי' פ"ז), שהקיל בזה, אבל יש להעיר בכ"ז שכתב כהד"ג, ואבקשו לחזור עוה"פ על פרשתא דא, ולהשמיענו חוו"ד.

ואקדים, שאף שלא מצאתי בפוסקים שידברו בזה להדיא לברר הלכה זו, אבל מכללא דרך אגב, נראה שהי' פשוט להם להחמיר, אף בהשרת דם בתולים, שלא ע"י ביאה…".

ציץ אליעזר

בשו"ת ציץ אליעזר י, כה, יב, מביא את דברי המקילים בזה ודוחה דבריהם, ובסופו של דבר מחמיר כמו המהרש"ם להצריך ז"נ לאחר הביתוק, אלא אם כן הרופאים אומרים שצריך שהבעל יבעול סמוך לפתיחת הקרום כדי שלא ייבדק שוב (מה שרווח אצל הרופאים בזמנם כחיוני עבור שמירת הקרום פתוח, כמבואר באג"מ לקמן):

"פרק יב. ביתוק בתולים הנעשה ע"י רופא, אם צריכה לאחר מיכן לספור ז' נקיים. (א) אודות אם רופא עושה ביתוק בתולים לאשה באמצעות מכשיר רפואי, כפי שקורה כשמסיבות שונות הבעל איננו מצליח בזה, אם צריכה לאחר מיכן לשבת ז' נקיים. הנה ראיתי שנשאל על כך בשו"ת אגרות משה להגר"מ פיינשטיין שליט"א בחיו"ד סי' פ"ז, והשיב שמותרת לבעלה ואינה צריכה ז' נקיים וטבילה דאין לנו אלא מה שמצינו שאסרו חכמים שהוא רק כשיצאו הבתולים ע"י ביאה, כי הרי דם בתולים הוא בעצם דם מכה ורק במה שיצאו ע"י ביאה אסרו חכמים ולא ע"י הכאת עץ ומאשינקעס /ומכשירים/, וע"י עץ וכדומה ליכא למיחש לדם חימוד עיין שם. (ב) אבל הבעל אגרות משה לא ראה שכבר נגע בשאלה זאת הגאון המהרש"ם ז"ל בח"א סי' ר"י ופשיטא ליה שם לאידך גיסא. דנשאל שם ע"ד בתולה שנשאת והיה רחמה צר מלבוא עליה … הרי דזה לא היה ספק בידי המהרש"ם כלל שבודאי צריכה לספור לאחר מיכן ז' נקיים, ושאיסור דם בתולים הוא גם על גוונא דא, וכל מקום ספיקו בזה היה רק על ימי ההמתנה לספירת ז' נקיים אם נחשוש שמא בא דם מן המקור וצריכה ה' ימים או שנאמין לרופא שהדם לא בא מן המקור וניקל בד' עונות. ובזה הוא שהכריע להקל. ודברי המהרש"ם הובאו בפשיטות גם בדרכי תשובה סי' קצ"ג ס"ק ט"ו, ומבלי להעיר על כך הערה כל שהיא ע"ש. (ג) אמנם מהגר"ח פלאג'י ז"ל בספרו חיים ביד סי' מ"ו נראה שדעתו להקל גם בספירת ז' נקיים אם נפתחו הבתולים שלא ע"י ביאה כל שלא נפלה ונבהלה כיעו"ש, ובספר שו"ת ישמח לב ח"ב חיו"ד כותב להביא סיוע ממנו לדברי ספר שו"ת משנת ר' אליעזר (טולידו) שהעלה במפורש בכזאת עיין שם. ועפי"ד בנה יסוד לפסוק בכזאת גם בשו"ת יביע אומר ח"ד חיו"ד סי' י' כיעו"ש. (ד) אבל מצינו בשו"ת תעלומות לב ח"ג בקו' הליקוטים חיו"ד סי' ד' שכתב לפקפק בדבריהם הנ"ז שכותבים שרק ע"י פחד הנפילה יש לחוש שנפתח מקורה, וכותב בלשון: ולדידי חזי דטפי איכא פחד ובהלה בפותחם הרופאים את פתחה הצר והסתום. ואולי יש לחלק שיותר יש לחוש בפחד פתאום ובהלה פתאומית כנפילה. ע"ש. הרי שהבעל תעלומות לב לא הכריע בדבר, ובא עלה רק כמסתפק כדכתבו בלשון ואולי. ובסוף דבריו שם נשאר מפו' בצ"ע בזה עיין שם. וגם מהגר"ח פלאג'י ז"ל אין הוכחה אם היה מתיר גם היכא שרופא פותח את הבתולים, דהמדובר בדבריו הוא לחלק בין הוכתה באותו מקום שלא מחמת נפילה ובהלה לבין שהוכתה מחמת נפילה כיעו"ש, ויש איפוא מקום לומר דע"י בן אדם שפותח יש לחוש יותר לפתיחת המקור דאז יש לה יותר חילחול שגורם לכך ובדומה למה שמובא בס' תשובת הגאונים שערי תשובה סי' קס"ח בשם רבינו האי גאון ז"ל שהסביר ענין הפרישה אחרי דם בתולים מפני שדם בתולים גורם לדם נדה שיצא עמו דכשהיא נבעלת בעילה ראשונה אוחזת אותה רעדה וחלחלה ובזמן שהאשה מתחלחלת היא פורשת נדה יעו"ש. וכאמור דעת הגאון המהרש"ם ז"ל להחמיר בכה"ג משום דם בתולים אפילו כשנאמין לרופא שהוא רק ד"ב ולא מן המקור והחילוק הוא רק שנקל עי"כ שלא להצריך ה' עונות לפני הז' נקיים וכנ"ל. [וביעף נזדמן לידי כרגע להציץ בספר שו"ת מנחת יצחק ח"ד שהופיע זה עתה לאור וראיתי לו בסי' נ"ח שהשיב ג"כ להחמיר בזה להצריך ז' נקיים, אם כי יש לשול"ת בכמה מדבריו בזה כיעו"ש]. (ה) לכן נראה דאין להקל בספירת ז' נקיים אלא בגוונא שהרופא אומר שיש לחוש שאם לא יבעול באותו יום יתדבק הפתח עוד הפעם, וכפי שמוזכר מחשש זה בשאלה שנשאל האגרות משה שם, וזאת גם רק לאחר שהרופא יעיד שהדם הוא רק דם בתולים ולא מן המקור. ואין להאריך בכאן יותר".

הסוברים שאין צריך לספור שבעה נקיים אחר ביתוק

אגרות משה

בשו"ת אגרות משה יו"ד א, פז, מבאר שאשה שעברה ביתוק על ידי רופא, אינה צריכה למנות אחר כך שבעה נקיים, בין אם הרופאים הורו לבעל לבעול סמוך לביתוק כדי למנוע הידבקות הקרום ובין אם לא הורו כך:

"בהוציאו הבתולים ע"י אינסטרומענט אם צריכה לישב ז' נקיים.

נשאלתי מאחד כאשר לא היה אפשר לו לבעול ביאה ראשונה מצד שהפתח היה סתום ביותר והוצרכה לרופא שיפתח את הפתח באינסטרומענט ולהוציא הדם בתולים, ואם לא יבעול באותו יום אמר הרופא שיש לחוש שיתדבק עוד הפעם אם יש בזה דין פרישה עד אחר ספירת ז' נקיים וטבילה.

והשבתי שמותרת לבעלה ואינה צריכה ז' נקיים וטבילה כי הרי דם בתולים הוא בעצם דם מכה ורק במה שיצאו ע"י ביאה אסרו חכמים ולא ע"י הכאת עץ ומאשינקעס /ומכונות/. ועיין ברא"ש ר"פ תינוקת ובב"י יו"ד סי' קצ"ג בשם הרשב"א מה שתירצו על עצם הגזירה וטעמיהם ליתנהו ביצאו ע"י הכאת עץ וכדומה, ואף טעם ב' דהרשב"א דמשום שהיא מכה רק לפי שעה אסרו אין שייך בכאן שיש לחוש שיבדקו /שידבקו/ עוד הפעם וא"כ הוא חשש לעולם שלא יוכל לבעול. אך אף אם לא היה מה לחוש שיתדבקו נמי יש להתיר חדא דטעם זה של הרשב"א אינו להלכה עיין בסד"ט שהקשה ממה שתולין אף במכה שהיא לפי שעה, ועוד דברור דגם הרשב"א יודה שתלינן דלא כסד"ט בדעת הרשב"א ורק הוא טעם נוסף על מה שחששו בביאה לדם חמוד שהוא חשש רחוק משום שהוא לפי שעה, אבל ע"י עץ וכדומה שליכא חמוד אין לחוש אף לדידיה. ואף לרמב"ן בהלכותיו סוף ספר בעלי הנפש שסובר שאין תולין במכה כדחזינן שאסרו בבתולים נמי מסתבר שע"י עץ וכדומה מותרת דהרי אין מקום לחוש כלל והוי זה דבר ברור שהוא דם הבתולים ורק ע"י ביאה שקצת ספק יש דלמא היה גם דם מהחמוד רק שיש לתלות אוסר הרמב"ן ויליף מזה גם שאין תולין במכה כיון שיש קצת ספק שמא הוא גם דם נדה אבל לא בידוע שרק מהמכה יצא הדם שבזה לא יפלוג הרמב"ן. ולכן אין לנו אלא מה שמצינו שאסרו חכמים שהוא רק כשיצאו הבתולים ע"י ביאה".

יביע אומר

וכן האריך מאד להוכיח היביע אומר ד, יו"ד י, והביא כמה פוסקים התומכים בשיטה זו[1] (חיים ביד מו; ישמח לב ב, יו"ד א; משנת רבי אליעזר ב, זכרונות כד, עמוד ג; תעלומות לב ג, צח, עמוד ב):

"ד. ואנכי הרואה להגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' מו) שנשאל בדין בתולה שספרה ז' נקיים לפני החופה ולפני טבילתה אירע שבירידתה מן הסולם נכשלה ונפלה ונשרו בתוליה והיא מגואלת בדם, אם צריכה לחזור ולספור ז' נקיים אחר שיפסוק הדם, או כיון דהוי דם בתולים מחמת שהוכתה בעץ במקום בתולים ולא מחמת בעילה אין להחמיר. והביא דברי הפוסקים שאם יש לה מכה באותו מקום תולה ראייתה בדם מכתה… והנה גם לדברי הגר"ח פלאג'י הנ"ל מתבאר דבנ"ד יש להקל בלי ספירת ז' נקיים ובלי טבילה, וכמ"ש להדיא שאילו היה אופן שהוכתה באותו מקום שלא מחמת נפילה ובהלה יש מקום להתיר בשופי. וה"נ בנ"ד יש להקל בפשיטות…

ה. וכן בקדש חזיתיה למהר"ח מנחם בשו"ת ישמח לב ח"ב (חיו"ד סי' א), שהעתיק מ"ש הגאון מהר"א די טולידו בשו"ת משנת ר' אליעזר ח"ב (בזכרונות דכ"ד ע"ג), שנשאל במעשה שהיה בבחור שנשא בתולה, ומפני שפתחה סתום בדופן צר הוצרכו הרופאים לקרוע קרום הבתולים, והיה דם בתולים שותת, ונסתפקו חכמי הדור אם אינה צריכה ז' נקיים וטבילה. וכתב, דכל לגבי דידיה נ"ל שרב המרחק בין רואה דם בתולים ע"י בעילה, ובין רואה שלא ע"י ביאה, דהא כ' הרשב"א דה"ט דלא תלינן גבי דם בתולים בדם מכה, משום דשמא בעל ע"י הטייה ודם זה מן המקור הוא, וא"כ איכא למילף היתרא בנ"ד, וכמובן. ואפי' לתירוצא בתרא דבבתולה מחמירינן טפי שהוא לשעה וכו', התם ה"ט משום דאיכא בעילה. משא"כ בנ"ד שהיא מכה גלויה לכל בלי שום ביאה יש להתיר בלי ספירת ז' נקיים וטבילה. ואף לטעם הרא"ש דחתן יצרו תוקפו וכו', לא החמירו אלא ע"י בעילה. ע"כ. וע"ז הביא הרב המחבר ישמח לב דברי המהר"ח פלאג'י הנ"ל, וכתב שאף הוא אזיל ומודה דכל דליכא טעמא דפחד ובהלה כגון בנפילה מסולם וכדומה, אינה צריכה ז' נקיים וטבילה, ולכן בנ"ד שיצאו בתוליה שלא ע"י בעילה וליכא פחד ובהלה א"צ ז"נ וטבילה אחר שתחיה המכה. ושהמהר"ח פלאג'י הוי תנא דמסייע ליה למהר"א די טולידו. עכת"ד. גם אחרי כתבי מצאתי להרב הגאון ר' לוי גינצבורג ז"ל בקונט' תשובות והערות שבסוף ספר הראב"ן (אה"ע ח"ג, תשובה ב), שכתב, דלכאורה קשה עמ"ש בארחות חיים ובצדה לדרך שמנהג א"י בזמן הגאונים שמיד כשהוציא הבתולים היתה מותרת לו, שאיך נהגו נגד דעת הירושלמי (פ"ב דברכות), ובפרט במקום שגם הבבלי מסכים לכך, דבועל בעילת מצוה ופורש. ומצאתי תשובה נכונה לזה, שבארחות חיים וצדה לדרך שם, בחילופי מנהגים שבין בני בבל לבני א"י, איתא, בני בבל נוגעים בבעילה ראשונה באמה כדרך שנברא, ובני א"י באצבע. וכן נזכר בפרקי ר"א (פט"ז) שיצחק הוציא בתולי רבקה באצבע, ע"פ עצת אברהם. (ובביאורי הרד"ל לפרקי ר"א בהערה שם, השיאו לדבר אחר. ע"ש.). ואין ספק שדעת בני א"י דעד כאן לא חיישינן לדם נדה היוצא עם דם הבתולים, אלא כשבועל כדרכו, שמפני התאוה והחימוד רואה דם, אבל בשהשיר הבתולים באצבע אין כל מקום לחששא זו. ע"כ. והוא כטעמינו ונימוקינו להתיר בנ"ד. שש לבי ותעלוזנה כליותי כי כיונתי להלכה עפ"ד כמה מהאחרונים ז"ל.

ו. אולם ראיתי להגאון מהרש"ם… אולם האמת יורה דרכו שיש מקום להקל להתירה לגמרי בלי ספירת ז' נקיים ובלי טבילה. ובחזקת טהרה עומדת. וגם הלום ראיתי למהר"א חזן בשו"ת תעלומות לב ח"ג בליקוטים (דצ"ח ע"ב) שהביא היתר מהר"א די טולידו בנ"ד שא"צ ז' נקיים וטבילה, והעיר דלכאו' טפי איכא פחד ובהלה בפתוח הרופאים את פתחה הצר והסתום, ושוב כ' עפמ"ש בנדה (עא) דביעתותא מרפיא אבל פחדא צמית, ולכן דוקא בנפילה מסולם וכה"ג יש להחמיר, מפני שהדבר אירע באופן פתאומי, וכמ"ש ג"כ מהר"ח פלאג'י (הנ"ל), הלא"ה וכגון נ"ד יש להקל. עכת"ד. וכן מצאתי עוד להגאון מהר"ר יעקב שור ז"ל, (בעל שו"ת דברי יעקב, ועתים לבינה על ס' העתים.) בהמאסף שנה ט"ו (כרך ב' חוברת ד דמ"ד ע"ב), שהביא מ"ש הים של שלמה, דבני א"י אוסרים הכלה כל שבעה מפני התאוה והחימוד, ובני בבל מתירים, ובשו"ת הגאונים (סי' סז) איתא, אנשי א"י אומרים על שהוא מוציא דם בתולים בצער מיד מותרת. והסביר, שהכוונה כמ"ש בפרקי ר"א (פט"ז), דמנהג א"י היה להוציא הבתולים באצבע, ולכן אין לחוש לחימוד ותאוה שעי"ז יצא דם נדה עם הבתולים, כיון שלא נבעלה ואדרבה נצטערה בהוצאת הבתולים ביד. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. גם הלום ראיתי להגאון ר' משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חיו"ד סי' פז), שנשאל בנ"ד, והעלה ג"כ להקל, מטעם דדוקא ע"י ביאה החמירו דאיכא חימוד, אבל בנ"ד דליכא חימוד יש להקל, ובפרט כשיש לחוש שאם לא יבעול מיד אחר הניתוח של הרופא ידבק עוד פעם, ושוב לא יהיה אפשר לבועלה. ע"ש. ולא זכר שר מכל הנ"ל ועכ"פ נקוט מיהא שגם הוא נר"ו דעתו להקל".

נשמת אברהם

הנשמת אברהם קצג, עמ' קפ, אחר שהביא דברי המחמירים מקשה על דבריהם, ומסיק כמקילים. וכתב שכך גם אמר לו בעל פה הגרש"ז אוירבך:

"ולא הבינותי, כי כאמור בהקדמתי להלכות נדה, עור הבתולים נמצא בפתח מקום הערווה, ומה שהרופא עושה הוא רק לקרוע את העור הזה (לעיתים נדירות אם העור קשה מאד ועב ומודבק, אז גם מוכרחים לחלתוך ממנו כדי להרחיב את הפתח), ואם כן איך שייך בכל זה רעדה וחלחלה. ושמחתי מאד כשראיתי שכוונתי לדעתו של הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א שכותב שכל עיקרה של חומרא זו אינה אלא בבתולה שנבעלת כדרך כלל הארץ, שאז יש הטעם דחימוד ותאוה, ולכן יש להקל שלא תצטרך לא שבעה נקיים ולא טבילה, עכ"ד. וכ"כ בתשובה אחרת. וכן אמר לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שיש להקל וכדברי האגרות משה…".

טהרת כרם ישראל

בטהרת כרם ישראל, הלכות בעילת מצווה ודם בתולים, עמ' 45, כתב שלכתחילה יש לתכנן את הביתוק בזמן שממילא האשה טמאה משום נדה, אך במידה והדבר לא התאפשר, יש להקל ולא לטמא אותה:

"נחלקו האחרונים אם דם בתולים היוצא מחמת טיפול רפואי וכדומה (ולא מחמת ביאה) אוסר את בני הזג זה על זו, ולכן ראוי לכתחילה ללכת לטיפול רפואי באותו מקום בארבעת הימים הראשונים לאחר בעילת מצווה שאז ממילא אי אפשר להתחיל את תהליך הטהרה ואין נכנסים למחלוקת זו כלל. אם בכל זאת הלכת לאחר שעשית הפסק טהרה והתחלת למנות שבעה נקיים נראה שיש להקל ולא לאסור אתכם זה על זו, או להצריך להתחיל מחדש את תהליך הטהרה, כיון שזהו דין דרבנן ויש אחרונים רבים המקלים בו".

המחלקים בין אם יצא דם או לא

שבט הלוי

בשבט הלוי הלכות נדה קצג, ג, סובר בדעת המהרש"ם ובדעת עצמו שאם אחר הביתוק נראה דם – יש להחשיבו כדם בתולים ולהצריך ז' נקיים, אך אם אין דם – טהורה:

"בשו"ת מהרש"ם דן בהוצאת בתולים על ידי מכשיר, אם גזרו משום דם בתולים (שכשאין לו כח לקרוע הבתולים או שהבתולים חזקים מאד, מוציאים על ידי רופא עם מכשיר), וכתב דאסורה אף על פי שאינו מחמת ביאה, ודוקא בראתה דם, אבל בלא ראתה מותרת כיון דליכא חשש שמא חיפהו שכבת זרע, וכן יש להחמיר. והוא הדין בהוצאתם על ידי האצבע. ומכל מקום, לעצם הדבר אין צריך למהר ללכת לרופאים רק להמתין בסבלנות עד שיקרעו הבתולים".

פרישה בביאה שאחר ביתוק הבתולים

הסוברים שצריך לפרוש בבעילת מצווה גם אם האשה עברה ביתוק

מהר"י שטייף

בשו"ת מהר"י שטייף קלא, נוטה לומר שגם אם רופא ביתק את הבתולים, הבעל צריך לפרוש מאשתו אחר בעילת המצווה גם אם לא ראתה דם אחר הביאה, מטעם 'לא פלוג':

"על דבר אם הרופא הסיר הבתולים על ידי אינסטרומענט (מכשיר) הנה יש שיטה שאפילו באלמנה צריך לפרוש מיד, עיין בדרכי תשובה שהביא כן מספר אגודה, אם כן על כרחך צריך לומר דלא פלוג בתקנה זו, אלא דלא קיימא לן כן, אבל בבוגרת אע"ג שכלו בתוליה מכל מקום קיימא לן דבועל בעילת מצוה ופורש, אם כן מוכח דאמרינן לא פלוג.

יש לומר עוד דאולי לא הסיר הרופא כל הבתולים, וכן במוכת עץ, אע"ג שלא מצא דם משום דמכל מקום לא כלו בתוליה לגמרי, ובסימן ? ציין לחידושי מהרש"ם לענין אם הרופא הוציא על ידי אינסטרומענט אם יש להאמינו שלא הוציא רק דם בתולים, נפקא מינה לענין להתחיל הפסק טהרה ביום ד' ולמנות ז' נקיים מיום חמישי לשימושה, ומשמע שעל כל פנים צריכה ז' נקיים… אמנם עדיין יש להסתפק אם הרופא הוציא הבתולים וספרה ז' נקיים ונבעלה בעילה ראשונה של בעילת מצות אחרי שהרופא הוציא הבתולים, אם יש לסמוך על הרופא בזה, ועוד יש לומר שחכז"ל גזרו גם בחה"ג (לא יודע לפתוח) שכל שבועל בעילה הראשונה בבתולה צריך לפרוש ממנה אחר כך אפילו ידוע שלא היה לה דם בתולים, עיין בספר דרכי תשובה במי שנולדה בערב שבת שאומרים שאין לה דם בתולים, ועם כל זה צריך לפרוש, אם כן מוכח שאמרינן בזה סברת לא פלוג, ובזה יש להסתפק עוד ולא מצאתי כעת גילוי לזה".

הסוברים שלאחר ביתוק על ידי רופא אין צריך לספור שבעה נקיים

אגרות משה

בסוף תשובת האגרות משה הנ"ל, כתב שאשה שהרופא הוציא את בתוליה, אינה צריכה לספור שבעה נקיים לאחר בעילת המצווה אם לא נראה דם, כי יש לתלות שכל דם הבתולים יצא אז, גם אם הרופא אמר שעשה רק חתך קטן ולא קרע את כל הקרום:

"ואם ע"י ביאתו אח"כ ימצא דם עדין יתלה בדם בתולים ויצטרכו לפרוש עד שתספור ז' נקיים ועד שתטבול. ואם לא ימצא דם לא יצטרך לפרוש דיש לתלות שכל הדם יצא ע"י מעשה הרופא אף אם יאמר שעשה רק פרצה דחוקה משה פיינשטין".

יביע אומר

כיוצ"ב כתב בשו"ת יביע אומר ד, יו"ד י:

"נשאלתי בדין בתולה שנכנסה לחופה, ובהיות שלא היה אפשר לחתן לבעול בעילת מצוה, נגשה לרופא והוא פתח את פתח רחמה, ע"י שחתך קרום הבתולים בכלי (אינסטרומנט), ודם בתולים היה שותת ממנה, ולשאול הגיעו אם צריכה לספור ז' נקיים ולטבול כדת בכדי להטהר לבעלה, או לא…

ז. כלל העולה שיש פנים הנראים להקל בנ"ד שלא תצטרך לא לשבעה נקיים ולא לטבילה, ואם ע"י ביאתו שלאחר כן ימצא דם יש לתלות זאת בדם בתולים, ויצטרך לפרוש ד' ימים ואח"כ תפסוק בטהרה ותספור ז' נקיים ותטבול. אבל אם לא מצא דם אין לחוש שמא היתה טפת דם ואבדה או שחיפה אותה ש"ז, (כמו שחוששים כן בעלמא בהוצאת הבתולים ע"י ביאה ראשונה), מפני שיכולים לתלות שכל דם הבתולים כבר יצא ע"י הרופאים. (וכ"כ בשו"ת אגרות משה סי' פז). הנראה לע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן".

בני בנים

גם בשו"ת בני בנים ד, סו"ס יד, סובר שאם לא ראתה דם בבעילת מצווה שאחר הביתוק, אינה צריכה לפרוש. ויותר מכך, כתב שאפשר לכתחילה ללכת לרופא כדי שיעשה כך, ובלבד שתעשה זאת לאחר האירוסין ואחר שייקבע תאריך לחתונה, וברשות החתן, ובכל אופן תודיע לו שביתקה הבתולים. כמו כן, היקל במוכת עץ, שגם היא לא צריכה שבעה נקיים אחר בעילת מצווה, אפילו אם יש רק רגליים לדבר שהיא מוכת עץ, ולא ידוע על כך בוודאות:

"ומכל מקום, לנוכח המכשולים שהזכיר בתחילה ראוי להקל בדם בתולים במידת האפשר. ורשמתי בקיצור כמה הוראות לפי עניות דעתי:

• מותר לבתולה לפנות אל רופא או אחות וכו' להסיר בתוליה לפני שנשאת, ואם אז לא תראה דם בבעילת מצוה אינה צריכה לפרוש מבעלה. דבר זה נלמד ממסכת יבמות דף ל"ב עמוד ב': 'דאמר רבי יצחק: כל מועכות של בית רבי וכו". ופרש"י: המשירות בתולותיהן באצבעותיהן, עכ"ל. ומן הסתם עשו כן בהיתר…
• משודכת או מאורסת תבקש רשות מן החתן, ובכל מקרה יש להודיעו קודם לחופה.
• לכתחילה יש להקדים את הסרת הבתולים כדי שתפסיק בטהרה לקראת ספירת ז' הימים של דם חימוד, ותעלה הספירה גם לדם בתולים. ובדיעבד יש לסמוך על המתירים ללא ז' נקיים.
• מוכת עץ שנשרו בתוליה, אינה צריכה ז' נקיים אחרי בעילת מצוה אם לא ראתה דם, והרי היא כאשה רגילה. ונראה להקל גם בספק כאשר יש קצת רגליים לדבר, ומעשה בבתולה שלא הרגישה כאב ולא ראתה דם בבעילת מצוה, ונזכרה בתאונה שאירעה לה לפני מספר שנים כשרכבה על אופניים ושראתה אז דם באותו מקום, והתרנו על פיה שלא תספור ז' נקיים. ויש לה לבדוק את עצמה בחורים ובסדקים מיד לאחר בעילת מצוה כדי לצרף אתת דעות המתירים בכל אופן אם לא ראתה דם, ואם לא בדקה מיד, תבדוק אחרי כן.
• אם אין לה במה לתלות שנשרו הבתולים, צריכה לשבת ארבעה ימים וז' נקיים אחרי בעילת מצוה גם אם לא ראתה דם. אפילו אם נבדקה קודם לכן ולא נמצא לה קרום בתולים (וכל שכן אם נמצא), כיון ששם בתולה עליה – לא פלוג רבנן. וידוע על הרבה בתולות בכל הזמנים שבתוליהן כלו מאליהן, ומעולם לא שמענו שלא ישבו ז' נקיים אחרי ביאה ראשונה. מה שאין כן אם נשרו הבתולים על ידי מכה וכו' או ביאה, שאז יצאה משם בתולה ונכנסה תחת שם אחר של מוכת עץ או בעולה, וכתובתה מנה, באופן זה לא אמרו 'לא פלוג'.
• אם באה להסיר בתוליה לאחר שנשאית, לכתחילה תעשה כן באופן שתוכל לספור ז' נקיים עם ווסתה כרגיל, ובדיעבד יש לסמוך על המתירים מכת עץ ללא ז' נקיים.
• אין כל זה אמור אלא במקום שלא יצא ממנו חורבא להחליש את ערך שמירת הבתולים כתריס בפני הזנות, ולכן אין להתיר לפנויה לעשות כן אלא מי שהיא משודכת ונקבע תאריך לחתונה".

נשמת אברהם

בהמשך דבריו של הנשמת אברהם הנ"ל, הביא שרוב הפוסקים הקילו, ואת המהר"י שטייף שהסתפק, ומשמע מדבריו שלמעשה הוא מיקל בזה:

"ואם על ידי ביאתו שלאחר מכן מצאה דם, יש לתלות זאת בדם בתולים ותצטרך לפרוש ד' ימים ואח"כ תפסוק בטהרה ותספור ז' נקיים ותטבול, אבל אם לא מצאה דם, אין לחוש שמא היתה טיפת דם ואבדה או שחיפה אותה שכבת זרע, מפני שיכולים לתלות שכל דם הבתולים כבר יצא על ידי הניתוח (שו"ת אג"מ, מנחת יצחק ויביע אומר שם), ויש שמסתפקים בדבר (מהר"י שטייף שם, ומשום לא פלוג)".

הרב אוריאל ברגיל

הרב אוריאל ברגיל ממכון פוע"ה, כתב בשרשור בפורום רבנים בעניין כלה שאין לה בתולים, שהמכון שלח שאלה זו לפני "פוסקי הדור" והם נחלקו בדעתם בזה:

"לרבנים שלום

במכון פועה שלחנו שאלה זו לפוסקי הדור לפני 10 שנים ונחלקו בדבר האם ביתוק בתולים פוטר מטומאת בעילת מצווה.

בכל מקרה ציינו הפוסקים את שני הטעמים שלאסור: או משום חיפהו מחיבת הבעילה, או משום זעזוע של הגוף מעצם הביאה הראשונה. הרב ליאור בשם השאלתות.

בברכה

אוריאל".

דעת ה'מנחת יצחק'

כך לכאורה עולה מדברי המנחת יצחק הנ"ל (ד, נח, ג), שמסתפק לגבי אם אחר הביתוק רואה דם, אם יכולה לתלות זאת בדם מכה, ומשמע שאם לא רואה דם פשוט שאינה נאסרת[2]:

"אמנם צ"ע מה יהי' הדין במה שראתה – אחרי מעשה הנתוח של הרופא – בעת בעילת הבעל, די"ל, דהבתולים כבר כלו במעשה הרופא, ומה שראתה כעת הוא מחמת הנתוח, – ויש להביא לזה, מדברי הפמ"א בתשו' שם, שכתב, ומ"מ יש לצדד להקל באיסור דרבנן, כיון דיש לספק שמא מן הצדדים בא משאר מכה, ולא מדם בתולים עיש"ה. ובנד"ד, הרי נודע דיש לה מכת נתוח, אך לעומת זה שם מיירי אחרי בדיקת שפופרת עיין שם, וגם מיירי, באופן שאי אפשר לטהר עצמה לבעלה עיין שם, ע"כ צדד למצוא איזה תקנה, אבל בלתי זאת, כמו בנד"ד, בביאה הראשונה שראתה דם, ומכת הנתוח הוי מכה עוברת, בודאי יש להחמיר, כמו במכת חבורה של בתולים עצמן, אף דכאן לא שייך החילוק של הסד"ט, בטעם ב' של הרשב"א הנ"ל, אבל עדיין שייכים בבעילה הראשונה איזה מטעמים אחרים שכתבו הראשונים שלא לתלות במכת חבורה של הבתולים, וי"ל דהה"ד בצירוף שאר מכה".

אולם מנגד, בתשובה אחרת של המנחת יצחק (ט, צ) משמע דווקא שגם ללא ראיית דם צריכה לפרוש:

"דלפי מה שהוכחתי בספרי (מנח"י ח"ד סי' נ"ח) באריכות, דאף בהוצאת הבתולים ע"י רופאים באינסטרומענט /במכשיר/ דינה בכל דיני הרחקה, כמו ביצא דם בתולים ע"י בעילת הבעל, וגם בס' דרכי תשובה (סי' קצ"ג ס"ק ה'), הביא מתשו' זרע אמת (ח"ב סי' פ"ד), במוכת עץ שבא עלי' החתן ביאה ראשונה ולא מצאה דם, אם ג"כ צריך לפרוש ממנה כדין ביאה ראשונה דבתולה, והעלה דגם היא צריכה לפרוש, דמה דאמרו בפ"ק דכתובות מוכת עץ אין לה טענת בתולים, אבל מ"מ לא כלו בתולי' לגמרי מכל וכל, ואין לה פתח פתוח כמ"ש התוס' (כתובות ט' ע"א), ע"כ הלכה זו שייך גם במוכת עץ עיין שם עכ"ל הדרכ"ת, וא"כ לפי"ד הזרע אמת הנ"ל, הרי ודאי דהוצאת בתולי' ע"י הרופאים לא עדיפא מע"י מוכת עץ, ותהיה צריכה להמתין ב' פעמים ימי ליבונה וטבילתה, (א) אחר הוצאת הדם בתולים ע"י הרופא, ואח"כ אחרי בעילת הבעל בפעם הראשונה, וכמה מכשולות ומניעת פו"ר יגיע עי"ז".

דרכי טהרה – תשאל שאלת חכם

בדרכי טהרה י, לז, כותב שאשה שרופא ביתק את בתוליה – תשאל שאלת חכם:

"אשה שנותקו כל בתוליה או מקצתם על ידי רופא ויצא דם, וכן כלה פנויה שאין לה בתולים מכל סיבה שהיא – תשאלנה שאלת חכם".

הדילמה אם לחתור לביתוק הבתולים או לא

בלי קשר לדיון ההלכתי אם העובדה שאין לבחורה בתולים פוטרת אותה מפרישה לאחר בעילת המצווה, בשו"ת בני בנים בתשובה הנ"ל מביא את שני מדדי הדילמה האם כדאי לחתור לכך שהכלה תגיע לליל הכלולות ללא בתולים, או לא:

הנימוק לחתור לבצע ביתוק

הבני בנים מביא את לשון השואל, שעל שאלתו עונה בתשובתו הנ"ל, וטענת השואל (בתמצית) היא שהפרישה שאחר בעילת מצווה היא ארוכה יותר מפרישת ווסת רגילה, כיוון שבד"כ תוך כדי הפרישה מחמת דם בתולים מגיע המחזור, ואז צריכה להמתין עד סוף דימום הווסת ולספור ז' נקיים, ובדורנו רבים לא יעמדו בזה וייכשלו באיסורים בדרגת חומרא שונה בהלכות נידה, וכיוון שהתחילו באיסור, יקשה עליהם אחר כך לשמור באדיקות את ההלכות:

"ברוב הפעמים אחר ביאה הראשונה בליל הכלולות שנאסרת עליו, צריכים החתן והכלה לחכות לפחות אחד עשר יום עד שתטבול, ואז כבר מקבלת הכלה את וסתה הרגיל, ועד שהיא יכולה להטהר לוקח עוד כשנים עשר יום אם לא יותר. וכל הזמן הארוך הזה הם נמצאים ביחד לבד. ואם לא יכלו לשמור עצמם מנגיעה ויתר מזה לפני החתונה – בעוונות הרבים בדור הפרוץ הזה, איך ישמרו עצמם בזמן הארוך הזה, שהם ביחד כל היום וכל הלילה וישנים בחדר אחד!

וודאי שיש יחידים שיראת ה' על פניהם ואינם נכשלים חס ושלום בשום דבר, מכל מקום מידי הרהור לא יצאו (שבת דף ס"ד סע"א), ובכל אופן דברינו על הרוב אמורים, שלא יצאו מהני אביזרייהו דעריות ה' יצילנו.

והנה חז"ל אמרו (קידושין דף כ' ע"א) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר, ואם חס ושלום יכשלו כבר מיד לאחר החתונה ויקלו באיסורים, מי ישמור עליהם לאחר מכאן… והרבה פעמים קורה שדם בתולים אינו יוצא כולו בביאה ראשונה, וכשטובלת נאסרת שוב ואח"כ בא וסתה, ושוב נאסרת לעשרים יום ויותר כנ"ל. והיו מקרים שהיה כן שלושה וארבעה ויותר – וכידוע למורי ההוראה בשטח זה, ואם כן גדל הנסיון מאוד.

וגם אלו שאינם נכשלים בנגיעה, מ"מ נכשלים בהוצאת זרע לבטלה ביודעין ובלא יודעין, וכל זה נגרם להם מפני אריכות זמן האיסור. וודאי שכל ימיו בהרהור קאי… עד מתי נהיה כמחרישים, ונתעלם מהאמת הידועה – והגם שכואבת היא – אמת היא, ולא נחפש ארוכה ומרפא לעם בני ישראל אלה. ועד מתי נכבוש ראשונה ומטמינהו…

וכל זאת דברי על בני תורה האברכים, אולם כמה כתות בעם ישראל, והרבה חתנים שאינם כל כך בני תורה, ולאחר החתונה ולפעמים מיד אחר החתונה נוסעים ביחד למה שקורין 'ירח דבש' כביכול, ואז מי הוא השומר עליהם באותם הימים ואותם המקומות? וודאי כל ישראל ערבים זה לזה, וחובה קדושה על כל רב וצורבא מרבנן להורות להם הדרך שיחיו בהיתר ולא באיסור בזמנים ההם, ושכרו כפול ומכופל מהשמים, וזכות גדול להצילם מן האיסור, דהכל הולך אחר הראשית, ואם יתחילו באיסור יהיו כל חייהם באיסור הגם שלא היו רוצים בכך".[3]

הנימוק להימנע מהביתוק

מנגד, הביא ה'בני בנים' תגובה של ת"ח אחד שכתב לו שלהנחיה כזו עלול להיות מחיר מסוכן (שבגללו הגביל הבני בנים הנ"ל את ההיתר לאחר האירוסין ולאחר שנקבע תאריך לחתונה), שכן זה נותן פתח לבחורות פנויות לזנות ולהצהיר בפני החתן התמה על חסרון הבתולים, שביצעו ביתוק בתולים ולכן הם אינם:

"וכתב לי רב אחד להזהיר על כך: לבי נוקפי על הצעתו שהכלות תלכנה לרופא להסיר בתוליהם בטרם תהיינה לאיש. ואם כי משורת הדין אין לי טעם מוחלט לאסור, מ"מ הלא לכאורה מבואר מדברי חז"ל דממעלות בת ישראל היא שתהיה מעיינה חתומה עד בעילת מצוה [וגם מוכת עץ כתובתה מנה], ומה נעשה ביום שידובר בו מה שאמרו חז"ל 'אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי' [שמשמעו בכל מקום כפשוטו ממש], ואיך נפרנס את הברכה המיוחדת ("אשר צג אגוז כו") שתקנו לבועל בעילת מצוה ומוצא דם בתולים, ואף שכבר נהוג עלמא שלא לומר ברכה זו, מ"מ יש לשמוע מתקנתם שפתיחת הגן הנעול צריכה להיות לכתחילה על ידי החתן ולא על ידי עצים ואבנים מעשה ידי אומן!

ועוד אני ירא שההצעה תביא לידי תקלה, כי הלא כל בת ישראל כשרה יודעת, גם כאשר יצרה מתגבר עליה, שבאם אין לה בתולים מחמת שהפקירה את עצמה לזנות כשהיתה פנויה, הרי זה נחשב לפגם וחסרון. ידיעה זו מסייעת לה לעמוד על משמרתה גם במצבים שאלולי ידיעה זו היינו אומרים "מה תעשה הבת שלא תחטא" [כי המפורסמות אין צריך ראיה, שבחוגים מסויימים גם בחורות דתיות לפי"ע מתקשרות בחבלי עבותות עם המתבוננים על בתולות וכו', ואין אפוטרופוס לעריות]. אבל אם תתקבל ותתפשט ההנהגה שהציע כת"ר, אם כן שוב ישנה אמתלא לכל חולת אהבה הרוצה להבעל כשהיא פנויה, שתחשוב שבאם תתחתן לבחור ירא שמים ולא ימצא לא דם ולא דוחק וכיו"ב, הרי תשובתה מוכנת לה – שהלכה לרופא והוא הסיר בתוליה בכלי מיוחד כדי לחבבה על בעלה ביום שתכנס לחופה. ואם כי לא נעלמו ממני הטעמים שמחמתם יצא כת"ר לייעץ כדבריו, ויתכן שסבר שהוצאת הבתולים על ידי רופא הוא בגדר בחירת הרע במיעוטו [ומניעת דבר זה הרי זו בכלל חומרא דאתי לידי קולא], מכל מקום כיון שהמדובר בדברחדש ושינוי מנהגו של עולם שומרי תורה ומצוות מקדת דנא, ראיתי לנכון להעיר בזה, והבוחר יבחר".

דברי המנחת יצחק שאין לבצע ביתוק יזום

בשו"ת מנחת יצחק ט, צ, הביא מספר נימוקים למה אין לבצע ביתוק בתולים, לא לפני הנישואים ואף לא אחריהם:

"ע"ד איסור לקחת הבתולים ע"י רופא לפני בעילת המצוה אחר הנישואין.

בס"ד, עיה"ק ת"ו. שוכט"ס א"כ הרה"ג חו"ב מופלג בהפלגת חו"נ מוה"ר משה סג"ל דייטש שליט"א, רו"מ לונדון יצ"ו. אחדש"ת בידידות כמשפט, הנני בזה לעשות רצונו ולהשיב על שאלתו בקוצר אמרים עכ"פ, אף שמוקף אני בחבלי טרדין כנודע, מ"מ אין דבר העומד בפני הרצון ובפרט אחר שהפציר בע"פ ובכתב להשיב על שאלתו.

ע"ד אחד שאמר אחר החתונה להכלה שלו שתלך לרופא לקחת הבתולים שלה החוצה, והכלה עמדה משתוממת שלא שמעה כזאת, ואמר לה שגם שני האחים שלו צוו לנשותיהם לעשות כן, והורה לה כ"ת שבלי הכרח רפואי ברבות הימים והזמן, אין לה לעשות ולציית אותו בזה, וכבר אמרתי לכ"ת פא"פ =פנים אל פנים= שגם דעתי העני' כן, ובאתי בזה בכתב לחזק דברינו הנ"ל.

דהנה זה פשוט דלפני החתונה אסור לה לעשות כן, דהרי הבתולים עיקר עדותה שהיא בתולה ואיש לא ידעה, וכמבואר בפירוש רש"י (בראשית י"ט ל"ו) בשם ס"א דהבתולים נקראו בשם עדותן, ובגו"א שם כתב כי הבתולים הם העדות של האשה שלא זינתה, ובשפ"ח שם כתב ע"ז אלה בתולי בתי ות"י אלה עדות בתי, בדינא דמוציא שם רע…

ונבוא לענינינו, דאף לעשות כן אחר הנשואין כרצון הבעל, פשיטא דאין לעשות כן, דהרי קיי"ל דבעילה ראשונה הוי בעילת מצוה משום דכתיב בועליך עושיך וכו', ואמרו ז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי, וע"י כך מידבק בה ובאין לפריה ורביה, ולהכי קרי בעילה ראשונה בעילת מצוה… ובכן אין לעשות כן רק היכא דאי אפשר רק באופן זה, כנלע"ד. כ"ז כתבתי בהחפזי והנני בזה ידידו דושה"ט וחותם בחותמי ברכות ובשמחת פורים ונזכה שהימים האלה יהיו נזכרים ונעשים לטובה כמו שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ולביאת גוא"צ בבי"א. יצחק יעקב ווייס".

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.

[1] ה'אוצר החכמה' היה משובש רוב היום, לכן התקשתי להביא את הפוסקים הללו בלשונם.

[2] וכך הבין הנשמת אברהם (לקמן) בדעתו, שמנה אותו עם המקילים, אך לקמן מובאת תשובה שממנה משמע שדווקא החמיר.

[3] בעקבות דברים אלו רצה השואל לטעון שכל בעילת מצווה יש לתלות בדם מכה ובכך להתיר את הזוג זה לזו. הבני בנים דחה את טענתו מכל וכל, אך הסכים לעצה של ביתוק בתולים הנעשה בתקופת האירוסין.