הרב מעמיד בפרק זה הסתכלות רוחנית מול הסתכלות חומרית – שתי תפישות שבונות את התרבות האנושית. שתי תפישות אלה מייחס הרב לבין שני טיפוסים בבני אדם: בעלי סקירה פנימית מול בעלי סקירה חיצונית. ההסתכלות החומרית היא התייחסות רק למאפיינים החומריים, המוחשיים והמוגבלים של העולם והחיים. ההסתכלות הרוחנית, שהיא גם האורה המגמתית, מביטה אל משמעות הדברים ואל ערכם. הערך נמדד לפי מגמה מסוימת, כל חלק נמדד לפי מידת התאמתו למגמה הכללית. ההסתכלות המגמתית היא ההסתכלות הכללית ותכונתה היא סקירת הכל ביחד. היא מסתכלת מעבר לפרטים אל מטרתם ומגמתם שבהן הם מאוחדים. לעומת זאת, ההסתכלות החומרית יוצרת מסגרת של מיון, שבעיקרה מיועדת להפריד ולהבחין, ואף כאשר היא מאחדת את הפרטים, הרי זה נעשה רק על פי מוצאם, על פי החומר ממנו הם עשויים, ולא על פי מגמתם. למשל, כאשר רואים ערימת לבנים, אפשר למדוד ולמיין אותן לפי חומרן, מוצאן וצורתן, או לפי מגמתן, לפי תרומתן להרכבת הבניין. בהסתכלות הרוחנית, ערכה של כל לבנה נמדד לפי הנצרך לבניין בית. ההסתכלות הרוחנית רואה את היסוד האחדותי שבכל למרות השוני.
בעלי הנשמות המיוחדות לסקירה פנימית קשורים אליה בכל כח חייהם, וצער גדול ועמוק הם מרגישים כשנלחצים, ע"י עצמם מפני ההרגל או ע"י השפעת הסביבה, לעסקים, רוחניים או מעשיים, פרטיים. הנטייה של בעלי הנשמות המיוחדות לסקירה פנימית היא ליצור קו, ציור וחזון, אפילו על פי פרטים מועטים. בכל כח חייהם – מסלול חייהם הוא כזה שבהתאם לנטייתם כל מה שמתווסף להם על ידי הניסיון, כל מה שיוצא מן הכח אל הפועל ומתממש בחייהם באופן טבעי, מצטרף אל אותו הקו ובניין החזון. בין אם פרטי הידע הם תוצאה של התנסות אישית, בין אם הם תוצאה של התוודעות לניסיון חייהם של אחרים. וצער גדול ועמוק הם מרגישים כשנלחצים, אולם, כמו כל האנשים, אף הם חלק מן החברה שקיימים בה חוקים, מוסכמות, נימוסים ומעמדות. כל אלה אינם תואמים את מצבם הנפשי הפנימי, אך תובעים התאמה לצורך תפקוד חברתי נאות. ע"י עצמם מפני ההרגל או ע"י השפעת הסביבה. פעמים רבות הסביבה לא מעריכה אלא את מי שיודע וזוכר פרטים רבים ומסוגל להפעיל את הידע שלו באופן מועיל לעיני כל. לפעמים הלחץ לעסוק בפרטים מרובים מגיע מתוך נפש הלומד עצמו, מפני ההרגל שהוא קנה לו בדרך התפתחותו הלימודית. בדרך כזו – הרגלים שבשלב מסוים בחיים מועילים והשפעות הסביבה שמלכתחילה נועדו לדרבן ולהמריץ – יכולים להתהפך לאמצעי לחץ ומכשול בהתפתחות הרוחנית של בעלי נשמות מיוחדים, ולגרום להם צער גדול ועמוק.
אלא שהם מישבים את דעתם, בהכירם את הכרח החיים לעסוק בכל המכשירים המביאים למלוא המגמות. הרב מתאר את תהליך ההתמודדות הנפשית של בעלי נשמות מיוחדים אלה, עם הצרכים וההכרח שהחיים מעמידים בפניהם. אחרי הצער הראשוני שבצמצום הרוח לעסק הפרטים, הם מבינים את הערך שבכך על ידי הוספת נטייתם הכללית לעיסוק זה, והגדרתו כ'הכשרה' התורמת לקידום המגמה והמטרה. הכרה זו היא הבנה יותר עמוקה של ערך העיסוק בפרטים אפילו כאשר היא נעשית דרך הכרתם הטבעית של בעלי ההסתכלות החיצונית-חומרית. הם מכירים שריבוי המכשירים יביא אותם למלוא המגמות, וכך מתעלים להם חיי שעה לחיי עולם. הם מכירים בתועלת הרוחנית הרבה שבמכשירים למרות הצער שכרוך ברכישתם. אבל בנפשם קשור חפץ נעלה לקצר במכשירים, ולהאיר במוקדם את האורה המגמתית. זו התעוזה להיות חלוצים לפני המחנה בהארת הגאולה העתידה וחזון בשורתה.
