השבת אנו מברכים את חודש אדר, וקוראים פרשת שקלים. ננסה להתבונן מעט בחודש אדר, חודש עליו אומרת המשנה: "…משנכנס אדר מרבים בשמחה", מדוע דווקא בחודש אדר אנו מצווים להרבות בשמחה ומה עניינו של החודש.
המקור לשמחה בכל החודש, הוא במגילת אסתר עצמה:
כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
לא רק היום אלא כל החודש נתהפך וכולו הוא ימי משתה ושמחה.
גם הפור נפל בשלב ראשון על החודש:
בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר.
הגמרא מתארת את שמחתו של המן על נפילת הפור בחודש אדר ומתחילה לחשוף לפנינו את העניין המיוחד של החודש:
'הפיל פור הוא הגורל', תנא כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.
לכאורה הגמרא לא מובנת, נכון שמשה רבנו גם נולד בחודש זה, אבל בסופו של דבר הוא מת בחודש הזה.
אלא שההבנה של הגמרא היא שביום מיתתו כביכול, ברובד אחד הוא מת, ברובד הגלוי הפיזי, אך באמת בו ביום משה רבנו הפך להיות חי בליבם של ישראל, כלומר, לחודש אדר ישנה תכונה מיוחדת, שברובד החיצוני נראה כאלו המתרחש בו הוא רע, אבל באמת הוא טוב מאד.
נבאר את הדבר יותר, אנו בהתבוננות הראשונית רואים רע, אך אם אנו מצליחים לשנות את ההתבוננות שלנו, אנו נזכה לראות שיש כאן טוב גדול, הוא כל כך גדול שהוא מסנוור ולכן בהתחלה הוא נראה כרע, אך אם אנו מצליחים לצמצם את האישונים ולראות את האור, אם אנו זוכים לצמצם את עצמנו, את ידיעתנו, את חכמתנו – נזכה לראות את האור הגדול, את האור האלוקי.
השינוי הוא לא במציאות אלא במבט שלנו.
וניתן שתי דוגמאות מופלאות מן המגילה, אסתר ששומעת על הגזירה היא מפוחדת, היא חוששת שאין לה מה לעשות, וכך אומרת אסתר:
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים, אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה, ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום.
מתגובתו החריפה של מרדכי על דבריה אנו למדים שמה שאסתר בעצם אומרת זה אין לי יכולת לסייע, שהרי מרדכי עונה לה:
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר, אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו…
אך ברגע שאסתר משנה את המבט היא מגלה שהאמת היא, שברגע שהמלך רואה אותה היא נושאת חן לפניו, והוא אומר לה שוב ושוב – שהוא משתוקק לעשות את בקשתה:
ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות ויינתן לך.
כלומר ברגע שאסתר שינתה את המבט ולבשה מלכות, היא גילתה שיש לה את הכוח ואת היכולת לשנות את המציאות, לבטל את הגזירה, והמן שהיה נראה שהוא על הסוס, הופך להיות אבל וחפוי ראש.
הדוגמה השנייה היא מופלאה עוד יותר, שנגזרת הגזירה, באגרות הראשונות עם ישראל מתאבל וזועק:
ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים.
וכאן המקום לשאול מה השתנה באגרות השניות, האם אחשוורוש אסר לפגוע ביהודים? האם אחשוורוש שלח צבא להגן על היהודים? – התשובה לשתי השאלות הללו היא: לא!, אז מה קרה:
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז.
הדבר היחיד שהשתנה הוא שהיהודים מורשים להגן על עצמם, לכאורה לא מובן כלל, ואם לא היו מרשים ליהודים להגן על עצמם, הם לא היו מנסים להגן על עצמם? הם לא היו עומדים על נפשם? מה בעצם השתנה?
והתשובה היא שהשתנה המבט של היהודים על עצמם, היהודים הבינו שיש להם כוח, והם יכולים להגן על עצמם, שיש להם יכולת ועוצמה.
המהפך שהתרחש אצל אסתר, התרחש אצל כל היהודים, כפי שמרדכי עורר את אסתר, לזכור שיש לה כוח, הוא מעורר את כל עם ישראל להבין ולדעת שיש להם כוח ועוצמה.
זהו כוחו המיוחד של אדר לעורר את הכוח הפנימי של האומה, ולגלות שהמצב שנראה נורא, הוא הזדמנות עצומה להופעת טוב גדול.
המהר"ל מעמיק להסביר לנו מדוע זוהי סגולתו של חודש אדר?
"'והחודש אשר נהפך להם' וגו' מה שתולה זה בחודש, כי המן היה אומר כי אדר שהוא סוף החדשים מורה על שישראל יש סוף להם, ונהפך חודש זה לשמחה, כי אדרבא בו קיום ישראל מצד הש"י אשר הוא מקיים את ישראל…"
"ומה שנפל הגורל על חודש אדר, אל תאמר שלא היה בגורל הזה ממש כאשר לא היה מקוים מחשבת המן, כי זה אינו. וכך הוא באמת, כי בוודאי יש לישראל סוף ותכלית מצד עצמם, רק מצד הש"י יש להם קיום, אבל מצד עצמם אין להם קיום…"
המהר"ל מסביר מצד החיצוני, מצד הטבע החומרי-הגשמי, באמת לכל נברא יש סוף, וגם לישראל יש סוף, ולכן החודש הזה שהוא סוף החודשים הוא סופם של ישראל, אבל כאן בא המהפך הגדול, כי יש בעולם רבדים יותר עמוקים, רבדים אלוקיים, רבדים רוחניים, וברובד הזה עם ישראל מחובר לנצח, מחובר לאינסוף, וזה הרובד שמתגלה באדר.
מי שמוכן, לשחרר את הפחדים והחששות, את המבט החיצוני על המציאות, ולראות את הפנימיות, את העוצמות האדירות שקיימות בעם ישראל ובכל אחד ואחד מאיתנו, יזכה לחולל מהפך, כי המהפך הוא לא במציאות, אלא בצורה בה אנו רואים את המציאות, זהו סוד ההיפוך,
כפי שכותב מו"ר הגר"א מלמד, שבאדר הרע לא מושמד, אלא הוא מתהפך לטוב, כלומר מתגלה שגם הרע הוא טוב מאד, אם זוכים לראות את הדברים בעומקם.
"השמחה הרגילה היא על הטוב שיש בעולם, אלא ששמחה זו אינה שלימה, כי עדיין יש בעולם גם רוע וצער. אולם כאשר גם הרע מתהפך לטוב, נעשית השמחה גדולה ושלימה".
זהו ביאור כל מקראות ההיפוך:
"ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך
"והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם"
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: 'הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי ותאזרני שמחה'.
