חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יש לך שאלה?

דרישה בקוסמים

תוכן עניינים

מקור האיסור לחקור את העתידות באמצעות דרישה במתים או באמצעות ניחוש וכשפים

בספר דברים (פרק יח) מובא האיסור לחזות את העתיד באמצעות קוסמות, כישוף, ניחוש, עוננות ועוד. גם העברת הבנים והבנות באש נזכרת בפסוק זה, וכפי הנראה גם מעשה זה, מלבד היותו מעשה פולחני, סייע לדידם בחיזוי עתידות. התורה מנמקת את האיסור לחזות את העתיד באמצעים אלו, בכך שמדובר בתועבות, והדרישה מהאדם היא להיות תמים עם ה' אלוהיו:

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם.

(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.

(יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:

(יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:

(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹוהֶיךָ.

הבעייתיות בדרישה בקוסמים

חקירת העתידות פוגעת באמונה בדרכי הנהגת ה' או סותמת את הגולל על האפשרות לתיקון

רש"י

רש"י שם פסוק יג, מבאר שהבעייתיות בדרישה בקוסמים היא עצם הניסיון לחקור את העתידות במקום לקבל בתמימות את הנהגת ה' עם האדם:

"תמים תהיה עם ה' אלוהיך – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך – קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו".

אור החיים

מעין זה פירש אור החיים שם, שהחוקרים את העתידות מבקשים הדרכה מהחוזים כיצד עליהם לפעול כדי להימלט מחסרונות ונזקים. אך ההולך בתמימות עם ה', לא יארע לו נזק ולא יחסר לו דבר, כי גם אם מזלו רע – ה' יהפוך את מזלו לטובה. לכן אסור לדרוש במגידי העתידות אלא ללכת עם ה' בתמימות:

"תמים תהיה עם ה'. פירוש לפי שצוה עליו בסמוך לבל יעונן ויכשף ולבל ישאל באוב וגו' אמר תמים וגו', פירוש: כלומר טעם כל הדברים הוא לדעת העתידות ולהתנהג על אשר יורו, ולתקן החסרון כאשר יוכל עשות. אם תהיה עם ה' תמים תהיה לא יחסר לך דבר, ואין מה שיגיד המזל עליך תתקיים לרעה. וזה לך האות – אברהם שהתהלך לפני ה', הגם שהראה המזל עליו שלא יוליד, נתהפך וילד. וכפי זה תיבת 'תהיה' נמשכת למעלה ולמטה על זה הדרך: תמים תהיה, אם תהיה עם ה', או על זה הדרך: תמים תהיה כשאתה עם אלוהיך".

רש"ר הירש

הרש"ר הירש שם יב, מבאר שהניסיון לחזות את העתיד גורם לאדם לסבור ש"גורלו ומעשיו, החלטותיו, תקוותיו וחששותיו משועבדים לשלטון האופל נטול החירות", וממילא זה מונע ממנו לתקן את דרכיו, וזוהי התועבה שבשיטות החיזוי הללו:

"כי – תועבת וגו' ובגלל התועבת וגו'. השיטות האליליות האלה נושאות בחובן תעייה מוסרית, והן מביאות לידי השחתה מוסרית, וכבר ביארנו דבר זה במקומות שהובאו לעיל מספר שמות ומספר ויקרא. האדם העוסק בהן סבור שגורלו ומעשיו, החלטותיו, תקוותיו וחששותיו משועבדים לשלטון האופל נטול החירות של כוחות ילידי תוהו, והוא מתמסר לכוחות אלה שאינם מייחסים כל חשיבות לערך המוסרי של רצונותיו ומעשיו. באותה שעה הוא עצמו שומט מידיו את מאזני המשפט המוסרי, ושוב אין הוא שוקל את רצונותיו ומעשיו, את חששותיו ותקוותיו רק על פי משקלם המוסרי, וכך הוא נחלט לחוסר החירות הסותם את הגולל על כל מוסריות. כל ההשחתה המוסרית של האוכלוסיה הכנענית נבעה מחטאת קסם ונשענה עליה".

חיבור לכוחות הטומאה

רשב"ם

הרשב"ם שם יב, מבאר שפעולות אלו להגדת העתידות כרוכות בהשראת רוח טומאה על האדם, ולכן הן תועבה:

"מוריש אותם – כי אינם חוששים לדרוש את הקדוש ברוך הוא ואת נביאי האמת, כי סומכים על תועבותיהם המגידים להם ברוח הטומאה".

על פי זה מבאר הרשב"ם (שם יג) שהפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" משמעותו: "ממנו תדרוש, ולא מן המתים":

"תמים תהיה וגו' – וממנו תדרוש ולא מן המתים. ולפי כי מנסה הקדוש ברוך הוא בם את ישראל, נתן כח ברוח הטומאה להגיד על פי השעירים".

ספר העיקרים

כיוצא בזה באר ספר העיקרים מאמר ג' פרק ח, שהקוסמים פועלים את פעולתם בעזרת כוחות הטומאה, כלומר הם רק מגידים את העתידות, אך לא מבארים מה רצון ה' מהאדם, ולכן אסור לפנות אליהם אלא אל נביא שמבאר לאדם מה ה' רוצה ממנו:

"ועל כן לא תצטרך להמשך אחר הקוסמים ולא אחר עבודת השדים ולא לשאל אוב וידעוני לדעת העתידות, כי כל אלו הדברים אף על פי שהם מודיעים העתידות, להיותם מצד רוח הטומאה מרחיקים את האדם משלמותו ואי אפשר להיות האדם על ידם תמים ושלם השלמות האנושי, לפי שאי אפשר שיודעו על ידם הדברים הנרצים אצל השם מהבלתי נרצים".

בארצו ובעמו של ה' אין מקום לשימוש בהנהגת מתווכים

אברבנאל

האברבנאל על דברים יח, מבאר על ארץ ישראל ה' משגיח בהשגחה ישירה, ללא שרים של מעלה וכדומה המתווכים בינו לבין הארץ, לכן בארצו של ה' אין מקום לפנייה אל הכוחות המתווכים. וזו גם הסיבה שה' סילק מהארץ את הכנענים:

"והוא אמרו נביא מקרבך מאחיך כמוני. רוצה לומר: א"צ שיהיו בקרבך כנענים ואמוריים לשמוע מפיהם העתידות על פי מלאכותיהם, אבל נביא מקרבך יקים לך ה' מאחיך יהיה, וגם לזה לא תבא הנבואה לא במלאכה ולא בתחבולה והשתדלות, כי אם שיקים אותו ה' ויבחר בו ויאמר אליו לך הנבא אל עמי ישראל. כי זה ענין "יקים לך ה' אלוהיך" שלא יהיה הנביא מנבא בתחבולותיו כי אם לפי שבחר השם יתברך בו, וזהו אמרו כמוני, רוצה לומר שבחר בי ויקראני להנבא בהיותי רועה צאן, ולא הייתי משתדל על ההליכה אלא הייתי פוצר שלא ללכת בשליחותו והענין שהוא בחר בי וקראני לנבואה וכן יהיו שאר הנביאים נקראים בהיכל המלך ואל הנביא אשר כזה אליו תשמעון כי הוא יגיד לכם מה פעל אל, ואמר שיהי' זה כמו שהם עצמם שאלו במעמד הר סיני שהשם יתברך ידבר אתם על ידי משה כמו שכתוב שם (פרשת ואתחנן) קרב אתה ושמע את אשר יאמר ה' אלוהינו ואת תדבר אלינו כי אז הסכים השם יתברך בדברם ואמר הטיבו אשר דברו רוצה לומר שיהיה אמצעי בינו ובינם והוא הנביא אשר יקים להם, וזהו נביא אקים להם ואני אבחר בו כמוך רוצה לומר כמו שבחרתי בך לא שיהי' נביא אחר במדרגת משה רבינו ומעלתו כי אם שיהיה נבחר מאתו יתברך כמו שהיה נבחר משה לנבואתו, ולענין הקימו שזכר היה הדמוי כמוני כמוך לא במעלת הנבואה, ולנביא אשר כזה אמר שיתן דברו בפיו והוא ידבר אליהם את כל אשר אצונו. הנה גלה בזה תוכן הענין ואמתתו, והוא שהאומות ההם להיותם תחת ממשלת הככבים ושרי מעלה היו המלאכות ההן מיוחסות אליהם שהם לדעת חקות השמים ומה שיורו עליו השרים העליוני' עליהם, אמנם ישראל שאינם תחת המערכה השמימיית והם תחת הנהגת ההשגחה האלוהית, אין ראוי אליהם שיבקשו דבר מהשרים שאין עליהם ממשלה כי אם מאת השם יתברך מנהיגם. ולכן הנביא ידבר אליהם רצונו, וא"צ לדבר אחד חוץ מזה. ואם יראה שגורשו בגוים בעבור שעשו אותם התועבות, הנה היה זה בעבור שהיו עושים אותם בארץ להנהגתו יתברך, ואינה נכנעת לממשלת השרים העליונים כי לה' לבדו, ולכן גורשו ממנה כי בעל הבית ואדוני הארץ לא יחפוץ שיעבדו אליה אחר בארצו. ולכן היתה האזהרה לישראל שלא יעשו כזה אבל שישמעו את דברי הנביא אשר ינבא בשם ה' שהוא מנהיגם באמת".

רלב"ג

כיוצא בזה כותב הרלב"ג על דברים יח, יד, שהגויים נמצאים תחת הנהגת המזלות, ולכן הם שומעים למעוננים ולקוסמים שיודעים את העתידות באמצעות המזלות, אך עם ישראל מקבלים את העתידות ישירות מה' דרך הנביא, ולכן עליהם לפנות לנביאים. באופן דומה הוא מבאר שלחסרון מעלתם של הגויים, ה' לא משגיח עליהם ישירות, ולכן אין להם נביאים, והם נאלצים להסתפק בניחוש במעוננים בקוסמים:

"כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו – רוצה לומר: כי מפני היותם תחת המזל יקרה להם שיגידו קצת עתידות בזה האופן אך אתה אינך כן כי הנביא לבד הוא אשר יגיד לכם המתחדש, באמרו "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב" כמו שפירשנו בפרשת בלק. או ירצה כי אלו הגוים לחסרונם לא השגיח השם יתעלה בהם להודיע להם העתידות, ואין להם מפני זה נביא, ולזאת הסבה נתפייסו באלו המהתלות שיודיעו המעוננים והקוסמים. ואולם אתה הנה נתן לך י"י אלוהיך שהגיע לך הודעת עתידות בשלמות על יד הנביא".

תולדות יצחק

כעין זה כתב התולדות יצחק במדבר כג, יט, שעם ישראל הוא חלקו של ה', שאינו צריך לניחוש כי יכול לקבל את דבר ה' ישירות:

"ועוד שעשו הם מנחשים וקוסמים, לפי שאינם חלק יי', וזהו שכתוב: כי לא נחש ביעקב וכו', ולמה אין צריכים ניחושים לומר להם עתידות? לפי שבעת שצריכים ישראל עתידות, הקדוש ברוך הוא אומר להם עתידות בנביא או אורים ותומים, כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וכו' תמים תהיה, כלומר לא יהיה לך חסרון מידיעת עתידות, אלא שלימות מצד הנביאים שהזכיר בסמוך נביא מקרבך וכו'".

צרור המור

מעין זה כתב גם צרור המור (שופטים, ד"ה: 'ואמר'), שלגוים אין דרך לדעת את העתידות אלא על ידי מכשפים, ולכן "ראוי להם לילך אחרי הכשופים", אך לכם יש נביאים, ואין ראוי לכם ללכת אחרי הבלי המכשפים כשיש לכם נבואת אמת:

"ולפי שאולי המלך יטעה כשיצטרך לילך במלחמה לשאול למכשפים ולקוסמים אם ילך למלחמה או יחדל. לזה אמר כי אתה בא אל הארץ לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. שהולכים אחרי המעוננים והמכשפים. אלא תמים תהיה עם ה' אלהיך. ולא תלך אחרי ההבל. ואמר כי הגוים האלה. בנתינת טעם לומר כי הגוים האלה היה ראוי להם לילך אחרי הכשופים. לפי שאין להם מי שיגיד להם העתידות. אבל אתה שיש לך נביאים שלוחי השם. למה תלך אחרי ההבלים? וזהו: "ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך", אלא "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון". ולא למכשפים".

האם הנבואה נועדה להוות תחליף לקוסמים להגדת העתידות

הסוברים שהנבואה נועדה להוות תחליף לקוסמים

רמב"ן

הרמב"ן על דברים יח, ט, מבאר שהדרישה בקוסמים היא תועבה כי היא מנסה לגלות את העתידות באמצעות כוחות פחותים כמו כוכבים או "השפלים בשרי מעלה, שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו כל הצריך". אך הנביא דבריו שלמים ומדויקים, שהוא מקבל מה' בעצמו, ולכן ממנו ראוי שנדרוש העתידות:

"וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות הנזכרות, חזר ופירש (בפסוק יד) הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך – יאמר הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים ההם מפניך, ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו, ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש, שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך, אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה, והוא שיפרש הוא הדבר אשר לא דברו ה' – והנה אתה חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו, והם חלק המזלות הולכים אחריהם, וזה טעם לא כן נתן לך ה' אלוהיך, שלא נתן לך כאשר נתן להם, כטעם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כאשר פירשתי. ובספרי: אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי! תלמוד לומר: ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך. והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו, כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם".

כמו הרשב"ם, גם הרמב"ן (דברים יח, יג) לשיטתו שחיזוי העתידות אינו בעייתי לכשעצמו, מבאר את הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" שההוראה היא לפנות לנביא לשם ידיעת העתיד, ולא לקוסמים למיניהם. וגם אם נשמע מהם דבר חיזוי, עלינו להאמין שבכוחו של ה' לשנות את גזרת הגורל, ושינוי הגורל תלוי במעשיו של האדם:

"וטעם תמים תהיה עם ה' אלוהיך – שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו – רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם, נאמר: הכל בידי שמים, כי הוא אלוהי האלוהים עליון על הכל היכול בכל, משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו. ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה, ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע".

ושנה הדברים גם בפירושו על בראשית יז, א:

"והיה תמים – מצוה אחרת עוד בענין הזה כטעם תמים תהיה עם ה' אלוהיך אחרי אזהרת השם לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו', והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקדוש ברוך הוא לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל, ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים, אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים, שהוא "אל" והוא "אל שדי", עושה טובה שלא היה במזל ומביא רעה בהיות המזל טוב ויפה, כפי שיתהלך האדם לפניו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. וזהו שאמרו: צא מאצטגנינות שלך וכו'".

ספורנו

גם הספורנו דברים יח, יג, כתב שהדרישה בנביאים נועדה להוות אלטרנטיבה נאותה לקוסמות:

"תמים תהיה. שלם עמו, שגם בדרישת העתידות לא תדרוש זולתו, אבל תדרוש ע"י נביא או על ידי אורים ותומים".

רמב"ם

וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו למשנה, ש"ה' העמיד לנו את הנביאים לכל משאלותינו במקום החוזים בכוכבים והמנחשים והמעוננים, נשאל אותם בכל ענינינו הכלליים והפרטיים, ויודיעונו תשובות צודקות על פי ה'". וההבדל המהותי בין הנביא לקוסם הוא שבדברי הקוסם מעורבים אמת ושקר, ודברי אמת וחזיונות כזב שלא יתממשו. ואילו דברי הנביא כולם אמת מוחלטת:

"ובכל עניניהם היו שואלים את הנביאים, ואלו לא היו שואלים את הנביאים בכל עניניהם לא היה הולך שאול לשאול את שמואל על אבידה שאבדה לו בתחלה. ובלי ספק שהדבר כך, לפי שה' העמיד לנו את הנביאים לכל משאלותינו במקום החוזים בכוכבים והמנחשים והמעוננים, נשאל אותם בכל ענינינו הכלליים והפרטיים ויודיעונו תשובות צודקות על פי ה', כמו שמודיעים אותם הסוגים דברים שפעמים מתקיימים ופעמים אינם מתקיימים, וזהו מאמר הכתוב: "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני". ומפני כך היו קוראים לנביא 'רואה', לפי שרואה העתידות לפני היותם, כמו שנאמר: כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה.

ושמא יחשוב אדם ויאמר, והאם בהתקיים הגדת העתידות תתקיים הנבואה לטועניה, אם היה הדבר כך הרי המנחשים והחוזים בכוכבים ובעלי הכוחות הנפשיים כולם היו יכולים לטעון שהם נביאים שהרי אנו רואים אותם בתמידות מגידים עתידות. הנה זה חי ה' ענין גדול וראוי שנבארנו כדי שיתברר ההבדל בין דבר הנביא על פי ה' ודברי בעלי הכחות.

ואומר, שהמנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות, אבל מקצתם מתקיימים ומקצתם מכזבים בהחלט, וזה דבר שאנו רואים אותו תמיד, ומודים בו גם אנשי אותו הסוג ולא יכחישוהו. ואולם יתרונם זה על זה ששקרי האחד פחותים משקרי זולתו, אבל שיצדק בכל הפרטים הרי זה מוכחש, ואף בעלי הכוחות האלה אינם טוענים את זאת, אלא אם יאמר שהשנה תהיה בצורת ולא תוגשם כלל, ויהיו גשמיה מועטין. או שיאמר שמחר ירד גשם וירד למחרתו, וכדומה לזה. כל זה אם היה מומחה מאד מאד ומן המפורסמים שעליהם מסופר בספרים, וזהו ענין דבר ישעיה לבבל יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, ואמרו חכמים: 'מאשר' ולא כל אשר. ואין כן הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא יפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי עד, בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דבר, והוא מאמר הכתוב כי לא יפל מדבר ה' ארצה, ועל זה רמז ירמיה בחולמים שצדקו בחזיונותיהם שהיו מודיעים מה שנראה להם בחלומם כאלו הם דברי נבואה, מוכיחם ומבטל טענתם, אמר, הנביא אשר אתו חלום ידבר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה', וביארו חכמים ענין דבר זה, שהנבואה נקייה לא יתערב בה שום שקר כחטה המנופה מן התבן, והחלומות ודומיהם מן ההשערות מעורבים בשקר כתבן שיש בו גרגרי חטה, אמרו, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים".

וכן כתב גם בהלכות יסודי התורה י, ג:

"והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם, אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל כענין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה, וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה', כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל, ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו', הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן, ואפילו צרכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה, וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא לא שיעשה דת אחרת או יוסיף מצוה או יגרע".

מאידך, במורה הנבוכים ב, לד, כותב הרמב"ם שהנביא "ילמדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי להשמר ממנו", וכך הוא מבאר את הפסוק "ודבר אליכם את כל אשר אצוונו" שנאמר בפרשת הנביא (אם כי זה לא סותר את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ובהלכות יסודי התורה, כי אפשר שיש כמה תפקידים לנביא):

"זה הכתוב אשר בא בתורה והוא אמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', ענינו הוא מה שהתבאר במשנה תורה שהשם אמר למשה במעמד הר סיני, נביא אקים להם מקרב אחיהם וגו', והראיה על זה אמרו בזה המלאך, השמר מפניו ושמע בקולו וגו', ואין ספק שזאת הצואה אמנם היא להמון בני אדם, והמון בני האדם לא יראה להם המלאך ולא יצום ולא יזהירם עד שיצטוו שלא ימרוהו, ואמנם ענין זה המאמר שהוא יתעלה הודיעם שיקים נביא להם שיבואהו המלאך וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו, והזהירנו השם ממרוד במלאך ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו, כמו שאבאר במשנה תורה ואמר אליו תשמעון, ואמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגו', והוא באור אמרו הנה כי שמי בקרבו, ואמנם זה כולו להודיע להם שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו ר"ל במעמד הר סיני, אינו ענין מתמיד עמכם ולא יהיה בעתיד כמותו, ולא יהיה תמיד לא אש ולא ענן כמו שהוא עתה על המשכן תמיד, ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיט לכם הארץ ויודיעכם מה שתעשוהו, מלאך שאשלחהו לנביאיכם וילמדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי להשמר ממנו, ובזה נתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד, והוא שכל נביא בלתי משה רבינו תבואהו הנבואה על ידי מלאך, ודעהו".

וכ"כ הרמב"ם גם בהלכות יסודי התורה ט, ב, שתפקיד הנביא "לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה", והוסיף שגם מצוה לשמוע לו בדברי רשות שמצווה עליהם:

"אם כן למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך"? לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן: "זכרו תורת משה עבדי". וכן אם צונו בדברי הרשות, כגון: לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה, מצוה לשמוע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו".

ר"ן

וממש כדברי הרמב"ם בהקדמה למשנה כתב גם הר"ן בדרשותיו הדרוש האחד עשר:

"…וזה ל]אשר הגויים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, כלומר שתכלית ענינם בהקדמת ידיעת פרטיהם ועניניהם, הוא שידעו אותם מפי מעונניהם, ואין ידיעתם בזה שלמה, כי המעוננים והקוסמים, אם יגיעו שיודיעו קצת דברים העתידים, לא תגיע חכמתם בשום פנים שיודיעום כולם, כמו שאמר הנביא כמהתל בפרעה יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, ובא בקבלת רבותינו ז"ל: 'מאשר' – ולא כל אשר, גם כי יחליפו מין במין, וימשך מצד הקדמת ידיעתם, הפסד, הפך התועלת אשר כוון בו. אם כן תועלת המעוננים והקוסמים אינה שלמה, אבל חסרה מאד. אבל אתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך, כי הקים לכם נביאים ישלימו עניניכם בכל מה שתצטרכו אליו, והוא אמרו: נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון. והוא ידוע שאין מתועלת הנביא לצוות על משפטי התורה לבד, אבל גם להודיע כל הדברים הנעלמים מן העין, אשר ישתדלו בהודעתם אל הקוסמים, כאשר נתבאר ענין שאול בדבר האתונות".

רבנו בחיי

וכ"כ רבינו בחיי שם יד, שהקוסמים יודעים דבריהם מ"העולם השפל" כגון שדים וכדומה, ולכן חזיונותיהם מסופקים ואינם ודאיים, ואילו החיזוי הנבואי מדויק לחלוטין:

"ואתה לא כן. כלומר ואתה, שאתה חלק ה' – לא כן נתן לך ה' אלוהיך, שתשמע אל המנחשים ואל הקוסמים ושתדרוש להם, כי יקים לכם נביאים ותדעו העתידות מצד הנבואה, זהו שאמר: נביא מקרבך מאחיך.

והנה זו מעלה גדולה, שאין לך עתידה אמיתית שלא תכזב לעולם אלא מצד הנבואה, כי שאר כל העתידות מסופקות הן, ולכך נמשלה הנבואה לבר הברור מן התבן, הוא שכתוב: "מה לתבן את הבר נאם ה' צבאות", ונבואת נביאי השקר נמשלת לתבן, כי במעוט הפעמים צודקין, כמו שיש בתבן לפעמים מעט גרגירי חטה, אבל הנבואה הודאית כלה אמת אין בה שום תערובת, כענין הבר שלא ימצאו בו תבן כלל אלא שהוא ברור ממנו, כי לכך הזכיר לשון "בר" ולא "דגן" או "חטה". ומפני שהקב"ה הפליא לעשות בבריאת עולמו על שלשה חלקים: תחתיים, שניים, ושלישים, וברא את האדם מורכב משותף מכלם, רצה למסור בידו חכמה שידע עתידות מכל החלקים, מן העולם השפל, הוא עולם היסודות, העופות והשדים שמהם ידע האדם עתידות, מן העולם האמצעי, הם החוזים, מן העולם העליון, הנביאים, כי נבואת כל נביא זולתי משה אינה אלא על ידי מלאך. עתידות החוזה היא מסופקת, וכמו שדרשו רז"ל (בר"ר פה, ב): (ישעיה מז, יג) "מאשר יבאו עליך", מאשר, ולא כל אשר, ואין צריך לומר עתידות העוף והשד, אבל עתידות הנביא עתידה ודאית, היא המעלה הגדולה שבכל החלקים, וכיון שיהיו לכם נביאים אין לכם לדרוש בעד החיים אל המתים".

כוזרי

וכן עולה מדברי ספר הכוזרי ג, יא, שכתב שהזהירה התורה שנישמר "מדרוש ידיעת הנעלם מזולתי הנבואה או האורים והתומים או החלומות הנעלמים":

"אמר החבר: החסיד ממנו נזהר במצות אלה הדברים האלהיים, ר"ל המילה והשבת והמועדים ותורתם המצווים מאת האלהים, ולהשמר מן העריות, והכלאים בצמח ובבגדים ובחיים, ובשמיטה וביובל, ולהשמר מע"ז ומה שנתלה בה, ולהשמר מדרוש ידיעת הנעלם מזולתי הנבואה או האורים והתומים או החלומות הנאמנים, ולא ישמע אל קוסם ואל חובר ואל מעונן ומנחש".

הסוברים שהנבואה נועדה להדריך את האדם בדרך טובה

רש"י

רש"י הנ"ל על "תמים תהיה עם ה' אלוהיך", באר שהתורה אסרה לפנות לקוסמות כי אין לחקור אחר העתידות, וממילא גם על ידי נביא אין לעשות כן. ומשמע שתפקיד הנבואה אינו לספר עתידות אלא להדריך את האדם כיצד לפעול ולנהוג. כך כתבו רבים בדעתו.

ספר העיקרים

וכן כתב ספר העיקרים מאמר ג פרק יב, שעיקר מטרת הנבואה להביא את עם ישראל ואת העולם כולו אל שלמותו ותכליתו, ולא להודיע לאנשים פרטיים את ענייניהם האישיים. ולכן הנבואה היא מעיקרי האמונה, ומסתעפת מעיקר האמונה שהתורה מן השמיים:

"עקר מציאות הנבואה במין האדם אינה כדי להגיד העתידות ולסדר ענינים פרטיים אישיים כמו שיודע זה על ידי הקוסמים והחוזים בכוכבים, אבל כדי להגיע האומה בכללה או המין אל השלמות האנושי.

וזה דבר בארוהו רבותינו ז"ל בפרק אין עומדין במסכת ברכות (ל"ב ע"א), אמרו ויאמר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך (שמות ל"ב ז'), אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו אתה למה לי, הנה בארו בפירוש כי הגיע משה אל המדרגה ההיא לא היה אלא בשביל ישראל כדי שיקבלו התורה ויקיימוה. וכן אמרו בתורת כהנים, כתיב אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל (ויקרא כ"ו ל"ד), זכות ישראל גרמה לו…

אלא שאם היתה הגעת הנבואה אל המין האנושי כדי שעל ידה ידעו האנשים הדברים האישיים המתחדשים בעולם או כדי שיתחדשו על ידה אותות ומופתים על ענין פרטי כמו שיחשב בתחלת המחשבה, היה זה ממה שיקשה, אבל אחר שבארנו שההכרח המביא אל המצא הנבואה הוא כדי להישיר האנשים אל מול ההצלחה הנצחית כדי שיודעו על ידה הדברים הנרצים אצל השם יתברך מהבלתי נרצים, וישיג האדם התכלית האנושי בעשית אותן הפעולות, אין זה ממה שיקשה, כי אחר שתכלית המצא הנבואה הוא כדי שתגיע על ידה הישרה אלהית למין האדם שהיא תורה מן השמים, ראוי שימנה תורה מן השמים עקר, לפי שהוא ההכרח המביא אל המצא הנבואה. ולזה שמנו הנבואה שורש מסתעף לתורה מן השמים, ומהטעם הזה בעצמו הוא שמנינו ההשגחה שורש מסתעף מן השכר והעונש, אף על פי שהיה נראה שהענין הוא בהפך, שאחר שההשגחה קודמת אל השכר והעונש ראוי שיהיה השכר והעונש מסתעף ממנה".

ושנה הדברים קודם לכן בפרק ח:

"ושב לבאר כי סבת עשיית האומות כל אלו הדברים היא כדי לידע על ידם העתידות, להיותם חושבים שאי אפשר שיודעו משום צד אחר ושאי אפשר שיחול רוח האלוהי הקדוש על האדם, וזהו שאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו (דברים י"ח י"ד), כלומר לפי שאין צד אחר לשמוע ממנו לפי דעתם, ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך, כלומר אין הדבר כמו שחשבו הם אבל יקים לך השם נביא מקרבך מאחיך כמוני שיחול עליו הרוח האלוהי הקדוש וממנו תשמע העתידות, ולא תדאג לומר שלא יהיה לך דרך לדעת העתידות כמו שיש לשאר האומות ושתהיה חסר זה השלמות, שאינו כן, כי תם ושלם תהיה עם ה' אלוהיך, כי מלבד שתהיה תם, רוצה לומר שלם בשלמות האנושי שהוא העקר, גם תהיה תמים בשלמות הזה, ולזה כפל המ"ם, כלומר לא תחסר כל עמו, כי הוא יודיעך העתידות גם כן על ידי נביאיו, ועל כן לא תצטרך להמשך אחר הקוסמים ולא אחר עבודת השדים ולא לשאל אוב וידעוני לדעת העתידות, כי כל אלו הדברים אף על פי שהם מודיעים העתידות, להיותם מצד רוח הטומאה מרחיקים את האדם משלמותו ואי אפשר להיות האדם על ידם תמים ושלם השלמות האנושי, לפי שאי אפשר שיודעו על ידם הדברים הנרצים אצל השם מהבלתי נרצים, ועל כן אמר תמים תהיה עם ה' אלוהיך, לרמוז שאין האומות תמימים בשלמות האנושי אבל אתה תהיה תמים עם ה' אלוהיך בשני השלמיות על ידי הנביא המתנבא ברוח הקודש וברצון אלוהי, לפי שתדע על ידו הדברים הנרצים אצל האל. ואמר עם ה' אלוהיך לבאר כי עיקר מציאות הנבואה בנביאים הוא לזה התכלית בלבד, כלומר להזהיר על קיום התורה ועל עבודת השם ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך להיות האדם תמים עם השם ולא להגדת העתידות, כמו שיתבאר זה בפרק י"ב מזה המאמר.

אלא שגם זה היה נמצא בנביאים על הכוונה השנית להורות על אמתת נבואתם כדי שיאמנו דבריהם, ולזה תמצא כל הנביאים מזהירים תמיד על שמירת התורה ועשיית מצותיה, כי זאת היתה עיקר הכונה האלהית להשפיע שפע אלהי על הנביאים, כדי שעל ידם יגיע האדם אל שלמותו האנושי בהיותו עושה הדברים הנרצים אצל האל, לא להודיע על ידם העתידות כמו שהוא הענין בקוסמים, כי הגדת העתידות הנמצא בהם היא על ידי מעשים שעושין לחזק הכח הדמיוני ומצד הטבע לא מצד הרוח האלוהי כאשר הוא בנביאים, אלא אם נאמר שהנבואה גם כן ענין דמיוני יגיע אל הכח המדמה, כמו שדמו קצת חכמינו הנמשכים אחר הפילוסוף, שענין הנבואה הוא דבר טבעי נמשך אל הכח המדמה בלבד כמו החלומות, עד שאמרו שהוא כדמות הנפלאות שלא יתנבא האדם בהיותו חכם ומוכן לנבואה, כלומר בהיות כחם הדמיוני מוכן לזה".

הואיל משה

בספר הואיל משה (לרבי משה יצחק אשכנזי, נולד בשנת התקפ"א [1821]) על דברים יח, יד, כתב שתפקיד הנביא להורות לאדם "מה שראוי ומועיל לך לדעתו":

"כי הגוים האלה – לדעת עתידות ידרשו במעוננים ובקוסמים, ואתה מה שראוי ומועיל לך לדעתו תדעהו מן הנביא שיקים לך ה' אלהיך; וכאן מדבר בנביא המורה להם מה יעשו להנצל מאויביהם או לבקש מזון ומים, כמו אלישע קודם מלחמת ישראל עם מואב".

רש"ר הירש

הרש"ר הירש כותב שתפקיד הנביא אינו להחליף את הקוסמים, אלא למסור אלינו את מה שה' רוצה שנדע, ואין ביכולתו של בן אנוש להשיג:

"נביא מקרבך וגו', ושליחת הנביאים הובטחה ונידונה, אנו סבורים שמשמעות שליחה זו היא כך: תכלית הנביאים איננה למלא בישראל את מקום המעוננים והקוסמים ששאר האומות מאמינות בהם. שכן עצם הצורך בבעלי אומנויות אלה כבר נשלל על ידי הצו "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (עיין רש"י, פסוק יד). נביא איננו נשלח כדי שנוכל להתייעץ עמו אודות תועלתן או אפשריותן המעשית של תכניותינו, או כדי שנוכל לבקש ממנו את גילוי הנסתרות; תכליתו איננה לספק את תשוקתנו לידיעות שבדרך כלל נשללות מבשר ודם. ה' שולח לנו את נביאו, לא כדי שנוכל לגלות דרכו את מה שאנו רוצים לדעת, אלא כדי שהוא, הנביא, יוכל לספר לנו מה שה' רוצה שנדע. הנביא איננו כלי בידינו; הוא כלי ביד ה'. בפסוקנו לא נאמר "אותו תשאלון" אלא "אליו תשמעון": אַל לך להתייעץ אתו; עליך לשמוע בקולו. ה' משתמש בנביא לקיום מטרותיו עמנו".

נצי"ב

הנצי"ב על דברים יח, יד, מבאר שאדם לא אמור לחקור את העתידות, ולכן נאסר עלינו לחקור את העתיד על ידי קוסמות. אך כשיש צורך הכרחי כמו מלחמה, אז יש לדרוש בנביא שיורה לנו מה רצון ה' שנעשה. אך עבור צרכים של יחיד הנביא לא מנבא, למעט מקרים חריגים שאדם רוצה להודיע דבר מה לאדם פרטי, כמו שאול והאתונות:

"כי הגוים האלה וגו' ואתה לא כן וגו' נביא וגו' – לפי דברינו במשמעות "תמים תהיה" לילך בטח בתום, וא"כ מה זו תמימות שנחקור מן הנביא עתידות? אבל יש לדעת, דאע"ג דבהליכות האדם בעולמו של עצמו יש להיות תמים עם ה' ולא לחקור עתידות, וכמאמר בלעם (במדבר כג,כג) "כי לא נחש ביעקב וגו'⁠ ⁠", מ"מ בזמן מלחמה ואין עצה ברורה והרי הוא סכנת נפשות, יש לחקור ולדעת. וזהו טעמו של שאול המלך הצדיק ששאל באוב, שהרי בפירוש דיברה תורה "כי אתה… לא כן וגו' נביא מקרבך וגו'⁠ ⁠", מבואר שבזמן שאין נביא ואין אפוד ההכרח לשאול גם באוב. והא שנענש על זה כדכתיב בדהי"א (י,יג) "וגם לשאול באוב לדרוש", היינו משום שהוא גרם לזה, והיה לו לשוב ולבקש מה' שיענהו ע"י דברים שבקדושה. אבל ודאי ההכרח לדעת מה לעשות.
ובזה מתפרש הפסוק כי הגוים האלה וגו', על כן מצוי בתוכם מעוננים וקוסמים לדברים הכרחיים, וממילא הורגלו בכך גם לדבר שאין ההכרח לדעת, וכל יחיד הולך למעונן וקוסם. אבל אתה לא כן נתן וגו' — בדבר שמוכרח לכלל ישראל, הלא יש נביא שיושב במקום המלך או הסנהדרין. אבל יחיד לא ידע ממנו כי אם במקרה שרצה הקב"ה להודיע את הנביא דבר אותו אדם, כמו ענין האתונות של שאול.
אבל לא כל מה שרוצה היחיד לדעת ידע ע"י הנביא, שהרי אפילו על משה רבינו אמרו במו"ק (טז,א) דשליחא דבית דינא ליכא משום לישנא בישא, מדידע משה מדבר דתן ואבירם, ואי לאו דליכא משום לישנא בישא מנא ידע משה, מכ"ש שארי נביאים. וגם על שמואל שהיה ידוע לנביא בישראל אמר הנער לשאול (שמואל א ט,ו) "אולי יגיד לנו וגו'" [ובפירוש המשניות להרמב"ם בהקדמה כתב בזה הלשון: ולא היה מתחדש אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביאים בכל ענייניהם, ולולי זה (היה מנהגם לשאול לנביא) לא בא שאול לשמואל בעד אבידה וכו', עכ"ל. ולא זכיתי להבין, ואדרבה משם מבואר להיפך].
אבל כל זה הוא בנביא ה', שאינו דבר סגולה אלא הקב"ה מגיד דבריו לנביא, מה שאין כן ענייני כישוף הוא דבר סגולה בסתרי הטבע, וכשמשתמשים בו — ההכרח לדעת לפי סגולת הטבע שהטביע יוצר כל יתברך בו".

סקירת מקרי הדרישה בקוסמים במקרא

שאול ובעלת האוב

בספר שמואל א' כח, מובא הסיפור המפורסם על דרישת שאול המלך בבעלת האוב (לאחר שלא נענה על ידי חלומות, אורים ותומים ונביאים) לפני המלחמה עם הפלשתים שבה מצא את מותו:

(ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם:

(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר:

(ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ:

בספר דברי הימים א' פרק י, נאמר שמותו של שאול נגרם כתוצאה מכך שדרש באוב במקום בה' (וזאת על אף שכאמור ניסה לדרוש בה' קודם שפנה לבעלת האוב):

(יג) וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה' עַל דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ:

(יד) וְלֹא דָרַשׁ בַּה' וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי

אמציהו דורש את אלוהי אדום

עוד מסופר בספר דברי הימים ב' פרק כה, שאמציהו מלך יהודה לקח את אלוהי האדומים לאחר שהכה אותם במלחמה, והיה מקטיר להם ודורש בהם. בעקבות זאת ה' שלח נביא להוכיחו על כך, אך אמציהו סרב לשמוע לנביא, ואף הלך והתגרה ביואש מלך ישראל. יואש שלח אליו: "אמרת: הנה הכית את אדום ונשאך ליבך להכביד, עתה שבה בביתך, למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך?", אך ה' סובב שאמציהו בגאוותו לא שעה לאזהרתו, ויצא למלחמה נגד יואש, והפסיד בה:

(יד) וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר:

(טו) וַיִּחַר אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ: לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ:

(טז) וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי: פ

(יז) וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים:

(יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ:

(יט) אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ:

(כ) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹוהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם:

אחזיה

בספר מלכים ב' פרק א, מסופר שאחזיה בן אחאב נפל "בעד השבכה" ונעשה חולה מכך. הוא שלח את עבדיו לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון אם יחיה מחוליו. ה' שלח את אליהו לומר לו שהואיל ודרש בבעל זבוב במקום בה' אלוהי ישראל, לכן ימות מחוליו:

(ב) וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:

(ג) וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי: קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם – הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹוהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן:

(ד) וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה' הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה

נבואות ישעיהו על הדורשים באובות

בתחילת פרק ח בספר ישעיהו, מנבא הנביא שממלכת ישראל עתידה לגלות, וממלכת יהודה תיפגע ברובה. בהמשך הפרק מזהיר ישעיהו את העם שלא ישעו לדברי האומרים להם לדרוש באובות ובידעונים אם יגלו או לו, בטענה ש"עם אל אלוהיו ידרוש בעד החיים אל המתים", כי כל דברי האומרים כן אין להם שחר:

(יט) וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים:

(כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר:

בפרק יט מנבא ישעיהו שה' עתיד לגרום למצרים להסתכסך בינם לבין עצמם, כך שכבר לא תהיינה להם עצות ומחשבות חכמה כיצד להיחלץ מצרתם, ואז בצר להם יפנו אל האובות והידעונים שיורו להם מה לעשות:

(א) מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ:

(ב) וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה:

(ג) וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ, וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים.

נבואת ירמיהו על הבוטחים בקוסמים אשר אומרים למרוד במלך בבל

בספר ירמיהו פרק כז, מנבא ירמיהו שהגויים שייכנעו בפני מלך בבל – ייטב להם, ואלה שימרדו בו – יגלו ויאבדו מאדמתם. הנביא מזהיר את ממלכת יהודה לבל יתפתו לשמוע אל דברי הקוסמים, החולמים, המעוננים והמכשפים אשר מורים להם למרוד במלך בבל ולא לעובדו, "כי שקר הם ניבאים לכם":

(ח) וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל הַגּוֹי הַהוּא, נְאֻם ה', עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ:

(ט) וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל:

(י) כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם, לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם:

(יא) וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדוֹ – וְהִנַּחְתִּיו עַל אַדְמָתוֹ נְאֻם ה', וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ.

אזהרת ירמיהו שלא להאמין לקוסמים האומרים שישובו במהרה מבבל

כיוצא בזה מסופר בהמשך הספר (כט), שירמיהו שלח ספר אל "יתר זקני הגולה ואל הכהנים ואל הנביאים ואל כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלים בבלה", ובו נכתב שאין להם להקשיב לנביאים ולקוסמים אשר אומרים להם שעוד מעט ישובו לארץ, אלא עליהם לדעת שלא ישובו לארץ לפני מלאת לבבל שבעים שנה, ולכן עליהם לקבוע את מושבם לעת עתה בבבל, ולשאת שם נשים ולהוליד ילדים ולבנות בתים ולנטוע גנים וכו', ואז יהיה להם טוב שם באותה תקופה:

(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה:

(ב) אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם:

(ג) בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה לֵאמֹר: ס

(ד) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה:

(ה) בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן:

(ו) קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ:

(ז) וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם: פ

(ח) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל אַל יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים:

(ט) כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם ה': ס

(י) כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:

אולי יעניין אותך

revivim1092

ארבע כוסות של חירות ושמחת הגאולה

חכמים תיקנו לשתות ארבע כוסות על סדר ההגדה, כדי שהשמחה והחגיגיות ילוו את כל שלביו של ליל הסדר • גם בימים שעם ישראל היה שרוי בגלות, המשיכו יהודים לשתות ארבע כוסות, כדי לבטא את האמונה בגאולה • שיעור כל אחת מארבע הכוסות הוא לכל הפחות רביעית הלוג • מי שאפילו מעט יין קשה לו, יכול לקיים בדיעבד את המצווה במיץ ענבים
דילוג לתוכן