חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יזכור להורה שאינו יהודי

האם אומרים יזכור על הורה שאינו יהודי

הדבר נתון לבחירתו של הבן, אם מרגיש צורך בכך – יאמר.

אביא לך את שאר דיני אבלות שנאמרו לגבי גר, כפי שמובאים בספר 'קיצור הלכה' שיצא כעת לאור, המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד. וכך מובא שם בהלכות גיור:

אבלות

ו. מכיוון שכל המתגייר נחשב כנולד מחדש, אין קשרי המשפחה הקודמים של הגרים מחייבים אותם להתאבל זה על זה. אמנם למעשה ראוי לגר לכבד את הקרובים לו מדרגה ראשונה שהתגיירו, ולקיים עליהם את כל מנהגי האבלות (קריעה, שבעה, שלושים, שנה, ו'קדיש יתום'). ואף אם קרוביו לא התגיירו, מותר לו להתאבל עליהם כפי המקובל אצלם, ואם ירצה לשבת עליהם שבעה כמנהג ישראל – רשאי, ונכון שיאמר על הוריו הנוכרים 'קדיש יתום' לעילוי נשמתם.

ז. כאשר הגר מתאבל על קרוביו שהתגיירו, יקיים את התפילות בביתו בימי השבעה כפי המקובל בבית אבלים בלא לשנות. אמנם כיוון שלא חל עליו דין 'אונן', אינו פטור מהמצוות עד שעת הקבורה, וביום הראשון של השבעה עליו להניח תפילין. ואם אינו רוצה שידעו שהוא גר, וחושש שאם יראו שמניח תפילין יבינו שהוא גר, יניח בצנעה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 12:45:46

שהחיינו בספירת העומר

היי, המאור הקטן אומר שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר כי אין הנאה וזה זכר לחרבן בית המקדש, זה מדובר רק על ימינו, נכון? ספירת העומר מראשיתה היא משהו חיובי, בהמשך לזה: כשיבנה בית המקדש, נברך שהחיינו על ספירת העומר?

מתחילת הדברים חשבתי שאתה שואל האם מברכים שהחיינו בספירת העומר על דברים חדשים שקונים – התשובה לזה היא – כן, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מסוף הדברים אני מבין שאתה שואל האם נברך שהחיינו על הספירה כשיבנה בית המקדש – לפי רוב הפרשנים התשובה היא – לא. בפניני הלכה זמנים ב, 2 מובא כך: כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו רדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת רשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם רז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 05:32:01

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

פסח

האם מותר להתגלח בחול המועד?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת:

יז. ייפוי הגוף שרגילים לעשות כל שבוע או שבועיים בכלל צורכי הגוף המותרים בחול המועד, כגון איפור וסידור שיער מקצועי, סידור השפם וגזירת ציפורניים. וכן מי שהתגלח לפני החג ורגיל להתגלח כל יום או כל כמה ימים, מצווה שיתגלח גם בחול המועד אם אין בזה פגיעה בכבוד אביו שנוהג להחמיר.

יח. אסרו חכמים לספר את שיער הראש או הזקן, כדי שייכנסו למועד באופן מכובד. ואלו מותרים להסתפר: אדם שבשום אופן לא היה יכול להסתפר לפני החג. הנצרך להסתפר בגלל פצעים שבראשו. קטן ששיערו המגודל גורם לו צער. קטן שרוצים לספרו בפעם הראשונה ('חלקה').

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:09:21

קטניות האשכנזים

שלום, האם יש דרך להצדיק אכילת קטניות בפסח על ידי אשכנזים? – אשתי ספרדית והיא ממש רוצה לאכול קטניות בפסח. נוסף על כך, כל כך הרבה מאכלים כוללים קטניות במיוחד בארץ. אחרון אחרון חביב, יש הרבה אשכנזים הן בארץ והן בחו"ל שכבר אוכלים קטניות בפסח. למה הרבנים מסרבים להתיר אכילת קטניות על ידי אשכנזים לאור המצב הזה? תודה על העזרה. מועדים לשחמה ברנדון

עוד לא זכינו שיבטלו את מנהג הקטניות, ואשכנזים שאוכלים קטניות הם לא בסדר, ולא קובעים הלכה לפי אנשים שלא מקיימים אותה כראוי. לכן גם אישה של אשכנזי צריכה לשמור על מנהג זה, אמנם כל זה לגבי קטניות ממש. אבל יש כמה וכמה קולות שנאמרו בקטניות. אביא לך את סיכום הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

ט – מנהג איסור קטניות

מנהג אשכנז

א. אף שרק מאכל שנוצר מחמשת מיני דגן בכלל חמץ שאסרה התורה, נוהגים כל יוצאי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, שמא מעורב בהם מיני דגן, וגם מחשש שיהיו אנשים שיטעו בינם לבין מיני דגן.

מנהג ספרד

ב. רוב יוצאי ספרד אוכלים קטניות בפסח לאחר בדיקה מדוקדקת ממיני דגן, או שקונים אותם באריזה שיש עליה השגחה מיוחדת לפסח. ויש נוהגים להחמיר באורז ובחלק ממיני הקטניות, מפני שלפעמים מוצאים בהם מיני דגן גם לאחר ברירתם (איזמיר, מרוקו, בגדאד), וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.

בני זוג מעדות שונות

ג. בני זוג שאחד מהם ממשפחה שנוהגת איסור קטניות, והשני ממשפחה שאוכלת קטניות, האישה צריכה לילך אחר מנהג בעלה, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים. נפטר הבעל ויש לה ממנו בן או בת, תמשיך במנהגיו עד שתתחתן שוב. ואם אין לה ממנו ילד, תחזור למנהג בית אביה.

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 22:19:57

יש לך שאלה?

מה לומדים מדין אשת יפת תואר? | פרשת כי תצא

אחת הפרשיות התמוהות ביותר בתורה היא פרשת אשת יפר תואר, וכך אומרת התורה:

" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה, וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ".

והדברים תמוהים, ברמת המוסריות הבסיסית, לקחת אישה, שבויית מלחמה, ולהכריחה להיות אשתו? ומה מוביל את ההחלטה הזאת? חשק, תאווה, יצר המין – זהו הבית שאנו רוצים שיבנה בישראל, זו המוסריות של חיילנו?

מו"ר הגר"א מלמד, בפניני הלכה העם והארץ, מתייחס לשאלה זו, ודבר ראשון מסביר את המנהג והרקע:

"כדי להבין את המצווה צריך לבאר תחילה שבימי קדם היו המנצחים עושים במנוצחים כל מה שרצו. כל סוג של התעללות נחשב כשר מבחינה חוקית ומוסרית. הנופלים בשבי נחשבו כרכושם של המנצחים. רבים מהם נהרגו תוך התעללות פומבית…

נוהג הרווח היה שאחוז ניכר מהגברים נהרגו והנותרים נמכרו לעבדים. לנשים הצעירות והיפות הייתה ‘פריבילגיה’, אותן לא הרגו אלא בתחילה היו החיילים אונסים אותן כחפצם, וכשמאסו בהן השליכון לקובה של זונות או מכרון לשפחות ופילגשים. כך נהגו הכל לעשות, ולכן היה מקובל אצל העמים, שכאשר הבינו שתבוסתם קרובה, היו הנשים מקשטות את עצמן כדי שימצאו חן בעיני החיילים המנצחים ויצילו בכך את נפשן. ותקווה קטנה הייתה בלב, אולי אחד מחיילי האויב יחשוק בה ויגן עליה כי ירצה שתשמש לו כפילגש. ואם תזכה ללדת לו ילד, מן הסתם יפרנס אותה ולא תמות מרעב. גם ההורים עזרו לבנותיהן להתקשט, כי זה היה הסיכוי היחיד להצלת בתן, ואולי באופן זה ימשיך זרעם להתקיים בעולם. שכן את חסרי התועלת היו בדרך כלל הורגים, כדי למעט בפיות שצריכים להאכיל, שהרי פעמים רבות המלחמות היו על אמצעי מחייה, ולכן אחת המטרות הייתה להרוג את המנוצחים ולרשת את שדותיהם."

אמנם המצב הלך והשתפר עם השנים, אך ממשיך הרב וכותב: "…עד תום מלחמת העולם השנייה היה מקובל שלאחר סיום כיבוש עיר, למשך שלושה ימים החוק הסתיר מעט את פניו, כדי שהחיילים יוכלו לבזוז ולאנוס נשים כחפצם, ובתנאי שלא יגזימו באכזריות יתר. לאחר שלושה ימים החלו לאכוף את חוקי המלחמה נגד ביזה, אונס ורצח. רק בשנת 1949 הוסכם על אמנת ז’נבה הרביעית, הקובעת הגנה לאוכלוסייה אזרחית בעת מלחמה".

אלא שגם אחרי הדברים הללו, עולה הזעקה, זה לא מוסרי, אם כל העמים נוהגים בצורה ברברית ומרושעת זה לא מתיר לנו לעשות זאת.

לכן ממשיך הרב ומפרט את דיני אשת יפת תואר, שאחריהם התמונה נראית יותר טובה:

"לכתחילה צריך היה החייל לגדור את עצמו מכל מחשבה זרה. ואם למרות זאת חשק באחת השבויות, התירה לו התורה לבוא אליה פעם אחת בתנאי שיעשה זאת מתוך התחייבות לשאתה אח”כ לאשה אם תרצה. ויש מהחכמים שסוברים שאסור היה לו לבוא אליה אפילו פעם אחת, אלא רק לקחתה עמו, ורק אם תסכים להתגייר יהיה מותר לו לשאתה לאשה, ומסתבר שזו הייתה ההדרכה לכתחילה. אולם במצב של דיעבד, נפסק להלכה שמותר לחייל לבוא אליה פעם אחת בתנאים האמורים."

והרב ממשיך לפרט עוד ועוד כללים שהבינו חכמים בדין זה:

  • ההיתר לבוא אל האשה הוא רק בסערת הקרב בעת לקיחתה ממקומה אל השבי, אבל לאחר שכבר נלקחה בשבי, אסור לאף חייל לגעת בשום שבויה.
  • מותר לחייל לקחת רק אשה אחת ולא יותר.
  • אסור לו לקחת אשה לאחיו או למישהו אחר, אלא רק למי שחשק באשה אחת מסוימת מותר לקחתה לעצמו.
  • אם אחר חודש החליט שהוא אינו רוצה בה, נמצא שבכך שבא עליה בראשונה עינה אותה, וכדי לפצותה עליו לשחררה לחופשי.

לאחר הבנת הלכות אלו, קל יותר להבין את הדין, אלא שעדיין יש קושי. הביאה הראשונה, ביאת התאווה, עדיין כואבת וקשה, ברמה המוסרית והאנושית.

לכן מוסיף הרב וכותב:

"כיוון שדין זה הוא למצב של בדיעבד, כדי למנוע מצב חמור יותר, כיום שניתן לאכוף על חיילי ישראל את האיסור לפגוע באוכלוסייה הכבושה, בטל ההיתר של אשת יפת תואר".

אלא שעדיין אחרי כל זה ישנה שאלה, מה באה התורה ללמדנו בדין זה? הרי כל התורה היא נצחית ועקרונותיה נצחיים, אז מה הלימוד שיש כאן?

ונראה לי שפרשת אשת יפת תואר, כגודל התימהון שהיא מעוררת, כך גודל הלימוד שהיא מלמדת אותנו בדרכי ההתמודדות עם יצר הרע.

 

וננסה לכתוב את העקרונות בקצרה:

א. העיקרון הראשון שכאשר באים לעקור תופעה מורכבת ובעייתית מן הכלל או הפרט, לעיתים אי אפשר באופן מיידי להכחידה, אלא, יש צורך לראות באופן הדרגתי איך לצאת ממנה. יש מצבים שבהם שלילה מוחלטת של התאווה היא לא ריאלית, ואז יש לחשוב היטב איך להקטין ולצמצם.

כמו שכותב הרב:

"יסוד גדול למדנו מדין אשת יפת תואר. אין מן החוכמה לצעוק שדבר מסוים פסול. צריך לדעת כיצד לתקנו על ידי נטיעת יסודות הטוב בתוך המציאות הקשה, האכזרית והמסובכת".

  • ב. העיקרון השני הוא עיקרון ההשהייה. התאווה והחשק הם תוצאה של התלהבות רגעית, הבעיה הגדולה של בעל התאווה שהוא לא מצליח להמתין, לשקול את כל הצדדים ולפעול בצורה הגיונית ומבוקרת. ההמתנה חודש ימים, בהם הוא רואה אותה בבכיה ובניוולה, בע"ז שלה, ובגעגועיה למשפחתה – בכוחה לצנן את התאווה והחשק הפסול.
  • ג. התורה גם מרמזת על התוצאות הרות האסון מחיבור עם אשה זו, שסופה להיות אשה שנואה ובנה סורר ומורה. ככל שמתבוננים יותר על התוצאות הרות האסון, מתבוננים על הטווח הרחב – כך ההחלטות יהיו יותר מושכלות, טובות ונכונות.
  • ד. הדבר האחרון הוא שבסופו של דבר התורה מאפשרת לאדם לקחתה, כי לעיתים בתוך החשק והתאווה מסתתר רצון טוב ונכון, כדברי האור חיים הקדוש על פרשייה זו, וברגע שמשתהים ומתבוננים נמצא מה היסוד הטוב שמסתתר בתאווה אם הוא קיים, ואם לא, יתגבר האדם על יצריו וישלחה מביתו.

נמצאים אנו בחודש התשובה, ועקרונות אלו יכולים לסייע בידינו, להתקדם ולהשתפר. לדעת להתקדם לאט לאט, אפילו שלא נצליח לנצח בכל המלחמה, להשתהות ולהתבונן, לראות טווח ארוך, כל העקרונות הללו יסייעו בידינו, לשוב אל ה'.

יהי רצון שנצליח, להתקדם ולשוב בתשובה שלימה!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן