בפרשת השבוע אנו רואים את יצחק ורבקה עומדים יחד לתפילה:
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו"
אנו מוצאים שיצחק מתפלל נוכח אשתו, כפי שכותבים חז"ל:
"לנכח אשתו – מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן אמר לפני הקב"ה רבש"ע כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזאת אף היא אמרה כן… לנכח אשתו – על אשתו לא נאמר אלא לנכח אשתו ששניהם עקורים היו…"
יצחק מתפלל לזכות לזרע, אבל הוא מתפלל לנוכח אשתו, הוא לא רוצה ילדים, אלא הוא רוצה ילדים מרבקה.
בחסידות מציינים שלמרות שגם יצחק היה עקר, הוא מתפלל על אשתו, יותר כואב לו צערה מאשר צערו, הוא מקדים את התפילה עליה, לתפילה על עצמו – יותר חשוב לו שהיא תזכה לזרע, מאשר שהוא יזכה.
הזוגיות הזאת, המסירות והנאמנות הזאת, היא דבר מופלא, אנו מייחלים לכך שהקשר ביננו לבין הקב"ה יהיה כקשר בין יצחק לרבקה, קשר שבו כל אחד חשוב לו יותר מחברו, אנו רוצים שקידוש שמו יתברך, יהיה הדבר החשוב לנו ביותר, כבוד ה' יהיה יקר וחשוב בעיננו הרבה מעבר לכבודינו.
לכן כל שבת אנו מרמזים על התפילה המופלאה של יצחק ורבקה:
| בְּפִי | יְשָׁרִים | תִּתְרוֹמָם |
| ּובְשִׂפְתֵי | צַדִּיקִים | תִּתְבָּרַךְ |
| ובִלְשׁוֹן | חֲסִידִים | תִּתְקַדָּשׁ |
| וּבְקֶרֶב | קְדוֹשִׁים | תִּתְהַלָּל |
יצחק עומד מול רבקה, רואה את צערה, את רצונה, את כאבה ועקרותה, ומתפלל מעומק ליבו, תן לי בנים ממנה.
הקב"ה רוצה לקדש את שמו בעולם, אבל הוא רוצה לעשות זאת דרך עמו אהובו, עמו בחירו, עם ישראל.
יצחק הוא האב היחיד שיש לו אשה אחת ויחידה, הוא מבין את האהבה המוחלטת, אולי זה מסביר לנו את הגמרא המופלאה במסכת שבת:
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: 'כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך' – לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: ריבונו של עולם – ימחו על קדושת שמך.
אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו.
אמר ליה: בניך חטאו. – אמר לפניו: ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך.
אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם ובני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו – פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא – פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא – פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו – פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי – הא קריבית נפשי קמך.
פתחו ואמרו: 'כי אתה אבינו' – אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי – קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים 'אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'."
יצחק אבינו מבין שאין תחליף, אין תחליף לעם ישראל, זו אהבה מוחלטת, גמורה, אין-סופית.
בדורנו אנו כל כך זקוקים לאהבה השלימה הזאת, לאהבה הגדולה והמופלאה הזאת, לזכות להיות לנוכח אשתו, לראות אחד את השני, את הרצונות, את הקשיים, את הכאבים, לדעת להתפלל אחד בשביל השני.
יהי רצון שנזכה להעמיק את הזוגיות, להעמיק את האהבה, אהבת איש ואשתו, אהבת הורים וילדיהם, אהבת ה' ועם ישראל, שנזכה להתפלל אחד על השני מתוך ראיה של השני.
