ברוך דיין האמת – הרב נדב אטרה נפטר

ההספד של הרב מלמד בלוויה

למרות מחלתו הקשה והמייסרת, הרב נדב מאוד רצה לחיות ולהמשיך לספר מעשי ה'. גם כשיידע שהמחלה התפשטה בגופו, וייסוריו גברו, עד שנזקק לתרופות חזקות במיוחד לשיכוך כאבים, לא אמר נואש ודבק בחיים. לבסוף יסוריו גברו מאוד וכמעט ולא הצליח לנשום, עד שהתפייס והסכים לעבור לעולם הנשמות.

הוא חשש שילדיו יזכרו אותו חלש חולה ומסכן, ועל כן ניסה בכל יכולתו להתחזק למענם כדי שדמותו תיזכר לפניהם כאבא שעומד על רגליו ותומך בהם ומעודדם. – אז הם יוכלו לזכור שבנוסף לכך שזכה לשרת בצה"ל כחייל קרבי, ובנוסף לכך שזכה לבנות את הארץ וללמוד תורה בשקידה וללמד תורה ואנגלית, בנוסף לכך, גם היה גיבור בדרך ההתמודדות שלו עם המחלה.

לילות רבים סבל כאבים קשים, אולם במשך שעות התאפק שלא להיאנח כדי שלא העיר את אשתו, כדי שלא תצטער, וכדי שתוכל לישון, שיהיה לה כוח להמשיך לגדל את הילדים ולהתמיד בעבודתה בבית המרקחת. פעמים שייסוריו וחולשתו גברו עליו עד שלא היה לו כוח לקום ליטול כדורים לשיכוך הכאבים, אבל כפי שסיפר לי, הניסיון הגדול מבחינתו היה להתאפק ולבלום את עצמו שלא להיאנח, כדי שאסתי תוכל להמשיך לישון.

כשנאלץ בעקבות מחלתו להפסיק במלאכת ההוראה, וראה שהעול הנפשי והמעשי על אשתו הולך וגובר, ביקש ככל יכולתו לעזור, ועד לא מזמן, לעיתים תוך הסתרת כאביו, היה לוקח את ילדיו לגן ולמעון וצוהל איתם לקראת כל דבר יפה שראו בדרך.

כשהבין שעול גידול הילדים נעשה כבד על אשתו, ביקש שתלמד אותו כיצד לבשל, עד שנטל על עצמו את האחריות לבישולי השבת.

כשביקשתי לבקרו, התעקש ובא אלי לחדרי. וכמו תמיד למרות הייסורים, התחזק באמונה ושמחה, וכמו תמיד, במרץ והתלהבות, התנצל על הצער שמחלתו גורמת.

תמיד אהב ללמוד תורה, גם בימי מחלתו, כשכל גופו כאב, התאזר בגבורה ועלה לישיבה ללמוד, ולא הסתפק בלימוד רגיל אלא למד הלכה בעיון כדי להמשיך במבחני הרבנות. בענווה הוא אמר לי, שממילא אין לו כוח לקום אפילו לשירותים, אז הוא כבר נשאר ללמוד כמה שעות רצוף.

בלב טוב שמח תמיד לעזור לחברים, ושמח לראות בטובתם. אהב את תלמידיו ושמח בהצלחתם. וגם כשלא הצליחו, אהבם ופייסם ועודדם.

שמח היה לרוץ ולהזדרז לכל דבר של מצווה, ובמיוחד שמח לקחת חלק בישוב הארץ בקו הראשון של ההתיישבות בהר ברכה, ובכל פרויקט של בנייה חפץ להיות שותף, כך קנה יחד עם אשתו את הבית שבו משפחתו גרה, ועוד הספיק לקנות דירה מרווחת בפרויקט החדש. כאשר תמיד המטרה היתה כפולה, דאגה למשפחה ורצון להוסיף נדבך ליישוב הארץ.

השתדל מאוד שלא להטריח את חבריו לסייע לו, וגם בימים שמחלתו הכבידה עליו מאוד, כל עוד היה יכול בשארית כוחותיו להתנהל בתחבורה ציבורית, למרות שחבריו הציעו להסיעו, העדיף לנסוע בכוחות עצמו.

המחלה, כך אמר לי בצער, קטעה את כל התוכניות. יחד עם אשתו הוא חלם על הקמת משפחה גדולה, והמסירות של אשתו ושלו למען הילדים והרחבת המשפחה היתה גדולה כל כך, עד שלא שם לב שכבר זכה להקים משפחה גדולה מאוד.

כשהרגיש שימיו ספורים, החליט לכתוב לתושבי הישוב מכתב, ותוך שהוא מזיל דמעות רבות כתב את הדברים הללו:

"תודה רבה רבה כפול מיליון על כל מה שנתתם לי. קיבלתי מכם המון. אי אפשר לתאר. למדתי מכם מה זה לאהוב בן אדם למרות שהוא כבר לא נראה משהו… (כלומר חולה וחלוש).

למדתי מה זו אהבת אמת. נתינה ללא גבול, ממש בכיתי שזכיתי לפגוש אנשים גדולים כאלה. איך נשות הישוב דאגו לאסתי, זה לא יאומן!

אוהב אתכם, ניסיתי להוסיף כמה שיותר שמחה בישוב. לצערי לא תמיד הצלחתי…

בעזרת ה' למעלה אהיה מליץ יושר על הישוב הנפלא והצדיק הזה, שהייתי אומר עליו שנהג כלפי כפי המשפט: "לא משאירים פצועים בשטח". הרגשתי את זה כל הזמן.

אוהב אתכם. הרגשתי שהישוב הוא לא כמו משפחה אלא הוא המשפחה שלנו… מתגעגע. על החתום: נדב

רוצים היינו לדעת למה ומדוע יקירנו הרב נדב שנהג בצדיקות, חסידות ותמימות, נסתלק לעולמו באמצע חייו, בגיל שלושים ושש. מדוע נגזר על אשתו היקרה, אסתי, להיות אלמנה. מדוע הילדים היקרים נעמי אורה, יהודה, אברהם, מרדכי, והתאומים חנה ויהושע, והתינוקת הקטנה ציפורה, יגדלו מעתה כיתומים בלא אב שילמדם וידריכם לקראת בת מצווה ובר מצווה, בלא אב שילווה אותם בדרכם לחופה.

נסתרות דרכי ה', ולמרות שאנחנו מאוד רוצים להבין את דרכי הנהגתו, לא הכל אנחנו מבינים, ואע"פ כן עלינו להתחזק באמונה שהוא יתברך היודע את כל התעלומות והנסתרות מנהל את עולמו כדי להביא את כולנו אל הטוב השלם.

יהי רצון שכל התפילות שאהובנו רבי נדב התפלל מתוך יסוריו על עם ישראל וגאולתו, על הגדלת התורה ועל ישוב הארץ, על אשתו ועל ילדיו יתקיימו, ונזכה לראות את אשתו היקרה אסתר מגדלת את כל ילדיהם לתורה ולמצוות, ומובילה את כולם לחופה, ורואה מהם נכדים ונינים. ובניין התורה, העם והארץ נתנחם (תהלים יד, ז): "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל".