סליחה, לא מצאנו את התוכן שרצית.
שאלות ששלחתם
א. לדעת הרב מלמד כל שימוש במכשיר חשמלי/דיגיטלי בשבת הוא איסור תורה, כפי שמובא בפרק על חשמל בשבת.
ב. דברי המשנה ברורה אמורים על מקרה חד פעמי שאין בו חשש שבעקבות ההנאה יבוא החילוני גם בשבת הבאה לעשות עבור חבירו את העבירה. כלומר הסיבה העקרית כאן לאסור היא משום 'מסייע לדבר עבירה', שהרי כל בעלי הערוצים מתעניינים מאוד בריינטינג שלהם, נמצא שמי שנהנה מדברים שצולמו בשבת, הרי שהוא שותף במידה מסוימת בעבירה והרי הוא כמחזיק ידי עוברי עבירה. לכן כתב הרב בסעיף שאתה מביא – "יהודי חילוני שרגיל לעשות מלאכה בשבת עבור אחרים, גם במוצאי שבת אסור לכל מי שעשה עבורם את המלאכה ליהנות ממלאכתו. כי רק כאשר המלאכה נעשית באקראי, מותר לאחרים ליהנות ממנה במוצאי שבת, שאין לחשוש שיבקשו מיהודי לחלל שבת כדי ליהנות ממלאכתו במוצאי שבת. אבל כאשר הוא רגיל בכך, אסור ליהנות ממלאכתו לעולם." וכן מוסבר בהערה 8.
אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
מלאכה שנעשית בשבת באופן קבוע
ח. יהודי חילוני שרגיל לעשות מלאכה בשבת עבור אחרים, אסור לכל מי שעשה עבורם את המלאכה ליהנות ממנה לעולם, כדי שלא לעודדו להמשיך לחלל שבת. לכן אסור לכל ישראל לאכול מאכלים שהכין טבח חילוני בשבת, וכן אסור לצפות במשחקי ספורט או דברים אחרים שצולמו בשבת על ידי יהודים.
2025-11-25 15:47:00
קודם כל כמובן שצריך לוודא שהבשר שאתה קונה בשופרסל כשר לפי רמת הכשרות של כל הדתיים. אני מעריך שלשם כך תצטרך לדבר עם המשגיח של המקום שממנו אתה מזמין כדי לוודא שאתה יכול לסמוך על כך שמה שהזמנת זה מה שקיבלת.
לגבי בשר שנתעלם מן העין, הבעיה רק עם שליח גוי – תשאל את המשגיח איך הם פותרים את בעיית בשר שנתעלם מן העין כשהשליח גוי, כלומר איך הם סוגרים את הבשר באופן שלא ניתן לזייף את הסגירה אם מישהו יפתח את הארגז.
כאשר הבשר מגיע אליכם, אין צורך לשמור עליו.
דין זה מבואר בפניני הלכה כשרות. אפשר לקרוא מהספרים דרך האתר.
אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
יד. כאשר שולחים מזון כשר בידי גוי, ויש חשש שיחליף אותו במזון לא כשר, יש לחתום את האריזה בסגירה מיוחדת שקשה לזייפה, כגון קשירה מיוחדת שתקשה על הפותח להחזירה לצורתה במדויק, או חותמת מיוחדת על נייר הדבק שסוגר את האריזה. כאשר החשש שיחליף אותו במזון שאיסורו מדברי חכמים, כחלב נוכרי – מספיק חותם אחד, וכאשר החשש מאיסור תורה, כגון בשר טרף – יש לחתום בשני חותמות.
טו. חותמת שקשה מאוד לזייפה, או חותמת שהמזייף אותה צפוי לעונש, נחשבות כשני חותמות. לכן כיום כל אריזת מאכל מקורית שסגורה היטב כפי שיצאה מהמפעל, נחשבת כשני חותמות. ולמרות זאת, נוהגים להדר ולחתום בשני חותמות דברים שהרווח לרמות בהם גדול, כגון בשר ויין (עי' לעיל כט, י-יא).
טז. כאשר אין תמריץ לגוי לרמות, כמו שליח מסעדה, סומכים על המסעדה הכשרה שהשליח מביא את המזון הכשר שהוזמן ממנה, אף שאין למזון חותם. קל וחומר כאשר המצב הוא שאם יחליף, יפוטר מעבודתו.
2025-11-25 13:37:12
אין הבדל עקרוני בין ההקפדה בארץ על כשרות לבין חו"ל. אני מבין שאת שואלת בגלל שבחו"ל את חוששת שלא תהיה לך כלל אפשרות אחרת מלבד חלב נוכרי. אז אם תרגישי שיש בדבר צורך משמעותי אפשר להקל, שכן מצד הדין מותר כיום לאכול חלב נוכרי עם כשרות, ודין אבקת חלב נוכרי יותר קל, ואעפ"כ רבים נוהגים להחמיר, לכן הדבר נתון לשיקול דעתכם.
עניין זה מבואר בפניני הלכה כשרות. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.
אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
ד. אסרו חכמים לישראל חלב שחלבו גוי, שמא עירב בחלב הטהור חלב טמא. ואפילו עשה ישראל מהחלב גבינה, והרי רק חלב טהור יכול להתגבן – הגבינה אסורה, שמא חלב טמא נותר כלחלוחית בגומות הגבינה וחריציה.
אמנם כאשר ישראל מפקח על הגוי בשעת החליבה שלא יערב חלב טמא – החלב כשר. ואין צריך שיראה את כל החליבה, אלא די שהגוי ידע שבכל רגע יכול הישראל להיכנס ולראותו, או לראותו בעזרת מצלמות שמותקנות במקום.
ה. כאשר אין שום חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור, החלב כשר אף בלא פיקוח ישראל. לכן חלב נוכרי של חברות אמינות ומפוקחות במדינות מתוקנות שבהן אסור לערב חלב אחר בחלב הפרה – החלב כשר.
בפועל גופי הכשרות בארץ ישראל מהדרים שלא לצרוך חלב נוכרי שלא היה עליו פיקוח ישיר של ישראל, אלא רק אבקת חלב נוכרי, מפני שיש לגביה טעם נוסף להקל. ובכשרות מהדרין חוששים לדעות המחמירות, ומקפידים שיהיה על החליבה פיקוח של ישראל, ומקפידים לא לקחת חלב מפרות שעברו ניתוחים שיש אומרים שמטריפים את הבהמה, ומקפידים לקחת חלב רק ממחלבות שומרות שבת (להלן, ט).
ו. בנוסף לאיסור חלב נוכרים, אסרו חכמים גם את גבינתם, שמא העמידו אותה על ידי עור קיבה של נבילה (עי' בפרק לד, טז. גבינה שהועמדה בעור קיבת בהמה כשרה, בדיעבד בטלה בשישים). לדעת רוב הפוסקים, כשם שפיקוח של ישראל מכשיר את החלב, כך הוא מכשיר את הגבינה. כמו כן, לדעת רבים אם החלב שממנו הוכנה הגבינה לא שייך לגוי, אלא לישראל ששכר את הגוי כפועל שיכין לו ממנו גבינה, כל זמן שברור שאין שום תערובת איסור בגבינה, הגבינה כשרה.
ז. איסור גבינת גויים כולל גם את כל סוגי הגבינות הרכות, כדוגמת גבינה לבנה ויוגורט, אף שאופן הכנתם שונה מהעמדת גבינה קשה, ואין הדרך כלל לעשותם באיסור. אמנם הרוצים להקל רשאים, וכך נוהגים חלק מגופי הכשרות בחוץ לארץ.
ח. לגבי חמאה הדין קל יותר, משום שכלל לא משתמשים בדבר אחר כדי להעמידה. לכן כל זמן שברור שאין בחמאה מרכיבים אסורים, היא מותרת. וכן נוהגים רוב גופי הכשרות. והמהדרים מדקדקים לקנות חמאה שישראל השגיח על מלאכת עשייתה.
2025-11-25 12:33:39
התשובה לשאלתך נמצאת בספר פניני הלכה ברכות. ניתן לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר.
השומע אדם מישראל מברך – חייב לענות אחריו 'אמן' (שו"ע רטו, ב, וראו להלן יב, ח). ומי שעונה 'אמן' בכוונה, מעלתו גדולה. אמרו חכמים (שבת קיט, ב): "כל העונה 'אמן' בכל כחו – פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיהו כו, ב): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים". ביארו שם בגמרא, שהכוונה במילת 'אמן' – 'אל מלך נאמן', היינו שבעניית 'אמן' יש ביטוי של אמונה בה'. ומי שלמרות החושך וההסתר שבעולם הזה, שומר אמונים לה' ועונה 'אמן' בכל כוחו, הרי שהוא דבק בה' באמת, ופותחים לו שערי גן עדן.
עיקר משמעות עניית 'אמן' 'בכל כוחו' – בכל כוח כוונתו. אולם יש חשיבות גם לענות בקול רם, שעל ידי כך כל כוחותיו שותפים בעניית ה'אמן'. ועוד, שהענייה בקול מעוררת את הכוונה, ומרבה קידוש השם בעולם. אבל לא יגביה העונה את קולו יותר מקולו של המברך (שו"ע קכד, יב). ואם הוא רוצה לעורר את השומעים לענות בקול, מותר לו להגביה את קולו מעט יותר מקולו של המברך (מ"ב מז).
אמרו חכמים (ברכות נג, ב): "גדול העונה 'אמן' יותר מן המברך". ואמנם זה שאמר את הברכה זוכה לקבל שכר תחילה, שבזכותו היה אפשר לענות 'אמן'. אבל מעלת העונה 'אמן' גבוהה ממעלת המברך, ולכן לבסוף שכרו גדול יותר. משום שהמברך אומר ברכה בדבר מסוים, ואילו העונה 'אמן' בכוונה, מתרומם מתוך כך אל כלל האמונה. (הדבר רמוז במילה 'אמן', שבגימטריא שלה יש שני שמות קדושים, הויה ואדנות, והם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. מחזור ויטרי קכו).
בנוסף לאמונה הכללית שבאה לידי ביטוי בעניית 'אמן', יש בה משמעות מפורטת, שאמת הוא מה שאמר המברך. שאם שמע, למשל את ברכת "המוציא לחם מן הארץ", יכוון בענייתו: אמת היא שה' מוציא את הלחם מן הארץ. וכשיש בברכה גם בקשה, כמו בברכת 'חונן הדעת' שבעמידה, יכוון: אמת שה' חונן הדעת, וגם: הלוואי שיחון אותנו בדעה (שו"ע קכד, ו, מ"ב כה).
עניית 'אמן' מבטאת את היחס של האדם לאמונה בה' יתברך, וכשהאמונה פגומה, היכולת שלנו לקלוט את החיים שה' משפיע לנו נפגמת. וזהו שאמר בן עזאי: "כל העונה אמן יתומה – יהיו בניו יתומים, חטופה – יתחטפו ימיו, קטופה – יתקטפו ימיו. וכל המאריך ב'אמן' – מאריכין לו ימיו ושנותיו" (ברכות מז, א).
לפיכך, לא יחטוף את ה'אמן', לאומרה לפני שהמברך סיים את הברכה. ולא יקטוף את ה'אמן', להבליע את אותיותיה או להפטירה בשפה רפה וקול חלש. ולא ירחיק את עניית ה'אמן' מסיום הברכה, שאז היא נקראת 'אמן-יתומה' (שו"ע קכד, ח).
אלא צריך לענות 'אמן' בקול נאה, ולא יאריך באמירתה וגם לא יקצר, אלא יענה כשיעור שאפשר לומר בו 'א-ל מלך נאמן' (שו"ע קכד, ח). ואף המברך צריך לכוון דעתו ל'אמן' שעונים אחריו (רמ"א קסז, ב).
2025-11-25 09:12:50
2025-11-24 15:27:33