פרשות נצבים-וילך וראש השנה – תשובה וחיים

השבוע אנו קוראים את פרשות נצבים ווילך, וכן נזכה השבוע להיכתב לטובה ולברכה בראש השנה.

ראש השנה

ההכנה הנצרכת לקראת ראש השנה מורכבת לאין ערוך יותר משאר החגים והמועדים (ואין כוונתי בשל היות ראש השנה מחובר עם שבת, דבר המצריך סעודות של חג ושבת שלושה ימים ברציפות), וזאת מפני שבשאר המועדים והחגים ההכנות הינם טכניות: בניית סוכה, קניית ארבעת המינים וכו', ואילו לקראת ראש השנה אין הכנות פיזיות, אלא ההכנה מתמקדת בלב וברצון. וכידוע, הכנות פנימיות יותר מורכבות ומסובכות מהכנות טכניות. (יש לציין שבזמן המקדש שבועות הוא אחד משלושת הרגלים ולכן גם לקראתו הייתה נצרכת הכנה רבה).

וניתן לומר יותר מכך, שבכל החגים והמועדים יש צורך להתכונן גם רוחנית, אך כיוון שישנה גם הכנה פיזית, טכנית, האדם עלול לחוש שבכך שהכין את הדברים הטכניים כבר יצא ידי חובת ההכנה הנדרשת, אך בראש השנה התורה רצתה שהאדם יתמקד אך ורק בהכנה הרוחנית והפנימית.

וההכנה הראשית שחז"ל מכוונים אותנו לעשות בימים אלה שלפני ראש השנה היא התשובה. ואכן, בפרשתנו, הנקראת תמיד בסמוך לראש השנה, התורה מדברת הרבה על התשובה.

תשובה – חזרה למקור

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך… ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים… ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך… ואתה תשוב ושמעת בקול ה'… כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב… כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך".

התורה מגלה לנו שתכלית כל המהלך הגדול, הופעת הברכה והקללה, העליות והירידות, הקרבה והריחוק, הינו התשובה- הרצון האלוקי הבסיסי שמונח בעצם בריאת העולם, (כמו שאומרים חז"ל שתשובה קדמה לעולם והיא יסודו של עולם), הוא שהעולם כולו ישוב ויהיה מחובר במקורו בקב"ה.

כל בריאת העולם לא נועדה אלא כדי שהעולם בבחירתו ישוב אל ה', וכך יתגלה ש'מלכותו בכל משלה'.
וכמובן, שאין הדומם, הצומח ובעלי החיים יכולים לשוב אל ה', שהרי אינם בעלי בחירה כלל, אלא כל הבריאה כולה מתקרבת לקב"ה בעקבות החלטותיו ומעשיו של האדם, ומי שמוביל את המין האנושי כולו לשוב אל ה', הוא עם ישראל, בנו בכורו ואהובו של הקב"ה.

והזמן הטוב ביותר לשוב למקור ולשורש, לבורא, ליוצר ולמחייה את הכל, הוא באותה נקודה בסיסית בה הקב"ה ברא את האדם- ראש השנה- בו אנו נזכרים שאין לנו קיום עצמי כלל אלא הקב"ה הוא הבורא והנותן לנו חיים בכל רגע ורגע.

שמונה פעמים מופיע השורש ש.ו.ב בפסוקים שלעיל, ללמדך שתכלית התשובה היא להגיע למדרגת השמונה, המדרגה שמעבר לעולם, המדרגה ממנה העולם מקבל את כל חייו (הספרה שש מרמזת על ששת הצדדים החומריים הקיימים במציאות, הספרה שבע היא הנקודה הפנימית שמחייה את ששת הצדדים, והספרה שמונה מרמזת על הדבר שמעל ומעבר לכל ושנותן חיים לכל).

התשובה קלה

מיד אח"כ התורה מדגישה את היכולת הפשוטה והקלה לעשות תשובה "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

הרמב"ן מפרש מצוות התשובה היא המצווה בה עוסקים פסוקים אלו. ופירושו של הרמב"ן מסתבר כיוון שבאופן פשוט הפסוקים מדברים על המצווה שהוזכרה אך קודם לכן- מצוות התשובה. אף על פי כן נראה שהתורה נקטה במילים 'המצווה הזאת' כדי להדגיש את גודלה וחשיבותה של מצוות התשובה. וכפי שרש"י מפרש בשם המדרש "לא בשמים היא"- שהרי אם הייתה בשמים היינו מוכרחים לטפס אחריה. "ולא מעבר לים היא"- שאם הייתה מעבר לים היינו צריכים לחצות אוקיינוסים כדי לקיימה. כי המצווה הזאת היא יסוד חיינו ומטרתם.

כל התקדמות וכל עלייה, כל תקווה וכל צפייה הינה תשובה.

רש"י אמנם חולק על הרמב"ן ומסביר ש"המצווה הזאת" הכוונה היא לתורה כולה, לתורה שבכתב ולתורה שבעל-פה. אולם נראה שאין כאן שני פירושים נפרדים אלא שני הסברים לאותו הדבר, שהרי התשובה איננה מצווה פרטית, אלא שבכל מצווה ומצווה ממצוות התורה האדם מחויב לעשות תשובה, להתקדם, לתקן ולעלות.

התשובה היא החיים

בפרשייה הבאה התורה מלמדת אותנו שהתשובה היא היא החיים, היכולת שלנו להתקדם ולתקן היא עצם החיים. אדם חי הוא אדם שפועל להתקדם בלא הרף. ולכן כבר בפרשת התשובה התורה אומרת שההתקדמות וההתעלות הם "למען חייך" ומיד לאחר מכן התורה אומרת "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב… וחיית ורבית… החיים והמוות נתתי לפניך… ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך… כי הוא חייך ואורך ימיך".

שבע פעמים מופיע הקריאה לחיים (אם נצרף את 'למען חייך' שנכתב בפרשיית התשובה). כלומר, מתוך התשובה שהיא ההתחברות לדבר שמעבר לאדם ומעבר לעולם, יזכה האדם להשיג את החיים בתוך העולם, הן בעולם הזה והן בעולם הבא. שהרי המספר שבע רומז על הנקודה הפנימית שמחייה את האדם.

מעניין מאוד לשים לב לדברי הפסוק "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". המפרשים התקשו בכפילות שבפסוק. ונראה להסביר ש'ובחרת בתשובה' שהיא החיים האמיתיים, ואז גם תזכה לחיים גשמיים מלאים באושר ועונג, שמחה וחיוניות.

יהי רצון שנזכה בימים אלו לתשובה מלאת חיים ושהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של התקדמות והתעלות עצומה, של המשך שיבתנו השלמה אל הקב"ה, תורתו, ארצו ועמו.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן