האם מותר לאשה להתפלל מול ערווה של עצמה, שרגילה לכסות?
יש לחלק בין ברכות לתפילת עמידה ובין מקום הערווה עצמו לשאר מקומות המכוסים:
ברכות – לכתחילה נכון לברך את כל הברכות ובפרט את ברכת המזון בלבוש סביר, אמנם מצד הדין כל שערוותה מכוסה, אפילו יושבת על הרצפה ערומה, כיוון שמקום הערווה מכוסה – מותר לברך.
תפילת עמידה – צריכה להיות לבושה לפחות באופן שאם מישהו ידפוק בדלת, תפתח לו כך, כמבואר בפניני הלכה תפילת נשים פרק י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. אביא כך את הנוגע לענייננו מסעיפים ג-ד:
"ושלא כדין שאר הדברים שבקדושה דין התפילה. שבכל שאר הדברים שבקדושה, כדוגמת ברכות וקריאת שמע, כל זמן שהאדם מכסה את ערוותו, הרי הוא רשאי לאומרם (שו"ע או"ח עד, ו). אבל בתפילה הדין שונה, שהואיל והאדם עומד לפני המלך ברוך הוא, עליו להתלבש באופן מכובד (שו"ע צא, א). ולגבי נשים, כל זמן שהבגדים צנועים על פי גדרי ההלכה, הרי הם כשרים לתפילה. לכתחילה, יהדר אדם ללבוש בגדים נאים, שלא יהיה כבוד שמים פחות מכבוד בשר ודם. וכאשר קשה להחליף את הבגדים, אפשר להתפלל בבגדים רגילים, והעיקר שלא יהיו בזויים. לכן מי שעוסקת בעבודות ביתה ומטפלת בילדיה ואין לה פנאי להתלבש לקראת התפילה, רשאית להתפלל בבגדיה הרגילים או בחלוק נאה שבו היא הולכת בביתה, שכל זמן שאין היא מתביישת לפתוח בבגדים אלו את דלת ביתה – אין הם נחשבים בזויים אצלה. אין להתפלל בכתונת שינה (פיג'מה) (מ"ב צא, יא). אבל לחולה מותר להתפלל בכתונת שינה, מפני שמקובל שזהו לבושו של חולה גם בעת שאנשים מכובדים באים לבקרו."