תפילה בעמידה ולא בישיבה אל מול תפילה בזמן אל מול

הכי טוב להתפלל בנסיעה עד תפילת עמידה, וכשאתה מגיעה אז להתפלל ישר תפילת עמידה כמה דקות. אם אין הדבר אפשרי, אתה צודק, שכן ההלכה היא שכל זמן שיש אפשרות לומר את קריאת שמע וברכותיה אחר זמן 'משיכיר', גם אם יצטרך לשם כך להתפלל שמונה עשרה בהליכה או בישיבה, או להתפלל שמונה עשרה בעלות השחר ולא להסמיך גאולה לתפילה, לא יאמר את קריאת שמע וברכותיה לפני 'משיכיר'. אביא לך את קיצור ההלכות הנוגעות למי שנאלץ לצאת מוקדם (על פי פניני הלכה): לכתחילה תחילת זמן קריאת שמע וברכותיה הוא 'משיכיר', וזמן תפילת עמידה מ'הנץ החמה'. ובדיעבד שאמרם משעלה השחר – יצא. הנאלץ להקדים את תפילתו, יכול להתפלל לפני זמן 'משיכיר' עד סיום פסוקי דזמרה בלי טלית ותפילין, וכשיסיים את ברכת 'ישתבח' ימתין לזמן 'משיכיר', ואז יניח טלית ותפילין בברכה, וימשיך בתפילתו. בשעת הדחק כשנצרך כבר בעלות השחר להתחיל את ברכות קריאת שמע, יאמר לפני כן את ברכות השחר ופסוקי דזמרה, יניח טלית ותפילין סמוך לעלות השחר ללא ברכה, ולאחר תפילת עמידה, כשיגיע זמן 'משיכיר', ימשמש בהם ויברך. למנהג יוצאי אשכנז לכתחילה לא יאמר את ברכת 'יוצר המאורות' לפני זמן 'משיכיר', אלא ידחה את אמירתה לאחר התפילה. כל זמן שיש אפשרות לומר את קריאת שמע וברכותיה אחר זמן 'משיכיר', גם אם יצטרך לשם כך להתפלל שמונה עשרה בהליכה או בישיבה, או להתפלל שמונה עשרה בעלות השחר ולא להסמיך גאולה לתפילה, לא יאמר את קריאת שמע וברכותיה לפני 'משיכיר'. המהודר ביותר הוא להתחיל את תפילת שמונה עשרה כשהחמה מתחילה להיראות ('ותיקין'). אבל כיום שרוב האנשים רגילים ללכת לישון מאוחר, והקימה המוקדמת תגרום להם לעייפות בלימוד או בעבודה, ההידור החשוב הוא להקדים ולהגיע לבית הכנסת לפני תחילת התפילה.