תפילה

מותר לאחר ברכת השחר לעשות מלאכות נצרכות ולאכול מה שנצרך כדי שלא להיות רעבה, כפי שמובא בפניני הלכה תפילת נשים פרק ח (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

ט – אכילה בבית לתלמידות שמתפללות בבית הספר

נערות שרגילות להתפלל שחרית בבית הספר, ואם לא יאכלו לפני כן בבית, תהיינה רעבות והדבר עלול להזיק לבריאותן או שיפגע ביכולתן להתרכז בתפילה ובלימודים, רשאיות לאכול ולשתות בבית לפני התפילה. אם תספיק להן אכילת ארעי בלא לחם, עדיף שיאכלו אכילת ארעי, ובהפסקה הראשונה יוכלו ליטול ידיים ולאכול לחם. ואין לטעון כי עדיף שיתפללו שחרית בבית, מפני שקביעות התפילה בבית הספר מחנכת את התלמידות ומבססת את מעמדה של התפילה. אולם נכון שיברכו את ברכות השחר והתורה לפני האכילה והשתייה.[1] קטנים שעוד לא הגיעו לגיל מצוות, שתים עשרה שנה לבנות ושלוש עשרה שנה לבנים, רשאים לאכול לפני התפילה, שכל מה שמחנכים את הקטנים שלא לאכול מאכלים אסורים הוא כאשר המאכל אסור מצד עצמו, מפני שאינו כשר. אבל כאשר תקנו חכמים סייג שלא לאכול לפני התפילה או לפני הקידוש, כיוון שאין במאכלים עצמם איסור, אין הקטנים חייבים בסייג זה. ואמנם לכתחילה ראוי שלא יאכלו לפני התפילה, אבל כשיש צורך רשאים לאכול (מ"ב קו, ה; יבי"א ח"ד יב, טו; וע' בכה"ח קו, יא). [1]. לבנים שעברו בר מצווה קשה יותר להקל בזה, מפני שחובת התפילה לגביהם ברורה. אולם לגבי נשים, חיוב תפילת שחרית אינו מוחלט, שכן יש אומרים שחייבות בתפילה אחת ביום בלבד, ויכולות לצאת בתפילת מנחה, ויש אומרים שיכולות לצאת בברכות השחר והתורה, כפי שנתבאר לעיל ב, ג-ה, וממילא גם האיסורים שלפני תפילת שחרית אינם מוחלטים, ולכן בשעת הצורך אפשר להקל לאכול לפני התפילה. וכעין זה כתבו באג"מ ח"ד קא, ב, ובהליכות שלמה ב, ד. ובספר הליכות בת ישראל ב, הערה י, ציטט מכתב מהגרש"ז אויערבאך, שהיקל לבנות סמינרים לאכול בביתן קודם הליכתן לבית הספר. והוסיף שצריכות לפני אכילתן לומר תפילה קצרה (וכתבתי לצאת בברכות השחר והתורה שממילא חייבות). והוסיף שטוב שגם יקבלו על עצמן עול מלכות שמים באמירת "שמע ישראל".