בס"ד
בפרק על ברכה ראשונה, מבואר הדין של שינוי מקום, ויש את ההערה הזאת:
[8]. למדנו לעיל ג, יא, שנחלקו אמוראים וראשונים, אם יציאה ממקומו במאכלים הטעונים ברכה אחרונה במקומם נחשבת הפסק (עי’ שו”ע רמ”א קעח, א-ב). וכן נחלקו לגבי מזונות ופירות שבעת המינים אם טעונים ברכה במקומם (לעיל ד, יג). ומחמת ספק ברכות, היוצא ממקומו בכל המאכלים שמברך עליהם ברהמ”ז או ‘מעין שלוש’ ורצה להמשיך לאכול – לא יברך. ולכתחילה אין לשנות מקום בעת אכילת מאכלים אלו. ואם יצא ממקומו וחזר, נכון שיברך ברכה אחרונה, ואם ירצה אח”כ לאכול, ימתין כרבע שעה או יצא לטיול קצרצר, ואח”כ יברך ברכה ראשונה לכל הדעות. ומי שמתכוון לצאת ממקומו, מוטב שיברך ברכה אחרונה לפני שיצא, ואח”כ כשירצה להמשיך לאכול במקום החדש, יברך ברכה ראשונה. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ומלכתחילה נכון לברך ברכה אחרונה במקום אכילתו, ועוד שהוא עושה זאת כדי לצאת מהספק.
השאלה שלי היא, מה יעשה מי שלא אכל שיעור, וממילא לא יכול לברך ברכה אחרונה כדי לצאת מהספק?
