אכן מבואר בהרחבות שם (א, יז) שלשיטת הגאונים (שאותה אנו פוסקים להלכה) זמן צאת הכוכבים שמוזכר בפסחים הוא זמן יציאת כל הכוכבים ואין לכך משמעות הלכתית (וז"ל: "הגאונים פירשו, שהגמרא בשבת מדברת על בין השמשות ההלכתי, שהוא מתחיל בשקיעה, ומסתיים לאחר כמהלך שלושת רבעי מיל לר' יהודה, שאז מכסיפים פני המערב, והוא קרוב לשיעור יציאת שלושה כוכבים בינוניים. (וכאמור יש סוברים שלפי ר' יוסי צריך להוסיף עוד מספר רגעים עד צאה"כ). ומה שאמרו בפסחים, דיברו על צאת כל הכוכבים, שהוא בזמן שהשמים חשוכים לחלוטין, וזה לאחר שיעור מהלך ד' מיל. אבל אין לכך משמעות הלכתית.") אז לא הבנתי את תשובת הרב, כי זמן צאת הכוכבים שאנו נוקטים להלכה, שהוא הזמן שבו נגמר היום ומתחיל יום חדש, הוא לא 72 דקות אחרי השקיעה. אם לשיטת המגן אברהם היום מתחיל 72 דקות לפני הנץ החמה, אז כדי שחצות היום יהיה כשהחמה באמצע הרקיע צריך לומר שהיום נגמר 72 דקות אחרי השקיעה, ממש נגמר. וה"ה לכל שאר הדינים בתורה, כי כולם תלויים באותה שאלה והיא מתי נגמר יום ומתחיל יום חדש.
