כדי לא לצום ביום כיפור צריך להיות מדובר על ספק פיקוח נפש, כלומר שאם לא יצום יש חשש שימות. מקרה של כליה – יש חשש שהגוף לא יעמוד בעומס של צום 24 שעות ויקרוס או שהכליה תקרוס ובעקבות כך אדם יבוא לידי סכנה. כדי להתיר דבר כזה לא מספיק שתהיה המלצה רפואית כללית, אלא צריך לשאול רופא ירא שמים האם אכן יש חשש כזה במקרה הנכחי ולאחר שהאדם כמובן יכין עצמו יפה יפה על שתייה מרובה שלושה ימים קודם הצום.

כדי לא לצום בתשעה באב הדין יותר קל, שכן כל חולה פטור מהצום גם אם אין חשש סכנה, וק"ו בשאר הצומות. גם בזה צריך לשאול רופא ירא שמיים האם אכן יש חשש לצום (במקרה הקרוב מדובר על צום גדליה שהוא צום קצר יותר).

מי שאין לו רופא ירא שמיים כדי לשאול אותו מה מצבו לפי בדיקות דם עדכניות, אני יכול לתת לו מספר טלפון של רופא כזה.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה, אביא לך אותם הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

ז – דיני הצומות הקלים

חולים

ו.  חולה שסובל עד שנחלש מאוד ונצרך למנוחה משמעותית מחמת מחלתו, פטור מהצום. אבל מי שאינו חולה, אף שהצום גורם לו לחולשה כזו שנצרך לשכב על מיטתו, צריך לצום, שהרי תחושה זו תחלוף תוך שעות ספורות לאחר הצום. ורק מי שנחלש כל כך מחמת הצום, עד שהתחיל להיות ממש חולה, פטור מהצום.

ז. אדם חלש שיודע שיש חשש סביר שהצום יגרום לו לחלות, פטור מהצום. לכן הסובל מאולקוס פעיל או מיגרנה חזקה, והצום עלול לעורר את מחלתו, ואין תרופה שתוכל למנוע זאת, פטור מהצום. וכן דין חולה סוכרת שנאלץ לקחת אינסולין, או הסובל מאבנים בכליות שצריך לשתות הרבה מים. אמנם מי שסובל מלחץ דם, אינו נחשב חולה ויכול להתענות אם לא קיבל הוראה רפואית אחרת. ובכל מקרה של ספק, יש לשאול רופא ירא שמיים.

ח. הפטור מהצום יכול לאכול ולשתות כהרגלו, אבל לא יתענג במאכלי מותרות.

ט. הנצרך ליטול תרופה, מותר לקחתה בצום. וכן מי שהצום עלול לגרום לו צער, מותר לבלוע גלולות שאין להן טעם טוב, כדי להקל מצערו. אם יכול, יבלע או ילעס את הגלולה בלא מים, ואם לא יכול, יערב במעט מים טיפת סבון שיפגום מאוד את טעמם עד שלא יהיו ראויים לשתייה, ובעזרתם יבלע את הגלולה.

ח – אכילה ושתייה ביום הכיפורים

איסור אכילה ושתייה

א. כל האוכל או שותה אפילו כלשהו ביום הכיפורים עובר באיסור תורה, ואם אכל במזיד כשיעור תמר גדול (כותבת הגסה), או שתה 'כמלא לוגמיו' (להלן, ח), חייב כרת, ובשגגה חייב קרבן חטאת. כיוון שכך, גם חולה שסובל מאוד, כל זמן שלא נשקפת סכנה לחייו, אסור לו לאכול או לשתות אפילו כלשהו. ואף דרך זונדה או עירוי אסור לקבל מאכל ומשקה, גם אם בשל כך יצטרך לשכב במיטתו כל היום. וישתדל להתפלל כפי יכולתו, ויקפיד לומר לפחות וידוי אחד (לעיל ז, ה; ח).

נטילת תרופות

ב. הנצרך לקחת גלולות מספר ימים ברצף, או החש בצער משמעותי שלא מחמת הצום, או החש בצער גדול מחמת הצום – מותר לבלוע גלולות לרפואתו או להקלת צערו, ובתנאי שאין בהן טעם טוב ושיבלע אותן בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע אותן בשלמותן, ילעס את הגלולה ויבלע, או יערב במעט מים טיפת סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרתם יבלע את הגלולה.

ג. מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש. וכן מותר לסובלים ממיגרנה להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבי ראש חזקים. ובמקרה של חשש סכנת נפשות, פטורים מהצום (עי' פניני הלכה, 3).

ד. מותר ליטול לפני הצום גלולות שמקילות על הצום, אך לא גלולות שיוצרות הרגשה טובה במיוחד כדוגמת כדורים חזקים לשיכוך כאבים שיש בהם סם. אבל מי שצריך ליטלם מסיבה רפואית כדי למנוע כאבים עזים, רשאי ליטלם אף במשך הצום.

חולה שיש בו סכנה

ה. חולה שהצום עלול לגרום למותו או להחליש את התמודדותו עם מחלה מסוכנת, חייב לאכול ולשתות בצום כדי צורכו. וגם אם ברור שלא נותרו לחולה ימים רבים לחיות, כל זמן שהצום עלול לקרב את מותו, יאכל וישתה כפי צורכו. והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לאכול ולשתות – חוטא. אבל אם חשש הסכנה רחוק ולא סביר, אסור לאכול ולשתות.

ו. על החולה לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו שאינו חששן מדי ואינו מזלזל בחובת הצום. ואם חטא ולא התייעץ לפני יום הכיפורים עם רופא ירא שמיים, בלית ברירה יאכל וישתה על פי הוראת הרופא ששאל.

ז. חולה שמרגיש שהוא נמצא בספק סכנה וכדי להינצל עליו לאכול ולשתות בצום; גם אם הרופאים סוברים שאין במצבו סכנה, עליו לשתות ולאכול, ובתנאי שיש הגיון בדבריו, כגון שאין זו מחלה ידועה ואינו מוכר כחששן גדול. וכן הדין לגבי בריא שנחלש מאוד ביום הכיפורים ומרגיש שהוא עומד לאבד את הכרתו ולמות. אלא שהואיל ולעיתים הצורך הוא פסיכולוגי בלבד, יטעם בתחילה מעט, ורק אם לא התאושש ימשיך לאכול ולשתות לשיעורים (כמבואר בהלכה הבאה). ואם גם בזה דעתו אינה מתיישבת, יאכל וישתה עד שדעתו תתיישב ויצא מכלל סכנה.

אכילה ושתיה לשיעורים

ח. אף שכל אכילה ושתייה אסורה מהתורה ביום הכיפורים, כאשר החולה המסוכן אינו חייב לשתות ולאכול בדחיפות כמות גדולה, עדיף שישתה ויאכל בהפסקות פחות משיעור האכילה והשתייה שמתחייבים עליו כרת, כדי למעט באיסור. כלומר, יאכל כל פעם פחות מגודל של תמר גדול (שגודלו קצת יותר מחצי ביצה), וישתה כל פעם פחות מכמות המשקה שנכנסת לחלל פיו כשלחי אחת מלאה (לכתחילה יש לבדוק זאת לפני כניסת הצום).

לכתחילה יאכל וישתה כמות מעטה זו כל תשע דקות, ואם צריך לאכול ולשתות יותר, יפסיק שבע דקות, ואם צריך יותר, יפסיק ארבע דקות. ובשתייה, אם צריך לשתות יותר, יסתפק בהפסקה של דקה.

ט. כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים תגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. לכן כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות, ולא תצטרך להישאר ערה על מנת שתספיק לשתות כפי צורכה לשיעורים.

גם חולי סכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד, ואם יש חשש שבעקבות האכילה לשיעורים יתרשלו ולא יאכלו כפי צורכם, יאכלו ברציפות. ועדיף שיתפללו במניין בבית הכנסת ויאכלו כל כמה שעות יותר מ'כשיעור', מאשר יהדרו באכילה לשיעורים ולא יבואו לבית הכנסת. גם ילדים שלא צמים, יאכלו וישתו כרגיל.

דיני אכילת חולים מסוכנים וילדים

י. המותרים לאכול ולשתות ביום הכיפורים, יאכלו וישתו דברים ערבים ומזינים, שהוא כיום טוב, אמנם לא יאכלו וישתו יותר מכדי הצורך לחיזוק גופם, ומי שיכול להסתפק בשתייה, לא יאכל.

יא. לא עושים קידוש ולא בוצעים על לחם משנה גם כשיום הכיפורים חל בשבת. הנוטל ידיו ללחם, ייטול רק את אצבעותיו. והרגיל במים אחרונים, רשאי ליטול גם ביום הכיפורים.

יב. השותה לשיעורים, לא יברך ברכה אחרונה, כיוון שבכל פעם שתה פחות מרביעית. והאוכל לשיעורים, רק אם אכל כמות של חצי ביצה תוך פחות משבע דקות, יברך ברכה אחרונה.

יג. המברך 'מעין שלוש' צריך להזכיר את יום הכיפורים, והמברך ברכת המזון צריך לומר 'יעלה ויבוא' ולהזכיר את יום הכיפורים, ואם חל בשבת יאמר גם 'רצה'. שכח ולא הזכירם, אינו חוזר.

יד. מותר להעלות לתורה בשחרית חולה מסוכן שנאלץ לאכול ביום הכיפורים, אבל בקריאה של תפילת מנחה עדיף שלא להעלותו, אלא אם כן אכל ושתה לשיעורים. כמו כן, חזן קבוע שנאלץ לאכול ולשתות לשיעורים, רשאי להמשיך להיות שליח ציבור.