פתיל תכלת בימינו

שלום אין איסור וכל אחד צריך לנהוג כמנהג רבו.

ולהלן הרחבה בנושא

מסורת זיהוי צבע התכלת פסקה כנראה בסביבות תקופת הסבוראים – גאו' היא כן הוזכרה בגמ' שבת (כו, א ) +ירמיהו נב+ ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים – אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה. ובסנהדרין ( יב, א ) שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר (חיל רומיים ), ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו – תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום ופרש"י דברים הנעשים בלוז – תכלת – בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (מו, ב), היא לוז שצובעין בה תכלת. מנחות (מג, א ) מר ממשכי אייתי תכלתא בשני רב אחאי".לדעת הגר"א הכוונה לרב אחאי גאון שחי בסביבות שנת 500 למניינם .אבל בשאלתות דרב אחאי גאון אין התייחסות למצוות התכלת. וכ"כ הנצי"ב בהעמק שאלה שבזמן הגאו' כבר לא הייתה תכלת.

 אמנם בספרי הלכה של ר' נטרונאי גאון ור' שמואל בן חופני אין התייחסות לדברים שלא נהגו בזמנם אבל יש התייחסות להלכות התכלת.

בבמדבר רבה י"ז ה ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנזברי"ף  הלכות ציצית נאמר בפירוש האידנא דלית לן תכלת' רמב"ן שמות (כח, ב) והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, בספר החינוך "זה ימים רבים לישראל לא שמענו מי שיזכה לתכלת בטליתו. בשו"ת ישועות מלכו  כתב שככל הנראה נגנז בימי אחרוני האמוראים וזה היה בימי רבינא האחרון שנפטר בשנת הלד לאלף החמישי – ז"א 474 למניינם

 הראשון שניסה לחדש את התכלת היה הרב גרשון חנוך ליינר – נכד של בעל מי השילוח האדמו"ר הראשון לחסידות אזביביצא. באמצע המאה ה19 .  בהתחלה חיבר ספר על התכלת אח"כ נסע למוזיאון תתי ימי בנאפולי באיטליה לחפש את "תמנון הדיו" – דיונון הרוקחים  בשנת תרמ"ט (1889 למניינם) הוא כותב שעלה בידו לצבוע את היור הראשונה . בנסיעה הרביעית שלו לקח את בנו מרדכי יוסף כדי שימשיך את הפקת התכלת. ערוה"ש כתב "ודע שזה שנים ספורות שאחד התפאר שמצא את החילזון אך לא היה לו שומע מגדולי הדור ומכלל ישראל ונתבטל הדבר עד יבוא גואל .הגרי"ד סולובייציק זצ"ל סיפר על אבי סבו בעל בית הלוי שכתב לאדמו"ר מראדזין שלא ניתן לקבל את זיהויו משום שזיהוי התכלת יכול להיות רק במסורת ולא בשום בירור אחר.

בספרי דברים  (שנד) אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום אמרתי לו פרנסתך במה הוא אמר לי מחלזון אמרתי לו ומי מצוי אמר לי השמים מקום בים שמוטל בהרים וממומיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא

בערך כחמישים שנה ייצרו אתהתכלת הזו עד לשואה האדמו"ר ר' שמואל מאדזין כינס עשרהתלמידים ולימד אותם אתהפקתהתכלתאבל כולם נרצחו בשואה .

אחרי השואה חסידי ראדזין ניסו לחדש את הצביעה ומצאו מכתב שנשלח מחסידי ראדזין לאביו של הגריא"ה  ובו פורט סדר הכנת התכלת .

לדעת רוב המדענים צבע התכלת היקר בעבר נעשה מחלזון ארגמון קהה קוצים  ונקרא פורפירא

זו שיטתו של שו"ת חוות יאיר מאמצע המאה ה 17 למניינם כתב במקור חיים ( אורח חיים שצבע ) התכלת מופק מן הפורפר שמו היווני של הארגמון למניינם לסוגיהם.

הגריא"ה שהיה הרב הראשי של אירלנד עשה על זה את עבודת הדוקטוראט שלו והגיע למסקנה שהתכלת לא עשוי מצבע של דיונון אלא חלזון שנקרא ינטינה סגולית . בהתחלה חשב שזה מארגמון אבל צבעו היה סול – כיום נתגלה שבחשיפה לשמש הוא הופך להיות כחול

במערות קומראן נמצאה גיזה צבועה סגול ובמעבדה זה זוהה כצבע מצמח אינדיגו – שבערוך נקרא קלא אילן – ייתכן שהם היו מזוייפים.

 הרב הנזיר לבש תכלת והרב קוק עבר ושאל אותו " אתה מרגיש בחסרון התכלת? יש לך צורך בו? – הרב הנזיר הסיר את התכלת וכשהראי"ה שם לב – הוא אמר לו "נו נו המשך לשים את התכלת" אבל הוא המשיך רק אחרי פטירת הראי"ה זצ"ל.

בתוספתא מנחות ( פרק ט') תכלת אין כשרה אלא מן החלזון הביא שלא מן החלזון פסולה.

יש שהקשו על הזיהוי כארגמון בגלל מנחות (מד, א ) ת"ר: חלזון זהו – גופו דומה לים, וקונכיית הארגמון לבנה וברייתו דומה לדג, הוא חלזון ועולה אחד לשבעים שנה, הוא מצוי ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.

 יש הטוענים שעל פי תורת הסוד אין לחדש בזמננו את התכלת הדברים מתבססים על דברי האר"י המסביר שהתכלת שבציצית רומזת למידה עליונה ורק בזמן המקדש היתה השגה במידה זו ואילו אחר החורבן אין אנו משיגים השגה זו ולכן אין בנו כח להטיל תכלת מתוך כך מעלים את הטענה שלא ניתן לחדש כיום את התכלת שכן התכלת שייכת רק בזמן המקדש כשעם ישראל נמצא במדרגה עליונה של השגה

הרב מנחם בורשטיין מספר שישב אצל הגרש"ז אוירבך זצ"ל והראה לו את כל החומר שאסף בעניין התכלת והגרש"ז אמר לו שמצד ההלכה עצמה החומר מספיק כדי לפסוק את ההלכה בעניין זה אך אין הוא יכול לפסוק בסוגיה זו מתוך שיקולים צדדיים

הגישה המקובלת  כיום ע"פ המשנה במנחות שהתכלת לא מעכבת את הלבן

(חלק מהמצדדים בחובת הלבישה של התכלת סוברים שזה רק כשאין ברירה אבל כשיש אסור לבטל מצוות עשה – ונשענים על דברי הנוב"י )