על ציצית אחרת צריך לברך, אלא אם כן מדובר על מקרה נדיר שדומה למקרה של הלובש ציצית בבוקר ובתוך חצי שעה יודע שילבש טלית.

מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

א – מצוות הציצית

המצווה

א. צוותה התורה על כל איש ישראל שלובש בגד בעל ארבע כנפות שיטיל בו פתילי ציצית, ועל ידי כך יזכור את כל המצוות, ויתרחק מהתאוות והטעויות שהלב והעיניים עלולים להיגרר אחריהן, ומתוך כך יהיו ישראל מיוחדים ומקודשים לה' (במדבר טו, לז-מ).

ב. אף שאין חובה לקנות בגד של ארבע כנפות ולקיים בו את מצוות הציצית, ראוי להתנדב ולקיים מצווה זו שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ועל ידי הוצאת הציציות לעיני כל, יש קידוש שם שמיים. עוד אמרו חכמים שכשם שיש בכוחה של המצווה להגן מפני פיתויי היצר, כך יש בכוחה להגן מפני הפורענות.

'טלית גדול' ו'טלית קטן'

ג. כיום לבגדים שאנחנו רגילים ללבוש אין ארבע כנפות והם פטורים מציצית, וכדי לזכות במצווה, מייצרים באופן מיוחד בגדים מרובעים – 'טלית קטן' ללובשה כל היום, ו'טלית גדול' להתעטף בה לכבוד תפילת שחרית. עוד אמרו חכמים שהקורא את הפרשה השלישית שבקריאת שמע בלא ציצית, נראה כמעיד עדות שקר בעצמו, שהוא קורא על מצוות הציצית ולא מקיים אותה.

ד. יש מהדרים לכסות את ראשם בטלית בתפילת עמידה כביטוי לכניעה לפני ה', ויש מהדרים בזה במשך כל התפילה. אמנם למנהג רוב יוצאי אשכנז שרק נשואים מתעטפים ב'טלית גדול' בתפילה, רווק שמתעטף בטלית משום כבוד הקהל, כגון בעת עלייתו לתורה או כשליח ציבור, אינו מכסה את ראשו.

הברכה

ה. בעת הברכה עומדים ומכוונים לכתחילה שתי כוונות: א – לקיים את מצוות הציצית. ב – לזכור על ידי הציצית את כל מצוות ה' ולהתחזק בעשייתן. לפני לבישת הציצית מברכים 'על מצוות ציצית', ולפני עטיפת הגוף ב'טלית גדול' מברכים 'להתעטף בציצית'. טעה והחליף בין הברכות – יצא ידי חובה.

ו. לאחר הברכה על הטלית נוהגים להדר ולעטוף בה את הראש ואת החלק העליון של הגוף באופן שכל הציציות מוטלות מעבר לכתף השמאלית, וכך עומדים למשך 2-3 שניות, ואחר כך מכסים את הגוף בטלית כמקובל, כאשר שתי ציציות לפנים ושתיים לאחור.

ז. הלובש בבוקר ציצית ובתוך חצי שעה מתכוון להתעטף בטלית לכבוד תפילת שחרית – לא יברך על הציצית, אלא יכוון לפטור אותה בברכת הטלית. ואם בטעות ברך על הציצית, יברך גם על הטלית לפני התפילה. המחליף ציצית, צריך לברך שוב.

ח. נפלה ממנו טליתו, כשיחזור להתעטף בה לא יברך. וכן המסיר את הציצית או הטלית מתוך כוונה ללובשן בתוך חצי שעה (גם אם עשה זאת כדי להתפנות בשירותים) – לא יברך, אלא אם כן עברה חצי שעה. הסירן מתוך כוונה ללובשן לאחר חצי שעה – יברך גם אם החזירן לאחר זמן קצר.

ט. הקונה או מקבל 'טלית גדול' או 'טלית קטן', יברך 'שהחיינו' כדרך שמברכים על בגד חדש.

טלית גזולה ושאולה

י. גנב את הטלית או שקנה ציצית גנובה – אינו יכול לקיים בה את המצווה. לכן אסור לאדם להתעטף בטלית חברו בלא רשותו. וכן כאשר מוכר הטלית אינו משלם מיסים, לכתחילה אין לקנות ממנו, שהוא כגונב מהציבור, אמנם בדיעבד מותר לברך עליה, מכיוון שהטלית עצמה אינה גנובה.

יא. השואל בגד מחברו פטור מלהטיל בו ציצית, שנאמר (דברים כב, יב): "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ". אבל השואל טלית מחברו כדי להתפלל בה או כדי לשמש חזן או כדי לומר את ברכת כהנים – יברך עליה, שהואיל וחברו נתנה לו על מנת שיוכל לקיים בה את המצווה, מן הסתם הסכים לתת לו אותה באופן המועיל, היינו ב'מתנה על מנת להחזיר'.

אבל השואל טלית מחברו כדי להתעטף בה לשם כבוד בלבד, כגון לשם עלייה לתורה, יברך רק אם יתכוון לשהות עימה עוד כמה שניות לשם מצווה. ואם הטלית שייכת לבית הכנסת, אף בלא זה יוכל לברך, הואיל וקנו אותה עבור כל באי בית הכנסת.

יב. אסרו חכמים למכור טלית מצויצת לנוכרי, שמא בעזרתה יתחפש ליהודי ויתלווה אליו בדרכו ולבסוף יהרגנו. אבל במקום שהנוכרים נוהגים במוסריות ואין חשש שירצחו, אין איסור (עי' בהלכות אמונה ומצוותיה ג, י-יב).

זמן המצווה

יב. זמן מצוות ציצית ביום ולא בלילה. משעה שהיום החל להאיר במקצת, כך שניתן להכיר בין חוטי התכלת לחוטי הלבן שבציצית, הגיע זמנה של המצווה ואפשר לברך עליה. וזהו זמן 'משיכיר' המובא בלוחות. הלובש את הציצית לפני כן, ימתין עד שיגיע זמן 'משיכיר', ואז ימשמש בה ויברך. ובדיעבד שבירך אחר 'עלות השחר' – יצא.

יג. נחלקו הפוסקים לגבי הלובש בלילה בגד שנועד לשימוש ביום או הלובש ביום בגד שנועד לשימוש בלילה בלבד, ולכן ההלכה היא שצריך להטיל בו ציצית אבל לא יברך על לבישתו. לפיכך הלובש ציצית אחרי שקיעת החמה, לא יברך עליה.

ראיית הציצית – הוצאת ציציות

יד. מצווה שהציצית תיראה, כדי שתזכיר לנו את כל המצוות ותחזק אותנו מול פיתויי היצר, שנאמר (במדבר טו, לט): "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". וכך כתב האר"י הקדוש – "צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע". וכן נפסק ב'שולחן ערוך' (ח, יא) שצריך שהציצית תיראה.

ואף שיש מיוצאי ספרד שנוהגים להצניע את הציציות, להלכה נראה שגם יוצאי ספרד צריכים להקפיד להוציאן, שכן מלבד שכך הוא פשט הפסוק ופסיקת רבים מגדולי ישראל מכל העדות (חסד לאלפים, חיד"א, ברית כהונה – ספרדים. מהרי"ץ ושתילי זיתים – תימנים. מגן אברהם, משנ"ב  – אשכנזים), ישנו ערך רב בהוצאת הציציות כביטוי בולט להזדהות עם התורה, במיוחד למי שנמצא ביום-יום בין אנשים רחוקים מתורה ומצוות. ורק מי שאביו או רבו מקפיד עליו שיכניס את הציציות מפני שהוא סבור שכך הוא המנהג הנכון ליוצאי ספרד, משום כבודם ראוי שינהג כמותם.

טלית שציציותיה נפסלו

טו. נקרעו חוטי הציצית באופן שפוסל את הבגד (להלן פרק ב…), חייב להסירו מעליו מיד. אמנם כאשר יש לו בושה גדולה להסירו, כגון שהוא מדבר מול קהל, מכיוון שלא מדובר על איסור תורה, אלא על ביטול מצוות עשה בכך שלובש בגד של ארבע כנפות ללא חוטי ציצית – רשאי להמתין עד שיוכל להסירו (אם הדבר ארע בשבת, גם אם מדובר על בושה רגילה אפשר להקל).

טז. מותר להתיר ציציות מטלית אחת כדי לקושרן בטלית אחרת, אבל בלא סיבה אסור להסירן, שאין לבזות את הציציות בחינם. אם חוטי הציצית התבלו ואיבדו את נוים, מותר לחותכם כדי לקשור במקומם חוטים נאים.

יז. חוטי ציצית שנחתכו, וכן טלית פסולה שבלתה, אינם צריכים גניזה, הואיל והם 'תשמישי מצווה' ולא 'תשמישי קדושה' כתפילין ומזוזות שכתוב בהן שמות קדושים. לפיכך אפשר לעטוף אותם בנייר או בשקית ולהניחם בפח, ולא ישתמש בהם לדברים בזויים, כמו סמרטוט רצפה.

יח. מי שמצוי אצלו שציציותיו נקרעים מעת לעת בלא משים, כגון מי שעוסק במלאכה שעלולה לגרום לקריעתם, נכון שיבדקם בכל יום לפני הברכה כדי לוודא שהציצית כשרה. ושאר אנשים יבדקו רק מעת לעת, או אם ארע דבר שאולי גרם לקריעתם. הסתבכו חוטי הציצית, כגון לאחר הכביסה, יש להפרידם למרות שאין הדבר מעכב את המצווה.

כבוד הציצית

יט. לשם חיבוב המצווה, נוהגים לאחוז את הציציות בשעת קריאת שמע ולנשקן כשמזכירים את הציצית בפרשת 'ויאמר' (עי' בספר הקיצור לפניני הלכה ח"א, הלכות תפילה טו, יג).

כ. נכון להדר במצווה ולקיימה בטלית נאה ובציציות נאות. בכלל זה יש להקפיד שלא תהיה הטלית בלויה או מוכתמת או מושחרת מחמת זיעה.

כא. מותר לישון עם הציצית ומותר לשבת באופן שחוטיה מונחות על הארץ. מותר להיכנס עם טלית קטן לשירותים, ונוהגים בכך ב'טלית גדול', מפני שהיא מיוחדת לתפילה. אסור לבזות את הציצית, כגון לקשור בחוטיה דבר מה, או ללכת באופן שהציציות נגררות על הארץ. וכן ראוי שלא להתעטש לתוך הטלית או לנגב בה את הפנים.

כב. הנכנס לבית קברות או לתוך ארבע אמות של מת, צריך להסתיר את ציציותיו בתוך בגדו, וכן לא יניח שם תפילין או ילמד תורה או יקיים מצוות אחרות. שהואיל והמת אינו יכול לקיים מצוות, המקיים מצוות לידו נראה כ'לועג לרש'.

נשים במצוות ציצית

כג. נשים פטורות ממצוות הציצית מכיוון שהיא מצוות עשה שתלויה בזמן – ביום ולא בלילה. והרוצה לקיימה, למנהג יוצאות אשכנז תברך, ולמנהג יוצאות ספרד לא תברך. מקובל שנשים לא מקיימות מצוות ציצית בפרהסיה, שהואיל ורוב ככל הנשים אינן נוהגות להתעטף בציצית אפילו בצנעה, המתעטפת בציצית בפרהסיה נראית כמתגאה. אמנם אין למחות בה, מפני שחשש היוהרה אינו מצדיק מחאה (אין בלבישתה איסור 'לא ילבש', משום שלובשים אותה לשם מצווה ולא לשם נוי).