עניית אמן

בוודאי, כמו כל ברכה, למה שברכת התפילין תהיה שונה?

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

'אמן'

ט. השומע אדם מישראל מברך, חייב לענות אחריו 'אמן'. ואם לא שמע את הברכה אבל יודע על איזו ברכה מדובר, רשאי לענות 'אמן' אבל אינו חייב. אסור לענות 'אמן' אחר המברך ברכה לבטלה, אבל השומע ברכה ממי שמברך על פי מנהגו, למרות שהשומע אינו נוהג לאומרה, כגון ברכת תפילין של ראש, חייב לענות עליה 'אמן'.

י. השומע ברכה מקטן שהגיע לגיל חינוך לברכות, היינו שמבין את משמעות הברכה ויודע לומר אותה כראוי (סביב גיל שש), חייב לענות אחריו 'אמן'. ואם קטן שעוד לא הגיע לכך מברך, אין עונים אחריו 'אמן', אלא משבחים אותו שבירך יפה כדי להרגילו לברך. כאשר מלמדים קטן לברך, מרגילים אותו לומר את נוסח הברכה עם שם ה', אבל אין עונים 'אמן' על ברכה שנועדה לצורך תרגול.

יא. השומע גוי שמברך ברכה במקום שראוי לאומרה, ראוי לענות אחריו 'אמן', שכן כוונתו לשמיים. ואם יש חשש שהוא מכוון לעבודה זרה, למרות שהוא אומר את הברכה בנוסח שלנו, אין לענות אחריו 'אמן' (אופן עניית האמן, לעיל א, יג-יד).