נרנח"י פירוט

נפש – רוח – נשמה – חיה – יחידה  (נרנח"י).

"מבואר בדברי רבנו האריז"ל ששיעור קומתו של אדם מישראל כוללת חמש בחינות, שהן נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (ומקורו במדרש רבה על בראשית יד,ט ודברים ב,לו). מהותן הפנימית הוא שפע אלקות הנשפע באדם, שמופיע בדרגות שונות, מרום היחידה עד לנפש האוחזת בגוף ובבשר האדם" (כלומר הקב"ה ברא את העולם באופן של הדרגתיות בה הוא מתגלה –

עשר ספירות, ארבע עולמות, וגם חמש בחינות שבאדם).[1]

נפש:

"כשאדם נולד הרי שרק בחינת הנפש מופיעה בו. ולכן עיקר מושגי חייו הם החושים, מאכל ומשתה, צלילים ומראות. אין לילד היכרות עם עולם פנימי יותר. גמר פיתוחה של הנפש מתבטא בהשתייכות לעולם הנפש והמידות. לכן לאחר כמה שנים הילד מסוגל להבין מושגים של רגישות לזולת, הכרת טובה, זהירות ועלבון וכד' ".

=> הדבר הבסיסי ביותר שאנחנו צריכים לזכך ולתקן זה כל הקשור לגוף ותאוותיו (ריחוק מעריות ומאכלים אסורים)[2]

וכל הקשור לעבודת המידות (כלומר להיות אדם טוב במובן הכי פשוט של המילה). וכפי שאמרו חכמים 'דרך ארץ קדמה לתורה'.

בהמשך נראה שגם כל הפעולות הטובות שאדם עושה קשורות לנפש, ובכללם עצם פעולת עשיית המצוות,

וכלשון האר"י– "תיקון האדם שיזכה לנפש דעשיה הוא ע"י קיום מצוות עשה".

רוח:

"לאחר שהנפש הובשלה בו, הולכת הרוח ומופיעה. אז מגיע להכיר את עולם המחשבה והדעת, ויפקחו עיניו להכיר הוויה שלמה שהיא איננה מוחשית אלא רעיונית. צימאון הדעת מתגבר, וחשק העיון וההשכלה נעשים לדבר הנוכח בחיים".

ובכלל זה כמובן לימוד התורה העיוני והמצוות התלויות במחשבה (אהבת ה', יראת ה'). וכן התפילה (ויחד לבבנו עמ' קעז).[3]

וכלשון האר"י– "תיקון הרוח שביצירה הוא ע"י עסק התורה כהלכתה לשמה בתורה שבעל פה".[4]

בספר 'ויחד לבבנו' עמ' קעה הרב החלבן מדגיש שעיקר עבודת האדם היא בתחום הנפש והרוח, וז"ל-

"מבואר בספרים הפנימיים שעיקר עמלו של האדם הוא בירור הטוב מן הרע, ובירור זה שייך דוקא לחלקי נפשו ורוחו, הצדדים הנמוכים במרחב חייו. ובשעה שהוכן בהם, תנוח עליו הרוח והשגתו הנשמתית תבוא במהירות ובקלות רבה".

נשמה:

"עד כאן הובשלו צדדיו האנושיים, שהם נערכים ככלים לקומות עליונות יותר של האדם. וכך, אם זוכה והולך באורח מישור על ידי שמתקן את נפשו לפי דרכה של תורה, במצוות מעשיות ובמידות אציליות, וממלא את רוחו בידיעת התורה, אז תחל הארה עליונה לפעמו (רוח הקודש). זוהי התנוצצות מהארת הנשמה (אין הכוונה לזכייה גמורה בהארת הנשמה, אלא בניצוצי אורה ממנה, המקשרים את האדם עם מושגיה ואצילותה. הערה בספר).[5] היא תוליד בו שייכות אל טמיר ונעלם, כוח להשכיל ברזי תורה (האר"י– "תיקון הנשמה דבריאה תלוי בידיעת סודות ורזי התורה בחכמת הזוהר"), כמיהה וכיסופים אל אור חיי נצח, העומדים מעל גבולות העולם הזה. געגועי קודש לדבקות אלוקית, שוטטות המחשבה במרומי העולמות, יהפכו להיות עניין עמוק בהוויית האדם.

אופק חיים חדש יפתח לאדם, להביאו לדור בעולמות של אור, שהם עולמות הרצון והכוונה, ושפע הקודש המאיר בהם. מתוך כך יכיר האדם את ערך רצונו וכוח פעולתו, את זרם החיים השופע בדיבור הפה, ואת שלטונו על החיים וההוויה (ולא יהיו הדברים רק כידיעות בעלמא). ממילא תתגדל התפילה בקרבו, להרגיש מציאותה והווייתה הממשית, לא פחות מהרגשת פעולת הידיים ותוצאותם.

מי שזכה להתנוצצות הארת הנשמה בבהירות, הוא נקרא אדם שלם, וכבר נאמר בו "ותגזַר אומר ויקם לך ועל דרכיך נָגה אור". כי פיו ודיבורו נעשה היכל לנשמת קודש, אשר אין קץ ליכולותיה ועוצם השפעותיה על תבל ומלואה, כי אצולה היא מכבוד ה', וסגולת אורו חקוק בה.

אור הנשמה יקשר את האדם בעבותות אהבה אל כל ישראל, לחוש עצמו חלק מהם. כי הנשמה היא נקודת המזיגה והקשר בין כל נשמות ישראל, המתכנסות ומתאחדות במקורן, נשמת ישראל, אור השכינה".

חיה:

"יחידי סגולה זכו לאור הנשמה בשלמות. קל וחומר למעלות נישאות יותר, של אור החיה.

מדרגת 'חיה' היא כבר שפע כל כך רם ונישא, עד שאינו יכול להתלבש בגופו של האדם וכוחותיו. זהו שמבואר בספרים שהחיה היא בחינת אור מקיף סביב האדם. רוצה לומר, שפעולתה איננה מתלבשת כלל באדם, אפילו לא בדיבור הפה.

כדי לקשר עצמו לפעולתה צריך האדם לדעת את סוד התפשטות הגשמיות, להעלות את נקודת חייו אל תוכן האור העומד ממעל הגוף וביטויי העולם הזה, והוא בסוד מחשבה נעלמת ורעותא דליבא. זה סוד עליית נשמה, שפע זוהר עבודת הייחודים, אור נבואה עליונה, בו אברי האדם מתרופפים ומתבטלים, ונשמת הנביא מתייחדת במקורות עליונים, ועולמות עצומים נפתחים בפניה, היכלות והשגות שאין הפה והלשון יכולים לתאר (סוד הייחודים עומד ממעל לעסק בפנימיות התורה, שהיא בבריאה, סוד נשמה, והייחודים שורשם באצילות, סוד חיה והם ממעל להגיון השכלי, והוא עניין הצירוף שמגלגל אותיות התורה ושמות קדושים עד שבא למדרגה של נבואה. הערה. כלומר יש שתי מדרגות בחכמת הסוד. הערה)".

יחידה:

"והנה אם במעלת החיה אין הפה כמעט יכול לדבר, קל וחומר במעלת היחידה, שהיא דבר שאין שום תפיסה בו,

ואורה יופיע בנשמת המשיח שיזכה לשפעת היחידה, ומכוחה יאחד את כל ישראל ויביא לתיקון הגמור מעוצם זוהר מעלת היחידה ואורה, אשר בהתגלותה בנשמת המשיח, תזכך ותרומם את הכל בפעולות עצומות שאין דעתנו יכולה להכיל ולהשיג, כי השגתו תהיה אפילו למעלה מהשגת משה רבנו (כמבואר בילקוט שמעוני על ספר ישעיהו. בטללי חיים דברים נספח 8 כותב על היחידה שהיא נקודת ההתבטלות של האדם במקורה העליון, אור השכינה בעצמותה. ע"כ. ולפי"ז ההבדל בין מדרגה זו לקודמות הוא שבקודמות האדם מתחבר למדרגות הגבוהות ולכלל ישראל, ואילו ביחידה הוא כ"כ גדול עד שלא רק נכלל בישראל אלא כולל אותם, שכן למדנו שהשכינה זה מדרגת נשמת ישראל, וממילא מתוך כך יכול לאחדם, שכיון שבכוח הוא מכיל את כל ישראל, יכול גם בפועל לאחדם. וזהו שכתוב שהמשיח תיקן את מדרגת אדם הראשון שכל נשמות ישראל כלולות בו כפי שלמדנו בשם האר"י. וכיון שכולל את כל נשמות ישראל, יכול לאחדם ולהביא את כולם למדרגה זו של תיקון החטא)".

[1] עוד שם: "יש חלוקה מהותית בין הנפש והרוח, לבין הנשמה החיה והיחידה: הנפש והרוח הן בחינות הקבועות באדם, ומהן נבנות כל התכונות האנושיות, האופי, המידות, השכל והמחשבה… ככל שהאדם הולך ומתקדש, כך הרבדים העליונים יותר הולכים ומתגלים בו. כל אחת מהן היא עולם ומלואו, ונוכחותה חושפת את האדם לאוצרות מופלאים בהן היא דרה". ובטללי חיים דברים נספח 8 מביא שיש גם חלוקה מהותית בין הנפש רוח ונשמה לבין החיה והיחידה, שלשלושת הראשונות יש לאדם כלים להכילם (נפש בכבד, רוח בלב, נשמה במוח), ואילו לחיה וליחידה אין כלים באדם להכילם, אלא מתוך זוהרן אינן נכנסות בתוכו אלא סובבות ומקיפות אותו.

[2] כך מביא בספר ויחד לבבנו שעבודת הגוף קודמת לעבודת הנפש, ובראשה תאוות העריות והאכילה. ובטללי חיים במדבר עמ' רפז מבואר שאין אפשרות לתקן את הגוף באופן שלם אלא ע"י המוות.

[3] פעמים שכולל את כל המצוות בחלק הרוח. ואולי ניתן לומר שאף שעצם פעולת המצווה קשורה לנפש, מ"מ עשיית המצווה לשמה קשורה לרוח. לדוגמא פעולת העזרה לזולת קשורה לנפש, אך הרצון לעשותה כציווי אלוקי באה מתוך הרוח.

[4] מה עם התורה שבכתב? כל לימוד נחשב תורה שבע"פ! ברגע שאדם ראה פסוק בתורה שבכתב וחשב עליו או הסביר אותו, זו תורה שבע"פ. ממילא התורה שבכתב אינה ניתנת ללימוד, אלא היא התורה העליונה שאינה קשורה לרוח אלא למדרגת היחידה לקמן שבה מתגלית נשמת כלל ישראל, ועל התורה הזו אומר הזוהר במקום אחר שתורה וישראל חד הוא/דא בדא אתקשרן.

[5] אמנם יש לציין את המובא בטללי חיים דברים נספח 8- "אין לך אדם מישראל שלא תאיר בו נשמתו בהבלחה והתנוצצות מעטה, והוא סוד הרהורי תשובה שבאים בקרב האדם, שהם התעוררויות של רצון עמוק, סוד הופעת הנשמה באדם. ומכאן תשכיל שכל התגברות של רצון ערכי ועמוק ופנימי, הנה היא עדות על הנשמה המאירה ומתגברת באדם".

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא