האם יש משמעות למושג משביעו רעב בין בני זוג נשואים? אני אסביר – חוץ מליל המקווה, מאז ומתמיד (נשואים 14 שנים) אם לא אזום מגע מכוון, אשתי לא תבקש ממני לקיים יחסי אישות בשום צורה וכך יכולים לעבור שבוע וחצי שבועיים בלא שנקיים יחסי אישות. אם אני מקפיד על עצמי שלא להתגרות ממנה (וכמובן שלא מגורמים חיצוניים), האם יש חסרון בכך? אם היא לא מבטאת שום חוסר ובקשה מצדה, האם אני עדיין גורע את עונתה? אני מרגיש שלעצמי זה יותר בריא כי גם אני לא בונה בעצמי ציפיות שלפעמים גורמות לי להתאכזב כי היא לא בעניין, וגם כי אני לא אמור לגרות את עצמי סתם והמעלה הכי גדולה היא לספק את רצונה כשהיא רוצה ולא לייצר לעצמי רצון שבא רק ממני. וככה גם הראש שלי פנוי לשאר משימות החיים ולא לחשוב מתי היינו פעם אחרונה ומתי הפעם הבאה.
