קודם כל זה שאתה מחפש תיקון ולא מעביר את זה כלאחר יד, זה כבר דבר מרשים, כל הכבוד. אתה צריך לחשוב למה זה קרה לך, אולי יש בך משהו במראה החיצוני או בסגנון שנותן הרגשה שאינך על מלא עם התורה והמצוות כך שאפשר להציע לך דבר כזה. סביר שמקרה כזה בא לעורר אותך לכבוד יום קבלת התורה המתקרב ובא, שאתה צריך חיזוק בעניין זה. לדוגמא, אם הכיפה שלך קטנה, או שאינך הולך עם ציציות בחוץ, יש בהחלט מקום לעשות תשובה ולהראות יותר כבן תורה. שוב, יישר כוח עצום על השאלה. שימחת אותי מאוד. ירבו כמותך בישראל.

ממליץ לך מאוד להוסיף מעט בלימוד התורה היומי לימוד הלכה מתוך אחד מספרי פניני הלכה, או מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

אביא לך לכבוד חג השבועות, את פרק הקיצור של החג:

יג – חג השבועות

ערבית וקבלת החג

א. יש להקפיד שלא להתפלל תפילת ערבית של חג לפני צאת הכוכבים, כדי שכל שבעת השבועות של ספירת העומר יושלמו עד תום. אמנם צריך להדליק נרות ולקבל תוספת יום טוב לפני השקיעה, כמו שנוהגים בשבת ושאר ימים טובים (דין שבועות שחל במוצאי שבת, לעיל ב, כא-כה).

שמחת יתירה ולימוד תורה

ב. שמחת חג השבועות גדולה ומיוחדת, מפני שביום זה ניתנה לנו התורה. לכן צריכים לערוך בו סעודה חשובה, שהואיל והתורה באה לתקן את שני העולמות – הרוחני והגשמי, צריכה השמחה להתפשט גם בעולם הזה באכילה ושתייה.

ג. רבים נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב ודבש, כדי להזכיר את מתיקותה וחביבותה של התורה שנמשלה לדבש וחלב. והאוכלים סמוך למאכלי החלב מאכלי בשר, צריכים לנקות את הפה, הידיים והשולחן משאריות חלב (הלכות כשרות כו, א).

ד. רבים נוהגים לקשט את בית הכנסת בענפים וצמחים יפים וריחניים, לכבוד התורה שניתנה לנו בחג השבועות, ויש נוהגים לקשט גם את הבתים. כיוון שהענפים משמשים לנוי אינם מוקצה, אך אם חג השבועות חל ביום ראשון, אין להניחם בשבת, שאין להכין משבת ליום טוב.

ה. רבים נוהגים ללמוד תורה במשך כל הלילה, כדי להתכונן לקראת מתן תורה שהיה ביום וחוזר ומתגלה בכל שנה מחדש. יש שלומדים בנושא שליבם חפץ, ויש שקוראים את ה'תיקון' שסידרו המקובלים, שבו קוראים מעט מכל פרשה וספר בתנ"ך, מעט משניות מכל מסכת, וכן מונים את תרי"ג המצוות ומוסיפים מדרשים וזוהר על מתן תורה.

תפילת שחרית

ו. נטילת ידיים: מי שלא ישן כל הלילה, למנהג יוצאי ספרד ייטול ידיים לפני תפילת שחרית ללא ברכה, ולמנהג יוצאי אשכנז ייטול בברכה לאחר שיתפנה לפני התפילה וייגע במקום מכוסה שבגופו (נשים מברכות רק אם מתכוונות להתפלל תפילת עמידה).

ז. ברכות התורה: לכל המנהגים מברכים ברכות התורה, ומי שלא ישן חצי שעה על המיטה במשך כל היום והלילה, לכתחילה טוב שיכוון לצאת בברכותיו של מי שישן (ואישה חייבת לצאת בברכת אחרים או בברכת 'אהבת עולם'/'אהבה רבה', ותאמר את פרשת 'שמע').

ח. 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה': אם לא ישן כל הלילה, נכון לשומען מאדם שישן. וכאשר אין שם מי שעומד לברכן, למנהג יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז יברך בעצמו, וכך יעשה אשכנזי שאינו יודע מה מנהגו.

ט. על פי ההלכה אומרים את כל ברכות השחר סמוך לתפילת שחרית, ויש נוהגים על פי הקבלה לומר את ברכות השחר אחר חצות הלילה, אבל את ברכות התורה יש להקפיד לומר אחר עמוד השחר.

י. הניעורים בלילה יתפללו כ'ותיקין' המתפללים עמידה של שחרית עם הנץ החמה. והמתקשים להישאר ערים, יכולים להקדים מעט את התפילה, ובלבד שיקפידו לברך על הטלית ולהתחיל את ברכות קריאת שמע אחר זמן 'משיכיר', שהוא כחמישים דקות לפני 'הנץ' (עי' בהלכות תפילה יא, א-ו).

יא. מותר לאכול ולשתות במשך כל הלילה, ובחצי שעה הסמוכה לעלות השחר אסור לאכול לחם או מאפה מזונות בשיעור 'כביצה', ומשעלה השחר מותר רק לשתות מים, והמתקשה להתרכז בתפילה יכול לשתות קפה (עי' בהלכות תפילה יב, ח-יב).

קריאת התורה ומגילת רות

יב. קוראים בתורה את פסוקי מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, ומפטירים במעשה מרכבה שבספר יחזקאל. כיוון שקריאה זו היא זכר למעמד הר סיני, נוהגים לקרוא את עשרת הדיברות באופן שניגון הקריאה לפי חלוקת הדיברות ולא לפי חלוקת הפסוקים ('טעם עליון'). יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נוהגים לעמוד בעת קריאתם, ויש שפקפקו על מנהג זה.

יג. נוהגים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות, כיוון שדרכיה הטובים של רות מתאימים לתורה שניתנה ביום זה, ולכן זכתה שיצא ממנה דוד המלך שנסתלק מן העולם בחג השבועות. למנהג יוצאי ספרד ותימן קוראים את המגילה סמוך למנחה, ואם קראו אותה בתוך התיקון של הלילה, אין צורך לקוראה שוב. ויוצאי אשכנז נוהגים לקוראה בתפילת שחרית לפני קריאת התורה, ובשעת הצורך אפשר לקוראה בציבור בזמן אחר (לגבי הברכה על הקריאה עי' לעיל ב, יח).

הימים שלאחר החג

יד. ששת הימים שלאחר החג ראויים להשלמת קרבנות החג, ולכן נוהגים שלא לומר בהם תחנון. וכיוון שביום הראשון שלאחר החג, הקריבו את רוב הקרבנות הללו, נחשב יום זה כיום שמחה, ולכן אסור להתענות ולהספיד בו.