בספר כתוב: ויש אומרים כדעה השנייה אלא שיש להקפיד לקבל את תוספת השבת במחשבה להימנע מכל מלאכה בלא קבלה של קדושת שבת, ובזה יקיים את מצוות תוספת שבת, ועדיין יוכל להתפלל מנחה של חול, וכ"כ ביבי"א ז, לד עמוד צז, ולוית חן ו; ומנוחת אהבה ח"א ה, ו. אינני מוצא ביביע אומר ולוית חן הבחנה ברורה בין קבלת קדושת השבת לקבלת איסור מלאכה, וגם במנוחת אהבה, אינני מוצא משהו ברור. תוכלו בבקשה לצטט, את המקור לחילוק הזה? ישר כח
הלכות שבת בשבת הרב קארפ – "אם התאחר בתפילת המנחה, יחשוב שפורש קודם השקיעה ממלאכות לשם מצות תוספת שבת, ואין מחשבה זו אוסרתו בתפלת מנחה." מנוח"א – "שכח וקיבל שבת (בדיבור בפה. כך הוא במקור בסוגריים) קודם שהתפלל מנחה, לא יתפלל מנחה, אלא יתפלל ערבית פעמיים." ובהערה 21 – ומי שהתאחר להתפלל מנחה בע"ש עד סמוך לשקיעה ולא יוכל לסיים את תפילת הלחש קודם השקיעה, לא יקבל שבת בדיבור או במחשבה, אלא יקבל שלא לעשות מלאכה, ובכה"ג יכול להתפלל מנחה. יבי"א (בלוית חן לא כותב פתרון כלל רק שאם קיבל שבת יכול להתפלל מנחה) – שכח וקיבל שבת, יתפלל מנחה, אבל אם התאחר (וכנ"ל) יקבל שלא לעשות מלאכה ש"הרי עיקר מצות תוספת הוא הפרישה ממלאכה, ואין צורך לומר בפירוש שמקבל עליו תוספת שבת".
