מלכויות זכרונות ושופרות

פסוקים אלו מבטאים את יסודות האמונה. ראיתי פרוש יפה על כך של הרב אביגדור נבנצל בספרו על ראש השנה:

מלכויות– אנו מבינים שה' הוא המלך, ומקבלים עלינו את עול מלכותו. 

זכרונות– "אתה זוכר מעשה עולם… ויזכור את נח… ויזכור אלוהים את בריתו, את אברהם את יצחק ואת יעקב". כלומר הקב"ה זוכר את הברואים ואת מעשיהם. מה זאת אומרת שה' זוכר? שיש משמעות לברואים ולמעשים שלהם. במילים אחרות, בפסוקים אלו אנחנו צריכים להפנים את השותפות שלנו בתיקון העולם, ושלמעשינו יש משמעות קריטית בהנהגת הקב"ה את עולמו.

וז"ל של הרב נבנצל- "עיקר עיניינם של פסוקי הזכרונות, זה ההשבה אל הלב, לקשר את מעשינו לתוצאות המתרחשות במציאות, ולהפוך קשר זה למוחשי בחיינו. שלא יקרה מצב, בו אדם מאמין באמונה שלמה שה' הוא הגוזר 'איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע', וכמו כן מקיים תרי"ג מצוות בשלמות, ורק חסרה לו ההכרה שיש קשר בין תרי"ג המצוות שהוא מקיים, לבין 'איזו לחרב ואיזו לשלום'.

אדם קם בבוקר ושומע שבארץ ישראל קרה כך וכך, ובחוץ לארץ אירע דבר מה אחר. לאחר מכן הוא מניח תפילין ולומד תורה, אבל אינו חש שיש קשר בין החדשות ששמע לבין הנחת התפילין שלו. ולמרות שאם תשאל אותו על כך, הוא ודאי יאמר שיש קשר בין הדברים, אבל הוא אינו חי את העובדה שבהנחת התפילין ובלימוד התורה שלו, הוא מכתיב את החדשות של מחר בבוקר. הקשר ההדוק שבין הלימוד וגמילות החסדים, לבין כותרות העיתונים הראשיות, לא קנה שביתה של קבע בליבנו.

פסוקי הזכרונות קוראים לנו לקשור קשר זה, להחדיר אותו אל ההכרה, להפוך אותו לתחושה חיה שמשפיעה על מעשי היום יום. פסוקי הזכרונות מלמדים אותנו שהבורא אמנם מנהיג את עולמו במלכויות, בשליטה מוחלטת ובלעדית, אך אין הוא מולך בעולם באופן שרירותי, כי אם באמצעות 'זכרונות'- "ויזכור אלוהים את נח ואת כל החיה… ויעבר אלוהים רוח על הארץ וישוכו המים". לא שסתם כך נגמר פתאום המבול ונהיה מזג אויר יפה, והחזאי הודיע ש'אפיק רום המתקרב מעל סוריה גורם למזג אויר נוח באזורנו'… לא כך! אלא שהגורם לשינוי במזג האויר היה "ויזכור אלוהים את נח", ורש"י מפרט שם את המעשים שעשו ושבזכותם נפסק המבול- ויזכור אלוהים- זה השם מידת הדין הוא, ונהפכה למידת רחמים על ידי תפילת הצדיקים. ומה זכר להם לבהמות, זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן, ושלא שמשו בתיבה.

איך ובאיזו דרך שינה ה' את מזג האויר? אולי ע"י אפיק רום שהתקרב מכיוון סוריה. אבל זהו רק אופן הביצוע של החלטת ה', בעוד שסיבת הביצוע היתה מעשיהם הטובים של האנשים ובעלי החיים שבתיבה.

שופרות– "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה". "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".

בשופרות אנו מפנימים שאע"פ שאנו שותפים מלאים בהתנהלות העולם, מ"מ דבר זה מוגבל בתוך המסגרת שקבע בורא עולם. ההתחלה והסוף אינם תלויים בנו. העולם נברא בכפיה, התורה ניתנה לנו בכפיה, והגאולה תבוא עלינו בכפיה. כי הקב"ה סוף סוף הוא מנהל את העולם, ולא יתן לשבש לו את התכניות. השאלה היא רק כמה נהיה שותפים למהלך הזה.